סיור בשרונה - תל אביב
-
בניגוד להרגלים שלנו - טיולים עצמאיים, החלטנו לקחת את אחד הסיורים הרבים בתל אביב. במודעה בעכבר העיר היה כתוב: "שחקנית מדריכה" חשבנו שתהיה לנו חוויה נחמדה. בפועל היתה מדריכה, השחקנית נשכחה כנראה בבית, אבל נכנסנו ליקב ולבית הבד שכרגיל הם סגורים ואי אפשר לראות אותם.
ובכן, מדובר במושבת טמפלרים בתל אביב, שמי שלא יודע שימש עד לא מכבר את משרד הבטחון, מה שנקרא "הקריה". בעקבות הרחבת כביש קפלן שהוא עורק תנועה ראשי בתל אביב, הזיזו, פיזית, כמה מהבתים שהוכרזו כאתרי שימור, באמצעות חברה דנית שמתמחה בנושא.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%94_(%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%91%D7%94)
רבקהIMG_7930.JPG(גודל:16.43KB) IMG_7931.JPG(גודל:14.71KB) -
סיור בשרונה - תל אביבשרונה היתה מושבה חקלאית של הטמפלרים שסיפקה לעצמה את כל צרכיה. בית הבד סיפק כמובן את צרכי השמן והזיתים. מבפנים המכונות מתוחזקות ופועלות.IMG_7936.JPG(גודל:16.28KB) IMG_7939.JPG(גודל:14.49KB)
-
סיור בשרונה - תל אביבהיקב והמנהרה המובילה למזגגה. לא להאמין שבאמצע תל אביב יש דברים כאלה!!!
באולם הגדול של היקב, לאחר גירוש הטמפלרים, בעיצומה של מלחמת העולם השניה, הקימו כנראה את חיל האויר הישראלי. כאן בנו את הספיטפיירים הראשונים.IMG_7949.JPG(גודל:10.96KB) IMG_7951.JPG(גודל:10.24KB)
-
סיור בשרונה - תל אביבהסיורים כאן לא ימשכו עוד זמן רב, כך המדריכה, יצא מכרז לשיפוץ הבניינים, יש כוונה להפוך את המקום למרכז בילוי אוטנטי וההכנסות מהסיורים אמורים לממן (??) חלק מהשימור.
אני בכל אופן ממליצה לטייל באזור, אחרי שנים שאי אפשר היה לראות אותו. נעים לראות שפעם בנו מתוך כוונה שהבניינים ישארו מאות שנים, ומתוך אסטתיקה רבה! ובינהם, עצים רבים שלא ניתן לראות בשום מקום אחר.
רבקהIMG_7933.JPG(גודל:13.74KB) IMG_7966.JPG(גודל:15.13KB)
-
סיור בשרונה - תל אביב
רבקה שבת שלום,
באמת נחמד לדעת על קיומו של המקום.
מה הקשר למושבה שרונה שבגליל התחתון? יש קשר? בטח כן.
איזה תזמון יש לנו. גם אני השתתפתי אתמול בסיור מודרך ב...אום אל פחם. חוויה מיוחדת. אחרים היו אומרים "מדהים". אני לא אוהבת את השימוש בסופרלטיבים, אבל זה היה מאוד מרגש וחוויות עוד יבואו. -
סיור בשרונה - תל אביברבקה, גם אני שמחה לשמוע על המקומות המיוחדים האלה בתל אביב. רשמתי את הרעיון.
תודה על השיתוף!
זיוה, מחכה לרשמים (ואולי גם תמונות?) מאום אל פחם .
המשך שבת נעימה!
-
סיור בשרונה - תל אביבתודה רבקה
היי זיוה למייטב ידיעתי איין קשר בין שרונה של הטמפלרים לשרונה היהודית בגליל.לשם ביטחון פתחתי ויקיפדיה בשתיהן-לא מוזכר קשר.
יש קשר בין סרונה של הטמפלרים הגרמנים ובין אום אל פאחם,קשר של שנאת יהודים.אני עוד זוכר את שרונה בת'א לפני מלחמת השיחרור כמבצר בריטי המתגונן מפנינו ואת השדות והכרמים הגדולים שבינה והעיר.
כשנהרגה ברכה פולד בשרונה, נתקעתי בת'א לשלושה חודשים, במה שנקרא אז העוצר הגדול. כילד בעוצר של הכלניות שבאו משרונה, היה ממש כף. שיחקנו איתם כדורגל,הצדענו ושרנו ביחד: "גוד שייב דה קווין".
אורי -
סיור בשרונה - תל אביבזיוה - גם אני מחכה לסיפור, ובעיקר - איך הרגשת בטיול מאורגן?
אורי - תודה על הקישור לפמיניסטית שלא ידעתי, ושים לב לתאריך - 1946, את הטמפלרים גרשו משרונה כבר ב-30.
רבקה -
סיור בשרונה - תל אביבהיי רבקה
הבאתי את ברכה פולד במיוחד בשבילך.היו באותה תקופה עוד כמה וכמה.
ברכה פולד הפכה לדמות חשובה באתוס הלאומי דאז ואפילו קראו על שמה אוניית מעפילים.
לא כ'כ ברור לי למה רצית שאשים לב
.נדמה לי ששמתי לב, שהמדריכה "שחקנית" כנראה ניפקה לכם נתונים לא נכונים 
.הטמפלרים גורשו במהלך מלחמת העולם השניה ממושבותיהם,(לא בשנות השלושים) בהתחלה לשרונה וממנה לאוסטראליה בעיקר ב1944.האחרונים אפילו יצאו את הארץ רק ב48 וכבר גורשו על ידינו ולא ע'י הבריטים.התקיפה בשרונה היתה כאמור ב 46.---אורי
-
סיור בשרונה - תל אביב
בהחלט אספר במשך השבוע על שתי החוויות שעברתי השבוע: החוויה הטרייה והנהדרת של אתמול מאום אל פאחם, והחוויה הנעימה והיפה מיום ראשון בכפר כנא. צילמתי המון בכפר כנא, ולצערי לא צילמתי באום אל פאחם, אבל אני חייבת לשתף ולספר גם על החוויה עצמה, גם על המדריכים הנהדרים וגם על היזמה היפה שהם מקדמים לטובת תושבי אזור ואדי ערה, הערבים והיהודים.
קלעת לפואנטה בעניין הסיור המודרך. לא פשוט העסק הזה, וההתנסות הבהירה לי שלא אוכל לעמוד במשהו ארוך מזה. אפרט בהמשך. ובכל זאת - מומלץ בחום.
בעניין הטמפלרים - אורי צודק, אבל אולי הטמפלרים של שרונה, באופן ספציפי, גורשו עוד קודם. אגב, רקבה, את יודעת מה היה הרקע לגירוש? אני לא מכירה את הסיפור לעומק, אבל נדמה לי שבמקרה הזה רשויות המדינה שבדרך נהגו בצדק רב (למרות רחשי הלב החמים שיש לנו בלב על מה שהם השאירו כאן, בארץ הדלה שלנו).
את הסיפור על הדמות הפמיניסטית טרם קראתי, אבל זה נצבר בחובות ואקרא ואתייחס (זוכרת עדיין גם את טשרניחובסקי )
בינתיים, עד שאתפנה לסיפורים, רציתי להעלות צמד תמונות ראשון מהביקור בכפר כנא, אבל יש לי איזו בעיה. אנסה לטפל בה ואחזור.
ביי בינתיים. -
סיור בשרונה - תל אביבהיי זיווה
מרבית הטמפלרים העברו לסרונה(כך נקראה במקור) ע'י הבריטים. רוכזו שם כמעט לאורך כל מלחמת העולם השניה.איין בדברים האלו שום אולי, הכל מתועד.אינני זוכר בדיוק את הסיפור של פרטים בודדים, פרו נאציים והמופתי של ירושליים שנאסרו כאן,או ברחו, כמו המופתי לגרמניה.מה שמפתיע אותי תמיד מחדש זו ההעמקה שאני פוגש כאן בסיפורים ובהיסטוריה של אחרים,בעוד שלטמפלרים יש חשיבות גדולה מאוד בהסטוריה של ארץ ישראל,וזו לא רק שרונה. היו התישבויות בגליל, במרכז הארץ ומושבות גרמניות גדולות בערים.מושבות יפות מאוד ומענינות לביקור הרבה יותר ממעט השרידים שבת'א.המושבה הגרמנית בחיפה למשל זה כמו חמש שרונות וכנ'ל המושבה הגרמנית בירושליים.
קבלי תכנית טיול מענינת פי כמה בחיפה.-אורי
-
סיור בשרונה - תל אביבזיוה,
כבר הצלחת להכניס אותי לציפיה גדולה
גם לי יש ניסיון די טוב עם סיורים מודרכים או מאורגנים של יום בארץ, ואם המדריך טוב עד מעולה, יש לזה, לדעתי, ערך מוסף גדול.
לגבי הטמפלרים, האמת היא שהם הוגלו פעמיים. כשהאנגלים כבשו את הארץ לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה, הם היגלו את תושבי חלק מהמושבות (יש הבדלים באינפורמציה בין המקורות השונים לגבי סרונה) למצריים. עם תום המלחמה הם חזרו לבתיהם.
עם פרוץ מלחמת העולם השניה הטמפלרים הושמו בהסגר בכמה מחנות הסגר (בין השאר שרונה), ואחר כך חלק גורשו לאוסטראליה, חלק עדיין נשאר בארץ. לאחר סיום המלחמה, מהר מאד הבריטים התפייסו עם אויביהם לשעבר...
כדאי להזכיר ולציין את הקשרים של חלק מהטמפלרים עם המפלגה הנאצית, את התגייסותם לצבא הרייך , את שיתוף הפעולה שלהם עם הכנופיות הערביות...באמת לא סיפור אהבה.
זה לא סותר את זה שמורשתם הארכיטקטונית באמת יפה, בייחוד על רקע השיממון בתחום הזה בארץ...
אשמח לשמוע שמצאו לאחרונה פרטים אחרים...
-
תמונות ראשונות מכפר כנא
נסעתי עם חברה ביום ראשון בבוקר, וחזרנו כעבור שעתיים וחצי (גרות קרוב).
ראינו ברחוב איך מכינים קטאיף לקראת שבירת צום הרמאדן בערב. כמובן, נדבקנו לאיש הקטאיף. תושבי כפר כנא רגילים לקבוצות הצליינים המגיעות לכנסיות, ובעיקר לכנסיית נס היין, זו שגם אנחנו שמנו פעמינו אליה. אבל אנחנו היינו חופשיות לנפשנו, ללא מדריך וללא עדר, והייתה לנו אפשרות להיתקע לאנשים בפרצוף ולנג'ס להם. אני, תתפלאו לשמוע, קצת ביישנית, אבל חברתי יודעת להיות קרצייה אמיתית, והאיש הוכרח להבטיח לנו שיהיו כמה חתיכות מוכנות בשבילנו כשנחזור מהכנסיות. ובאמת, אכלנו את מה שנחשב לממתק של הרמאדן. כשהייתי אתמול באום אל פאחם, התקבלנו לארוחה של שבירת הצום בחצר של בית משפחה, כחלק מתכנית הסיור. שם קיבלנו הסבר מקיף על הממתק של הרמאדן, והמדריך היה מבסוט לשמוע שכבר זללתי אחד השבוע בכפר כנא. הממתק הזה הוא פצצת אנרגיה, ואחרי שניים כאלה אני באמת צריכה להתכונן היטב למפגש המשותף שלנו .
כזכור לכם, הגעתי לכפר כנא, ואליה גררתי חברה, בעקבות התמונה "החתונה בקנה" שפגשנו בלובר (בהחלט תהליך משונה ומשעשע). אבל מעניין מאוד להסתובב בכפרים הערביים. רובנו לא דורכים שם בדרך כלל, ואולי הגיעה העת. בלטה לעיני העובדה, שלא עצי נוי נראים בחצרות ובשדרות, אלא עצי פרי ובוסתן. בכפר קנא - רימונים ופרי הדר (אולי גם זיתים). באום אל פאחם - זיתים, אלונים (גם מהפרי של האלונים הם עושים משהו) וחרובים. פה ושם יש איזה מונומנט מעניין. הנה, תראו את השעון הזה בכפר כנא. באום אל פאחם יש פסלים שהגלריה המפורסמת, שפועלת כבר 12 שנה, פיזרה בעיר.
דרך אגב, בקרוב, ב-2.11, יסתיים המכרז על תכנית המוזיאון שיחליף את הגלריה הוותיקה, ותחל בנייתו של המוזיאון הראשון בעולם הערבי לאמנות בת זמננו.
סיפורים אחרים - בהמשך השבוע.
שבוע טובקטאיף, לראת שבירת צום הרמאדן.JPG(גודל:17.40KB) שעון, כפר כנא.JPG(גודל:16.75KB)
-
תמונות ראשונות מכפר כנאלגבי הטמפלרים:
מסכימה איתך אורי ששרונה היא המושבה הפחות יפה מבין מושבות הטמפלרים, כל אלו שהזכרת וביחוד בית לחם הגלילית יפות בהרבה.
קישור לויקיפדיה:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%9E%D7%A4%D7%9C%D7%A8% D7%99%D7%9D_(%D7%AA%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%94)
העניין בטמפלרים נובע בראש ובראשונה מהארכיטקטורה שהשאירו לנו, אח"כ מזה שהם באו לארץ באמת מתוך אהבתה.
המדריכה בסיור חזרה והזכירה שרב הנסתר על הנגלה בעניינם, ועד שלא יגמרו לחקור אודותם (או יתחילו יותר ברצינות) לא ממש נדע, והיא לא היתה בחורה צעירה...
בתמונה - הכנסיה בולדהיים - אלנוי אבא.
זיוה - כל הכבוד על הסיורים, תודה על הסיפור שכבר סיפרת, אבל באמת רוצה לשמוע עוד, בייחוד על כפר כנא.
רבקה
ולדהיים(גודל:16.59KB)
-
היי רבקה נדמה לי שמחר יהיה משדר/כתבה על הטמפלרים -
תמונות ראשונות מכפר כנאזיוה,
תודה על התיאור המעניין.
יש תמונות מהכנסיה? מותר לצלם בפנים?
-
תמונות ראשונות מכפר כנאבוקר טוב,
יש בכפר כנא שלוש כנסיות ושווה לבקר בשלשתן. היות שהיינו שם ביום ראשון כולן היו פתוחות ובכולן התקיימו מיסות. את הכנסיות מילאו נשים בלבד. משונה. מיד שמנו לב לעובדה הזאת ודיברנו על העניין הזה של הרוב הנשי. בתמונות שלי אני רואה רק נשים, לא מזהה כלל גברים. התחלתי לחשוב שאולי יש שעות ומיסות שמיועדות לנשים או לגברים. לא ידעתי. חשבתי שבנצרות מתפללים ושומעים דרשות ללא הפרדה בין נשים לגברים.
בילינו במיסה של כנסיית סנט ברתולומיאו, ושם גם צילמתי. יש לי בעיות כרגע עם התמונות. אראה אותן כשהבעיה תיפתר (אחרי שפתרתי את הבעיה של אתמול, פשוט לא היה לי זמן להמשיך).
מכנסיית סנט ברתולומיאו המשכנו לכנסייה היוונית אורתודוקסית. הכנסייה הייתה מלאה. אולי ניתן היה להידחף, אבל לא רצינו. כיסאות היו מסודרים גם בפתח הכנסייה וישבו שם כמה נשים שהשתתפו במיסה מבחוץ. אנחנו הצטרפנו אליהן והצלחתי לצלם תמונה אחת עם מבט אל פנים הכנסייה. החצר של הכנסייה הזאת מקסימה, וכשנמצאים בה מרגישים קצת אירופה. כשיגיע תור התמונות, תראו כמה צילמתי שם - הרבה פינות ומכמה זוויות, שלא תחמיצו שום דבר.
כנסיית "נס היין" או "נס החתונה", איך שתרצו לקרוא לה, הייתה התחנה האחרונה שלנו. שם הייתה כזו צפיפות, שלא ניתן היה אפילו להציץ. ניסיתי לעשות את התרגיל שהבת שלי עשתה כשצילמה את המונה ליזה, להרים את היד ולעשות "הופ צילמתי". אין שם משהו מרנין במיוחד בחוץ. חצר הכנסייה האורתודוקסית יפה פי אלף. החזית נחמדה, אבל אחרי פריז... זה לא רציני. לא תמיד אני מחפשת משהו שיהיה "הכי", אבל לא מצאתי כאן משהו מרגש. דווקא חללים פנימיים של כנסיות אני אוהבת כשהם אינטימיים ולא מפוצצים, ובהחלט אהבתי את מה שראיתי בשתיים הראשונות. דרך אגב, גם הכנסייה היוונית אורתודוקסית בכפר נחום מתוקה מבחוץ ומבפנים. מעניין אותי עכשיו לקרוא על הזרם הזה. גם הדגלים היווניים שראינו בסמוך לכנסייה וברחוב שמוביל אליה הרחיבו לי את הלב. אני, כנראה כמו הונדרטוואסר, אוהבת לראות ביטוי של ציביון לאומי (לא בהיבט של הפטריוטיות אלא בהיבט של הייחוד, של המשהו בעל האופי המקומי ולא הכלל עולמי).
רחוב העובר בין הכנסייה היוונית לכנסיית הנס שופץ והוא מרוצף אבן ולאורכו חנויות מזכרות ו...יין. אבל אנחנו הגענו דווקא דרך הרחוב הראשי של הכפר, בעל הציביון הערבי המקומי האותנטי, ורק הצצנו ברחוב המשופץ בסיום הסיור שלנו.
בחצר הכנסייה היוונית ובכנסיית הנס יש חללים שנבנו כנראה במיוחד בעבור קבוצות הצליינים: סככות שתחתיהן מסודרים כיסאות בכמות המספיקה לאוטובוס, חדרי תפילה צדדיים (בכנסיית הנס). אז דווקא לחללים האלה הצלחנו להיכנס.
תופעת הצליינות היא נושא להתבוננות בפני עצמו. התפוסה לא הייתה מלאה לפני שבוע. רוב הסככות וחדרי התפילה הצדדיים היו ריקים. לא היינו מבינות מה השימוש של החללים האלה אלולא ראינו קבוצה אחת מזמרת שירים ברוסית בתוך אחת הסככות. בחצר כנסיית הנס פגשנו גם קבוצה של הודים, ושאלנו את עצמנו אם בהודו יש נוצרים (יש כנראה בכל מקום). פגשנו גם דוברי ספרדית.
-
אורי תודהאתה יודע איפה ובאיזו שעה?
נירית - עניין המדריכים וסיורים מאורגנים - נכון שאם המדריך יודע להעביר את החומר, או עושה רושם שהוא יודע מה שהוא אומר - יש לזה ערך מוסף גדול. אני זוכרת לטובה את הסיור בהיכל המוזיקה בברצלונה - למדתי שם דברים מפי המדריכה שאני לא חושבת שהייתי מגיעה אליהם בשום צורה אחרת, לעומת זאת כשההדרכה משעממת, או יוצרת את הרושם שיכולת ללמוד את מה שהיא אומרת, לבד, אפילו מויקיפדיה, אז עולה השאלה למה בכלל יצאנו לסיור... ברור לי שיש מקומות שאי אפשר להכנס אליהם אלא בליווי סיור.
זיוה - עושה חשק ליסוע כבר בשבת הקרובה - למי יש זמן ביום ראשון....
בקשר לשאלה/תהיה שלך חשבתי שבנצרות מתפללים ושומעים דרשות ללא הפרדה בין נשים לגברים., בזמן האחרון אני יותר ויותר לומדת על ההבדלים בזרמים השונים בנצרות, ומעניין לאיזה זרם שייכת הכנסיה הספיציפית אותה את מתארת.
רבקה -
תמונות ראשונות מכפר כנאהתמונות מתעכבות. המחשב שלנו בבית קצת ישן. אנחנו עומדים לקנות חדש אבל בינתיים אני לא מצליחה להוריד. רוב חיבורי ה-usb דפוקים. אולי הבת שלי תעזור לי בערב. אתמול הורדתי למחשב אחר אבל לא היה לי זמן להמשיך.
הקיצר, עד שאתגבר על בעיית התמונות, אני חייבת לספר בקצרה על הסיור באום אל פאחם ובוואדי ערה.
התחלתי מפולקלור, אבל באזור כמו ואדי ערה אי אפשר להסתפק רק בעניינים האלה, והסיור כלל גם נסיעה לאורך כבישים הקרובים לכביש המערכת והסברים מעניינים מאוד על הצד הזה הפחות מוכר, בוודאי לא מנסיעה בכביש הראשי של הוואדי. ירדנו גם לתצפיות.
לא ציינתי שההרכב הפעם היה שונה. יצאתי עם גיסתי היקרה. היא ראתה את הפרסום של החברה להגנת הטבע והזמינה אותי להצטרף אליה. אני מספרת את זה, כי נסעתי בלי לראות בעצמי מה בדיוק הם פרסמו. גיסתי הבינה שהטיול יכלול גם קצת הליכה ברגל וציפינו לכך, אבל בקטע הזה של הטיול רק נסענו בכבישים וערכנו תצפיות - שתיהן מרכס שנקרא הר אמיר. התצפית השנייה הייתה כבר באום אל פאחם, בראש הכפר, ליד שייח אכסנדר, תצפית מרהיבה על הכפר.
שמענו הסברים על החיים שלפני גדר המערכת ולאחריה, על סיפורו של הכפר ברטעה שנחצה לשניים בסיום מלחמת העצמאות, אוחד לכאורה (ולכאורה בלבד) ב-1967, ומאז בניית גדר המערכת (מה שנקרא בזמנו "החומה" אבל ברובו של התוואי זו גדר ולא חומה) הוא נכלא בין הקו הירוק לבין הגדר, וחייהם של תושבי מזרח הכפר, אלה שחיים מחוץ לקו הירוק, מתנהלים בין המחסומים. ראינו את מפעל פחמי העץ של הכפר ולמדנו שפירוש השם "אום אל פאחם" הוא על שם תעשיית הפחמים שהייתה כאן מאוד מרכזית בעבר. היום לא מאשרים מפעלים כאלה, כי הם פוגעים קשות בסביבה. רק את המפעל של ברטעה השאירו להם. שמענו הסברים על פיתוח של מערכות ניקוז ירוקות (קצת התנתקתי בקטע הזה ופתאום תפסתי שמסבירים על משהו ייחודי. אני מצטערת, נירית, אם לא אדע להסביר לך בדיוק).
זה המקום לספר שהמדריכים היו מצוינים. ליוו אותנו שניים, ואני רוצה לספר עליהם מתוך כוונה מרובה. טל רז היא מדריכת טיולים ותיקה. היא תושבת קציר ולאחרונה החליטה להתמקד אך ורק בוואדי ערה. מוחמד רבאח, תושב אום אל פאחם, מדריך כריזמטי וסוחף, עם סיפורים רציניים ומשעשעים, מכאן ועד לאינסוף. הם הקימו יחד עמותת תיירות למען קידום התיירות באזור ואדי ערה ומתוך אמונה שיש ביכולתה של התיירות גם לתרום לקידום היישובים באזור וליחסים בין היהודים והערבים. אני מצרפת את האתר שלהם. אפשר להירשם ב"צרו קשר" ולבקש להתווסף לרשימת התפוצה של העמותה. כך אפשר לקבל עדכונים על סיורים ייחודיים, אירועים ויזמות חדשות.
http://wadiara.org.il/he/about_site
לענייננו - מוחמד רבאח טוען שהגדר היטיבה עם אום אל פאחם, היות שקודם לכן, בכל לילה, החל מהשעה 03.00, היו מגיעים לאזור כעשרת אלפים פלשטינאים במטרה לחבור לקבלנים מישראל. כמות כזאת של אנשים מביאה אתה מפגעים כמו רעש, לכלוך, פגיעה ברכוש וגם פשע.
הסיור באום אל פאחם עצמה כלל ביקור בגלריה, שכבר שנים רבות תכננתי לבקר בה ובעוומותי לא מימשתי את הרצון. נפגשנו שם עם מנהל הגלריה, שהוא איש מרשים ובעל חזון ואג'נדה ואמונה. הוא סיפר על ההחלטה לקחת אחריות על המתרחש בעיר, במקום שבו כולם נכשלו, בלי לעסוק בשאלה מי אשם ואיך זה קרה. מיותר לציין שעמותת התיירות פועלת בשיתוף פעולה עם הגלריה, ולמעשה הגלריה סגורה בימי שישי והיא נפתחה במיוחד לכבודנו.
אחרי התצפית שערכנו בראש הכפר, ליד שייח אסכנדר (תסתכלו במסלול אום אל פאחם באתר), הלכנו לחצר בית משפחה שגרה סמוך, להשתתף בארוחה שאחרי צום הרמאדן. אחרי הארוחה סיירנו ברגל בעיר, מלמעלה עד למטה. הסיור התנהל כבר בשעת חשיכה. בתקופת הרמאדן אנשים יוצאים לבלות לאחר הארוחה והרבה חנויות פתוחות עד מאוחר.
הסיור שלנו נקרא "לילות רמאדן". אם תסתכלו באתר תראו שיש סיורים נוספים בוואדי. במקרה לגמרי נודע לי שההורים שלי השתתפו בסיור אחר, עשרה ימים לפני, סיור שהתחיל בכפר קרע, המשיך לאזור שגם אנחנו היינו בו - אזור גדר המערכת, והסתיים בביתה המיוחד של טל רז בקציר. טל היא גם צורפת והיא מקיימת בביתה סדנאות (בשילוב עם טיול או ללא קשר).
הקיצר, הם עושים שם כנראה עבודת שיווק נמרצת, ואזור הוואדי ששימש מאז ומעולם למעבר, הופך עכשיו ליעד חם. אני כבר מתכננת להשתתף בהזדמנות בסיור נוסף, ואולי גם לקחת את הבת שלי לסדנאות של כל מיני בעלי מלאכה לאורך הוואדי, אולי לטייל קצת עם טל רז ולסיים בסדנה בביתה. אם יש חברי פורום שמעוניינים לארגן משהו ביחד, אני מוכנה לנסות לתאם עם טל. כמו כן, אני רוצה לסייר באום אל פאחם במסגרת עצמאית. באתר מוצע סיור. אני חושבת שהוא זה שאנחנו עשינו, אלא שאנחנו עשינו אותו בירידה. יש לציין שהירידה בתוך אום אל פאחם תלולה ביותר. יש הפרש גובה בתוך אום אל פאחם של 200 מטר. זה המון. לבעלי בעיות בברכיים, זו עשויה להיות בעיה. אבל זו אחת החוויות בעיר הזאת, להבין מהם התנאים שהולידו את המבנה הזה במדרון ולהרגיש את זה ברגליים.
מה הפריע לי בסיור המודרך? שיש דברים שנורא רציתי להתעכב לידם והיה צריך לעלות על האוטובוס, או שראיתי דרך חלון האוטובוס ואי אפשר היה לרדת. הפריעו לי אנשים מעצבנים. אבל, כמו שנירית אומרת, זה שווה בהחלט. והנה, אולי נפתח הפתח להמשך. -
לרבקהלדעתי בכל הכנסיות היו נשים. אבל אני אשאל את חברתי אם היא זוכרת שראתה גם גברים. ובעניין הזרמים - אנסה לבדוק. אולי נירית תקדים אותי .
בעניין הסיורים המודרכים:
ראשית, אני מבינה שהסיור בשרונה הוא מאלה שאפשר ואולי רצויי לערוך לבד. בהחלט רשמתי לעצמי את המקום להזדמנות שאהיה בתל אביב.
כפי שראית בטח מהדיווח האחרון שלי, הסיור בוואדי ערה ובאום אל פאחם הוא, במידה רבה, מוצלח בזכות המפגש עם המדריכים - גם כבעלי ידע וגם כאנשים מיוחדים. מנקודת ראותי הוא פתח פתח (בזכות הידע ובעיקר בזכות חציית מחסום מנטלי), ועכשיו אוכל לחזור לאום אל פאחם ואולי גם לכל מיני סדנאות בוואדי, שמופיעות באתר האינטרנט של העמותה, באופן עצמאי. המדריכים ציינו שהם מודעים למחסום שיש לאנשים להגיע לאום אל פאחם ולכפרים, והסיורים המאורגנים עוזרים להתגבר על המחסומים האלה. אנשים באים ואחר כך רוצים לחזור. מה טוב מזה?
ובהקשר הרחב של הפורום שלנו - זה מה שתיירות מסוגלת לעשות.
גם אני אשמח לדעת על מועד התכנית העוסקת בטמפלרים. פספסתי משהו?
