אמא שלי עשתה את הקורס של מיקי כץ.

ובהחלט עזר. 

מאז היא מוכנה לטוס בטיסות ארוכות , מהן נמנעה קודם לכן. 

היו שם אנשים עם כל מיני סוגי פחדים הקשורים לטיסה .

אצל אמא שלי בכלל היה מדובר בקלסטרופוביה מהשירותים במטוס , ולא בפחד מהטיסה עצמה, ולכן היתה טסה רק בטיסות קצרות ונמנעה מכניסה לשירותים ... כאמור, היום ולאחר הקורס,  הבעיה נפתרה 

בנוסף , הבת הקטנה שלי, כיום בת 6 וטסה ללא הפסקה , חוותה פחד טיסה נוראי בשלב מסויים , והחרדה היתה עצומה.

אין מיקי כץ לילדים... אז טיפלנו בעזרת מטפלת רגשית + ספרים ייעודיים (דוגמת "ליסה טסה באווירון" ) והבעיה נפתרה.  

בהחלט חושבת שכדאי ושווה לנסות לפתור את הבעיה ולא להנציח את הפחד.

בהצלחה 

עדי

ayeletback – תודה על תגובתך.

הור מתמקד בהבנה טכנית של המטוס והטיסה , כך שהגיון יעביר את הפחד

אצלי זה עבד כמה פעמים ( בכמה טיסות העוקבות – בתקופה ההיא טסתי בלי סוף)

אחכ ההגיון הפסיד והפחדים חזרו

אז אני מפחדת וממשיכה לטוס

היה לי פחד ממטוסים. לא משהו שריתק אותי בפחד משתק, אבל אני קונטרול פריק ולא סבלתי את המחשבה שהחיים שלי תלויים בכמה ברגים וב2 אנשים שאולי קמו היום על צד שמאל.

בוקר אחד נמאס לי מזה, הגעתי לשדה תעופה בהרצליה, נכנסתי לבי"ס ללימוד תעופה ואמרתי אני רוצה לקחת שיעור כאן עכשיו ומיד. העלו אותי על צסנה  מצוקמקת ובזמן ההמראה היתי צריך להלחם בעצמי לא להגיד לטייס לעצור הכל, אבל ידעתי שאני חייב פעם אחת ולתמיד להשתחרר מזה.

אחר כך לקחתי עוד שיעורים ובסוף הוצאתי רשיון על סוג של מטוס קל ואף היה לי אחד כזה שהטסתי לא מעט.

באורח מוזר, למרות שסטטיסטית טיסה על מטוסים מסחריים הרבה יותר בטוחה מטיסה שלי על מטוס קל, עצם העובדה שאני הטסתי אותו, נתנה לי יותר תחושת ביטחון ורוגע מאשר המטוסים המסחריים שבאו אחרי זה. קונטרול פריק..

מאז, טסתי הרבה מאוד עם מסחריים,  וכל טיסה כזו הורידה עוד ועוד את תחושת הפחד עד שהיא נעלמה כמעט לחלוטין. קצת חשש בהחלט הגיוני. איתה, ועם ההתבגרות, גם באה התפיסה וההבנה שאי אפשר לחיות בפחד מתמיד מכל הדברים האלו, צריך לחיות פשוט את הרגע. 

בכל מקרה, אינני מכיר את הקורס הזה אבל אני משוכנע שהוא יעזור לרמה מסוימת. או שתעשי כמוני ותלכי על "טיפול בהלם". אזרי אומץ, ועלי לשיעור חוויה על מטוס קל..

בסופו של דבר יש פה המון פסיכולוגיה כללית ולאוו דווקא מתעופה.