המאצ’ו פיקצ’ו הוא חלק מהביקור בקוסקו ובעמק הקדוש.

 

איי גלאפגוס שייכים לאקוודור, והדרך היחידה להגיע אליהם היא בטיסה מקיטו או גוואיאקיל שבאקוודור. זה אפשרי, כמובן, ואני בטוח שגם הבן ישמח לזה. אבל קחו בחשבון שזה כרוך בהוצאה כספית לא מבוטלת, בטיסות בינלאומיות, ובעיקר, שזה עלול לקחת חלק גדול מהזמן שמוקצב לטיול. באופן אישי, פרו מלהיבה בעיניי הרבה יותר מאקוודור, גם אם מכניסים למשוואה את הגלאפגוס.

פגישה עם הבן, פרו, או סוף יוני. כולם נשמעים מושלמים. לפני כמעט עשור, גם אני חזרתי לפרו בפעם השלישית כדי לטייל בה עם המשפחה שלי – גם אצלנו זה היה שבועיים וחצי, כולל כמה ימים בבוליוויה. פרו היא מהמקומות האלה שתמיד כיף לחזור לסיבוב נוסף בהם, כולל באתרים המתוירים ביותר.

 

מהניסיון שלנו אני יכול להעיד ששכירת נהגים ומדריכים מקומיים עבור חלק מהיעדים בהחלט הביאה למיצוי טוב יותר של הזמן, וגם העשירה מאוד את חוויית הטיול [למדתי הרבה דברים חדשים לעומת הפעמיים הקודמות, שבהן טיילתי באופן עצמאי]. אפשר לעשות את הכול גם לבד – התחבורה הציבורית בפרו טובה ונוחה בסך הכול – אבל זה ייקח יותר זמן, ולפחות באתרים ההיסטוריים אין תחליף להדרכה איכותית.

 

אני הייתי הולך על משהו כמו לימה--ארקיפה וקניון קולקה--אגם טיטיקאקה--קוסקו והעמק הקדוש, ועוד כמה ימים שבתור חובב טבע בוודאי תרצה להקדיש לג’ונגלים [פוארטו מאלדונדו, איקיטוס או פארק מאנו היוקרתי]. אפשרות אחרת היא לצאת לטרק באיזור קוסקו, בקניון קולקה, או לעלות עד לאיזור וואראס ולטייל שם. אבל זה עלול לא להשאיר זמן לג’ונגלים. לבסוף, כדאי אולי לתאם עם הבן איזה מקום או שניים שהוא עוד לא טייל בהם [או במקרה הנוכחי, לא מתכוון לטייל בהם בסיבוב הזה], כדי שיהיה לו מעניין יותר.