הגענו בזמן יחסית סביר לסנטה מוניקה והחננו בחניון מקורה גדול שקרוב לרציף. הרציף של סנטה מוניקה (Santa Monica Pier) הוא מקום צבעוני ותוסס על חוף הים, עם חנויות, מסעדות, מופעי רחוב, פארק שעשועים קטן, והמוני אנשים שמגיעים לשם בסופי שבוע.

הלכנו לאורך הרציף שנותן תצפית יפה לחופי הרחצה משני צדיו. בחוף הרחצה מימין היה מוצג יוצא דופן, חלקה שהפכה לבית קברות בזעיר אנפין וזכתה לשם "ארלינגטון מערב", על שם בית הקרבות הצבאי המפורסם בחוף המזרחי. כל חייל אמריקאי שנפל בעירק זכה לצלב, סהר או מגן דוד בהתאם לדתו, ושלט ציין את מספר החיילים שנפלו השבוע, עם ארונות מתים מכוסים בדגל ארה"ב באותו מספר. שלט נוסף סיפר שאילו רצו לציין גם כל עירקי שנהרג במלחמה, כל שטח החוף לא היה מספיק. אמנם האמריקאים יוצאים לקניות ביום הזכרון שלהם, אבל זה לא אומר שהם לא זוכרים את המתים, או שאין להם אומץ לשאול שאלות על נחיצות המלחמה, או לבחור מנהיגים שהתחייבו לסיים אותה.

מעבר למיצג המיוחד הזה השתרע החוף היפה עם החולות הלבנים, ואנשים שמבלים על החוף ואפילו כמה אמיצים שמתרחצים במים הקרים.

בקצה הרציף היתה מסעדה מקסיקנית שזכרתי לטובה מהביקור הקודם שלי, ואכלנו שם צהרים. לאחר מכן שכרנו אופניים ונסענו במסלול אופניים לאורך החוף דרומה עד החוף של העיירה וניס, וניס ביץ`.

הנסיעה באופניים היתה חוויה בפני עצמה. מהר מאד גילינו שאנחנו כבר לא בסיאטל יותר, טוטו. ראשית מצאתי עצמי שוב ושוב עוקפת רוכבים איטיים יותר, מה שמעולם לא קרה לי בשביל האופניים אצלנו, תמיד עוקפים אותי. ממש הרגשתי ספורטיבית... על שביל האופניים היה סימן ברור המורה על כך שהשביל מיועד רק לאופניים, ולא להולכי רגל שלהם יש שביל משלהם, רק שהיה קצת קשה לראות את הסימן, מרוב הולכי רגל שצעדו עליו. כשרציתי לעקוף הולכי רגל או רוכבי אופניים איטיים, קראתי, כמו שאני רגילה מסיאטל, on your left! אבל במקום התגובה לה אני רגילה, מעבר לימין השביל כדי לאפשר לי לעקוף, (שלא לדבר על חיוך ומנוד ראש לשלום כשאני עוברת על פניהם), התגובה המתקבלת בלוס אנג`לס לקריאה הזו היא – אין תגובה... אנשים ממשיכים לצעוד או לרכב לאיטם כשהם תופסים את כל המסלול ומתעלמים לחלוטין מהבקשה לעקוף אותם... משעשע מאד, והופך את הרכיבה לאתגר בפני עצמו.

המסלול עצמו מעניין ומהנה מאד, עם נופים של הים, מתקני התעמלות עם הופעות של אקרובטים חובבים, עפיפונים בשלל צבעים וצורות, וכשמגיעים לחוף וניס, מצד אחד הים ומהצד השני רחוב עם שוק צבעוני מלא בדוכנים שונים ומשונים וטיפוסים מוזרים יותר או פחות ממלאים את הרחוב. מדי פעם שומעים מוסיקה של להקה שמנגנת להנאתה על החוף או של אנשים שרוקדים עם גלגיליות על משטח החלקה. חלק מהזמן הלכנו ברגל כשאנחנו מובילים את האופניים ברחוב של השוק כדי להנות מקרוב מהמראות והקולות.

לאחר שרכבנו חזרה לסנטה מוניקה-החזרנו את האופניים 

מוני