אני בעלה של מפרסמת תוכן ההודעה המקורית.

אני מתערב ועונה לך כיוון שאשתי מאוד נפגעה מכל המהלך כאן ואני חייב לומר שהאמת היא שתגובתך לא ראויה לתגובה אך איני יכול להתאפק…

רוצה למסור לך ולמר דורון הנכבד- אם אתם רוצים לעזור ולהגיב -אז תגיבו ועזרו ככל יכולתכם בלי בהכרח לצפות לקבלת תגובת תודה. כשרוצים לעזור – עוזרים.

אני ואשתי שנינו רופאים ואנו עוזרים להרבה מאוד אנשים ללא ציפיה לתודה כלשהי- אנו שמחים כשאנו מקבלים תודה שכזו אבל לא נמנעים מלעזור גם כשנדע שלא נקבל תודה. כי אנו מאמינים שכך צריך להתנהג.

אשתי לא הגיבה מיד בהודעת תודה כי מה לעשות, אנו עובדים מידי פעם, ואין לנו זמן לבדוק את ההודעות בפורום באופן יומיומי.האם אי הודעת התודה מצידה אומרת שלא מעריכים את העזרה? ממש ממש לא.העזרה מוערכת מאוד וכשהיה זמן להיכנס לאתר ולומר את התודה היא הייתה נמסרת!

כמוכן – האם מונית באופן כלשהו כנשיאת בית הדין הגבוה של הפורום לקביעת זכאות לתגובה? לך ניתנה הזכות לקביעה שכזו?

כמו שאשתי כתבה לך- קצת דרך ארץ, ענווה וסבלנות לא תזיק לך ואני מקווה שתחכימי מהתגובה הזו ותלמדי מהו ריסון ולא לחרוץ משפט לשבט או לחסד בכזו קלות.

מאחל לך שתמשיכי לטייל ושתוכלי להמשיך לעזור בעצות- עם תודות או בלעדיהן!

קיבלת הרבה תשובות

לא התייחסת בכלל

אפילו כשפתחת שרשור חדש שממש קשור לקודם (היה הגיוני להמשיך את הקודם אגב, זו היתה פשוט שאלת המשך והרקע היה יותר ברור ככה) לא טרחת להגיד משהו על זה שטרחו וענו לך. “תודה מראש” זה לא תחליף לכלום.

לכן, אחרי ששמתי לב (באיחור מה) ששני השרשורים הם שלך, הסכמתי עם דורון שאת לא היית ראויה לתשובה מושקעת.

מצד שני, אני עדיין מניחה שגם אחרים ייעזרו בתשובות האלה בעתיד, אז לא הצטערתי.

ב 2/3 שלחתי שאלה באתר והודיתי למשיבים מראש.(“תודה רבה!!!”)

התשובות שקיבלתי מאד סייעו בידי בתיכנוניי ושוב תודה לכל המשיבים.

כעבור כיומיים התחילה  על ידך השתלחות בלתי מוסברת כלפיי. כתבת:-”הבן אדם כבר מזמן שכח שהוא שאל את השאלה בפורום..מה הטעם בלטרוח כלפי אחד כזה”. מישהו אחר הוסיף:”אכן הוא לא ראוי לעזרה. אתה צודק..”  

האם אתה יכול  להסביר לי במה “פשעתי” שזכיתי לתגובה הזו שלך?האם ייתכן שמקורה החיפזון בלכתוב תגובה כלשהי  מבלי להבחין ששתי ההודעות הצמודות שלי  הן אחת?

 הקלות הבלתי מרוסנת של הבקורתיות שסיבתה אינה ברורה, מין הראוי שתישקל לפני שיורים חיצים. לא היה מזיק לכולנו קצת יותר סובלנות  ודרך ארץ ובטח בפורום כזה שמאחוריו כוונות של שיתוף ועזרה.

תודה 

מכל מלמדי השכלתי ולמדתי 

מצד שני, כשאני מחפשת מידע על מקום אני קוראת שרשורים כאלה מכמה שנים אחורה, ולומדת מהם הרבה. אז אם תגובתי תעזור למישהו בעתיד, גם אשמח 

(נ.ב. – רק עכשיו אני רואה ששני השרשורים על סין היו של אותו בנאדם, לא שמתי לב שלשום.. אכן הוא לא ראוי לעזרה אתה צודק..)

מה הטעם בלטרוח לענות לאחד כזה ?

לגבי ג’וג’איגו באפריל בדיוק כתבתי פה באריכות בשרשור אחר, זה שכותרתו משהו כמו “תכנון טיול בסין למשפחה”. בקצרה – אפריל זו לא עונה אידאלית שם.

לגבי ההר הצהוב לא בדקתי איך הוא באפריל.

אם אני מתעלמת משאלת מזג האוויר ומתייחסת רק לנופים עצמם:

ג’וג’איגו מקום מהמם, אבל ההר הצהוב מקום הרבה יותר סיני קלאסי. מקומות כמו ג’וג’איגו – אגמי טורקיז, מפלים, יש גם באירופה, יש גם בקנדה ובטח בעוד מקומות בעולם. ההר הצהוב מיוחד יותר.

ואם הם שניהם עומדים מול שיאן אז כמו שנכתב כבר, זו החלפה של תרבות בטבע וזו שאלה מה אתם יותר אוהבים.

חשוב מכך, לשלב אותו לפני או אחרי שנגחאי נשמע סביר אם כי לחוץ ליומיים. אבל לטוס מבייג’ינג, ואז בחזרה צפון מערבה, נשמע לא נכון תכנונית למרות שהכל נעשה בטיסות.

לגבי החלפה עם שיאן, זה תלוי באופי. בניגוד לשמורות שזה החלפה של נוף בנוף, פה מדובר על החלפה של היסטוריה ותרבות בנוף. מה יותר מושך אתכם?

אני מאוד אהבתי את שיאן וחיילי הטרה-קוטה. ממליץ אם מבקרים לקרוא או לראות בנשיונל ג’אוגרפיק תוכנית על הנושא, זה מעצים את החוויה שאתה מבין את הסיפור מאחורי הארכיאולוגיה. בנוסף, לאישן יש את האופי המוסלמי בחלקו ושונה קצת, כך שהיא שונה באופייה התרבותי משאר המקמות שתבקרו בהם בסין.

שיאן + חיילי הטרהקוטה = ביקור בטוח. 

לא הייתי מחליף.

1)ללוותר על שיאן ולהוסיף במקום את ההר הצהוב. לטוס להר הצהוב מבייגין ,לשהות כיומיים ולטוס ממנו לצ’אנגדו (בהמשך גוילין ושנחאי). האם מומלץ לשלבו במקום שיאן? האם יומיים ברוטו יספיקו ל”טעימה”?  

2)יש התלבטות  גם לגבי השמורות בגיאוגיזאו מול ההר הצהוב. מה עדיף?מה דעתכם?

מדובר על נסיעה עוד כחודש. 

תודה רבה!!!