עקבתי בשקט אך באדיקות עד שתסיימי .

נהניתי לקרוא בהנאה מרובה , ומתוך ציפייה לקיץ הקרוב , בו נשוב סופסופ לרוקיס , דבר שאנחנו חולמים לעשות מאז היינו שם לפני שנים רבות.

מעריצה את הספורטיביות שלכם שהובילה למגוון מסלולי ההליכה הרבים שבהם טיילתם ומהם הבאת לנו את התמונות המרהיבות.

אנחנו נטייל עם ההורים , ואני דווקא מכוונת למסלולים קלילים ומקומות נגישים,

ומהבחינה הזאת , לרוקיס יש המון מה להציע גם למי שמעוניין במסלולי הליכה בכל הרמות וגם בטבע נגיש , כך שלא בהכרח צריך טרקים מפרכים כדי להנות ממראות מופלאים .

תודה על ההשקעה בדיווח ועל התמונות היפות ,

ושוב מזל טוב ליום ההולדת העגול,

עדי 

תודה רבה על סיפור הטיול שלכם , חיכיתי לכל תוספת בכיליון עיניים , אין מילים לתאר את היופי שם, בעצם…. מילים יש והרבה , וטוב שכך.

פשוט מקסים

תודה

שרה

מאחר והייתי כל כך מרוכזת לסיים את הסיפור רק עכשיו ראיתי שכתבת לי.

תודה על הפירגון, לעונג לי לשתף אותך וגם אחרים בטיול המופלא שלנו, ובתמונות שגם את יודעת שכמה שהן יפות המציאות שם עולה עליהן!

כעת משסיימתי את כתיבת סיפור הטיול הזה אני יכולה לצלול להכנת הטיול הבא – הפעם לטירול.

לחיי הטיולים שבדרך

ורדה

משקימים קום כדי להספיק לארוז ולנקות את הקרוואן לפני הנסיעה לקלגרי להחזיר אל הקרוואן. האריזה מסתיימת במהירות ועוברים לארוחת בוקר על השולחן בחוץ (לצלילי הנהר) עם האוכל שרוצים לסיים. לאחר מכן ניקוי קצר של פנים הקרוואן , הקרוואן קטן וזה יתרון כי אין הרבה מה לנקות!! מעמיסים את התיקים המלאים שממתינים בחוץ ויוצאים לדרך. מבט אחרון אל הרוקיס שעדיין נראים מרחוק ואנחנו כבר בפאתי קלגרי. עוד קצת ונפרדים מהקרוואן שהיה ביתנו החם והמזמין במשך הטיול.

כאן הטיול מגיע אל סיומו עם טעם של עוד………..

קמים ליום טיול אחרון. השמיים בהירים . מחליטים לקחת את הזמן בניחותא, שום דבר לא בוער. אוכלים ארוחת בוקר מושקעת בליווי בייגל באדיבות הקונדיטוריה בלייק לואיז. לעוגות שלהם כבר לא היה לנו מקום בבטן.

יוצאים לאיטנו מהקמפינג ומחליטים לנסוע אל בנאף דרך בה הגענו אתמול – הכביש שנקרא כמה מפתיע Tunnel Muntain – שהוא כביש נופי מול ההרים הגבוהים. עצירה ראשונה ממש ביציאה מהקמפינג בעברו השני של הכביש – נקודת תצפית על טונל מאונטיין . אתמול בערב כאשר הגענו לאזור השמש היתה לקראת שקיעה והאירה את ההר באור מקסים ונתנה לו ברק לבן /כסוף יפה. הבוקר , כשהשמש בזווית של תחילת יום, ההר יפה אך אפרורי משהו – לכן אם ניתן כדאי לתצפת עליו בשעות הערב. תחנה שניה תצפית על ההודוס – שלפי מה שקראתי אלו שאריות שנותרו מהר עשוי גיר שנשטף במשך השנים , ורק מקומות בהם היתה אבן קשה נשארו ממנה מגדלים שנקראים הודוס. במקום ישנה טיילת נחמדה ממנה ניתן לתצפת על הנוף- בעמק למטה זורם נהר הBOW ממול ניצבים הרים גבוהים , יערות ועמודי ההודוס הלבנים. בהחלט מראה שובה עין.

נכנסנו לעיירה באנף לסיבוב ממונע ובהמשך נסענו בכביש שעולה אל הר  NORQUAY . 

זהו הר גבוה שמשמש בחורף כמרכז סקי ובקיץ עולים עם רכבל הכסאות אל ראש ההר לתצפית על באנף והאזור. עלינו למעלה , המראה היה יפה אבל השעה לא היתה מוצלחת מבחינת זוית השמש שהיתה בעיניים. עדיף לעלות בשעות אחר הצהריים כשהשמש בגב ומאירה את ההרים ממול ואת באנף. אבל גם כך מגובה כזה של 1295 מטר הכל נראה יפה ומרשים. בדרך למטה באחד העיקולים עמדה איילה חמודה וליחכה עשב כאשר מדי פעם זקפה את ראשה למשמע רעש מרחוק, מראה כל כך אצילי ומרגש – עמדנו במשך דקות ארוכות עם הרכב בצד הכביש עוקבים אחריה. חוזרים אל תוך באנף כשהפעם מגמת פנינו מפלי בו. חונים במגרש החניה הקרוב למפל והולכים אל הטיילת שלמולו (מרחק מטרים ספורים) המפל עצמו לא גדול אבל המראה שלו יחד עם הנהר וההרים ברקע נחמד . לא רחוק משם עומד מלון Fairmont המפורסם שנראה כמו טירה. אנחנו חוצים את הגשר שעובר על הנהר וצועדים בשביל שמוליך את המלון , מתצפתים עליו ועל האחו הירוק שלמרגלותיו (יש באחו מסלול הליכה אבל לא בדקנו במה מדובר) ונתקלים ברכבים הקטנים שחוזרים ממגרש הגולף. מאחר וקראתי בספר של נטע דגני וגם בסיפורי טיול כאן באתר , שבמגרש הגולף הזה ניתן לראות עדר של איילים החלטנו לחפש אותם. בהתחלה צעדנו ברגל לכיוון המגרש אבל מהר מאוד הבנו שמדובר במרחק רב ולכן חזרנו אל הקרוואן ונסענו איתו על הכביש שמוביל לאורך מגרשי הטניס. בשלב מסוים הדרך הופכת לחד סיטרית ואנחנו מחליטים לבדוק לאן היה מובילה. היא עוברת באיזור יפה בחלק מהזמן לאורך מגרשי הטניס ובחלק אחר בתוך יער ועוד גם במקביל לנהר, שם חונים 2 אוטובוסים שממתינים כנראה למסיימי הרפטינג.  אז איילים לא ראינו אבל בדרך יפה נסענו. הדרך ממשיכה שוב אל תוך היער וחוזרת לאזור מגרשי הטניס ולבסוף משלימה סיבוב שלם ומגיעה שוב לאזור המפל. בשלב זה מחליטים להכנס אל תוך העיירה. והנה הפתעה ! מתקרבים לגשר על הנהר והנה למטה במרכז הנהר עומדים 3 איילים ומשרים אל רגליהם במים , באדישות רבה לכל הסובב אותם. כמובן שמיהרתי לרדת כדי לצלם אותם.  מאחר ולא היה שם מקום לחנות המשכנו בדרכנו אל מגרש החניה לקרוואנים. העיר עמוסה אבל בכל זאת בדיוק התפנה מקום חניה. שמחים וטובי לב צעדנו אל מרכז המידע כדי לקבל אינפורמציה על העיירה קנמור אליה נגיע בהמשך היום , ומשם אל חנות הגלידה בשם  COW שהומלצה כאן , ואותה דגמנו כבר בתחילת הטיול. מצטרפים להמלצה, במיוחד אהבתי את הגלידה בטעם קרמל עם מלח ים – לטעמי שילוב מנצח. בהמשך

דגמנו גם פופקורן מצופה קרמל ולפני שנקבל הרעלת סוכר , חזרנו אל הקרוואן בדרך לקנמור.  שם בעקבות המלצה של נילי יש בדעתנו לבקר בצמד האגמים – אגמי גרייסי. חוצים את קנמור, וממשיכים לפי ההסברים , חולפים על פני המרכז הנורדי בדרך עוברים מאגר מים יפה ומגיעים אל מגרש החניה. מזג האויר היום חם יותר מכל הימים שעברו, ומגיע ל27 מעלות. אני יוצאת לבדוק על הלוח בחניון במה דברים אמורים והיכן ממוקמים האגמים .  אני מגלה שעל מנת להגיע אליהם יש ללכת כ3.5 ק"מ לכל כיוון. אז אמנם נילי כתבה שהדרך אינה קשה ומאוד המליצה, וגם אנשים שבדיוק חזרו מהמסלול הגדירו את האגמים כקסומים.

 אבל לנו חם מדי (כנראה שמהר מאוד מתרגלים לקרירות שהיתה עד עכשיו וכעת החום מעיק), השעה כבר 16.00 וזה לא הזמן ללכת עכשיו 7 ק"מ שיקחו לנו כ4 שעות. מחליטים לוותר הפעם ולנסוע כעת אל הקמפינג האחרון בטיול – אותו הזמנתי עוד מהארץ ביום שנפתחה אפשרות הרישום . הקמפינג נקרא – BOW VALLY – והוא שייך לרשת ALBERTA PARKS  של מדינת אלברטה – אתר להזמנה  https://reserve.albertaparks.ca/.

 מחיר השהיה כולל חיבור למים וחשמל היה 39$, ואל זה התווסף 12$ דמי טיפול בהזמנה סך הכל 51$ - הלילה הכי יקר בטיול , בחרתי לנו חלקה שצופה לנהר.

בכביש המוליך אל הקמפינג יש נקודת ריקון מים אפורים/שחורים ומילוי מים נקיים. מאחר ומחר בבוקר מחזירים את הקרוואן ויש לנו חיבור ישיר למים אנחנו רק מרוקנים מים אך לא ממלאים , וממשיכים אל הקמפינג.

בכניסה לקמפינג יש חנות מכולת קטנה בה נרשמים ורוכשים אסימונים לשימוש במקלחות (5 דקות לאסימון). ממשיכים לחלקה אותה הזמנתי , מתחברים לחשמל ומים ואכן אנחנו ממוקמים קרוב לנהר, כששביל הליכה שמקיף את האתר עובר ביננו לבין הנהר. אני מוציאה שני כסאות מתקפלים (סוף סוף יש להם שימוש ) ומציבה אותם ממש על גדת הנהר. מכינים קפה/תה ויושבים בנחת ובשלווה על גדת הנהר נהנים מהעוגות שהגיעו איתנו מלייק לואיז, מקול זרימת המים בנהר וממראה ההרים הגבוהים ממול. מתחממים בשמש שהגיעה כדי להפרד, ומצטלמים על רקע הנוף.

מן מסיבת פרידה קטנה מהרוקיס ומ19 ימי טיול מדהימים שעברנו.

כשכבר אין ברירה והיום עומד להסתיים , אנחנו צועדים אל המקלחות שנמצאות בכניסה – צריך להיות נקיים לטיסה חזרה הביתה.

מאחר והקרוואן קטן החלטנו לדחות את האריזה לבוקר כדי לא להצטופף.

מחסלים בארוחת הערב את כל השאריות שנותרו, ומתכננים את ארוחת הבוקר של מחר. זהו הלילה האחרון בקנדה מחר בערב כבר נהיה בדרכנו ארצה. לילה טוב.

יום 19 לטיול

התעוררנו מלאי תקווה לזכות בעוד יום בהיר עם שמש. במבט לצד אחד אכן היו שמיים בהירים ולכן החלטנו להתחיל את היום ברכבל הכסאות שבלייק לואיז. יש מבצע בו בתוספת 3$ למחיר הכרטיס לרכבל , מקבלים גם ארוחת בוקר סך המחיר 35$ לאדם. מאחר ואי אפשר להתחיל את היום בלי ביקור בקונדיטוריה שלנו, אנחנו בדרכנו אליה להצטייד בעוגות ובייגלה. כשיצאנו משם גילינו שבינתיים קדרו השמים לכן נכנסנו אל מרכז המידע כדי לקבל מידע על מזג האויר באזור הרכבל. בשורות טובות לא קיבלנו. אך מחליטים להמשיך בתוכנית המקורית. מגיעים לחניה של אתר הרכבל רוכשים את הכרטיס המשולב ומתיישבים ליד החלון לארוחת הבוקר במחשבה ותקווה שלקראת הצהריים יתבהר. ארוחת בופה עם נקניקים, פנקייק, פירות , טוסטים ועוד ועוד. ארוחה משביעה . בסיומה הולכים לקרוואן לקחת מקלות ומעילים וגשם מתחיל לרדת ועננים ירדו על כל האזור. כרטיסי העליה לרכבל בכיס ואנחנו מיואשים , לא כיף לעלות ברכבל כסאות בגשם מה גם שהכל עטוף בשמיכת עננים. החלטנו לחזור למסעדה ולשבת שם עד שיפסיק הגשם. לאחר כחצי שעה אכן פסק הגשם ואנחנו עולים עם רכבל הכסאות למעלה. מאחר ובאתר האינטרנט של המקום וגם על הברושור שיש במקום רשום שניתן לראות דובי גריזלי מסתובבים למטה באחו, אני יושבת דרוכה כולי , מביטה ימינה ושמאלה מחפשת את הגריזלי שכנראה הלך היום למקום אחר או שיש לו היום יום חופש. למעלה , הנוף יפה, אך ראינו יפים ממנו, אני מניחה שהרבה מכך זה מזג האויר שלא מאיר לנו פנים.  ישנם למעלה 2 מסלולים אחד באורך 2 ק"מ והשני באורך כ3 ק"מ , אך עקב מזג האויר הסגרירי והעננות הנמוכה לא רואים טעם לעשות מסלול. בן זוגי יורד ראשון ואני עדיין אופטימית שהקרע בעננים שנראה מרחוק יגיע גם לאזור, אבל זה לא קורה וגם אני יורדת חזרה למטה. מאחר וזה היום האחרון באזור ועדיין לא חזרנו אל אגם BOW כדי לעשות את המסלול אל המפל, הוחלט שזה הזמן. כאשר הגענו אל מגרש החניה ליד האגם , משם מתחיל המסלול שוב החל לרדת גשם. בשלב זה קצת מיואשים וגם עייפים אנחנו מחליטים לפרוש לשנת צהריים ערבה. מסביב מסתובבים מטיילים ואלו אנחנו שקענו בשינה עמוקה לחידוש כוחות בתקוה שעד שנתעורר יפסק הגשם. לאחר כחצי שעת שינה כוס תה ועוגה אכן פסק הגשם ואפילו השמש יצאה לבקר. בשעה 14.00 התחלנו ללכת במסלול שאורכו 4.5 ק"מ בכל כיוון, אבל נחשב מסלול קל מאחר ואין הפרשי גובה משמעותיים. מאחר והכוונה שלנו היתה ללכת עד שימאס לנו ואז להסתובב ולחזור יצאנו ללא תרמילים רק עם מקלות הליכה ומעילי גשם. המסלול מתחיל לאורך אגם BOW היפה אשר בכל פעם שמציצה השמש מחליף גוונים של כחול, ואנחנו צועדים מול הקרחון ולידו המפל ומסביב כרגיל הרים גבוהים חלקם מושלגים. הכל כל כך יפה!! ואנחנו שמחים שהחלטנו לצאת למסלול.  לאחר כשעתיים הליכה נפתחו ארובות השמיים וגשם חזק החל לרדת. בתחילה תפשנו מחסה מתחת לענפי עץ סבוך בתקווה שהגשם יחלוף אבל הוא בשלו, אז החלטנו להמשיך לצעוד עדיין מקווים שהגשם יפסק. לאכזבתנו זה לא קרה וכך כק"מ לפני שהגענו אל המפל (אחרי 3.5 ק"מ הליכה) , כשאנחנו רטובים לגמרי סבנו על עקבותינו. פעם ראשונה בטיול שאנחנו מפסיקים מסלול ולא משלימים אותו . בדרך חזרה כשעה אנחנו עוד הולכים בגשם ואז הוא פסק. שוב הלכנו לאורך האגם. השמש האירה על הקרחון והוא בהק בלבן, האגם קיבל גוונים של כחול נהנינו מכל רגע בטיול למרות שהיינו רטובים.

זהו מסלול יפהפה ולא קשה בכלל, רק צריך מזג אויר אחר.

בקרוואן מחליפים לבגדים יבשים , מתחממים עם מרק ותה ומחליטים לבדוק במרכז המידע בלייק לואיז אם יש חניית עודפים באזור של באנף כך נוכל לנסוע לשם כבר היום. בדרך על כביש 93 ממש לפני סופו מתגלה מולנו קשת ענקית , צבעונית בצבעים שטרם פגשנו, פשוט מדהים! קיבלנו מתנת פרידה מכביש 93 המהמם.

לאחר שקיבלנו אישור על כך שקיים חניון עודפים בבאנף , בשעה 18.15 אנחנו יוצאים מהמרכז המסחרי של לייק לואיז בדרך אל כביש 1A . לא מספיקים לנסוע הרבה וכבר בצומת רואים מעברו השני התקהלות של מכוניות . כמובן שמיד עוצרים עם מצלמה שלופה, והנה על ההר ממש בצמוד לצומת מתהלכת לה דובת גריזלי ענקית שכאלו באה להפרד מאיתנו. וואו!!  הריינג'ר מלווה את התקדמותה וכך גם אנחנו הולכים בעקבותיה תוך כדי צילום. כך מספר דקות עד שהיא נעלמת אל תוך היער. איזו פרידה נרגשת מאיזור לייק לואיז!!

בעצתו של הריינג'ר הנחמד, לאור השעה המאוחרת בה יש סיכוי לפגוש את החיות שיוצאות מן היער אנחנו ממשיכים אל כביש 1A נוסעים בו לאט ובולשים לצדדים מחפשים את החיות. כעבור כחצי שעה עוצרים ליד מקבץ מכוניות וצופים ב2 אלקים שעומדים מעלינו בקצה היער ומביטים בהמולת האנשים. אחד מהם עמד ממש קרוב בעמידה אצילית ראש זקוף משקיף על ההמולה בקרניים זקופות. מראה מדהים! מצלמים אותם ומלווים אותם במבט עד שהם נעלמים אל בין העצים. ממשיכים בנסיעה והנה שוב התקהלות. הפעם בדיוק במזלג בו מתפצל הכביש והופך לחד סטרי לכל כיוון. עוצרים ומספיקים לראות דוב שחור שמהלך על גבול היער לאורך הכביש אבל לא שלנו אלא זה שבא ממול. כך שאי אפשר להכנס אליו עם רכב וברגל זה מסוכן. עומדים בצומת וצופים בו מתרחק, כאשר ממול מגיעות במהירות מכוניות אשר יושביהן לא מבחינים בו עד אשר מגיעים אלינו ואז כבר לא יכולים לחזור לאחור. בשלב כלשהו מגיע על הכביש נהג עצבני שלא אהב אל ההאטה בתנועה והפעיל צופר, מה שכמובן גרם לדוב להעלם אל תוך היער. בהמשך הדרך במחלף הירידה לבאנף מקבל את פנינו עדר של כבשים ביג הורן שמסתובב באדישות על הכביש וחוצה אותו הלוך ושוב לשמחת הקהל. בתוך העדר מסתובב לו האייל עם קרניו המרשימות, ואחרי אחת הכבשים רץ טלה קטן שבכל רגע בו היא עוצרת הוא יונק חלב. ממש קבלת פנים חמה – אך איזה סיום יפה ליום נהדר עם אכזבה קטנה בגלל מזג האויר . וכך בשעה 21.00 הגענו לחניית העודפים שהפעם ממוקמת בתוך שטח הקמפינג   Tunnel Mt. Village  , אתר קמפינג  (618 מקומות) אשר תמורת 27.30$ מקבלים זכות לחנות לאורך כביש הטבעת במתחם, ושימוש בשירותים ומקלחות וכל המתקנים הציבוריים. המיקום של החניון נהדר, מולו עומד במלוא הדרו ההרTunnel Mt שעל שמו נקרא הקמפינג. עוד יום קסום הגיע לסיומו , ולצערנו גם הטיול כולו עומד להסתיים – מחר יום אחרון בו עדיין מטיילים

אני כותבת סכומון קטן על קפריסין ובין לבין נשאבת לתוך התמונות המהפנטות שלך , לא פחות . 

איזה טיול מקסים שעשיתם .  הטבע במיטבו.  כל הכבוד לכם !!!

איריס

שמחה לראות אותך כאן באשכול שלי!

מאחר ולך יש חלק לא קטן בתכנון הטיול שלנו לעונג לי להביא לך את התמונות הללו.

כיף לשמוע שנעדרת עקב טיול באיטליה ומקווה שהוא היה מוצלח.

let it,

תודה על השיתוף!

כנראה שמעבר לקושי הפיזי של העליה לאגם אואיסה לפחד הגבהים שיש לי היה חלק לא מבוטל כתוספת קושי.

שמחה שצרפת את נסיונכם מהמקום על מנת להביא עוד מידע למטיילים ששוקלים לעשות את המסלול הזה. 

זה היה טיול קסום במיוחד בזכות השקט בשמורה והנופים הנפלאים. ההרים נראו כמו עוגות שוקלד עם קצפת.

אנחנו הלכנו בדיוק לפי ההוראות והיתה עליה... אבל סבירה. עלינו בזמנו לאגם אוסה עם 3 ילדים כשהקטן היה בן 5 והיה ממש בסדר. עשינו הרבה עצירות בעליה ובירידה.

אם הייתי יכולה הייתי עושה זאת שוב

חזרנו מ-10 ימי טיול באיטליה, ורק כעת מצאתי זמן להשלים את קריאת הסיפור והצפייה בתמונות המופלאות!

אין מילים שיכולות להביע את התפעלותי מהתמונות שצילמת בביקור השני באגם אוהרה!!!

מקווה שתמצאי זמן להשלים את סיפורך .

חג שמח!

נילי

את כלל לא מפריעה.

אני שמחה לשמוע שאת נהנית מהסיפור ומהתמונות ומקווה בעתיד הקרוב למצוא זמן להשלים את היומיים החסרים ובכך לסיים את סיפור הטיול.

עבורנו הטיול היה הגשמת חלום והנאה צרופה

חג שמח

ורדה

מתנצלת אם אני מפריעה רגע לפני הסיום אבל לא יכלתי להתאפק!

ככ מרגש לקרוא ולהיזכר!!!

תמונות מדהימות,חוויות מרגשות-

איזה כיף שמצאתי את הסיפור שלכם

הגיע יום הביקור השני באגם אוהרה.

משכימים קום כדי להספיק לעבור בקונדיטוריה הקבועה שלנו בלייק לואיז להצטיידות בעוגות ולחמניות , לפני שממשיכים לנקודת המפגש לעליה לאגם אוהרה. הפעם הגענו מוקדם , השעה עדיין לא שמונה ואנחנו מנצלים את הזמן לכוס תה עם העוגות שקנינו, ולהכנת סנדויצ'ים לצהריים. מתארגנים וצועדים אל האוטובוס איתו נעלה אל האגם. בעת ההמתנה אני רואה במעלה הדרך איילה שמביטה באוטובוס בעניין רב, אבל כאשר אני מנסה להתקרב מעט כדי להיטיב לראות אותה, היא נושאת רגליה ונעלמת בין העצים.

האוטובוס יוצא לדרכו ולאחר 20 דקות אנחנו שוב על שפת האגם. הפעם אנחנו בוחרים במסלול ללייק אואיסה – LAKE OESA

מסלול בן 3.2 ק"מ לכל כיוון עם הפרשי גובה של 240 מטר. המסלול מתחיל בצד השמאלי של אגם אוהרה, אבל אנחנו החלטנו להתחיל בהקפת האגם מצידו הימני ומשם להגיע לנקודת ההתחלה. לשמחתנו , השמש זורחת , השמיים בהירים עם מעט עננים לבנים. האגם בוהק.  כל ההרים הגבוהים והעצים משתקפים באגם – אפשר פשוט להשתכר מהמראות. אנחנו צועדים לאיטנו ולא מפסיקים לצלם. מכל פינה האגם נראה אחר, יפה ושונה מהפינה האחרת שכבר צילמנו וכך נולד בוק לאגם. לאחר שעה הליכה ו2 ק"מ אנחנו מגיעים אל תחילת המסלול לאגם אואיסה. הדרך היא בעליה חדה כאשר בהמשך יש מדרגות. רוב 3.2 הק"מ הם בעליה וחלקה עליה תלולה מאוד , כאשר במדרגות הקיר הוא המעקה. הנופים משגעים.

בהתחלה רואים מתחתינו את אגם אוהרה ובהמשך הוא נעלם ואנחנו נשארים מוקפים בהרים הגבוהים. פתאום מתגלה לו אגם, אך מאחר והאנשים שהלכו לפנינו לא נראים לידו אנחנו מבינים שלא זה אגם אואסה ממשיכים לטפס ומולנו מופיע מפל והדרך עוברת לצידו. היינו בטוחים שהאגם הוא מקור המים למפל אנחנו מטפסים ושוב טעינו והדרך ממשיכה לטפס. חולפים על פני עוד אגם והדרך ממשיכה לטפס ..... הנוף מהפנט , הרים מכוסי שלג לצד הרים חשופים

והכל כל כך דרמטי. ממשיכים לטפס בדרך עוברים עוד 2 אגמים קטנים , וממשיכים לטפס. ואז מתגלה לעינינו אגם אואיסה. מה נאמר ומה נגיד? נשארנו פעורי פה אל מול האגם. אגם בצבעי ירוק עד כחול חזק , כחול שעד לאותו רגע לא ידענו שקיים. הצבעים משתנים כל הזמן לפי השמש. פעם פס דק בכחול בחלקו הרחוק של האגם ופעם הפס הזה מתרחב עד מחצית רוחב האגם – אין מראה האגם ברגע אחד דומה למשנהו – פשוט מראה שלא מן העולם הזה. בכל הטיול שלנו ברוקיס לא ראינו אגם כל כך יפה. אנחנו יושבים מהופנטים למראות ואוכלים את הסנדביצ'ים שהבאנו אתנו. ולא מפסיקים לצלם את האגם ואת ההרים סביבו – פשוט חלום. אחרי 45 דקות , למרות הקושי להפרד , אין ברירה צריך להתחיל לחזור כדי להגיע לאוטובוס של 16.30. מבט אחרון לאחור – אל האגם - ומתחילים לרדת. הירידה מאתגרת וקשה במיוחד עבורי בגלל פחד גבהים. ובמיוחד בקטע בו ישנן מדרגות סלע אשר אין שום מקום לאחוז פרט לצלע ההר לאורכו הולכים. פשוט מפחיד לי. לאט לאט יורדים למטה , לאחר שעתיים אנחנו שוב על שפת אגם אוהרה.

מבחינתנו זה היה המסלול הקשה ביותר שעשינו בטיול ואחד המסלולים היפים ביותר.  העליה עד לאגם לקחה לנו בין 3.5-4 שעות.  כולל 2 ק"מ של הקפת אגם אוהרה + 3.2 ק”מ העליה לאגם אואיסה + 3.2 ק”מ הירידה למטה סך הכל כ8.4 ק"מ במשך 6 שעות. עם האוטובוס של 16.30 חוזרים אל החניה בה ממתין לנו הקרוואן.

מאחר ומזג האויר היום כל כך יפה מחליטים לעשות סיבוב פרידה ממורין לייק ובעיקר מ10 הפסגות , לאחר שבפעם הקודמת שהיינו שם ביציאה ירד גשם שוטף .מתקרבים לאיזור לייק לואיז והכל מאוד עמוס (במיוחד בהשוואה לאגם אוהרה) , לאט לאט מפלסים דרך ונוסעים את 11 הק"מ לכיוון מורין לייק. בדרך שוב פוגשים בפסגות ההרים המושלגות שמקיפות את האגם וממנו קיבל העמק את שמו – עמק 10 הפסגות.  לקראת סוף הכביש פוגשים ברכבים שנשארו בודדים לאורך הכביש לאחר שכנראה במשך היום החניה היתה מלאה,  מגיעים לחניה שבשעת בין ערביים זו יש בה מקום למכביר. יוצאים להליכה נינוחה לאורך שפת האגם. מדי פעם השמש יוצאת מבין העננים וצובעת את האגם בכחול וירוק ויוצרת השתקפויות – תענוג. חוזרים לחניה וכאן מתפצלים , הנהג פורש לקרוואן להכנת שתיה חמה ואילו אני לא שבעה מהמראות וחייבת לעלות לתצפית על האגם. תחילת השביל משותף עם תחילת המסלול לקונסטליישן לייק אבל אחרי כמה עשרות מטרים מתחילות מדרגות המובילות ימינה אל התצפית. מאחר וירד הרבה גשם בזמן האחרון מרפסת התצפית התחתונה מוצפת מים , אבל זה לא מונע ממני לעמוד בשוליה וליהנות מצפיה באגם וההרים שסביבו. לא עליתי למעלה עד לנקודת התצפית הגבוה מאחר ולא היה לי זמן וכוח לכך. גם כאן המראות היו מרהיבים. חזרה לקרוואן לכוס תה חם ונסיעה חזרה אל חניון הבית –הוא חניון העודפים.

היה פשוט יום מעלף!!

קמנו אופטימיים לאור התבהרות שראינו באופק, וחשבנו שהנה מזג האויר משתנה לטובה. נוהל בוקר של קפה/תה ועוגיות ואנחנו כבר בדרכנו לקונדיטוריה בלייק לואיז להצטיידות להמשך היום – 4 לחמניות לסנדוויצ'ים של צהריים במסלול (עוד ברור איזה מסלול), מספר עוגות לנישנוש במשך היום ובגט אחד (לא מוצלח ) לארוחת הבוקר. בינתיים השמיים שבו והתקדרו. נכנסנו אל מרכז המידע (שנפתח בשעה 9) כדי לשמוע מה התחזית להיום ומה כדאי לעשות. ובכן התחזית  - גשם וסגרירי כל היום למעט השעתיים הקרובות בהן צפוי להיות יבש. הבחורה במקום , לאחר שאנחנו מסבירים לה שאוהבים הרים גבוהים ונוף דרמטי, ממליצה לנו (כל זמן שעדיין יבש) למהר ולנסוע אל GLACIER LAKE - נמצא במרחק 81 ק"מ צפונה מכאן בצד שמאל של כביש 93 לכיוון ג'ספר שם לעשות רק את החלק הראשון של המסלול – מרחק של 2.4 ק"מ עד לנקודה בה ממוקמים שני כסאות אדומים (מהפרויקט הידוע) מעל העמק מול הקרחון וההרים הגבוהים המקיפים את העמק.  מתחילים לנסוע והשמים מתקדרים יותר ויותר וערפל כבד יורד על ההרים ומצב הרוח שלנו יורד בהתאמה. מגיעים לחניה ממנה מתחיל המסלול שם יש שלט שמורה על מסלול של 1.2 אל הנהר HOWSE RIVER , כאשר המסלול שהומלץ לנו הוא עוד 1.2 ק"מ אחרי הנהר, אך הוא אינו מסומן מאחר והוא מהווה חלק מהמסלול הארוך שמוביל לאגם הקרחוני.

מתחילים ללכת בשביל בתוך יער סבוך וממש כיף ללכת בו – הרגשה נהדרת. כעבור כרבע שעה, הגשם שלא שמע על התחזית של שעתיים יבשות, התחיל לטפטף. בדרך פוגשים 2 זוגות ישראלים שחוזרים מהנהר, מברכים לשלום וממשיכים. מגיעים לנהר עליו יש גשר עץ שהמראות ממנו אל הנהר יפים. אמנם ראינו כבר נהרות יפים ממנו , אבל כישראלים תמיד מראה נהר זורם בצבע תכלת מרגש מחדש. חוצים את הגשר וממשיכים בשביל מצדו השני של הנהר, אל תוך היער. הגשם, אמנם נחלש אבל עדיין יורד ואיתו יורד מצב הרוח של השותף למסע שמתחיל להתייאש מההליכה בגשם. לתחושתו הליכה מיותרת במזג אויר כזה והעננות הנמוכה שמכסה את ההרים. אני עדיין אופטימית. מאחר ואנחנו לבושים בחליפת סערה הרי שנשארנו יבשים ואני נחושה להגיע אל סוף המסלול בכל מזג אויר.  לאחר כחצי שעה הגענו אל הכיסאות האדומים.  נוף נפלא נתגלה לעינינו , ואפילו הגשם פסק. עמדנו מול עמק בו פרוסים רשת של פלגים ונהרות. ממול רכס הרים עצום סוגר על העמק ובאופק רואים את הקרחון. התישבנו בכסאות האדומים , הוצאנו העוגות האהובות עלינו וישבנו משתאים מול הנוף המשגע. לאט לאט העננים זזו ופסגות ההרים נתגלו. באמת נוף משגע באוירה פסטורלית ואנחנו לבדנו במקום , כאלו לבד בעולם היפה הזה. אין הרבה מטיילים על השביל הזה ולכן הוא שקט מאוד. ישבנו כחצי שעה ולא רצינו לעזוב אבל........אין ברירה צריך להתחיל לחזור (המסלול שלנו הוא הלוך חזור). ההליכה חזרה היתה מהירה יותר כי היא במגמת ירידה וללא גשם. סך הכל הלכנו כ4.5 ק"מ במשך שעתיים וחצי כולל הפסקות קצרות בדרך והפסקה ארוכה יותר בתצפית.

מאחר ומזג האויר השתפר , ואפילו השמש הציצה אנחנו מחליטים להמשיך צפונה עוד כ20 ק"מ אל חניון   Coleman Creek בו עצרנו אתמול והפעם לשבת לארוחת צהריים בחוץ ליד השולחן במיקום הכי קרוב לנהר. כיף של פיקניק מול הנוף המקסים עם סנאים שמסתובבים סביב (לא תמיד לשמחת האנשים).

התחלנו בנסיעה חזרה דרומה, אך כעבור זמן מועט העייפות משתלטת על הנהג שלנו חברמן והוא עוצר את הקרוואן ליד WATERFAWL LAKE עובר אל המיטה מאחור ושוקע בשינה עמוקה. אני מנצלת את הזמן לבהייה חסרת מטרה בנוף האנושי ובטבע שמסביב. כעבור כחצי שעה תם הזמן לשנת היופי ואני מעירה את הנהג עם כוס תה חם לעיצוב האישיות והרמת המורל. 

ממשיכים בדרך והעצירה הבאה LAKE  CHEPHREN המקום מסומן כנקודת תצפית ללא שלט עם שם האגם-בשולי הכביש יש מפרץ חניה ממנו יוצא שביל שיורד לכיוון האגם הקטן והמקסים הזה ממנו יש מבט נהדר על ההרים הגבוהים עם השלג והקרחונים שניצבים ממול – כמה טוב שירדנו בשביל לאגם הזה – ממש שווה (ושקט כי לא מגיעים הרבה אנשים). בהמשך הדרך דרומה מחליטים לעצור ולטפס שוב לתצפית על אגם פייטו – הפעם השמש יצאה וקיווינו שנראה טוב יותר את ההרים שמסביב , אלו שבפעם הקודמת היו תחת שמיכת עננים. עליה מהירה של 12 דקות בעליה התלולה ואנחנו שוב במרפסת התצפית מעל אגם פייטו, ושוב האגם מולנו במלוא הדרו, וההרים סביב הפעם ללא עננים. מסתבר שגם בפעם השניה שמגיעים למרפסת התצפית אנחנו מתלהבים מהאגם והאזור מסביבו כאילו היתה זו הפעם הראשונה .  מבלים למעלה כחצי שעה ויורדים חזרה אל הקרוואן. נוסעים הלאה אל נקודת העצירה הבאה בחניה ליד המלון האדום שעל שפת אגם BOW משם יש מסלול אל – BOW GLACIER וBOW GLACIER FALLS. אורך המסלול 4.5 ק"מ לכל כיוון כאשר ההליכה כל הזמן עם הפנים אל הקרחון והמפל – מסלול שלא נחשב קשה. החלטנו לבדוק במה דברים אמורים ולעשות לפחות חלק מהמסלול. מזג האויר נחמד ומסביב המוני סינים מתרוצצים ומצלמים אחד את השני בפוזות שונות. ירדנו לכיוון האגם והלכנו סביבו כחצי שעה עד שהתחלתי להרגיש לא טוב (זה מה שקורה כשלא שותים מספיק ומתייבשים) ונאלצנו לחזור לקרוואן. הבטחנו לעצמנו שעוד נחזור ונעשה את המסלול כולו.

משם ממשיכים בכביש 93 אל האגם האחרון להיום – אגם הקטור HECTOR LAKE . מהחניה יש שביל שיורד בין עצים דקים וחשופים אל האגם. האגם עצמו  קטן וחמוד בצבע ירוק מהעצים שמשתקפים בו מצדו השני.  בשעה 18.300 השמש עדיין מאירה ובאגם משתקפים העצים הירוקים שממול, ההרים עם השלג ואפילו העננים שמעל מוסיפים את יופיים בהשתקפות. פשוט שלווה ויופי! יש במקום גם שולחנות פיקניק ושרותים למי שמבקש לעשות חניה ארוכה . הגיע הזמן לסיים את היום לכן חזרנו אל החניון שהפך לחניון הבית  (חניית העודפים ליד לייק לואיז ). ארוחת ערב שניצלים +אורז מלא +ירקות מוקפצים ועל בטן מלאה הולכים לישון.

שבת בבוקר יום לא יפה... הגשם שירד כל הלילה ממשיך אל תוך הבוקר – סיבה טוב להמשיך להתפנק במיטה . ורק לאחר ארוחת בוקר מאוחרת בשעה 10.30 אנחנו יוצאים לאיטנו.

תחילה מינהלות – ריקון מים אפורים/שחורים ומילוי מים נקיים.

ושמים פעמינו שוב אל מרכז המבקרים של קלומביה אייספילד – המקום היחיד באיזור שיהיה יבש. בדיקה של מסכי מזג האויר מראה שהגשם צפוי לרדת במשך כל היום ולכן כדאי להאריך את השהות במרכז ולנצל את הזמן לתקשורת עם הבית ,קריאת מיילים וביקור בפורום צפון אמריקה של למטייל.

ושוב יוצאים לדרך על כביש 93 לדרום. אני מזכירה לנהג שלי שוב ושוב את הסיפור של דורבן שבקטע כביש זה שכולו בירידה פגש ב"מלכודת" משטרה עם מספר מכשירי ראדר ואנחנו שומרים מכל משמר על המהירות המותרת. ואכן לא לוקח זמן רב ובהמשך הכביש מצידו השני רואים קבוצת מכוניות חונה בצד הכביש, כאשר מתקרבים רואים שיש שם מספר ניידות משטרה עם ראדר ולידם המסכנים שעברו על המהירות המותרת. כאן המקום להודות לדורבן על האזהרה ולחדד לכל הנוסעים בעתיד לשים לב! כמובן שבהמשך הדרך כאשר חנינו במקום התצפית הבא דאגנו לעדכן את הנוסעים צפונה שכדאי להם לשמור באדיקות על המהירות המותרת.

בתום הירידה ממעבר ההרים Sunwapata רואים מימין חניה קטנה כמעט ריקה וכניסה לקניון קטן ולא מסומן שאנשים צועדים אליו בשטח של חלוקי נחל. מאחר ומזג האויר מתבהר מחליטים ללכת בעקבות המטיילים לראות את המקום. השביל על חלוקי נחל , לאורך הנהר שצבעו תכלת מקסים , מוביל אל קניון קטן ממנו מגיע הנהר. מקום צנוע בהשוואה למקומות אחרים שראינו אבל עם קסם מיוחד. לקח כעשר דקות לכל כיוון והיה נהדר לחילוץ עצמות.

ממשיכים הלאה דרומה והתחנה הבאה היא קיר הדמעות – Weeping wall  מקום עליו פסחנו בדרכנו צפונה וכעת משלימים את החסר. ההרים הגבוהים מאוד מרשימים והגשם שירד ללא הפסקה תרם למפלונים רבים ויפים, בתוספת העננים שיושבים מלמעלה – מראה מרשים ביותר. את מפלי הינומת הכלה שראינו מרחוק בדרך צפונה כנראה פספסנו בדרך חזרה!

כעת לאור השיפור במזג האויר מחליטים בהמשך לעצור להפסקת צהריים בחניון Coleman Creek - חניון עם הרבה שולחנות פיקניק, שרותים ופחי זבל, ששוכן על שפת הנהר. לוגמים מרק חם בתוך הקרוואן ויוצאים לסיבוב קצר על גדת הנהר. שם אנחנו מגלים שיש כאן נקודת מפגש של 2 נהרות. אל הנהר מיסטיה  שזורם לאורך כביש 93 וצבעו תכלת נשפך נהר שמגיע בניצב אליו מכיוון ההרים וצבעו אפור. וכך לאורך כמה עשרות מטרים מהמפגש זורם הנהר בשני צבעים תכלת ואפור עד שמתמזגים יחד.

הגשם מתחדש ואנחנו ממשיכים בנסיעה אל החניה הבאה בSaskachewan River Crossing  - שם בתוך בית הקפה מביטים מבעד לזגוגית בגשם תוך כדי שתית קפה/שוקו ונשנוש עוגת פרי טעימה. 

הגשם בשלו – לא מפסיק לרדת ולא נותר לנו אלא להמשיך ולהתקדם דרומה כשבסיום היום מתכננים להגיע אל לייק לואיז לחניון האוברפלו.  מצב הרוח קצת שפוף מאחר ונוסעים בכביש שמוגדר כאחד היפים בעולם והגשם מונע מאיתנו לחוות אותו במלוא עוצמתו.

בגלל הגשם ועבודות בכביש לא שמנו לב לירידה ימינה אל BOW SUMIT , ו אנחנו מוצאים את עצמנו ליד אגם BOW- עוצרים בחניה על שפת הכביש וצופים בו. למרות הטפטוף האגם נראה מאוד יפה עם ההרים שברקע שחלקם היו מכוסים בעננים – נזכרים בתיאורים של אחרים – ביום יפה בטח יפה כפליים.

סבים על עקבינו ונוסעים 6 ק"מ אל BOW SUMIT – כדי לטפס אל אגם פייטו הידוע והמוכר מכל התמונות של הרוקיס.  פונים ימינה אל תוך מגרש החניה, כאשר הכביש עצמו שממשיך לעלות מעלה אבל הוא מיועד לאוטובוסים ומכוניות נכים בלבד. השביל יוצא בקצה הימני המרוחק של מגרש החניה ועולה בעליה די חדה אל האגם (לקח לנו 20 דקות) בסיומו מגיעים למרפסת התצפית על האגם המפורסם בצורת כוכב. המראה מרהיב, גשם אמנם לא ירד אבל ההרים מסביב מכוסים בעננים , דבר שפוגם במראה הכללי. ממרפסת התצפית ניתן לחזור חזרה למטה בדרך בה הגענו או להמשיך ישר בשביל שמוביל אל מגרש החניה העליון ומשם לרדת חזרה לחניה התחתונה ואפשרות שלישית לצאת למסלול העולה לרמה מעל האגם עם נוף יפה. מפאת מזג האויר החלטנו לחזור למטה בשביל בו עלינו ולחזור למקום פעם נוספת ביום בהיר יותר להליכה במסלול העליון.

כעת לא נותר לנו אלא לסיים את שארית הדרך על כביש 93 ולהגיע לאיזור לייק לואיז.  והנה לפנינו התקהלות מכוניות לצד הכביש. מיד עוצרים ולמרבה ההתרגשות דוב שחור מתהלך בשולי היער. אני מספיקה לצלם תמונה אחת מהירה לפני שכבודו ממשיך בדילוג קל את תוך היער. חיכינו במקום עוד כ5 דקות אולי הדוב יחליט לחזור להמשיך את ארוחתו אבל לא דובים רק יער!

כעת אנחנו ממהרים להגיע אל הקונדיטוריה האהובה עלינו במרכז של לייק לואיז שם מצטיידים בעוגות לקינוח בארוחת הערב. ביקור קצר במרכז המבקרים ומשם ישר אל חניון העודפים (אוברפלו) בו שהינו כבר בתחילת הטיול. משלשלים מעטפה עם 10.80$ עבור חנית הלילה ופורשים להכנת ארוחת הערב. מרק עגבניות עם אורז, שניצל במרינדה עם תפוחי אדמה ,ולקינוח כמובן העוגות שנרכשו מוקדם יותר.

בזמן הכנת הארוחה אני צופה בשקיעה יפה שמבצבצת מבין לעננים וכולי תקווה שמחר יהיה לנו מזג אויר טוב יותר.

גם הבוקר קמנו אל מזג אויר סגרירי עדיין ללא גשם. יצאנו לדרכנו אופטימים שכמו אתמול לקראת הצהריים יתבהר ונוכל לעשות את המסלול של Wilcox pass שעברנו לידו בדרכנו אל ג'ספר ותכננו לחזור אליו כעת. החלטנו לנסוע לאט , לעצור בדרך לארוחת בוקר ולקוות שבסביבות 12 בצהרים יתבהר ונוכל לצאת למסלול. עצרנו ליד מפלי SUNWAPTA לארוחת הבוקר, ובסיומה לא רק שמזג האויר לא השתפר אלא נעשה גרוע יותר וגשם החל לרדת. המשכנו אל מרכז המבקרים קולומביה אייספילד שהיה מלא מפה לפה במטיילים שחיפשו מפלט מהגשם. ניסינו לקבל מהריינג'רים מידע על תחזית מזג האויר לאחר הצהריים אבל גילינו שהם מסתכלים על אותו אתר כמונו ולא יודעים יותר מאיתנו. ניצלנו את הזמן ליצירת קשר עם הבית לשמוע מה שלום החבר'ה ואחר כך החלטנו בכל זאת לנסות לצאת למסלול. בהמשך הדרך ממנה יוצא המסלול ל Wilcox pass ישנו אתר קמפינג באותו שם  -WILCOX. אנחנו נכנסים אליו בוחרים חלקה ומשאירים בה פתק כדי לשמור לנו מקום לינה למקרה שנצליח לבצע את המסלול , ובמידה ולא יעלה בידינו נחזור נוריד את הפתק ונמשיך הלאה. חזרנו אל מגרש החניה שבתחילת המסלול הצטיידנו במעילים מקלות ותרמילים ויצאנו לדרך – בשביל במגמת עליה . הספקנו לעבור כ300 מטר עד שנפתחו ארובות השמים וגשם חזק ניתך עלינו, לרגע עושים חושבים מחליטים לוותר וחוזרים בריצה קלה אל הקרוואן. אבל לפני שנוסעים הלאה הצעתי שנשתה עוד כוס תה לחימום הגוף. ומזל שכך. בחצי השעה שבילינו בשתיית תה הגשם פסק והתחיל להתבהר, ושוב אנחנו יוצאים אל המסלול בתקווה שהפעם נצליח ללא גשם מיותר. אורכו של המסלול כ4 ק"מ לכל כיוון עם הפרשי גובה של 390 מטר. עולים בשביל כק"מ עד לנקודת התצפית הראשונה – ממול נראים הקרחונים כשאור השמש עליהם – מראה מבטיח ואנחנו מחליטים להמשיך ולטפס. אחרי כרבע שעה מגיעים לנקודת תצפית בה מוצבים 2 כסאות אדומים (שייכים לפרויקט) מול הנוף של קרחון אטבסקה ושדה הקרח קולומביה אבל לא מתעכבים כדי לא לפספס את מזג האויר הטוב. ממשיכים לטפס עד שיוצאים מקו העצים והדרך מובילה לרמה גבוהה מעל קו העצים כאשר ממול ניצבים שלושה קרחונים!!. בקיצור נשקף נוף משגע כאשר מסביבנו מלא פרחים ומרחוק (בעזרת משקפת ) ראיתי כבשה (ביג הורן).  מכאן ממשיכה הדרך עוד כק"מ עם עליה יותר מתונה עד לסוף המסלול. אני התעקשתי להמשיך ואילו בן זוגי חשב שהגענו למקום היפה ביותר וההמשך מיותר. בסופו של דבר המשכנו על הרמה עד לסוף המסלול כאשר בדרך חצינו נחל על גבי אבנים והגענו עד לדגל שמסמל את הסיום. מזג האויר היה סביר אך קודר ומבלי להתעכב התחלנו לחזור חזרה. הדרך חזרה היתה מהנה אף יותר מהעליה זאת מאחר ולכל אורך הדרך רואים ממול את שלושת הקרחונים ואת ההרים שחלקם מכוסים בעננים אבל כל רגע המצב משתנה עננים באים וחולפים והקרחונים ניצבים מולנו כשמידי פעם השמש מאירה עליהם והם זוהרים! יורדים לאט בנוף המשגע והפריחה המקסימה שנראית אחרת בזוית הירידה. מגיעים שוב אל הכסאות האדומים עליהם יושבים זוג שוויצרים עם ילדה. מכבדים אותם בחטיף אנרגיה ולאחר שיחה קצרה הם מפנים לנו את הכסאות ואנחנו מתישבים מול הנוף הקסום שפרוש מולנו ולא שבעים מן המראות.  לאחר זמן מה מגיע זוג גרמנים מנירנברג ושוב מתפתחת שיחה קצרה ואז אנחנו מפנים להם את הכסאות (בשיטת

הכיסא החם) וממשיכים לעשות את דרכנו מול הנוף למטה. מבט אחרון אל הקרחונים ואנחנו על השביל בתוך היער נהנים מהפרחים והיער הקסום. עוברת עוד שעה ואנחנו מגיעים אל סוף המסלול.

סה"כ עשינו 9.5 ק"מ במשך 4.5 שעות. ואנחנו מאושרים עד בלי די כמה היינו קרובים לוותר על המסלול המדהים הזה ואיך זכינו לעשות אותו במזג אויר סביר ולהנות מיופיו הבילתי יתואר. (המסלול נמצא כ3 ק"מ מדרום למרכז המבקרים של קולומביה אייספילד לכיוון לייק לואיז)

נכנסים לקרוואן ותוך 5 דקות נסיעה אנחנו כבר ממוקמים בחניון אותו בחרנו בבוקר. ממהרים לשלשל כסף למעטפה ולשלם על המקום ואז מתפנים להכנת ארוחת ערב שישי כמיטב המסורת שלנו – קניידלך עם מרק עוף , עוף ואורז, וכמובן נרות שבת. סיום כיפי ליום מדהים – שבת שלום .

הולכים לישון לצלילי הגשם שדופק על גג הקרוואן – האם מחר יהיה יום יפה או שהגשם ימשיך ??

שוב קמנו לבוקר סגרירי אך ללא גשם. החלטנו לבלות את הבוקר בג'ספר ולראות כיצד מתפתח מזג האויר.  בשעה 8.30 עזבנו את הקמפינג בנסיעה איטית לאורך כביש הגישה לקמפינג הרי שעה כזו מזמינה חיות? אז אנחנו מחפשים. פתאום אני מבחינה במשהו שחור בין השיחים בשולי היער במרחק של כ50 מטר. מיד עוצרים רק כדי לראות שאכן זה דוב אשר מיהר לטפס אל תוך היער. אין ספק שזהו מחזה מרהיב ומרגש. חיכינו עוד מספר דקות אולי הדוב ישוב אבל כנראה שהיו לו עניינים יותר חשובים במעבה היער. המשכנו אל ג'ספר אל מרכז המידע, להתחבר לעולם החיצון דרך הWI FI  ולהתעניין מה ניתן לעשות במזג האויר הזה. לקראת השעה 12 ראינו שמזג האויר משתפר – השמש הציצה מדי פעם, גשם לא ירד אז החלטנו לשים פעמינו אל עמק 5 האגמים VALLY OF THE FIVE LAKES. שנמצא 9 ק"מ מג'ספר לכיוון באנף.

קראנו דעות שונות על דרגת הקושי של המסלול. היו שטענו שהוא קשה והיו שרשמו שהוא קל – לטעמנו הוא איפשהו באמצע. יוצאים למסלול , עוברים את הגשר ממשיכים לעלות בשביל עד למקום בו שביל 9 מתפצל ימינה ומוביל לאגם מס 1 הופך להיות 9a איתו הולכים לאורך האגם עד פיצול נוסף בו מתחבר 9b.  אך אנחנו ממשיכים הלאה עד לפיצול נוסף בין 9a  9b. שואלים קצת מסביב אך בעיקר זוכרים את ההנחיות שקראנו בלמטייל שהחזרה מהזרוע הימנית קלה יותר לפיכך פונים אל 9b ומבינים כמה הבחירה היתה טובה. אנחנו יורדים בירידה די תלולה ומולנו מטפסים בעמל רב מטיילים שחוזרים מהאגמים , יחי ההבדל ! מקלות ההליכה נותנים לנו תמיכה בירידה והשביל מאוד יפה והנה אגם מספר 1 מופיע לימיננו והשביל שלנו מתחבר כאן אל 9a שממשיך מכאן אל  4 האגמים הנוספים. מחליטים להסתפק במבט על האגם ולא ללכת לאורכו, ופונים ימינה לכיוון אגם מס 2 שנגלה לעינינו בצבעו הירוק עז. כך אנחנו עוברים עם השביל לאורך כל יתר האגמים שכל אחד שונה מקודמו ולכל אחד גוונים אחרים של ירוק עם השתקפויות של העצים מסביב והעננים ממעל. והאור והשמש משנים  בכל רגע את הגוונים. בין אגם 2 ו3 הציבו 2 כסאות אדומים עם הפנים לאגם 3 (במסגרת פרויקט בו הוצבו כסאות אדומים כאלו במקומות שונים בפארקים והמטיילים מוזמנים לשבת עליהם ולהצטלם ולשלוח את התמונה אל מארגני הפרויקט). ליד הכיסאות ישנו שלט שמסביר שכאשר יושבים במקום אחד בשקט שומעים רעשים וקולות שאינם נשמעים כאשר נמצאים בתזוזה. התיישבנו בכיסאות , צפינו באגם שמולנו ואכלנו את העוגות שקנינו בקונדיטוריה בג'ספר והאזנו לקולות סביבנו. לאחר מנוחה קלה פינינו את הכיסאות לבאים אחרינו והמשכנו בדרכנו לאגם הבא ואחריו אל השביל שעובר ביער ומוביל לסיום המסלול. בדרך עלו מולנו שני ריינג'רים עם רובים על כתפיהם. לשאלתי לשם מה הרובים הם הסבירו שהם מפטרלים בשמורה על מנת לוודא שהדובים לא מתקרבים אל השבילים ונשמרת ההפרדה בינם לבין בני האדם. במקרה ופוגשים בדובים שמתקרבים יש להם כדורי גומי אשר מכאיבים לדובים ומסמנים להם שלא כדאי להתקרב לשטח הזה כך הם שומרים שהדובים ישארו בטבע ויחיו במקביל למטיילים באיזור. סיימנו את יתרת הדרך והגענו חזרה לחניה. סך הסיבוב שעשינו היה 6 ק"מ ולקח לנו 3 שעות כולל הפסקות צילום ועצירות מנוחה.

חזרנו אל ג'ספר לתדלוק, ולאחר שהבנו שמזג האויר לא הולך להשתפר החלטנו לסיים את הביקור באיזור ג'ספר ולהתחיל הדרך חזרה על כביש 93 , תוך כדי טיול. התחנה הראשונה בדרך היא ליד אגם הורס שו‪Horseshoe Lake -   

עליו קראתי בסיפור טיול ובאתר האינטרנט. לפי התיאורים זהו אגם יפה מוקף בצוקים אשר בחודשי הקיץ משמש את המקומיים לקפיצות למים. אין על הכביש סימון על מיקום האגם אבל בבודקה של רשות הפארקים ביציאה מג'ספר הסבירו לנו שהאגם נמצא על כביש 93 במרחק  20 ק"מ בצד שמאל. ואכן לאחר 20 ק"מ בדיוק ראינו משמאל  לכביש מגרש חניה קטן ובו חנתה מכונית אחת נוספת. לפנינו הלכה משפחה עם מגבות ביד כנראה כדי להתרחץ באגם. השביל שמוביל אליו עובר בין שיחים ואז מתגלה האגם בצבעי כחול עז ומדהים וסביבו צוקים. לא הספקנו להנות הרבה ממראה האגם כי נפתחו ארובות השמיים וגשם חזק ניתח עלינו. מיהרנו חזרה לקרוואן והגענו רטובים לגמרי למרות שלא רחצנו באגם! השעה כבר מאוחרת והגשם לא הפסיק לרדת לכן החלטנו להמשיך אל אתר הקמפינג הקרוב – Kerkeslin  שנמצא 2 ק"מ מדרום למפלי אטבסקה. החניון נחמד ושוכן על גדת הנהר אטבסקה. מיקמנו את הקרוואן בחלקה ממנה ניתן לצפות אל הנהר ויצאנו לטיול ערב לאורך גדת הנהר עם ההרים שניצבים מעברו השני של הנהר ופרחים שפורחים לאורך הגדה – טיול חמוד לסיום היום.  את ארוחת הערב אני מבשלת במטבח הקרוואן עם דלת פתוחה כדי להנות מרעש המים ומראה הנהר . תענוג. והארוחה יוצאת טעימה כפליים.