הנופים בדרום אמריקה מרשימים הרבה יותר.

אין בכלל שאלה לטעמי.

הן במגוון והן בעוצמות ובדרמטיות המשתנה של הנוף.

ולשאלה עצמה: אני לא מחושב שמדובר בזן מיוחד של אנשים שטסים להודו, אבל אני כן חושב בהחלט שלכל אחד שחוזר להודו שוב ושוב יש איזה שריטה – וזה כולל כמובן גם אותי. אני גם חושב בהחלט שהגודל, המרחב והמבחר של הודו, נותנים את האפשרות לכל אחד למצוא את מה שהוא מחפש – בעיקר בהקשר התרבותי אבל גם בהקשר של טיולי הטבע והנוף. אמנם לא הייתי לצערי  בדרא”מ אבל אני מניח שמבחינת המבחר – בהודו ואסיה יש הרבה יותר מבחר של תרבויות ונופים (מה לעשות – בדרום אמריקה מדובר בתרבות לטינית עם מאפיינים תרבותיים די דומים בחלק גדול מהמדינות). ומעבר לכך – התרבות ההודית המאוד עשירה אכן מאפשרת מבחר גדול שיתאים כמעט לכל אחד. וכן הקושי של החיים בארץ והמחייה הזולה בהודו (היום כבר קצת פחות זולה) בהחלט מהווים גורם ממריץ.

ולעניין עצמו: אני דווקא התאהבתי בהודו מזווית אחרת – מחקרית! כבר בטיול הראשון שלי, לפני 24 שנה, ראיתי את הודו כמקום לטיול יסודי: עשיתי הכנה מראש וטיילתי צמוד עם הלונלי פלנט, ובזכות זאת ראיתי מקומות מעניינים שלא הרבה מכירים – לגמרי מחוץ למסלול. לצערי לא מצאתי את עצמי בארץ בשלב מסויים ולכן חיפשתי דרך שתחבר אותי להודו – המחייה הזולה והמרחבים הגדולים. כך הגעתי להחלטה לעסוק במחקר היסטורי על הודו – שהתפתח לדוקטורט על ההיסטוריה של היהודים בהודו.   ואגב – כיום, על אף שאני אוהב את הודו וחוזר אליה שוב ושוב (פעם אחרונה לפני פחות מחודש), גם אני מתעייף לעיתים מחלק מהדברים בהודו (חוסר הנוחות, הלכלוך, הבירוקרטיה וכדומה) ובהחלט אוהב גם את תאילנד כיעד לנופש. ועדיין  – בגלל ההגבלת זמן בתאילנד ויוקר המחיה היותר גבוה, אני מבקר הרבה יותר בהודו מאשר בתאילנד.

אלה היו 60 שניות על ניתוח של המבקרים בהודו
 

לגבי הודו אני קראתי לזה "שריטה" כאילו בהומור אבל אני באמת חושב שניתן למצוא מכנים משותפים לא מעטים בין האנשים שהודו "עושה להם את זה". 

אני קרוב לודאי מוצא שפה משותפת יותר עם "הודיסט" מאשר עם "ברלינאיסט"...שוב הכללה, יודע ,אבל אני מתאר לעצמי שאת מבינה למה אני מתכוון. 

כמו שאמרתי בהתחלה: אנשים נוסעים מסיבות שונות. אין טעם להכליל.

ובואו לא נייפה את זה ונקרא לילד בשמו, אנחנו קצת שרוטים (מתנצל מראש בפני אלה שהמילה קצת עושה להם עוול )

מה שאתה צריך לשאול את עצמך זה מה אתה מחפש. לאחרונה הייתי בטיול ארוך ראשון בדרום אמריקה, ולדעתי (האישית לגמרי) החווייה התרבותית בטיול באסיה (וגם בהודו לכשלעצמה) הרבה יותר מעניינת ומשמעותית (אם כי כמובן גם טיול בדרום אמריקה אינו נטול חוויות תרבותיות, במיוחד במדינות האנדיות). יש כמובן הבדלים רבים נוספים.

אם, כפי שאולי משתמע מהשאלה (ואולי לא), חשוב לך לפגוש מטיילים אחרים, קח בחשבון שהמטיילים הישראליים בדרום אמריקה רובם ככולם צעירים מאוד (מייד אחרי צבא), לא כך בהודו. הבדל זה תקף רק לגבי ישראלים.

האם אפשר למצוא מכנה משותף למספר כה גדול של אנשים? אני בספק.

במאמר קצת משעשע מ 2008, מנסה הכותבת לפלח את המטיילים הישראלים לקבוצות התנהגות. לא בדיוק מה ששאלת, עודד, אבל זה גם משהו.

זה לא צריך בכלל להיות שיקול רלוונטי עבורך. לא שיקול ראשי ולא מישני.

בכל אחת מהיבשות (כמו בכל מקום בעולם) תמצא אנשים מסוגים שונים, בגילאים שונים עם אופי שונה וסוג טיול שונה. וכל אחד טס משיקולים שונים.

אתה מדבר כאן על יבשת ועל תת יבשת, לא על מקומות קטנים עם אטרקציות ספציפיות שניתן לאפיין את המטיילים במדויק.

זה קצת כמו לשאול מה אופי המטיילים בארה”ב...אין שום תשובה ברורה שאמורה להשפיע על השיקולים שלך.

​​​​​​תמיד יש בי התלבטות בין טיול ארוך לדרום אמריקה, לבין הודו.

שאלה שיכולה להתפתח לדיון מעניין.

אני מקווה שרן אמיתי יוסיף תגובה, בשבילי הוא הודו והודו זה הוא.

עודד- למה השאלה? איזה אינפורמציה חיונית תקבל מהתשובות? במה זה יעזור לך לקבל איזושהי החלטה?