את התשובה כולנו יודעים, והאמת היא שהשאלה הזאת עולה לי בראש גם כשאני רואה לעתים כאן על הכבישים ילדים בני 12 נוסעים במהירות של 40 קמ”ש על אופניים חשמליים ומסמסים תוך כדי, או מושב אחורי של מכונית לידי בפקק שעמוסה בארבעה-חמישה פעוטים שרוקדים עליו מבלי שאיש מהם יהיה חגור בחגורת בטיחות, וכיו”ב.

לדעתי האישית לקחת תינוק לויטנאם או הודו זה סיכון מיותר (וכאן עצרתי את עצמי מלהגיד מילה יותר קשה), אבל כל עוד לאותם הורים יש חזקה על ילדיהם כל שנותר לנו לעשות הוא לחלוק את הידע, הדיעה והנסיון שלנו במענה לשאלתם (תחשבו על כל אלה שבכלל לא שואלים כאן...), ו...לקוות לטוב. 

כמובן שכל הורה עושה את שיקוליו הוא. אבל נשאלת השאלה על סמך מה ההחלטה מבוצעת. כשהורה מסתפק בלשאול בפורום לגבי מדינת עולם שלישי, בלי לבדוק באמת מה רמת התברואה בה, מה קורה עם חיסונים, בלי להתייעץ עם רופא – זו בעיניי טעות. צריך לבדוק עם מקורות מוסמכים יותר מאיתנו אנשי הפורום, ואזי לעשות החלטה מושכלת.

כי בסופו של דבר, מדובר בחופשה, מדובר במותרות. לא הכרח, ולא “אם לא ניסע עכשיו אז לעולם לא” – יש מסעות שדחיתי ודחיתי בגלל סיבות שונות או מחויבויות או התחשבות במשפחה, לפעמים יותר מעשור, ובסוף הגיע זמנם. בחרת באחריות מסוימת בהפיכה להורה, לפעמים חכם יותר לדחות סיפוקים עבור התינוק שלך, זה חלק מהחבילה בעיניי.

הויכוח עקר, קודם כל כי השואל לא טרח מעולם לחזור או להגיב, וגם כי אם נשים לרגע את נושא הבריאות והשאלה אם להביא תינוק לשם (שכמו שאמרתי, אני לא הייתי עושה את זה) בצד – וייטנאם בכלל לא מתאימה לסוג הטיול המבוקש שלהם!

הסיבה היחידה שהם נתפסו אליה זה בגלל המחשבה ש”זה יותר זול”, כשבכלל לא בטוח שזה אכן נכון.
 

ליוותי חבר לבית חולים באי קט בה מרחק כמה שעות טובות מהאנוי.

אף אחד מהצוות לא דובר אנגלית ועל איך זה נראה אני לא רוצה לדבר

קיצר, לא מומלץ בעליל.

ולא מדברת בכלל על איזורים שלמים ללא קליטה סלולרית שלא אפשרו אפילו ייעוץ טלפוני… כן… גם בארהב המערבית...

התלבטתי אם לענות כי לא רציתי סתם להלחיץ אבל אני רואה שכתבו לך וגם אני ממליצה לשקול יעד אחר.

 ב 2010 טיילתי בוויטנאם ונדבקתי בקדחת דנגי. זו מחלה שמועברת מעקיצת יתוש ונכון לאותה תקופה לא היה שום חיסון נגדה (חוסנתי בכל מה שצריך). שבוע שלם הייתי מרותקת למיטה עם כאבים נוראיים וחום מאוד גבוה ואח”כ עוד שבוע של פריחה, חולשה גדולה והתאוששות. ההערכה שלי היא שנדבקתי באחת הערים באיזור החופים (יש תקופת דגירה בגוף אז ההתפרצות היא כמה ימים אחרי). היינו בעיר גדולה שיש בה בית חולים אבל הרמה שלו רחוקה מאוד מבתי חולים בארץ ואף אחד לא ידע אנגלית. לאחר התייעצות עם הביטוח והבנה שבעצם אין טיפול מיוחד בביה”ח חוץ ממעקב והורדת חום, העדפתי להישאר במלון ובעלי היה בקשר עם חברת הביטוח לאורך כל הזמן.

בקיצור, מבינה את הרצון לטוס לוייטנאם ולעשות טיול ארוך אבל אני לא הייתי נוסעת לשם עם ילדים קטנים. במרפאות מטיילים (ולדעתי גם באינטרנט) יש מידע לגבי איזורים בהם קיימת סכנה להידבקות בקדחת דנגי, ממליצה לבדוק.

וייטנאם הינה יעד מדהים לטיול ואינו יעד אטרקטיבי ל”בטן גב” ברצועת חוף יפה.

חופים יפים יש כמו שכבר כתבו כאן בתאילנד ובפיליפינים.

בכל החלטה שתעשו, שיהיה לכם המון בכיף..

חופים שוים יש בהרבה מקומות אחרים, סבירים יותר מבחינת שרותי בריאות. 

אם כל מה שאתם רוצים זה לשבת על חוף, יש יעדים אחרים. תשאירו את וייטנאם לפעם שבה אתם באמת מתכוונים לטייל בה.

ובכל מקרה, כדאי לזכור שביעד כמו וייטנאם צריך להתייעץ עם מרפאת מטיילים מה עושים עם החיסונים הדרושים לביקור במדינה לכם ולפעוט, ולקחת בחשבון שבכל בעיה שלא תהיה, לא בטוח שיהיו לכם שירותי בריאות סבירים לילד, ובגיל הזה המערכת החיסונית פגיעה יותר. אישית בעיניי זה לא מקום לפעוט, ובטח לא כשהיעד ממילא לא מתאים לבקשה שלכם למעט המחיר (ואגב, טיסה עולה לא מעט, האם זה בסופו של דבר לא מתקזז עם מחיר של לינה באי זול ביוון עם לואו קוסט אליו?), אבל ההחלטה שלכם.

בקיץ 2015 בתאילנד נפצעתי והגעתי לחדר מיון בצ’יאנג מאי, הרגשתי שאני במכונת זמן… צילומי רנטגן בחדר פתוח ללא סינר עופרת, חתולים מסתובבים ליד מיטתי במיון, פרפרי ענק מעופפים, אין שום הפרדה ביני לבין פציינטים אחרים בזמן שתופרים אותי, ותחושה כללית של סרטים על מלחמת קוריאה…

אז אני הייתי הפציינטית ולמזלי נזקקתי רק לשני תפרים ביד וכיום הסיפור הפך לחוויה אנתרופולוגית שצוחקים עליה במשפחה, אבל באמת שלא הייתי רוצה להמצא במצב בו ילדי התינוק או הפעוט היה נזקק חלילה לטיפול רפואי כלשהו במקום כזה.

במקומכם הייתי שוקלת את אחד מאיי יוון. קראתי לאחרונה שבקיץ הקרוב יוסיפו עוד טיסות ישירות לשם, ויש שם מקומות באמת מטריפים ביופיים.