קמנו מוקדם, הטיסה שלנו יוצאת ב 9:30, אבל שדה התעופה קטן, אז אין צורך להגיע לפני 8..הספקנו לאכול ארוחת בוקר, להחזיר את הנעליים (כפי שהבטחנו), להחזיר את האוטו ולהיכנס בלי תור לטרמינל.

הגענו ב 10:30 להלסינקי, וכאן היה לנו זמן עד הערב, מכיוון שטיסת ההמשך ארצה יוצאת ב 20:00.

 

מכיוון שזו טיסת קונקשיין, המזוודות היו באחריות חברת התעופה, אז אנחנו יצאנו עם תיקי הגב שלנו עם רכבת ישירות משדה התעופה למרכז העיר.

מה אני אגיד על הלסינקי? היה איזה 3-4 מעלות וירד גשם קל אבל בלי הפסקה, והיה לי יותר קר ממה שהיה לי כל השבוע בלפלנד 

עשינו סיבוב עד מרכז העיר, אכלנו צהריים, עשינו קצת קניות לילדים וחזרנו לשדה.

לא התרשמנו במיוחד  אבל יש מצב שזה קשור למזג אויר העגמומי שתפסנו.

 

בטיסה חזור גם לא פגשנו אף ישראלי וזה היה מוזר ביותר..רק כמויות של פינים שבאים לטייל בארץ..

 

לסיכום: מאוד נהנו, ולמי שמתקשה עם טיולים מאורגנים, זה ממש פשוט לטייל שם..כמו בכל מקום אחר, רק עם שלג.

היה יפהפה, האנשים היו אדיבים ונחמדים, ראינו את הזוהר הצפוני,באמת לא יכלנו לבקש יותר 

ההתרגשות מתחילה אצלי, כי מזג האויר כל כך מדהים, ואני רואה שצפויה פעילות סולרית חזקה בערב. אנחנו מתלבטים האם ללכת לג’קוזי לפני ארוחת הערב, אבל מחליטים בסוף ללכת לארוחת ערב במלון, במסעדה של פיצות..

לקראת 8 סיימנו לאכול ויצאנו בחזרה לחדר במלון (הדרך היתה חיצונית)..אני מרימה את הראש ומתחילה לצעוק – רואים את הזוהר..למרות כל האורות של העיר, ראו פס ענק לאורך השמיים..רצנו מהר לחדר, לקחנו חצובה ומצלמה, לבשנו עוד שכבה של בגדים, לקחנו קצת נשנושים, ויצאנו באוטו לכיוון ההר.

בסיבובים של העלייה, אני מסתכלת מהחלון של האוטו ורואה את הפס..ההתרגשות מטורפת!

אנחנו מגיעים למעלה ומגלים שיש כאן הרבה אנשים שהגיעו, חונים במהירות ומתחילים ללכת לכיוון שרואים הכי טוב, וגם יש חושך..כי הרבה אנשים הגיעו עם פנסים ואורות 

 

אין לי דרך להסביר, אבל הפסים והעננים של הזוהר פשוט עשו לנו מופע מדהים!

היתה רוח מטורפת בפסגה, אז למרות החצובה התמונות יצאו מטושטשות..אבל עדיין לדעתי זה מעביר קצת את מה שראינו שם..

זה נמשך בערך רבע שעה ואז הכל כבה.

חזרנו לאוטו, יצאנו שוב, אבל כבר לא ראינו כלום.

האפליקציה עדיין התריעה שיש פעילות אבל כבר לא היה כלום כמעט שנראה לעין.

 

אז אם היינו הולכים קודם לג’קוזי יש מצב שהיינו מפספסים..

 

כל כך שמחתי שבערב האחרון שלנו, כאילו הכל הסתדר לקראת זה שנוכל לחוות את זה – הנעליים, מזג האויר וכמובן הזוהר עצמו 

עכשיו אפשר לעזוב את לפלנד שלמים

 

אגב, 3 התמונות הראשונות זה מהזמן שהכל התפוצץ בשמיים, ו 3 האחרונות זה מהשלב שכבר כמעט נגמר ולא ראו כבר כמעט כלום בעין.

לא היה לנו זמן לסקי, אבל נראה שחצי מהעיירה עושה סקי..כולם מסתובבים עם הציוד בכל מקום.

אחרי שסיימנו את טיול אופנועי השלג, ראינו שהיום התבהר והתחזית לערב היתה מושלמת – בלי עננות בכלל!

אבל מה, אנחנו צריכים להחזיר את נעלי השלג עד 18:30, כאשר סוגרים את החנות, מכיוון שמחר הטיסה שלנו יוצאת מוקדם.

התבאסנו נורא, כי נראה שתהיה היום פעילות סולרית, יש מזג אויר מושלם, אבל לא יהיה לנו נעליים ..ומן הסתם אי אפשר לבלות בנעלי הספורט בלילה בחיפוש הזוהר..

ברגע של יאוש, ניגשתי לפקידה בחנות (שהיא חלק מהחברה שבה עשינו את הטיול הבוקר) ושאלתי אותה אם יש לה אולי רעיון מה לעשות..כי זה היום האחרון שלנו בלפלנד, ויש סיכוי טוב לזוהר הערב, אבל אין נעליים! אז אחרי התייעצות קצרה עם הממונה עליה, היא ביקשה שנשאיר את הנעלים בשקית ניילון מאחורי החנות. להצעתי לשלם על יום נוסף נענתי בשלילה, ואמרה בחיוך שממש אין צורך.

אז עכשיו יש נעליים!! הוחלט לעלות להר על מנת למצא את המקום הכי טוב להגיע אליו בערב.

 

אז ככה, הנוף מלמעלה מדהים, וכל הלבן והעצים והצורות של השלג..היה מהמם! לא הפסקתי לצלם 

 

רצינו לראות קצת את האזור, וחשבנו שטיול אופנועי שלג יהיה נחמד.

אז קבענו יומיים לפני דרך האינטרנט עם סוכנות שהיו עליה המלצות (וגם המקום שממנו שכרנו את נעלי השלג שלנו שהגענו).

כאן היה זול יותר, 160 יורו לאדם לאופנוע (או 115 יורו אם רוכבים ביחד), ל-3 שעות, 60 ק”מ.

http://www.perhesafarit.fi/

השעה שנקבעה היתה 12, ולמדנו לראות את היתרון בזה – גם לא קמים מוקדם מדי, גם השמש מספיקה לצאת ולחמם קצת (לעומת טיולים ב 9 בבוקר )

גם כאן היה אותו נוהל, מגיעים, מצטיידים בחליפות, כובעים, קסדות, מקבלים הדרכה ויוצאים לדרך.

החברה והאנשים שעובדים בה מאוד מאוד נחמדים (אכתוב עוד משהו על זה בהמשך), ומומלצים בחום.

מה שכן, מכיוון שהאזור עמוס יותר במטיילים (שוב, עדיין פחות מרובניימי), היינו בסביבות 20 איש (אם לא יותר) ולכן היינו שיירה שנסעה, ולכן היה פחות כייף מהטיול הקודם.

הנופים מדהימים, עשינו הפסקה בבקתה ששיכת לחברה בשום מקום, קיבלנו ארוחת צהריים קלילה ויצאנו בחזרה.

 

 

קמנו בבוקר באיזי כי ידענו שצריך לפנות את הבית עד 12. גם היום יורד שלג ודי מעונן.

היינו מאוד מרוצים מהבית והסביבה השקטה – בקושי ראינו אנשים, פקידת הקבלה היתה מקסימה, הבית עצמו היה נקי וחם והסביבה היתה יפהפה.

 

ליום המעבר לא עשינו הרבה תוכניות – יש נסיעה של שעתיים וחצי עד ללוי, ותכננו לעצור ב Snow Village לפני שנגיע למלון שלנו בלוי.

http://www.snowvillage.fi/

ה Snow Village היה חביב אבל לא יותר מזה..עוברים דרך חדרים שבהם יש דברים חצובים בקרח.

יש שם גם חדרי שינה שבערב נהפכים ל”מלון”..יש שם רק מיטה (מקרח), מקבלים שק שינה ומקלחות ושירותים יש במרחק מה מהחדר..

העברנו שם איזה שעה, וחזרנו לכיוון העיירה.

 

לוי היא עיירת סקי חמודה, עמוסה יחסית לשקט שחווינו בבית הקודם, חנויות, מסעדות מלא חברות של שירותי טיולים/אטרקציות, וגם תיירות סקי.

יחסית לרובניימי (העיר הכי גדולה) זאת ממש עיירה קטנה, אגב.

 

במקור תכננו יומיים אחרונים בלוי, במלון שיש בו בריכות וספא, לקחנו סוויטה עם גישה לספא.

זה המלון:

https://www.booking.com/hotel/fi/spa-levitunturi.html?aid=39 7625;sid=9bae49996fcb214a87e08d4c2e7bd1c4;sb_price_type=tota l&type=total&

שילמנו ~330 יורו ללילה (פי 3 מהבית המקסים), והיה נחמד מאוד, אבל אהבנו את הבית יותר 

 

באזור הבריכות בילו הרבה משפחות עם ילדים, ורוב הבריכות היו פושרות/קרות ..אני פינטזתי על בריכות חמות..

בכל מקרה, מקבלים חלוקים, לוקרים ומאוד מסודר כל העניין שם. בסוף היינו שם רק פעם אחת.

מה שכן, יש ג’קוזי חם בחוץ, והייתי חייבת לנסות..יוצאים דרך בריכה קרה(!) מאוד במסדרון החוצה לקור (-10 בלבד באותו היום), ואז צריך לצאת מהבריכה וללכת 10 מטר ולעבור לג’קוזי..אין ספק שלמי שלא רגיל לקור זה לא טריוויאלי 

מצד שני, הפינים היו בג’קוזי והילדים שלהם נשכבו על השלג ליד, ואז חזרו לג’קוזי בלי הפסקה..

 

בערב חיפשנו מסעדה ואכלנו סטייק של איילי צפון..קצת הרגשתי אשמה כי הם חמודים נורא..אבל זה היה טעים..

 

הערב היה מעונן מאוד, ולמרות ההתרעות על פעילות סולרית לא יצאנו מהמלון, כי היה ברור לנו שלא נצליח לראות כלום.

אגב, כאן בלוי האופרציה של לראות את הזוהר קצת יותר מסובכת מבמקום הלינה הקודם, שרק היה צריך לצאת לאגם.

היום הסתובבנו עם האוטו מחוץ לעיירה וחיפשנו מקום שיהיה פתוח מצד אחד, ובלי אורות מצד שני..בסוף הוחלט שנעלה להר (אפשר לעלות עם האוטו עד למעלה), כי בערב מכבים את רוב האורות שם, וקראתי ברשת שזה מקום טוב לצפות בזוהר.

 

 

 

ראיתי שהתבלבלתי עם מספור הימים והיה לי יומיים של יום 2..לא נורא 

 

אז היום מתוכנן לנו ספארי אופנועי שלג, שגם הוזמן דרך מקום הלינה, ולשמחתנו הפעם הפעילות מתחילה ב 11, אז לא צריך לקום מוקדם.

קמים באיזי, מארגנים ארוחת בוקר, מציצים בחוץ ורואים שאכן, די מעונן היום, אבל גם הרבה פחות קר מימים קודמים, אולי בסביבות -8..היום אפילו לא חיממנו את המנוע לפני היציאה והאוטו התניע.

 

הספארי עלה 210 יורו לאדם, כאשר כל אחד מאיתנו נהג על אופנוע שלג משלו. אם נוהגים על אותו אופנוע שלג, זה זול יותר, בסביבות ה 160 יורו.

הפעילות מתוכננת בסביבה, וכוללת נסיעה על האגם “שלנו”, ל-3 שעות, 40 ק”מ, ויש ארוחת צהריים קלילה בסוף (את זה גילינו בסוף הפעילות, שהפנו אותנו למבנה שהוגשה בו הארוחה).

 

הגענו למקום עצמו, 10 דקות נסיעה ממקום הלינה שלנו, וגם כאן שמחנו לגלות שזה רק אנחנו, 2 אנשים נוספים + המדריכים. גם סוג של טיול פרטי בערבות הלבנות.

לפני היציאה קיבלנו חרמוניות וכובע לכיסוי הפנים, וגם תדריך קטן לתפעול האופנוע.

 

נסענו בין העצים, עלינו לגבעה שמשקיפה על כל האזור ובסוף נסענו על האגם הגדול שליד הבית.

היה כייף למרות שלי היה יותר קשה “לשלוט” באופנוע, בעלי הרבה יותר נהנה, לי כאמור היה יותר קשה פיזית (אולי בגלל שאני יותר קטנה/רזה).

הנופים מדהימים והשקט בסביבה והלבן בכל מקום גם.

 

http://www.lomavietonen.com/en/winter/snowmobile-safaris/

 

בערב אפילו לא ניסינו לחפש את הזוהר, מכיוון שהיתה עננות כבדה, ושלג ירד און אנד אוף כל היום..