תמיד טוב בחיים 

היינו בגליישר 3 ימים, כשזה פחות או יותר התחלק שווה בין מזרח למערב. להערכתי, כמות המבקרים הגדולה מאוד (היו מקומות שלא הצלחתי למצוא חניה) הרחיקה את הדובים מהמקומות הפופולריים.

ציפיתי גם לראות בעלי חיים אחרים האופייניים לאזור וכנראה שכולם התרחקו מההמונים.

גם הכביש עד לשם לא היה באיכות א-א, כך שבהחלט קניתי את מה שהם אמרו לי.

צריך גם לדעת איך לחפש דובים. אחרי שלמדנו את הטריקים, לא היה יום אחד בגליישר שלא ראינו בו מינימום דב אחד, בדרך כלל כמה. בלי קשר אלינו, זה הפארק עם צפיפות הדובים הגבוהה ביותר בצפון אמריקה – גם בהשוואה לרוקיז הקנדיים (שגם בהם לא חסר דובים).

הנה משהו שכתבתי עם טיפים לצפייה בדובים בצורה בטוחה.

אבל כן, אני מסכימה איתך לגמרי שבסוף גם צריך מזל! 

גם בגליישר, שבו הסיכוי גבוה לפגוש דובים, אצלנו זה היה: לא דובים ולא יער (חלק מהיער היה שרוף)… כך ש״בטוח״ זה לא.

בעלי חיים זה דבר לא צפוי. לעומת גליישר, כשטיילנו ברוקיס הקנדיים ראינו דובים שחורים כל יום ופעם אחת נתקלנו גם בגריזלי. לעומת זאת, חבר שלנו שהגיע לשם שבועיים אחרינו, לא ראה שום דובים.

מסתגלים.

לגבי ה- moose, בגרנד טטון קראתי על שני איזורים בהם ניתן לראות אותם.  בביקור האחרון שלי בילוסטון ובגרנד טטון (סתיו 2015), אכן ראיתי לזמן קצר נקבת moose ליד הכביש שמוליך לכוון Wilson.  הכביש עצמו לא נמצא בפארק, והוא מתחיל ליד הכניסה הדרומית (מכוון ג’קסון) לפארק.  עוברים את מרכז המבקרים ותראו שילוט.  על הכביש לא נוסעים מרחק גדול, אלא עד סוף החלק שבו איכותו נסבלת.  הבנתי שבהמשכו מצב הכביש ממש גרוע ורצוי לנסוע שם עם רכב 4X4.  בקיצור, יש שם רחבה מעפר שעליה חונים ויש תצפית על הנחל למטה ושם, בשעת בוקר יחסית מוקדמת ראיתי את ה- moose.  נסיון לראות moose ביום הקודם בשעות הדימדומים בערב לא צלח.  בקיצור, זה ענין של מזל.

דובים – מאד קשה לראות דובים בילוסטון.  ראיתי דוב פעם אחת על צלע הר וזה היה בביקור הראשון שלי בפארק.  זה לא כמו ברוקיס הקנדיים, שם ראיתי דובים שחורים כמעט כל יום.  יש סיכוי לראות דוב בילוסטון, אבל לא הייתי מהמר על זה.

מה שבטוח תוכלו לראות הם ביזונים, הנמצאים שם במספרים מאד גדולים וגם Elk, שנמצאים בבוקר היחסית מוקדם ובערב באיזור הנהלת הפארק בחלקו הצפוני.  יש מהם גם באיזורים אחרים של הפארק, כמובן, אבל שם קשה להבטיח שתראו.

כל מה שתראו מעבר לכך זה בונוס.

הערה נוספת – ממליץ מאד לשקול השתתפות בתוכניות ריינג’רים.  כמעט בכל ביקור הצטרפתי לתוכנית אחת או שתיים, שכללו סיור באיזור כלשהו של הפארק.  לדעתי זה מאד כדאי.  בידקו את ההצע בעיתון של הפארק או במרכזי המבקרים.

דובים באמצע היום תכלס ראינו גם ברוקיז באמת (רק שחורים. מקווים לגריזלי הפעם...).

והכי הלואי שנצליח לראות מוסים בטיטון...

בעניין הצפייה בחיות, אנחנו ממש לא מהמשכימים (אפילו לא קרוב לזה...) ובכל זאת, הצלחנו לראות לא מעט חיות מעניינות ואת רובן דווקא באמצע היום, להפתעתנו, או בשעות שלקראת הערב.

מבחינת הגמישות, יש תמיד עיכובים בדרך…

בכלל נראה לי שבמקומות כמו ילוסטון, שיש בהם כביש ארוך מאד עם נתיב אחד בלבד לכל כיוון ובלי נקודות יציאה רבות, צריך לקחת בחשבון עיכובים ולא רק בגלל שריפות, שלג ועבודות בכביש.

מספיק שתקרה תאונה בכביש כזה, כדי שהדרך תיחסם להרבה זמן או תתארך מאד (חווינו בעצמנו פקק תאונה כזה אחרי ממות’  (בכיוון דרום) והוא אילץ אותנו להסתובב ולהקיף את השמורה בטבעת הצפונית כדי להגיע לאזור ה- fishing bridge (ואז נתקענו בפקק אינסופי אחר, הפעם בגלל ביזונים שהתעקשו לריב או לעמוד להם באמצע הכביש)).

חוץ מזה, מניסיון בחודש אוגוסט, צריך לעתים לא מעט סבלנות (והרבה נחישות) עד שמוצאים חניה בכל מיני נקודות עניין פופולריות, בעיקר בשיא היום, מה שגם גוזל זמן...

בנוגע לכביש המקסים של ה-  fire hole canyon, שעלה כאן, למיטב זכרוני, הוא לא מתאים לנסיעת קראוונים.

ילוסטון שמורה מהממת. גם אם לא תראו או תעשו כל מה שתיכננתם, יהיה כנראה מצויין

לגבי בעלי החיים, אני לא בטוחה ששווה להעיר ילדים בכוח בשביל השעות של הזריחה. בתור מי שישבה בארבע בבוקר בלאמר עם אנשי הזאבים, שום דבר לא מבטיח לכם תצפיות. דובים ראינו בילוסטון גם באמצע היום (אם כי לרוב מאד מרחוק). ביזונים תראו בכל שעה וכנ”ל אלקים. בעלי חיים של שקיעה וזריחה אלו בעלי חיים די ספציפיים שהסיכוי שלכם לראות אותם ממילא נמוך עד קלוש.

אם מתוכנן לכם גם ביקור בגליישר האמריקאי, אז את הדובים בטח תראו כבר שם, אם לא בילוסטון. 

דווקא אם אתם עם קראוון הילדים יכולים להישאר עם פיג'מות ישנוניים ואם תצעקו "דב" הם יפתחו עיניים…

עוד משהו, לגבי השחייה בנהרות, קראתי שאסור להכניס ראש למים כי יש כל מיני טפילים ואמבות בתוך המים. אני בגלל זה פסלתי את השחייה לחלוטין. אם אתם עם ילדים קטנים שימי לב (כן, אני מההיסטריים...)

אני עשיתי את המסלול לפסגת הר וושבורן (הנקודה הכי גבוהה בפארק). מהפסגה יש נוף פנורמי מטורף לכל הפארק ויש שם גם תחנת תצפיות של שריפות (ומישהו אשכרה גר שם) וגם מרכזון מבקרים קטן עם הסברים על התצפיות. המסלול לא קשה יחסית למסלול שמטפס על הר. הייתי קורא לזה דרגת קושי בינונית. העליה מתונה יחסית והשביל הוא שביל חצץ שנגיש גם לכלי רכב (לא פרטיים.. רק של הפארק). אורך המסלול הוא כ10 ק”מ (הלוך חזור. 5 לכל כיוון) אם מתחילים מ Dunraven Pass. יש עוד נקודת התחלה שדרכה המסלול קצר יותר, אבל הטיפוס קשה יותר. לא יודע מה נחשב אצלך הרבה שעות. לדעתי בקצב איטי זה סיפור של חצי יום. לי זה לקח משהו כמו 3.5-4 שעות כולל עצירה של שעה למעלה.

עריכה: נזכרתי שאתם עם קרוואן. לא יודע אם אפשר לנהוג בכביש הזה עם קרוואן. כדאי לבדוק.

אפשרות נוספת זה בשישי בבוקר לקום מוקדם,  לנסוע את היידן וחזרה ואז להמשיך את התוכנית כמו שכתבת. 

הידע שלי אמנם תיאורטי אבל חפרתי המון והמסלול שלך נשמע לי הגיוני (אגב הוא שונה לגמרי מהמסלול שלנו). לגבי האגם הבנתי שאין שם משהו מיוחד. המחשבה היחידה שעלתה לי זה שאתם עושים את היידן באמצע היום בעוד הזמן המומלץ אם רוצים לראות בעלי חיים הוא בבוקר קרוב לזריחה או לשקיעה. 

בכל מקרה, יהיה מקסים:-)

1. לגבי אפשרויות רחצה, בוילינג ריבר, בין מאמות’ לכניסה הצפונית, הוא גם מקום שאפשר להכנס למים, ובניגוד לאזור שאתה הצעת (שאולי באמת ננסה גם שם), שהמים שם קרים להבנתי, יש שם זרמי מים חמים יחד עם קרים, מה שמאפשר את הרחצה כמובן.
2. גם לי חסר מסלול הליכה משמעותי, כי אני מבינה שרוב האזורים זו הליכה על שבילי עץ ולא ממש מסלולים. לכן רציתי שבגרנד קניון כן נעשה מסלול (או שאני סתם מדמיינת ששם זה אחרת, וגם שם זה “סתם” שביל סלול?). אנחנו בהחלט כן בקטע של מסלולי הליכה, אבל לא מסלולים של הרבה שעות, בעיקר בגלל הרצון להספיק לראות הרבה, ולא מדי קשים או על שפת תהומות או סכנות כלשהן, כי אנחנו עם חמישה ילדים בשלל גילאים ואמא היסטרית אחת. יש המלצות?

למורנינג גלורי כדאי להגיע כמה שיותר מוקדם. לא סתם בחרו את השם הזה.

לי אישית המינון של הגייזרים היה גבוה מידי וויתרתי על ביקור בממות’. בקטע הגיאותרמי, הכי אהבתי את איזור נוריס.

חסר לי במסלול שלכם איזה מסלול הליכה יותר משמעותי.. אבל אולי אתם לא בקטע ואז זה בסדר.

ואם כבר, אז מרחיבה בכלל את השאלה, כי אולי אני חושבת שאפשר להספיק ביום יותר ממה שתכננתי עד כה.

הנה מה שתכננתי:

יום 1- יוצאים בבוקר מחניון headwater (ביציאה מגרנד טיטון, ולפני הכניסה לילוסטון). בסוף היום הזה לנים בקניון. רוצה ביום הזה להספיק את כל מה שעל קטע הכביש הזה מהכניסה עד קניון וילאג': ווסט ת'אמב, היידן וואלי, מאד וולקנו וגרנד קניון. האם באגם עצמו יש מה להתעכב? 

יום 2 (יום שישי)- בוילינג ריבר ומאמות' הוט ספרינגז, בשאיפה לסיים בצהרים ולנסוע לקניות ולהתמקם ולהתארגן לשבת בחניון koa בווסט ילוסטון. לא נראה לי שנצליח להכניס כאן גם את נוריס, אה?

(ושבת מנוחה…)

יום 3- אולד פייתפול וכל מה שממנו ועד חניון מדיסון שם לנים בסוף היום. (גרנד פריזמטיק וכיוב, והייתי רוצה גם לשכור אופניים אולי באולד פייתפול ולעשות מסלול קצר למורנינג גלורי. זה קצר אבל נראה לי שזה המקסימום עבורנו כמשפחה, וגם מבחינת הזמן. בכל אופן נראה לי שזה יהיה יותר חווייתי מאשר לעבור על כל אגני הגייזרים).

יום 4- נוריס בבוקר, ועזיבה. לינה בלאבה הוט ספרינגז (כשלוש+ שעות נסיעה, לא כולל עצירות בדרך), בשאיפה להספיק גם את הפארק מים בעיירה באותו יום לפנות ערב.

אפשרי? הגיוני? פספסתי משהו משמעותי ברשימת המאסטים של ילוסטון? או אולי להפך, מקומות שחוזרים על עצמם ושפחות קריטי להגיע לכולם ואולי כדאי במקומם דוקא מקומות פחות ידועים?

אשמח להמלצות, ובטח גם עדי תשמח

מסכימה עם קודמי.

המסלול יפה, אך לא בכל מחיר.

אם מסתדר – כדאי.

אם לא – לא נורא.

קחו בחשבון שהאמריקאים אוהבים לתת שמות לכל מיני מקומות, שמבטיחים הרבה יותר ממה שמקיימים.

זה היה מסלול נחמד (לא הרבה יותר מאחרים שעשינו), ובסופו נקודת תצפית על המפל (לא מדהים יותר מאחרים).

ציטוט:

“[...]פנינו ימינה אל South Rim Drive עד ל- Artist Point – תצפית יפה על הקניון הגדול. משם התחלנו מסלול של כ- 3 ק"מ – South Rim Trail כולל את ה- Uncle Tom's Trail. מסלול "הדוד תום" יוצא בערך באמצעיתו של מסלול "הגדה הדרומית" וכולל יותר מ- 300 מדרגות. ג' חזר אל הקרוואן כדי להביא אותו לקצה השני של המסלול, ואני ירדתי עם הבנות את "הדוד תום" כדי לראות את המפלים התחתונים – מקסים! העלייה הייתה מתישה, אבל מתגמלת. [...]ג' הגיע לקראתנו מהכיוון השני והצטרף לחגיגה. חזרנו לקרוואן, שחיכה לנו בקצה השני של המסלול, והמשכנו. סטינו מהדרך לטובת התצפית Upper Falls View, והמשכנו על ה- North Rim Drive (כביש חד סטרי). עצרנו לשתי תצפיות: Lookout Point ו- Inspiration Point (שמצריך סטייה מדרך המלך) – מקסים, מקסים, מקסים!”

מראה המפל בסוף מסלול הדוד תום:

תמונות להמחשה:

בכל מקרה נראה לי שהשינוי הזה שמאריך את המסלול יגרום לנו לבחור בין הדוד טום לבין brink if the lower falls. לא חושבת שנספיק את שניהם.

יש לך דעה איזה מהשניים עדיף?

(גלית, מקווה שזה בסדר שנדחפתי לך לשרשור)