מסכים לגמרי שאפשר לחבור לאחרים ביום יומיים האחרונים של הטרק כמו שזה נכון בקטעים מסוכנים של פאס קרחון וכו. 

יש עוד פתרונות וענבר טיילת מאוד מנוסה שכבר התנסתה ואילתרה עוד לפני שנים תמציא אם תדרש. 

אין ספק שעדיף לעשות את הטרק הזה במרץ \ אפריל מאשר באוקטובר .

הנוף הרבה יותר יפה ודרמטי .

כשאני הייתי שם היו ארבעה גסטהאוסים , וכולם היו די בינוניים . אני מקווה שהגסטהאוסים החדשים שבנו אחרי רעידת האדמה , טובים יותר .

ביום שהגעתי לגוסייקונדה , זה היה יום עמוס מאוד בתיירים , ובחדר שקיבלתי זכוכית החלון היתה שבורה . די בקושי בעל הבית הסכים לתת לי 2 שמיכות . וגם עם 2 השמיכות האלה נרדמתי רק לפנות בוקר מרוב קור .

גם אם זה נכון שמסוכן לבחורה לבד ללכת בעמק הלמבו , תמיד אפשר להצטרף לתיירים אחרים שהולכים את הטרק . יש המון תיירים בטרק הזה , ותמיד אפשר לחבור למישהו או מישהי .

תודה בכל מקרה על האזהרה מעניין ממש מה עומד מאחוריה.

ענבר

שמעתי מכמה מקורות (את אחד מהם תאי מכיר מצויין) שזה לא איזור (הלמבו והחבור לקטמנדו) שמומלץ לנשים לטייל בו לבד. 

מרגיש חובה להגיד את זה גם אם אחרים חושבים אחרת. 

בכל אופן, חשבתי שבהלמבו המצב יותר טוב. מצער. על קוטמסאנג שמעתי שהיה כפר אמיתי (בניגוד לגופטה ושות’ שכפי שהסברת אינם ממש כפרים), עם חיי קהילה, ילדים מתרוצצים וכו’. עצוב לשמוע שהוא ניזוק כל כך.

אבל טוב לדעת ממקור מהימן (ומעודכן) שאפשר להמשיך דרך עמק ההלמבו. גם אם התנאים אינם כפי שהיו. זה רק מעודד אותי לנסות להגיע לשם בהקדם. 

אתה יודע אם ניתן להגיע עד Sundarijal (דרך קוטמסאנג, צ’יפלינג, צ’יספני וכו’) ומשם לתפוס אוטובוס לקטמנדו?

שוב תודה רבה,

ענבר

לא חושב שזה נכון לחזור לכיוון דונצ’ה… 

המשכתי לכיוון הלמבו וסיימתי את הטרק ליד מלאמצ’ה באזאר.

גופטה הוא לא ממש כפר, בסה”כ שני גסט האוסים קטנים. הם לא נפגעו ברעידה, ואם כן, הם שופצו (באחד מהם אני ישן קבוע והוא נראה מיושן וללא נזקים...).

בדרך להלמבו יש כמה בתים בודדים שנהרסו כליל ולא שופצו.

בטארפטי (אחרי גופטה) שני הגסט האוסים שהיו שם, קרסו ברעידה ונבנו מחדש.

הכפר קוטמסאנג נפגע מאוד וכמעט כולו נהרס. נמצא כרגע בתנופת בנייה רצינית, אך רבים מתושביו גרים עדיין בפחונים.

הגסט האוס “הקבוע” שלי בכפר נהרס כליל ובמקומו נבנה גסט האוס חדש ויפה.

זה לוקח זמן, אך הם מתגברים לאט לאט על הנזקים.

האם ירדתם בחזרה לדונצ’ה? או שעברתם את הפס לכיוון הלמבו?

ואם המשכתם להלמבו, תוכל לספר טיפה על המצב שם?

ספציפית - קראתי ממקור אחד שהכפרון גופטה נפגע קשה ברעש. זה נכון? ואם נכון – הוא שוקם?

יש לי דיווחים עדכניים ומעודדים מכל הלאנגטאנג לגבי מצב השבילים ודווקא על הנק’ הזו (באזור שלהבנתי נפגע הרבה פחות) אין לי עוד פרטים…

שוב תודה רבה על התמונות והדיווח

תמונה פאנורמית שלו בעזרת מצלמת הנייד.

הוצאת לי את המילים מהפה……..

גם לי זה נראה לא ברור

ותודה על התשובה הקודמת

קצת מוזר לי. 

קצה הטרק בעמק לאנגטאנג הוא הכפר קאינג’ינג גומפה וגובהו של המקום הוא 3800 מ’ והעליה לשם, יחסית מתונה מאוד, כך שמבחינת התאקלמות לגובה, לא צריכה להיות בעיה. אגם גוייסאקונד הוא בגובה 4300 (500 מ’ מעל קאיינגי’נג גומפה), כך שממש לא צריכה להיות בעיה של מחלת גבהים...

תודה תאי

הנחתי שאתה מתחיל מדונצ’ה אבל אני שואל איפה ובאיזה גובה התחנה/ות הבאה/ות שלך?.

נדמה לי שפעם היו כאלו שעלו מדונצ’ה קודם ללילה בתולו סייברו לפני צ’אנדבארי?.

כן, בד”כ האגמים מפשירים בתחילת מרץ עד אמצע מרץ, השנה, האגמים העליונים עדיין קפואים.

אני עולה לאגמים מדונצ’ה, לא מסיאברו בסי, בהחלט לא אופטימלי, אבל זה מה יש (אני לוקח איתי בלוני חמצן למקרה חירום, והפינוי (אם צריך) הוא די מהיר ופשוט (לדונצ’ה).

כן, המסלול בלאנגטאנג חזר לקדמותו ואין בעיה לחבר את הטרק בין עמק לאנגטאנג לאגמים.

מקסים תאי

חשבתי שהאגמים כבר לא כל כך קופאים בימינו

א. מאיזה חדש התמונות?

ב. איך עושים את ההסתגלות לגובה בטרק הזה?.

אני מכיר רבים וטובים שדווקא הטרק הזה היה להם מאוד קשה אם עשו אותו ללא הסתגלות מוקדמת (כולל זוג בכושר טוב שחזר משם ממש לאחרונה). הבנתי שהם נאלצו לעלות 1400 מטר מדונצ’ה כי לא היה מקום לעצור בו להסתגלות בדרך?

כמו כן הבנתי שהלאנגטאנג במסלול הישן נפתח ואיו חובה לעשות את העיקוף שהתחילו אחרי רעידת האדמה וגם שחודש החיבור בין הלאנגטאנג לאגמים?