מבין שאתה מחפש רעיונות…. אז האם חשבת על טיול אפניים לאורך נהר הריין למשל משוויץ עד חוף הים בהולנד (או עד לאן שתתעיפו).

תסתכל כאן: https://en.eurovelo6-france.com/

אתה יכול לטוס לבאזל בשוויץ בזול עם איזי ג’ט למשל לשכור אופניים בתחנת הרכבת של באזל לרכב לאורך הנהר ולסחוב את הציוד על “תיקיים” שזה תיקים מיוחדים שמלבישים על הסבל באופניים. ישנים בדרך בקמפינג או בצימרים זולים. הקושי הוא רק תלוי בכמה קילומטרים תרכב ביום.

בכל שלב כמעט אתה יכול לעצור ולקחת רכבת חזרה עם האפניים.

נעם

יש נקודת זמן שבה צריך להפסיק לחשוב עם הראש ולהתחיל להשתמש בבטן או בלב

הניווט, העליות, הזבובונים, כולם כבר מחכים לך

קבל החלטה, גם אם היא לא מושלמת, וצא לדרך

השאר יסתדר

אני כבר מזמן הבנתי שהצלחה של טרק (לפחות בשבילי) היא הרבה יותר גורמים מאשר רק הדרמטיים של הנופים. אולי גם אתה תגלה את זה עבור עצמך… מי יודע?

אין ספק: ה- TMB הוא ליגת האלופות של הטרקים באירופה מבחינת נופים (וגם מזה יש אנשים שיסתייגו! כי הוא עמוס ולא ממש מרוחק ממקומות יישוב או רכבלים; הוא לא 11 ימים של הליכה בנופים פראיים – הוא כן 11 ימים של הליכה בנופים מהממים).

כלומר: הכל בעיני המתבונן!

אני פשוט לא משווה יופי של טרקים. אף פעם לא היה לי ממש את הצורך לעשות את זה וכמה שאני הוכלת יותר, אני מבינה כמה זה נכון יותר (שוב – בשבילי). יש לי חוויות ממסלולים שעשיתי באנגליה (שהרבה אנשים “לא מחשיבים”) שלא נופלות מחוויות שצברתי בנפאל או הרי הסיירה נבדה בקליפורניה או… הבנת את הכוונה 

קשה לי מאוד להסביר את זה – אבל כבר מזמן הפסקתי לרדוף אחרי השביל “הכי יפה”! (ואני כן מחפשת נופים מאוד יפים – אל תבין אותי לא נכון).

לגבי הלוגיסטיקה ב- West Highland Way, האמת שכשאמרתי שהיא יותר קלה התכוונתי בהשוואה למסלול בשבדיה (סליחה שלא ציינתי את זה). בעיקר מפני שהנסיעות שם בשבדיה מאוד מאוד ארוכות (כדי להגיע לקצה הצפוני של השביל למשל צריך טיסת פנים של שעה וחצי משטוקהולם לעיירה בשם קורונה ומשם אוטובוס או רכבת של איזו שעה נוספת לתחילת הטרק או לחלופין רכבת לילה של כ- 16 שעות!!! משטוקהולם). גם החזרה מנק’ הסיום זה משהו דומה… (ואני עוד המלצתי לך על המקטע הכי פופולרי ונגיש בשביל הזה!!! חחח)

ה- WHW לעומת זאת מתחיל כ- 20 דקות נסיעת רכבת מגלזגו! (אחת משתי הערים המרכזיות במדינה, אדינבורו היא השנייה) ונקודת הסיום היא בעיירה פורט-וויליאם שהיא כמה שעות ברכבת או אוטובוס בחזרה לגלזגו (כבר לא זוכרת בדיוק כמה אבל לא מתקרב לזמן בשבדיה). גם התדירות של האוטובוסים רכבות הרבה יותר גבוהה!

כמו כן – ב- WHW יש די הרבה אופציות לינה – אוהל (מותר בשטח ויש גם די הרבה אתרי קמפינג), אכסניות, bed & breakfast ואפילו מלונות. זה לא שבכל נקודת עצירה יש לך מכל אלו – אבל בסה”כ יש אופציות.

עוד דבר שאתה צריך לתת את הדעת אליו כשאתה מתכנן טרק – הן אפרויות היציאה. במידה וחלית או נפצעת (חס וחלילה), במידה שמזג האוויר התהפך, במידה שסתם לא טוב לך מכל סיבה שהיא.
בסקטולנד – ממש כל יום – ולפעמים כמה פעמים ביום – עוברים מספיק קרוב לעיירה עם תחבורה ציבורית (גם אם דלילה). בשבדיה – ממש לא.

לגבי מסלולים אחרים – עלה פה ה- TMB אז אני יכולה להעיד שגם הוא מאוד נגיש. די דומה לסקוטלנד מבחינה זו של לוגיסטיקה. קצת קשה להזמין לינותבבקתות – כי מאוד עמוס, אבל בסה”כ גם הוא מסלול קל לתכנון.

מסלול הררי זה לא אומר שהוא תמיד קשה לניווט. ה- TMB הוא דוגמה טובה לכך. קל לניווט כי מסומן לכל אורכו ונק’ הפיצול (עם ואריאנטים ושבילים אחרים) משולטות! הדרך באמת מאוד ברורה.

ממש שלא ידאיג אותך היום של ה- 24 ק”מ ב- West Highland Way!!! הוא יורת קל מהרבה ימים הרבה יותר קצרים ב- TMB!!! (בגלל שאין בו כל כך הרבה עליות וירידות משמעותיות). חד משמעית: הטרק הז יותר קל מכל האחרים שעלו פה. במיוחד אם לא תיקח אוהל (אני הלכתי עם ציוד מלא כולל אוהל) ותפרוס אותו ל- 7 ימים (אני הלכתי 6).

לגבי הזבובונים… טוב אין לי מה להגיד על זה – הייתי בסוף ספטמבר ולא היו! אבל כתחליף – היה לי מלא גשם. העולם לא מושלם, אתה יודע 

ושלחתי לך גם בפרטי...

את כמובן צודקת לגבי הפרינאים והTMB, פשוט משום מה לא ידעתי שהפרינאים הוא גם מסלול הררי.. איך שהוא כשחברים סיפרו לי עליו זה לא עלה.. מוזר. האם מסלול הררי אומר מסלול קשה יותר לניווט?

מהבחינה הלוגיסטית, מדוע המסלול בסקוטלנד פשוט יותר בהשוואה לאחרים?

א. האם מסלול הררי הוא קשה יותר לניווט ובעל פונטציאל התברברות גבוהה יותר ממסלול מישורי?

ב. על איזה טרקים היית ממליץ במדינות הצפוניות, ובאילו מדינות מדובר?

כן, ה- TMB הוא מסלול הררי-אלפיני עם עליות וירידות ומאוד משמעותיות. אבל… ת’שמע – זה לא כזה נורא! בחיי 

בגלל זה בתשובה הראשונה שלי אליך ציינתי שהמרחקים היומיים פחות חשובים כשהולכים בהרים – ויותר חשוב כמה עולים ויורדים. ה- TMB הוא בדיוק המסלול שמדגיש את הנושא הזה. הבדלי הגובה המצטברים מאוד משמעותיים! בכל יום כמעט. אבל אתה לא הולך מרחקים גדולים כמו שהתרגלת בוודאי ממסלולים שעשית בארץ.

הפירינאים נהדרים (הלכתי בהם מסלול של שישה ימים – גם עליו כתוב בבלוג, אם תחליט לבדוק גם את זה) – אבל הם לא פחות הרריים…

בנוסף – המסלול שאני הלכתי בו בפירינאים (ואני לא יודעת עד כמה הוא מייצג ל”כלל הפירינאים”) היה הרבה יותר סלעי מה- TMB (בהסתייגות של קטע אחד של ה- TMB – שנקרא Fenetre d’Arpette זה מעבר הרים תלול וסלעי מאוד – שיש לו מסלול חלופי נהדר, כך שלא חייבים ללכת אותו) ומסומן פחות טוב ממנו (אם כי עדיין מסומן סביר מאוד). בסיכומו של דבר לפחות על המסלול הזה בפירינאים (נקרא Carros de Foc) אני פחות ממליצה למטייל בודד חסר נסיון.
 

לגבי ה- West Highland Way בסקוטלנד – אל תפסול אותו כזה מהר… נכון שהוא עובר בסמוך לעיירות, חוצה פה ושם כביש – ובהחלט אינו remote כמו המסלול השבדי. אבל לדעתי האישית – לאור ההסתייגויות/החששות שלך (ושל ההורים) – הוא דווקא אופציה מצוינת ובמידה רבה התכונות הללו שלו הן דווקא יתרון עבורך!

הוא גם קל מאוד לוגיסטית, והם מדברים (סוג של) אנגלית… באמת מסלול נהדר ומאוד מתאים לפרמטרים שלך.
לגבי מזג האוויר – אל תצפה לשמש חמימה בשבדיה 7 ימים! בשני המסלולים האלו ביולי יהיה לך גם שמש וגם גשם. בסקוטלנד יהיה כנראה יותר חם ביולי (תבדקות ממוצעים ברשת, אני הייתי עמוק בסתו אז ההתרשמות שלך מהבלוג שלי צריכה לקחת את זה בחשבון! אתה יוצא בשיא הקיץ).

אני אשלח לך בפרטי את אלבום התמונות המלא, אולי תשנה את דעתך (ולא שאני מנסה לשכנע! אני הרי הצעתי לך לבדוק את “השבדי”...). 

אני באמת חושבת שזה המסלול הכי בטוח לבדוק מה זה בעצם טרק רב יומי בחו”ל.

תמשיך לחקור בסוף משהו יתחבר לך! אבל תנסה להבין מה מפריע לך וכך להתקדם במקום להתפזר – לקפוץ מה- TMB (מסלול באלפים) לפירינאים לא פותר לך בכלל את מה שמרתיעה אותך ב- TMB כי שניהם איזורים הריים מאוד. 

וכן, זה אומר הרבה עליות וירידות

אין מה לעשות – כדי להגיע לראשי ההרים צריכים קודם לטפס עליהם

ביולי, מסלולים לא הרריים, קרי מישוריים, יהיו חמים מדי ברובם (להוציא את המדינות הצפוניות יותר)

גל ביקש מסלול “פחות הררי”. ה- TMB הוא מסלול… מאוד הררי.

אבל בהחלט מסכימה עם עודד – זה מסלול שמאוד מתאים לטרק ראשון (הוא היה גם הראשון שלי!) ומאוד מתאים למטייל יחיד.

בנוסף להיותו מסלול אלפיני הררי קלסי – אולי גם יהיה קצת קשה להזמין עכשיו בקתות ליולי… בטח הכל כבר מלא...

טיילתי בכמה ימים טיולי יום ארוכים בטבע באירופה. זה חוויה, אבל יותר נהניתי לטייל בקבוצה.

הייתי מחפש עיירה גדולה שקרובה להרים ויש בה אכסניות נוער והרבה מטיילים צעירים כמוך. יש פאבים וקצת חיי לילה ואווירה מיוחדת. למשל שאמוני שבאלפים הצרפתים. הייתי ישן באכסניה. מתיידד שם עם צעירים אחרים ויוצא איתם לטיולי יום בהרים.

אחרי כמה ימים כאלה כשתתפוס ביטחון, תתרגל להרים של אירופה ולציוד שלך, תוכל למצוא שותפים או להצטרף לקבוצה שמוציאה חברה. מעבר להנאה מהטבע זה כיף להכיר מטיילים אחרים מהעולם.

לגבי הסוללה, מתוך הניסיון שלי האייפד במצב ניווט (ובלי לחסוך בהסתכלות במפות) מחזיק 4 ימי ניווט. בדרך כלל אפשר לטעון בדרך בבקתות. הנסיעה הבאה שלי לארה”ב ולכבודה קניתי סוללה ניידת שיכולה להטעין את האייפד פעמיים וחצי (שוקלת כ-300 גרם), כלומר יש לי חיי סוללה של 14 ימים. מספיק לכל צורך מעשי.

האמת שבתכנון להיות באירופה כמה חודשים ולרוב אשמח להצטרף לטרק, אבל כרגע עוד כלום לא ידוע ויש כמה אילוצים מרגיזים מסיבות כאלו ואחרות.

IO צודקת בכל מילה. לרוב מצאתי שותפים בארצות בהן הייתי (באכסניות) ויצאתי כמה פעמים לבד למסלולים שבהם ממילא יש המון משתתפים.

באשר לרעיון האייפד שעלה פה בקשר לניווט, יש הרבה טרקים שמסומנים מצוין ולא מצריכים GPS, ובכל מקרה היו טרקים שממילא לא היתה בהם קליטה (בניו זילנד למשל) או שלא טרחתי לקנות סים, ולכן בעיניי אין באמת תחליף למפה מנייר שלא נכבית, שלא נגמרת לה הסוללה או שהיא פתאום לא עולה. אפשר להוסיף מכשיר ניווט אלקטרוני, אבל תמיד לקחת מפה מנייר.

אני הלכתי את חציו השני לבד (ואת החצי הראשון עם ביתי וזוגתי). גם לי זה היה טרק ראשון.

מאוד מקובל בימים קשים או אם מזג האוויר לא יציב לקבוע עם אנשים לצאת ביחד בבוקר וללכת יחדיו. לי בפועל כמעט לא יצא ללכת לבד (וכשיצא, זה היה מבחירה)

אתה מוזמן להתרשם כאן  http://www.lametayel.co.il/%D7%98%D7%A8%D7%A7+%D7%A1%D7%95%D 7%91%D7%91+%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%91%D7%9C%D7%90%D7%9F+tmb++% D7%90%D7%99%D7%9A+%D7%96%D7%94+%D7%94%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9 C

גם ענבר IO הלכה אותו לבד. חפש את סיפור הדרך המעולה שלה

יחד עם זאת, אני מסכימה עם החברים פה – מסלול שהוא פופולרי, מסומן היטב, מרושת בבקתות, לא טכני, לא מכיל מקטעים מאוד סלעיים ו/או חשופים – מתאים גם להליכה לבד. אפילו למטייל מתחיל.

לא לכל אחד/אחת זה מתאים – אבל זה אפשרי ו… אני דוגמה די טובה לכך…

לכל הטרקים שלי יצאתי לבדי. גם לי (כמו ל”כבש”) אין חברים שהם “בקטע”. וגם אני מעדיפה לצאת לבד מאשר “לאמץ” שותף לא מוכר. 

אף פעם לא הרגשתי שאני מסכנת את עצמי. 

אני כן משתדלת להיות אקסטה-זהירה! אבל נראה לי שהייתי מטיילת ככה גם אם הייתי הולכת עם חבר/חברה...

אני עושה רק מסלולים מסודרים/מסומנים.

אף פעם לא הולכת בשטח “cross country” מחוץ לשביל.

תמיד מטיילת בשבילים שעוד אנשים הולכים אותם.

אני לומדת את השבילים שלי היטב.

אם יש קטע מסובך או אם מזג האוויר בעייתי – אני חוברת למטיילים אחרים תמיד! (ובמקרה הצורך גם מוכנה לא לצאת לדרך – אם מזג האוויר לא נראה לי בטוח).

אני אף פעם לא יוצאת לשביל מאוחר (כדי לא להכנס ללחץ זמן, כדי לא להתקרב לחשיכה וכדי שאוכל להמתין למטיילים אחרים אם אצטרך).

אני תמיד מתייעצת עם אנשים אחרים – עובדי בקתה, מקומיים שאני פוגשת בבקתות או בדרך, מטיילים אחרים.
וכו’ וכו’

כן, עם הזמן עליתי מדרגה ועשיתי כבר לבד כמה מסלולים נידחים יותר.

אבל אתה יכול לבחור בטרק ראשון פשוט יחסית – זה אפילו מאוד מומלץ! 

תסתייע בבקתות (גם אם אתה רוצה לישון באוהל – תקים אותה לצד בקתה או באתר קמפינג מסודר), תתכונן היטב – ותפעיל הרבה שיקול דעת בזמן ההליכה.

אני אגב גילית מהר מאוד שהלבד הזה מאוד מתאים לי ואני מאוד נהנת לצאת לטרק לבד! זה לא אומר שאני תמיד הולכת לבד. יצא כבר להתחבר לאנשים נפלאים במהלך מסלול ולהמשיך איתם – למקטע של כמה ימים, לכמה שעות – לכמה שמתאים.

אם אתה מרגיש שהמסלול בשבדיה אולי קצת גדול עליך כשביל ראשון (ואני לא כול לעזור לך יותר לגבי זה – כי עדיין לא הלכתי אותו, אף כי התרשמתי שבחלקו הוא באמת מתאים למתחיל שצועד לבד) – יש שבילים אחרים.
ה- West Highland Way שכבר הומלץ לך פה – יכול מאוד להתאים. אותו כבר הלכתי ואף כתבתי עליו בבלוג שלי, אתה מוזמן לקרוא:

זה הפרק הראשון – שנותן קצת אינפורמציה כללית על השביל ולינקים למקורות מידע.
אחר כך צירפתי פרק די מפורט לכל יום הליכה (היו שישה בסה”כ) – יש לינק בסוף כל פרק לפרק הבא.

זה אחלה שביל! ואל תהיה מוטרד מלמצוא את השביל הכי יפה בעולם. קודם כל – אין כזה דבר! יש המון טרקים מדהימים. ושנית – אתה צעיר; יש לך המון זמן לצבור טונות של טרקים. יותר חשוב עכשיו שתתחיל לצבור נסיון עם מסלולים שמתאימים לך לעכשיו. 

בהצלחה!!!

שותפים זה אכן בעיה, חלק מהטרקים עשיתי עם אבא שלי (הוא בכושר טוב אז זה עובד) וחלק עם חברים (ומסתבר שהם בדרך כלל בכושר פחות טוב). יצא לי גם לבד, וכאמור עם האייפד לא הרגשתי לא בטוח אפילו לרגע. הטרק של הויה אלפינה היה הראשון שארגנתי בעצמי בחו”ל, אם כי לפני זה עשיתי טרקים בדרום אמריקה עם מדריכים. את הטרק באיסלנד באמת עשיתי אחרי שכבר היה לי ניסיון ושם האייפד באמת היה טוב עם הסימונים שעפים ברוח. את הטרק בשבדיה כאמור עוד לא עשיתי כי הייתי שם בחורף אז אני לא יכול לומר לגבי הקושי בלעשות אותו לבד כטרק ראשון.

לגבי הקבוצה- לא מצאתי..

אגב, היתה פעם קבוצה בפייסבוק של טרקים באירופה, אולי זה יהיה מקום טוב לחפש בו שותפים.

הענייין שמטריד אותי (ולמען האמת בעיקר את ההורים שלי) הוא העניין הביטיחותי. הטענה שלהם היא שזה מסוכן לצאת לטרק לבד בחול, כאשר אין לי ניסיון של ממש בניווטים\ טיולים בסדר גודל כזה.

הברירה שלי (כפי שאני מבין אותה) היא או למצוא שותף או ללכת על משהו פשוט ונוח בהרבה. אבדוק את ההצעה שלך בתקווה שהיא כזאת.

תודה!

ה TMB הוא מסלול מאוד פופולרי וידוע. ואני מעריך שבחור צעיר עם קצת הכנה יוכל לעשות ללא קושי גדול מדי. חפש את הבלוג הנהדר של IO כאן בלמטייל ותוכל להתרשם. 

ה west highland way בסקוטלנד אף הוא מתוייר ואהוב מאוד  (וגם עליו יש לא מעט בלוגים). הוא הררי פחות מאלו האחרים שהומלצו כאן. 

לאחי הקטן יהיה טיול בר מצווה באיטליה, כולל האזורים הצפוניים ולכן פסלתי.

צרפת- האמת שסתם פסלתי בגלל דעות קדומות וכו’, אבל אם יש טרקים שהם לא מאוד הרריים אני אשמח לשמוע

בנוגע לשאר ההמלצות- תודה רבה, אבדוק!!

רועי- אני כמובן מסכים איתך, העניין הוא שאני לא מצליח למצוא שותפים בינתיים, מה שמקשה עלי ‘לזרום'. זאת פעם ראשונה שלי בטרק בחול, וגם בארץ הידע שלי בניווטים הוא בסדר אבל לא מקצועי בשום צורה.  

הטרקים שנתת נשמעים מדהימים, אבל לא בטוח שהם מתאימים לפעם ראשונה. אני מבין נכון?

אבל אם כבר שאלת, הטרק הכי יפה שהלכתי בו היה ה-Laugavegur באיסלנד (הלכתי אותו עם עוד מקטע נוסף בהתחלה ובסוף). הוא לא קשה מידי מבחינת עליות וירידות כי איסלנד לא גבוהה במיוחד ויש שם מלא אנשים בדרך, אבל צריך לסחוב את רוב האוכל לטרק (אין הרבה מידי איפה לקנות בדרך). מים יש בבקתות. בנוסף, איסלנד די יקרה ועמוסה אז צריך לתכנן את הטרק הזה מראש. צריך גם קצת מזל כי עלול להיות גשם ורוח בדרך (אצלי היה רוח אבל רק מעט מאוד גשם ביום הראשון, בשבוע שלפני ירד מלא גשם).

טרק יפה נוסף שהלכתי ואני ממליץ עליו הוא המקטע הצהוב של הויה אלפינה שמתחיל באיטליה, חוצה את אוסטריה ונגמר בגרמניה http://www.via-alpina.org/. הלכתי מאמצע מקטע צהוב 31 ועד סוף צהוב 40 וההליכה יפיפיה. גם שם יש אנשים בדרך (אם כי בעיקר בכיוון ההליכה ההפוך, לך תבין גרמנים). ההליכה הזו יותר קשה מבחינת עליות וירידות, כל יום יש מינימום 1000 מטר עליה וירידה, אבל הוא יותר קל מבחינה לוגיסטית כי עוברים בכפרים בדרך אז יש אוכל כל יום ויש כל כך הרבה מקומות לינה בדרך שלא צריך להזמין מראש דבר.

בכל אופן, אני מטייל תמיד עם אייפד שיש בו GPS ומפות טופוגרפיות שאני מוריד מראש ברזולוציה גבוהה. מומלץ ביותר, אי אפשר ללכת לאיבוד! זה אביזר בטיחות מדהים!

למה?

אלו המדינות שיש בהן את הטרקים הכי פופולריים ושהכי קל יהיה למצוא שותף.

ניתן למצוא טרקים ארוכים נוספים בשמורת הפירינאים ו/או בשמות פיקוס דה אירופה