כייף לקרא סיכום של טיול מקיף, שלא מגיע רק לפליטביצה.

גם התמונות ממש עושות חשק

גם אנחנו מתכננים להיות בזאדאר 5 ימים בתור בסיס לטיולים מסביב, בנוסף מתכננים לנוח על אי  (כנראה HVAR או RAB 3 ימים נוספים).

רותי

זה מה שכתוב באתר המעבורות: Visiting Dugi Otok by ferry is possible from Zadar as the island has quite a few ferry connections with town, as well as from neighboring islands in Zadar archipelago.

והנה לוחות הזמנים:

http://www.croatiaferries.com/dugiotok-island-ferries.htm

האם למשהו יש מידע טיך ניתן להגיע בטיול יום לשם? 

אני מצאתי מידע רק על הפלגות של ששה לילות בין חופי קראוטינ

תודה מראש רותי

כנראה שנקח את עצתך ונוותר על דוברניק.

בסהכ המטרה להנות ולא לרשום הינו

רותי

אופאטיה, זאדאר – 170 יורו ללילה

שיבניק – 210 יורו 

ספליט – 234 יורו 

דוברובניק – 290 יורו 

כולם עם ארוחת בוקר, טובה מאוד – מעולה.

אני הייתי בתחילת יוני, וראיתי שבחודשים יולי-אוגוסט המחירים גבוהים ב 30%-50%

למעשה נרגענו קצת מאחר ואנו רוצים “לרדת” לדוברובניק ולחזור לזגרב….

שאלה

מה טווח מחירי המלונות בהם התאחסנתם?

תודה

בן ציון

מאוד נהניתי לקרוא על המסלול, היה בהחלט מרתק ,ובעיקר  אהבתי את ההסברים והסיפורים הנלווים אליהם זה מעשיר ועושה את המסלול למעניין יותר.
 תודה

פירטתי על הנסיעה הזו – תסתכלי 3 הודעות אחורנית, הודעה שלי תחת הכותרת “יום 10”.

בסה”כ – היה בסדר גמור. אם יש שני נהגים – אז בכלל טוב, מה גם שיש לכם הרבה דרך על האוטוסטרדה המצוינת שם, וזה באמת לא קשה.

קודם כל תודה על ההשקעה של כתיבה המפורטת.

מאוד תעזור לי לבנית שלד לטיול שלי.

אנו טסים לזאגרב לשבוע.

את האזור האדריאטי של קרואטיה עשינו בעבר.

כעת מתכננת את פלטביצה קראקא ודרומה.

מתלבטטת אם שבוע מספיק כדי להגיע עד דוברניק או לוותר עליה כי חזרה ממנה תקח לי כמעט יום שלם של נסיעות.

האם אתם חזרתם לונציה לטיסה חזרה? בנסיעה ביום אחד? כמה זמן לקח וכמה מתיש היה?

טיסה הלון ושוב מזאדאר זה מושלם.

אם יש לכם 5 ימים שלמים (נחיתה מוקדם בבוקר והמראה מאוחר בלילה או למחרת) אולי תעשו את ימים 4-8 שלי (בלי פליטביצה, עם קרקא, בלי דוברובניק). זה לא הרבה נסיעות, ותוכלו גם להספיק והגיע לאחד האיים, דוגי אוטוק למשל.

אם אתם בכ”ז רוצים דוברובניק, זה יהיה קצת דחוס מבחינת נסיעות.

לכל דבר טוב יש סוף, נכון? אז זהו, גם לטיול בקרואטיה היפה.

היום הזה הוא בעצם לא יום טיול – אנחנו צריכים לחזור בחזרה לוונציה, משם התחלנו לפני 10 ימים. הרצון שלנו להדרים עד דוברובניק הביא לכך שיש לנו היום רק 830 ק”מ לעבור, עד למלון שסמוך לשדה התעופה מרקו פולו שליד וונציה.

בקטנה.

האמת היא שהיה הרבה פחות גרוע ממה שחששנו. יצאנו מוקדם – 7 בערך – ונחסכו מאיתנו התורים בשני מעברי הגבול של בוסניה הרצגובינה. בערך באזור הדלתא של פלוצ’ה עלינו על האוטוסטרדה, שהייתה ריקה, ונסענו בנוחות רבה עד רייקה (2 עצירות בתחנות דלק – תנחשו למה).

ברייקה, ירדנו מהאוטוסטרדה 3 ק”מ למסעדה מומלצת לצהריים – אכן היה טעים ונחמד, חידשנו כוחות וחזרנו למסלול, משם ועד ונציה הלך בסדר גמור, אפילו מעבר הגבול לסלובניה היה ריק…

זהו. הגענו למלון, קפצנו ל – marcon – קניון ענק שנמצא 4 ק”מ משם ומוכר לנו מטיולים קודמים וקנינו מיני מעדנים ומטעמים לקחת הביתה. זכרנו שתחנות הדלק באזור מרקו פולו אינן מאוישות כבר משעה די מוקדמת, ומקבלות רק מזומן (אין עודף!) או כרטיסי אשראי מקומיים, אז ויתרנו מראש על ניסיון תדלוק. עשינו חשבון שעלות החזרת מיכל לא מלא (72 יורו) לא תהיה גבוהה בהרבה מן הסכום שבאמת צריך למלא ברכב ולא בא לנו להתעסק עם זה.

ארוחת בוקר במלון מוגשת משעה 4.30, הייתה טעימה למדי (Best Westernׂ). הגענו לשדה בערך ב- 7 בבוקר, לקח 5 דקות לאתר את חניון החזר הרכבים ואת קופסת המפתחות. בדלפקים של אלעל כבר השתרך התור הרגיל. כמעט הגענו הביתה

יצאנו בתחב"צ לדוברובניק לסיור היכרות ראשון. הגענו ללשכת התיירות, לקחנו מפה, קנינו "דוברובניק קארד" (פירטתי עליו קודם) ונכנסנו פנימה עם נחיל האנשים. העיר שמורה נפלא, נקייה, מסודרת, מלאה במסעדות, בתי קפה, חנויות, כנסיות, מוזיאונים, מונומנטים והכול בתוך חומות מפוארות שהשתמרו להפליא. האמת היא שבמלחמות שהיו כאן בשנות ה-90 נפגעה דוברובניק מהפצצות אבל הכול שוקם ונראה עתיק וישן...

בילינו בה כשעתיים, ראינו את כל המקומות שנרצה להגיע אליהם מחר, וחזרנו למלון לארוחת ערב מול השקיעה.

יום 9

התחלנו מוקדם את היום, בסיור על החומות. המסלול נפתח בשעה 8.00, וכיוון שידענו שצפויות לנו שעתיים בשמש ללא צל, העדפנו לעשות את זה כמה שיותר מוקדם. עשינו את המסלול כולו – הקפת כל העיר, וזה היה נהדר. מעניין, מרשים, כל פעם התגלתה זווית אחרת יפה מקודמתה. כך גם ראינו שבעיר חיים אנשים אמיתיים -  ילדים משחקים כדורגל, בי"ס ובו תלמידים ומורה בכיתה, חבלי כביסה עמוסים, קופת חולים - זו אינה עיר מוזיאון. את הכול אפשר לראות מלמעלה, וזה ממש מרתק. הסיור אינו קל, שעתיים בערך כולל עצירות, יש המון מדרגות לעלות ולרדת, וכבר בשעות הבוקר המוקדמות זה היה לא פשוט. הכניסה לחומות נסגרת בשעה 19.00 בקיץ, אז אפשרות נוספת היא לעלות ב 18.30 לסיור. בכל אופן, בשעות היום זה לדעתי בלתי נסבל ולא נהנים מהסיור.

אחרי הסיור המשכנו למוזיאון הפרנציסקני שבו בית מרקחת עתיק בפנים (לא בית המרקחת שנמצא בכניסה) ומוצגים מעניינים אחרים. הבא אחריו היה "ארמון הרקטור" שבו נמצא מוזיאון העיר. מעניין ומרתק, שלל מוצגים והסברים משתרעים על פני 3 קומות בבניין יפה בעל חצר פנימית מרשימה. ההיסטוריה של דוברובניק מרתקת, ושווה להשקיע שם זמן.

המוזיאון הימי יושב באחד המגדלים של החומות, סמוך לנמל הישן. 2 קומות עם מוצגים מעניינים – דוברובניק הייתה מעצמה ימית, בתקופות מסוימות החזקה ביותר באזור. בבית הכנסת העתיק השוכן בקומה שנייה של בניין מגורים רגיל ראינו עדות דוממת לחיי הקהילה היהודית במקום. כיום יש בעיר 35 יהודים, רובם נשים מאוד מבוגרות, חלקן גר בעיר העתיקה. שווה להגיע לשם.

בקתדרלה של העיר יש מעל המזבח טריפטיכון גדול ומרשים של טיציאן. בכלל, ההשפעה הוונציאנית בעיר עצומה – באדריכלות, באומנות, בסגנון הקישוטים. הכול מעודן ומגולף ויפה. דוברובניק הייתה בשליטת וונציה תקפה ארוכה וזה מאוד מורגש.

ביקרנו בשעות אחר הצהריים בנמל העתיק שנמצא "מאחורי" העיר, אפשר למצוא שם פינה שקטה ונחמדה, לשבת על ספסל מול הים, החומות האדירות לצדך ונחילי התיירים נשכחו בתוך העיר. יש כמובן עוד מקומות שביקרנו בהם – גלרייה מעניינת, כנסייה מיוחדת ועוד ועוד, כל אחד מוצא את מה שהוא אוהב. השילוב של המים והשמיים הכחולים עם הגגות האדומים והקירות הלבנים הוא מאוד מרשים.

במשך היום עשינו הפסקות בשעות החמות וחזרנו לעיר בכוחות מחודשים. הייתי אומרת שדוברובניק הייתה הדובדבן שבעוגה טעימה מאוד...

על הבוקר יצאנו לכיוון דוברובניק. ידענו שמחכה לנו דרך לא קצרה – 3 שעות נטו, רצינו לעצור, ידענו שיש מעברי גבול, בקיצור – יום עמוס. הנסיעה היא בכביש מקסים  לאורך החוף, והנופים הולכים ומשתפרים אפילו.

לאחר שעה וחצי בערך מגיעים לאזור Ploce  מקום ובו יש דלתא של נהר שנשפך לים. הנופים שם פשוט משגעים, יש שם המון שטחים מעובדים ויש המון נקודות שאפשר לעצור ולצלם. בכל נקודת תצפית כזו עומד מין "גזלן משוכלל" – דוכן ובו פירות טריים, פירות יבשים, כל מיני מיצים מקומיים, משקאות חריפים, לפעמים גבינות – בקיצור הכול תוצרת מקומית מן היצרן לצרכן. גם לצדי הכביש עד לשם יש דוכנים כאלה, ואפשר לעצור בקלות. אני קניתי רק פירות טריים, הבקבוקים עם המיצים הצבעוניים (ללא תווית כמובן) נראו לי קצת חשודים…

כ-20 דקות אחרי הדלתא המקסימה אנחנו נכנסים – כדי לצאת שוב אחרי 10 ק"מ – לבוסניה הרצגובינה. יש למדינה הזו רצועת חוף קצרה שמבודדת את דוברובניק מקרואטיה וחייבים לעבור דרכה. סה"כ עבר בלי בעיות למעט תור של רבע שעה בכניסה, ושוטר בוסני-הרצוגובני שישב בחלון נקודת הגבול וביקש מאיתנו "green card". הסתכלנו אחד על השני בהשתוממות גמורה ופשוט לא ידענו מה לענות. הסתכלנו עליו שוב במבט תוהה, והוא כבר איבד את הסבלנות ואמר לנו "car papers". הוצאתי את כל הניירות שמצאתי בתא הכפפות ומסרתי לו, והוא שלף מתוכם טופס ירוק(!) בחן אותו בעיון והחזיר לנו. לא שאלנו והמשכנו לדרכנו. אין לי מושג מה זה היה, אבל מעתה בכל פעם הושטתי את הנייר הירוק הנחשק לכל שוטר במעבר הגבול. למותר לציין שאיש מהם לא התעניין בו…

עשינו עצירה בדרך בחצי האי פלישאץ, במאלי סטון. האטרקציה שלה היא חומה שבנויה על גבעה ומקיפה את העיר. היא נשמרה יפה מאוד ובגלל הגובה שלה והפיתולים הרבים היא נקראת החומה הסינית של אירופה. מעבר לזה – לכל הספורטאים – עוד לא מאוחר להירשם למרתון, כפי שתראו בשלט שצירפתי. אולי כאן המקום לציין שהכתרנו את קרואטיה כ"מדינת המדרגות". לדעתי עלינו וירדנו אלפי מדרגות בטיול הזה – בעיר, בטבע, ליד הים, בשמורות – ואני לא זוכרת עוד מדינה עם כל כך הרבה מדרגות…

נסיעה קצרה מאוד והגענו לדוברובניק. העיר העתיקה בנויה על לשון יבשה בתוך הים, ומסביבה יש שני רבעי מלונות: "באבין-קוק" ו"לאפאד". אנחנו ישנו בלאפאד, במלון שנקרא Hotel Dubrovnik Palace, והצדיק את שמו. המלון בנוי על צלע גבעה מול הים, מלון מעולה שנהנינו בו מאוד, במיוחד בשעות החמות של היום שבהן אי אפשר להסתובב בעיר. שכחנו את האוטו בחנייה והשתמשנו בתחב"צ כדי להגיע לעיר. מול המלון נמצאת התחנה הראשונה של קו 4 שמביא אל פתח העיר העתיקה תוך 15 דקות בערך. סידור מעולה.

תשובה ל- נוסע המתמיד: כן, זה חשוב לי לציין ואני זוכרת היטב את אחד התנאים שלך בהזמנת חדר במלון… (וגם שותפה לו. ימי הסבלות חלפו עברו מזמן).

חשוב לי שאנשים ידעו מה מצפה להם. נתקלתי בזה הכי “חזק” בנורווגיה – בכל לשכת תיירות ששלחו אותנו למסלול אמרו “שעה”, “שעה וחצי”. בפועל, זה בערך כפליים, נראה שהנורווגים חסונים במיוחד… אז אחרי כמה טיפוסים שהיו מאוד מאתגרים (בלשון המעטה), הבנתי את הרעיון ומאז התעוררה אצלי מודעות חזקה לנושא, שחשוב שאנשים ידעו לאיזה מקום הם הולכים.

תשובה ל-ח.ג. – את צודקת. פעמיים.

בפעם הראשונה – טוב שלא הגעת לרושטי סלוט, ובפעם השנייה – הלינה שלנו הייתה בדרך, אחרי שיבניק, בכפר שנקרא רוגוניצה. מלון חמוד עם סטייל, hotel life, עם אוכל טעים. הבעייה היחידה שבאמת אין מה לעשות שם, חוץ מאשר לישון. אה, ולטייל קצת עם החוף. ולגבי שאר הימים: לא חסר כלום, פשוט עוד לא סיימתי… דוברובניק בדרך.

תשובה ל- עודד – תודה רבה על המחמאה   

גם התמונות יפות.

 באשר לשמורות קרקא ופליטויצה ,  הן כל כך שונות. גם אני נהניתי מאוד בשמורת קרקא.  מסיפורך אני מבינה שטוב שלא המשכנו עד “רושקי סלוט” Roški Slap, והסתפקנו בהגעה לנקודת התצפית בדרך לשם (שאותה אני זוכרת לטובה).  

 משמורת קרקא חזרתם ללינה בשיבניק?

 חוץ מזה חסר לי יום בתאור שלך.דילגתי בקריאה על משהו?

ביום השביעי טיילתם בטרוגיר וספליט. מתי הגעתם לדוברובניק, כמה זמן נמשכה הנסיעה?

תודה מיוחדת על ההתייחסות לנגישות בכל מקום, שרוב הגולשים מתעלמים מאיזכורה, כי איננה עקרונית להם.