אל תקחי חיסון נגד רכבלת.

מרתון בהרים זה רק למשוגעים. אנשים שפויים בדעתם מעדיפים לעשות מרתון במישור.

באמת שחיכיתי שתחזרי ותצרפי לנו את השיר היפה הזה. 

מירה – ברוכה הבאה מצרפת. הכיף שלנו ימשיך בסיפור שלך.

ואת צודקת. ארבע בבוקר זו לא שעה מצחיקה בכלל בשביל קונצים כמו מצבר גמור.

מירה

הגעתי לקו הסיום לאחר נחיתה מ-8 ימי טיול באלפים הברניים הירוקים ומלאי המים.

מובן שלא רצתי….

אני עולה ברכבלים, בקרוניות וברכבות- אוהבת את מחלת רכבלת שלי.

בפעם הבאה תחפש מרתון שם. ממליצה על האיזור.

הסיפור שלך על פראג נהדר, למרות שלא התלהבת.

אני מכורה לסיפורים האישיים שלך.

אהבתי בדומה לרחל את התוספות ההיסטוריות.

מובן שאהבתי את הלויי של החלונות הגבוהים ואריק איינשטיין.

ולהיכן נעלם השיר הנפלא מפסטיבל הזמר?

נילי

בתחרות היופי, פראג לוקחת בקלות.

עדי – טרום כריסמס בפראג צריך להיות נפלא. גם לנו בא לחזור לשם לטרום כריסמס.

בהצלחה במרתון של בודפשט.

טל – כל הכבוד שרצת 10 בירושלים.

באמת שהמצבר בקטנה. עדיין לא נגמר המשפט עם האוטובוס מהקיץ הקודם אז באמת מספיק לנו בינתיים מקטסטרופות ומתאים לנו לטייל בשלווה.

שרון – אם לא היה קורה כלום, אבל ממש כלום, הייתם חושבים שמישהו אחר פרץ לחשבון שלי ומספר במקומי על טיולים.

בזכות המצבר אתם בטוחים שאני זה אני וכשצריך להשתבש משהו, אפשר לסמוך עלי.

בגיהנום הלוהט הזה נהניתי לטייל איתכם בפראג הקרירה, גם אני כמו איילת ביקרתי בה מזמן לפני מליון שנים, וגם אצלי ביקור חוזר תמיד נדחה.

כרגיל מגיעה באיחור, אז התגובה על המרתון בירושליים מעט לא קשורה – אבל עדיין אי אפשר שלא להתפעל, עבורי השתתפות במסלול של 10 ק”מ במרתון י”ם עם כל עליותיה וירידותיה של העיר היה מרגש אבל די והותר.

42 ק”מ גם בלי עליות נכנס במיידי לקטגוריה של ניסוי בבני אדם.

אגב, בתור אחד שהשתתף בניסוי אכזרי, נראת מאוד רגוע. אז במיוחד בשבילך 

יש שידור חוזר (אם כי לא מלא) בקרוב במסגרת המכביה .

שיהיה קיץ נעים ומוצלח 

טל

הפעם בלי שום התקף לב או צורך במכונת הנשמה... ( מצבר זה בקטנה..)

הייתי בפראג לפני שנים רבות ואני כנראה צריכה חוויה מתקנת שם... אבל איכשהו תמיד היא נדחקת להזדמנות אחרת.

אולי ניתן לה צ'אנס בטרום כריסטמס. נראה.

תודה על השיתוף

שבת שלום

עדי 

בודפשט היא כייפית ויפה ואשמח לחזור אליה בכל עת אבל לטעמי לפחות אין ספק שפראג היא האחות היפה יותר, המלכותית, האריסטוקרטית. 

נחתנו ונסענו בשאטל לחניון לטווח ארוך. כזכור אנחנו חונים במגרש הכי רחוק.

כשבאנו להניע, המצבר שלנו היה ריק.

המכונית שחנתה מאחרינו נצמדה אלינו. היא הפעילה את האזעקה שלנו עד תום המצבר.

אתם רואים? פטור בלי כלום אי אפשר.

עכשיו הלכתי ברגל עד למשרדים של החניון לקרוא לחילוץ שיעזור לנו להתניע (במקביל אלינו עוד שלוש מכוניות היו צריכות את אותו הסיוע)

כשהמחלץ שמע מה הדגם של המכונית שלנו, הוא היה סקפטי שהוא יצליח לעזור לנו. כבר נכנסתי לסרטים איך אנחנו נוסעים לפתח תקווה וחוזרים לפה אחר כך עם מצבר חדש...

למרבה המזל, עם העזרה שלו הצלחנו להתניע ולחזור הביתה.

(בדרך כלל כשנגמר לנו המצבר אי אפשר להתניע את המכונית עם כבלים. או שגוררים את המכונית למוסך או שאנחנו קונים מצבר חדש בחנות ומחליפים אותו בחניה)

למצבר שלום עד היום.

חזרנו למלון אינטרקונטיננטל לקחת את המזוודות שלנו ונסענו במונית שהם הזמינו בשבילנו לשדה התעופה.

במקום הפלאפל החלטנו ללכת למלון הכשר "קינג דיויד" לאכול צהריים.

בדרך לארוחת הצהרים קניתי עודTrdelnik  לצלם לכם. מה אני מוכן לעשות כדי שלא תפספסו את התמונה.

יש כמה אפשרויות מילוי: מריק לגמרי שאז זה סתם קיורטוש, עם תותים, עם קצפת, עד לגירסא הזאת שהיא שיא השחיתות.

תראו למשל את החנות בנטון. גרם מדרגות מזהב.

חזרנו לשוק לקנות מזכרות.

הלכנו לרחוב Na Příkopě ומצאנו שם חנות של המליס. התאמנו בה בקניות לקראת לונדון.

את זוכרת את האביב של פראג. כל המאורעות האלו קרו לפני שנולדתי.

אני זוכר את מהפכת הקטיפה שהתרחשה בזמן שהייתי בצבא.

לילדים שלנו קשה להבין את התקופה של מסך הברזל והמלחמה הקרה.

ארז – בפעם הראשונה שביקרנו בטירה, הקומה השניה היתה כבר סגורה. אתה צודק שהביקור שם לא יהיה שלם בלעדיה. בפאריז תלך למוזיאון הצבא (אם לא היית כבר) ושם יש אולמות על גבי אולמות של שיריונות וכלי נשק אביריים.

חוץ מזה שהמוזיאון מעניין.

ותודה על המחמאות.

רציתי לקרוא לך: “אל תשכח לעלות לקומה השנייה שלה… “

ועכשיו אני רואה שחזרתם לשם ועלית לשם

מדובר במעבר על החומה עם תצוגת כלי נשק מתקופת האבירים

שדרך אגב אני מאוד אוהב.

ממש מזכיר את משחקי הכס… ( מתחילה עונה חדשה עוד מעט… )

פראג שלך מיוחדת…

ארז

אני נהנית מאד לסייר איתך בפראג!!!

התוספות ההסטוריות שלך בכיכר ואצלב מאד מצאו חן בעייני,

גם הביקור במסעדה של “האצק”,

והביקור בתוך הטירה שלי לא היה כוח והסתפקתי בכנסיית ויטושה היפה וסמטת האלכימאים.

גם אהבתי את התצפית מהבניין “הרוקד” לא ידעתי שאפשר לצפות משם.

מה שיפה שכל מבקר לוקח את פראג מזוויות אחרות.

ממתינה בכיך להמשך.

רחל  לבון

בז מצוי. הם עופות דורסים. נטולי פחד.

בכל בית גר מישהו אחר. פרנץ קפקא גר במשך שנה אחת בבית 22 של אחותו והיום יש בו כמתבקש חנות מזכרות של קפקא.

יש בית של התופרת, בית של האופה.

בית האוכל - הספר "הטירה" של קפקא מתחיל כשמודד הקרקעות ק' מגיע לפונדק כזה והוא רוצה לעלות ולהיכנס לטירה כדי לבצע את העבודה שלשמה הזמינו אותו לטירה. עכשיו הבנתי את התיאור של הפונדק בספר.

בית של צורף.

בית של אלכימאי. בתחילת המאה ה20 עוד גר כאן קוסם/אלכימאי שמת בבית הזה מפיצוץ שנגרם מאחד הניסויים שלו. (הניסוי האחרון)

בקצה יש בית של בימאי סרטים וותיק מר קאזדה. הבית עדיין מלא בציוד ובסלילים שלו ומקרינים שם סרטים שלו.

נהננו מאוד ומזל שלא התקמצנו על הכרטיסים (וגם שלא הקשבנו לדניאל)

בקצה המסדרון של עלית הגג יש חדר שבו מוצגים כלי עינויים. כשביקרנו שם, במקביל אלינו סיירה שם גם כיתת בית ספר. הילדים היו נורא סקרנים לראות את החדר הזה. המורה שלהם לא הצליחה להתיק אותם ממנו.

קודם נכנסנו לארמון הישן והתרשמנו מהאולמות הענקיים שלו.

ואז הגענו לחלון שנראה סתמי שצופה על העיר.

בשנת 1618 מלך בוהמיה, מתיאס, מת בלי יורשים. במסגרת הסכמי ירושה בין משפחות מלוכה ארופאיות קיבל המלך פרדיננד השני שהיה קתולי אדוק את מלכות בוהמיה.

המלך שלך שני שליחים מטעמו לעיר פראג להכין אותה לכבוד המלוכה שלו.

באותו זמן הדת של המדינה נקבעה לפי דתו של המלך/נסיך שעומד בראש המדינה (חוץ מהיהודים).

תושבי העיר פראג היו קלוויניסטים ברובם (המלך מתיאס המנוח נתן להם חופש דת) לא רצו עליהם מלך קתולי, ועוד קיצוני.

כשהשליחים של המלך פרדיננד הגיעו לטירת פראג. תושבי העיר זרקו אותם דרך החלון הזה החוצה.

וככה התחיל המרד הבוהמי שהתדרדר למלחמה ארוכה של שלושים השנים בין הקתולים לפרוטסטנטים.

מה לנו ולקתדרלות? המשכנו מאוכזבים לטייל בטירה.

הטירה נבנתה לקראת שנת ה1000. בשנה הזאת הנוצרים חשבו שיום הדין מתקרב ומגיע. לכן הם תיארו אותו מעל הפתח של הקתדרלה.