באמת חששתי מנסיעה עם פצפון [זה הגיל הכי צעיר שטסתי איתו עד כה, אבל הנסיעה נקבעה שנה קודם] +חוסר אפשרות לתכנן הכל בעצמי, אבל לשמחתי הוא התנהג נפלא וגם הצלחנו לבלות היטב את הזמן הפנוי שהיה לנו. 

חיתולים רב פעמיים זה לא חדש אצלנו, כל הילדים חוץ מהבכור חותלו כך. וזה לא מסובך בכלל. [כיון שממילא לקחנו מזוודה, היה מקום בשבילם. עם טרולי בלבד זה לא היה אפשרי אבל טרולי בכל מקרה לא מספיקה לתינוק לחמישה ימים]. 

היה מרתק לקרוא!

והכי חשוב - מזל טוב על הממתק המתוק. (החתלה רב-פעמית בחו"ל... אין ספק שאת יודעת לאתגר את עצמך...  )

יש לו שם כמה אמירות שמאד הזדהיתי איתן [רק לא תמיד עם דרך הצגתן]. 

היינו לפני 16 שנה ועדיין זכורה מאוד לטובה

איזה טיול מקסים ותמונות מעניינות.

השמן על הרזה כמה שיש בזה אימרה חזקה ונכונה..​​​​​​

בהסברים מתואר שילדים היו חלק מכוח העבודה ולכן כשהיו צריכים אותם בתקופות בוערות במשק הם פשוט לא הלכו לביה”ס. מתואר גם שילדים היו מגיעים עייפים לבית הספר, כי קמו בארבע בבוקר לעבודות המשק כמו חליבה והאכלת החיות, והיו נרדמים בשיעורים.

מורה אחת לימדה את בני כל הגילאים בכיתה אחת.

רואים איך הם עבדו לפי שעות האור – בקיץ עבדו הרבה יותר שעות, והם גם אכלו לפי זה – בחורף אכלו פחות ארוחות. [מרשה לעצמי לתת פירוט כי זה לא יעד פופולרי ואולי יעניין אתכם]. 

ואז הם גילו שאנחנו מחתלים בבד [כלומר רב פעמי, לא זורקים לפח אלא מכבסים] והתלהבו. הוזמנו להצטרף לתצוגה החיה במקום...ועוד יותר הם התלהבו כשהבינו שלמרות הכובע הורוד זה בן, ולמה כובע ורוד – לא נגד עין הרע אלא כי זו נוסטלגיה, זה הכובע שאני לבשתי כשהייתי בגילו…

אפשר לומר שאני פריקית של מוזיאונים פתוחים. מחפשת כאלו בכל מקום ומעולם לא התאכזבתי. זה משלב את אהבתי להיסטוריה ותרבות, עם פנים וחוץ במידה הנכונה, ועם עניין לילדים ולמבוגרים כאחד. וזה מקים לתחיה תיאורים בספרים רבים שקראנו. 

התמונות שלך כרגיל נהדרות!!! וגם הסיפור האישי.

בקיץ הקודם היינו בשני מוזיאנים פתוחים סקוטים, והיה מרתק, כך שאני מבינה את התלהבותך.שם כמעט לא היו בעלי חיים, ובוודאי לא ורודים….

נילי

וגם הסברים – באורווה הסבר על תפקיד הסוס בכפר הדני ופרספקטיבה היסטורית, וכך לגבי כל חיה וחיה. אפילו כוורות היו. 

אני חושבת שאם היה חשוב לנו כמדינה, היה אפשר למצוא פתרונות שיעודדו אופניים. הבעיה היא לא רק החום [חצי שנה לא חם!] אלא גם מבנה השטח ההררי בהרבה מקומות, אבל בעיקר העדר תשתיות מתאימות לדעתי. 

בכלל דנמרק שווה לטיולי משפחות. זאת המדינה הראשונה שטיילנו בה עם הילדים.

בפעם הבאה תארגנו נסיעת עבודה לקופנהגן, היא יותר מעניינת.

למה אין בארץ תרבות אופניים כמו בדנמרק? גם בגלל החום.
שם אפשר לרכב בנחת על האופניים לעבודה ולהגיע רעננים לעבודה או ללימודים.

בארץ ברוב השנה אחרי רכיבה קצרה על האופניים. אנחנו נוטפים מזיעה וחייבים דחוף מקלחת.

העובדים במקום, שגם מציגים בפועל את חיי האנשים, היו חביבים מאד והסבירו לנו שהם באמת מתפעלים את המקום כמשק אוטרקי כמעט לחלוטין [רק את הבשר מביאים מבחוץ, את כל הירק ואפילו הדגן מגדלים], אוכלים ממה שהם מגדלים וכד’. 

למוזיאון הנס כריסטיאן אנדרסן לא נכנסנו, היה סגור כשהגענו [בכל זאת ערב]. 

עוברי אורח נחמדים שאלו לשלומנו בכל מקום, ומישהו סיפר שהבתים הישנים נבנו עם גג כבד מדי יחסית לבית ולכן הם שוקעים בכמה מילימטרים מדי שנה. לא יודעת אם זה נכון או לא.