על הברכות ועל התמיכה.

 

בקשר לכיסאות, אני מודה שלא היינו בטיחותיים בטירוף. בהמלצתכם לקחנו בוסטר לגדולה, אבל כשהזמנתי את ה-Uber, לא הצלחתי למצוא את האפשרות של הזמנת כיסא, ולכן הקטנה נאלצה לשבת על הברכיים של סבתא. כולנו הגענו בשלום, תודה לאל.

 

ובפעם הבאה בהחלט לא ניקח כל כך הרבה דברים. אני דווקא קראתי המון בטיסה, אבל מהקינדל ששוקל כלום.

בסופו של דבר, זה עבר הרבה יותר פשוט וקל ממה שחשבנו.

 

הבנות היו גיבורות, עזרו ושיתפו פעולה גם בחלקים הקשים יותר של הטיסה. הן גם ישנו לא מעט, לעומתנו שכמעט לא עצמנו עין.

 

כמעט כל חוברות העבודה, משחקי היצירה והחטיפים שהבאנו נשארו בתיק. בסופו של דבר הן בעיקר ראו סרטים במערכת הבידור או ישנו. במעבר במוסקווה איפשרנו להן לרוץ ולהשתולל קצת. בניו יורק כמעט לא היה זמן, כי היה מעבר סיוטי לגמרי בין טרמינלים, עם כל המזוודות והתיקים. גם אז הן היו אחלה, ולמרות שהן בדיוק ירדו מטיסה של תשע שעות, הן לא קיטרו ואפילו עזרו לנו לסחוב את המזוודות הקטנות. בטיסה האחרונה, מניו יורק לאוסטין, הן כבר ישנו עמוקות.

 

תודה לכל מי שעזר כאן.

הבת שלי סבלה מלחצי אוזניים בטיסה , ממש עד בכי . פשוט כאבים חזקים ביותר .

ולא שלא היו לי טיפות אוזניים.

דייל אל על שראה אותה סובלת על הטיסה  סיפר לי על מוצר של אטמי אוזניים מיוחדים שהם פיתוח של חברת נווה פארמה.

המוצר נקרא : 

Ear planes mini

יש לפי מידות ( ילד/מבוגר).

אין לי שום קשר אליהם אבל ממליצה מאוד כי מאז שקניתי לה את האטמים ( הזמנתי באינטרנט ) זה מדהים כמה שזה עוזר לה.

ותודה לעומר - דייל אל על, שכבר הצלחתי מאז למצוא אותו ולהודות לו .

 

ואם כבר סוכריות - אצלנו המנצחות הן מנטוס ונראה לי שעשינו פוסט דוקטורט על זה.

 

רובוט, חוץ מעניין כאבי האוזניים ( טופל )+ חרדת הטיסה שהיתה לבת ( גם כן כבר טופל וחוסל..) , ההקאה עליי בטיסה להונג קונג... בסהכ הטיסות סבבה לגמרי.

ממש לא מאבק.

הילדים שלי ישנים רוב הטיסה ואוהבים לטוס, כמו ההורים שלהם… הגדול במיוחד ( הבת - מאתגרת יותר...אבל לא ויתרנו כי טיסות הן חלק מהחיים שלנו).

פשוט בטיסות ממש ארוכות לפעמים צריך קצת אוויר ( כי אי אפשר לישון 15 שעות...) ולכן הצעתי את המושב המועדף.

אפשר גם סתם לפצל הושבה, בלי תשלום למועדף.. 

המושב עלה לנו 150 דולר . 

החזרנו את ההוצאה בכך שלא נשארנו בלוס אנג'לס ( יקר רצח באוגוסט ) אלא המשכנו עירניים עם הנחיתה לסן דייגו וממנה התחלנו את הטיול.

 

בטוחה שתעברו את זה בסדר בכל מקרה.

 

טיסה נעימה 

עדי 

 

תודה

 

צודקת שירלי – אמנם בטיסה הקודמת הכול עבר בסדר, אבל שעה וחצי בדרך ליוון לעומת שלוש טיסות ארוכות לארצות הברית זה כמו שמיטה לעומת הר סיני. ניקח שפע בגדים להחלפה.

 

מיכל – נגעת כאן בנקודה רגישה. מי היה מאמין שאחרי למעלה מעשרים שנים שבהן אני טס בלי שום בעיה [ועושה עוד כמה דברים שהופכים את קיבותיהם של רבים ממכריי], דווקא בטיסה הנינוחה ממכסיקו לפני שלושה שבועות אחטוף פתאום, out of the blue, בחילה אדירה. כמו בשיר ההוא של הביטלס, ביליתי את כל הטיסה עם שקית הנייר על הברכיים. בקיצור, הפעם אין שום סיכוי שאשכח סוכריות חמוצות.

סוכריה על מקל יותר יעילה לטעמי בזמן המראה/נחיתה.

גם עוזרת נגד בחילות בנסיעה.

 

תודה רוח אקס אף ושוב תודה גדליה.

 

אני אכן מקווה שלא יהיה סיוט. מדובר בטיסה ארוכה במיוחד [הלוואי שיכולנו להרשות לעצמנו טיסות ישירות או לפחות במחלקת תיירות פרימיום או עסקים, אבל אני חושש שמלגות פוסט דוקטורט לא בדיוק מתקרבות לשכר בהייטק], שגם עבורנו הגדולים תהיה לא קלה, אז קשה לי להאשים את הקטנות אם הן יאבדו את זה לגמרי. אני מקווה שהניסיונות להציג את זה להן כחווייה ולא כמטרד יעזרו במשהו, אם כי אחרי עשרים שעות גם החווייה החוויתית ביותר כבר לא נראית כמו משהו לכתוב עליו הביתה.

בהמשך לענייני אוזניים.  פעילות לעיסה בזמן שהמטוס עוזב את הקרקע מקילה על אלו שסובלים  מכך. אבל מה שזה אומר שעל ההורה לזהות מתי מתבצעת ההאצה האמיתית להמראה ולהעניק אז את הבמבה/ביסלי הראשון…

וכהערת אגב. כל עניין הטיסות עם הילדים לא חייב להיות נורא. אנחנו עושים את זה די הרבה , ועשיתי את זה לבד בטיסות ארוכות עם גילאים דומים לשלך. לא אומר שזה החלק הכיפי של הנסיעה.. מצריך קצת הכנה, אבל לא חייב להיות מסויט.

תהנו!

תודה .

 

מסתמן שנפתח שם סדנת יצירה...

שוב תודה לכל מי שעוזר.

 

מוקי – מסכים איתך, לפחות בתיאוריה. איך זה ייראה בפועל, אני לא יכול להתחייב…

 

ריקי – רשמתי לפניי. באופן אישי אני בדרך כלל מעדיף לקרוס על איזה ספסל עם ספר במשך הקונקשנים האלה, אבל הפעם באמת אנסה להריץ קצת את הבנות.

 

נוני – זה באמת נראה כמו משהו סיזיפי. אחפש כאלה, לפחות בשביל הגדולה.

תודה .

 

רעיון מעניין. אולי נעשה זאת באחת הטיסות. או שאפילו נתחלק ל-2+2 ונחליף בינינו [כמו שאנחנו מתכננים לעשות בימים שלפני הטיסה, כדי ששתי המשפחות יוכלו ליהנות משתי הנכדות...].

שוב תודה לכל מי שעוזר.

 

אנשימטו – תודה על הקישור. אולי באמת נזמין זוג או שניים כאלה, למרות שהגדולה טוענת שהיא אחלה עם אוזניות כפתור. וגם צעצועים פושטים זה אחלה רעיון, אם הם יעזרו להן לעבור. אני רק מקווה שיהיה לנו מקום. בכל זאת, מעמיסים את כל החיים שלנו על שתי מזוודות גדולות, שתיים קטנות, תרמיל, צ’ימידן ושני תיקי גב, כך שכל גרם חשוב כאן. מהסיבה הזאת, אני מניח שבכל מקרה יהיו בגדים גם בתיקים שניקח איתנו, כי צריך איפשהו לשים את כל הבגדים. מזל שלפחות טסים למקום שבו אין באמת חורף.

 

ציידת – טיפ שערכו לא יסולא בפז! מתכוון לאמץ בהחלט. זה תמיד קורה כשאני לוקח את הילדה לכדורגל: היא מחסלת במחצית הראשונה את מלאי החטיפים לכל המשחק, ואז משתעממת/נרדמת/זועמת. אני מקווה שבמשחקי הפוטבול בטקסס היא תחזיק מעמד יותר זמן.

 

מוקי – משתדלים לשוחח כמה שיותר, אבל אהבתי את הרעיון של ‘שיחה רשמית’ שתוקדש רק לזה. נעשה זאת. ובת הזוג [ואימא שלה, שלמרבה המזל מצטרפת אלינו אבל מגיעה בטיסה אחרת] בהחלט יישאו ברוב הנטל בימים הראשונים, שבהם אני אתעסק עם הביורוקרטיה האקדמית והן יצטרכו להקים דירה וחיים מאפס. מוריד בפניהן את הכובע [אבל לא ליותר מדי זמן, כי שמש אימים בטקסס].

 

טל – תודה על ההצעות לאפליקציות. והלוואי שגם אנחנו נזכה לקצת שינה משפחתית. ובהחלט נצטייד גם בכמה סרטים וסרטונים על הטאבלט והמחשב.

 

פעם נוספת, תודה לכל מי שהגיב. הטיפים שלכם עזרו לי מאוד, וטיפים נוספים יתקבלו בברכה.