ישנו במלון סלסבורי שמאוד ממליצה עליו מכל בחינה , החדרים יחסית לניו יורק היו סבירים בגודל (כבר יצא לי להיות בכוך בניו יורק ולא בזול) היה מקרר ומיקרו וכיור במטבחון. המיקום שלו נהדר – ממש צמוד לפארק,

הצוות היה אדיב ונעים,

ANGELO ליד היתה שוס

שילמתי 700$ ל-3 לילות. 

 

קצת על הטיול כולו – 

בינו 3 ימים בכל עיר (בוסטון, ניו יורק וDC) זה לא מספיק, בכל אחת מהן יכולנו להיות יותר אבל לא ידעתי כמה נאהב כל עיר ואני מאמינה שאילו ערים שעוד נגיע / הבנות יגיעו אליהן שוב, ככה שיהה לי ברור שאנחנו מוותרות על הרבה דברים, ראינו דברים מסויימים ולא אחרים, לאו דוקא לפי מה שהרוב עושים בביקור ראשון (של הבנות) ואני שלמה לחלוטין על ההחלטות שהיו מתאימות למשפחה שלי.

הטבע שאליו יותר קשה יהיה להגיע בין לבין היה יותר חשוב לי ובסך הכל במבט לאחור לא מתחרטת על הזמן שהינו בכל מקום. הילדות (בעיקר הקטנה קצת התלוננו שלא היה מספיק אטרקציות בשבילה (אני אשמה שהדשם מנע את היום השני של הפארק?! טוב אני האמא אז כנרצ’לסי מרקטאה שכן) אפשר היה אולי להוסיף עוד אבל לא היה הרבה זמן…. 3.5 שבועות זה לא מספיק למה שרציתי, אבל היו אילוצים… בטיול של שנה שעברה שהיה 6.5 שבועות היה אפשר יותר….

להרים הלבנים ואדינרודאק עוד נחזור, בשלכת אני מקווה. וכבמון לערים הגדולות שיש  עוד הרבה מה לראות בהן.

 

היה טיול נהדר.

 

21.7
קמות ב7. התארגנות ובמונית לתחנת יוניון 15$ אחרי טיפ
הגענו מוקדם. כמו תמיד אני לוקחת המון מרווחי ביטחון. עדיף…
כל אחת עם תיק גב ומזוודה.  אני עם תיק גלגללים והטרולי
אנחנו מעבירות את הזמן בתחנה הזו, המעניינת למדי.
עלינו לרכבת, בטעות לקרון השקט. החלטמו להישאר. דוקא נחמד....
הרכבת נוחה. אפשר להסתובב. ללכת לקרון הקפיטריה ובכלל.
והדרך עוברת נורא מהר.
אנחנו מצלמות בדרך, אין לי כבר ספר לךקרוא כי גמרתי את שלי ואת של הילדות

הגענו לניו יורק. הרכבת בסך הכל היתה חוויה מעולה! אני שמחה שלא נסענו באוטובוס.
נראינו קצת אבודות אז אשה הסבירה לנו את התור למוניות. כשהגענו לראשיתו של התור חיכינו עוד קצת למונית גדולה יותר שתכיל את שלושתינו וכל המזוודות בלי לחץ. עוד 15$ אחרי טיפ והינו במלון סלסבורי. המיקום של המלון הזה מושלם! ליד תחנות תחתית, רגע הליכה מהסנטראל פארק. יש איפה לקנות לידו גם אוכל.
למרות שהיה רק 1 ומשהו היה חדר. התארגנו והנערה שלי שחיכתה כל כך לניו יורק התחילה להוביל אותנו ברחובות. היתה לה מטרה dkny שלצערינו לא התממשה אבל שוטטנו הרבה ברחובות כולל ארוחה איטלקית טובה.

בדרך עברנו דרך הרוקפלר סנטר (לא היה תכנית שלה אבל בשלי כן) כל כך יפה! הבנות סרבו לתצפית כשראו כמה תור יש, וטענו שהתפית בבוסטון לא היתה שווה כל כך… אבל שוטטנו קצת ברחבה למטה והמשכנו הלאה לתת לה להוביךל אותנו.
חזרנו תשושות. הנערה שתכננה לקנות בDKNY היתה מאוד עצבנית ומאוכזבת (החנות היתה סגורה עקב שיפוצים). ניסיתי לשפר מעט את מצב הרוח בסיבוב בסנטראל פארק – אבל הנערה הוציאה את כל העצבים שלה על הגברים שניסו לדחוף לנו כרכרה בסנטראל פארק.… לא ידעו מה נפל עליהם…. ניסיתי להסביר לה שכולה עושים את עבודתם ולא צריך לכעוס, אבל זה היה מעל לכוחה להבין בשלב הזה….
קצת קניות בסופר ממול ולחדר.
קניתי מלא ירקות אורגניים וארגנו סלט טוב עם גבינה ואבוקדו לארוחת ערב מושלמת.

ארגנתי מחדש את המזוודות ויצאתי שמחה כי אנחנו בסדר גמור! אין עודף משקל

 

22.7
קמנו. קניתי ממרח אבוקדו מסטרבאק לחמניות מהסופר וירקות אורגנים שנשארו מאתמול. מושלם.
יצאנו בתחתית מס 1 עד לsouth ferry שם אחרי ניפנוף כל המאכרים עלינו לחפש את המעבורת החינמית. לצערינו הבנו למה היתה שם שמפחה צרפתית שרצה מהר מהתחתית  – פיספסנו את המעבורת בדקה – שתיים….

חיכינו במתחם (ממוזג!) למעבורת החינמית הבאה לסטטן איילנד. בהלוך צריך להיות בצד ימין לראות את פסל החירות בחזור בשמאל (אותו צד, הניסה מהצד השני)
עשינו הלוך וחזור מיידית. רוב האנשים יורדים ומיד רצים לתור לעליה למעבורת.

הילדה היתה מאושרת מפסל החירות! זו היתה אחת המטרות שלה בכל הטיול הזה אבל לעלות ממש לפסל מקרוב לא היה לה חשוב, אז שיהיה

משם צעדנו דרך הפארק המקסים שצמוד למתחם המעבורת ולוול סטריט והשור (לא ממש אפשר היה להתקרב מכמות התיירים שצילמו אותו מכל כיוון, כולל אחת שהיתה דבוקה לו לביצים
משם המשכנו לאנדרטת 9-11 ולתחנת התחתית המדהימה שליד. הסתובבנו גם בeataly אבל לא קנינו כלום. בסוף אכלנו מדוכני הרחוב. 

משם צעדנו לגשר ברוקלין. עשינו מחצית וחזרנו למנהטן. יפהפה
חזרנו בתחתית והלכנו לטיימס סקוור. ומשם למלון.
אחרי קצת התאוששות מההליכה המרובה – חזרנו לסנטראל פארק. עד שיחשיך.… הבנות טיפסו על הסלעים שם, שקלנו אם יש טעם להיכנס ללונה פארק אבל תצפית מגבוה הבהירה שזה ממש לקטנים ולא יהיה טעם, גם כמובן שהתחיל לטפטף שוב גשם…. אבל שוטטנו בין הציירים והאנשים. איזה פארק יפהפה

 

23.7
קמנו ואכלנו ארוחת בוקר כמו אתמול. לחמניות גבינה וירקות. ושוקו למינהם לבנות. יצאנו בתחתית לצ'לסי מרקט. יקר בטירוף אך יפה.
משם עלינו על high line  מה14 שזה פארק על קווי רכבת עילית ישנה. הלכנו לאורכו. מקסים. אפילו הגשם שזירזף לא הפריע. ב30 ירדנו אחרי גלידה מעניינת מדוכן שהיה בדיוק לפני הירידה. הגשם כבר הפך מזרזיף לגשם יותר רציני...
הלכנו בגשם לכיוון מייסיס. לא התפעלנו.... אבל הינו שם שעתיים. כולל אוכל בפוד קורט המוזר שלהם... לא מומלץ. אבל לפחות הגשם פסק.
צעדנו לכיוון המלון. באיזור הטיימס סקוור פנתה אלי אשה ושאלה אם אנחנו תיירות. אמרתי שכן. נתנו לנו 3 כרטיסים לאוטובוס hop on hop off שטובים עד מחר ב10. הם סיימו את ניו יורק. הינו משועשעות ושינינו את התכנית ועלינו על האוטובוס ועשינו איתו את סיבוב ה uptown.
לשלם על זה כסף ובטח 120$ זה בזבוז אין סופי. אבל בחינם היה בסדר. הפטפטת של הנהג היתה משעשעת לפרקים. לא ירדנו לראות כלום (גם כי חזר הטיפטוף וגם כי היה מאוחר) אלא נשארנו את הסיבוב עד שהגיע קרוס למלון, ירדנו תחנה לפני כדי לחזור דרך הסנטראל פארק שוב.
במלון החלטנו אפילו לא לנצל את האפשרות של הבוקר עליו כי לא שוה. היה צ’ופר נחמד ולימד אותנו שלא הפסדנו כלום שלא קנינו בעצמנו....
ארוחת ערב אכלנו ליד המלון באיטלקית angelo. היה טעים. לקחנו מנה משפחתית לשלושתינו. וגמרנו הכל. לא ברור איך זה נועד ל5-6.... לקחנו בולונייז שהיה באמת מוצלח.
אריזות אחרונות. מחר נגמר..…

האמת שלא בא לנו סתם שיגמר אז יצאנו לסיבוב לילה בעיר, באיזור המלון, שוטטנו לנו להנאתינו עד שעייפנו וחזרנו לישון
באסה.

 

24.7

במלון מסכימים לצ’ק אאוט מאוחר (מאוד) אישרו לנו עד 1:30. הכל היה ארוז אבל שמחנו להשאיר הכל בחדר.

יצאנו בגשם סוחף לכיוון ליטל איטלי. הלכנו בגשם מעצבן עד שהתייאשנו (הכל היה די סגור ומסוגר ולא היתה אוירה בכלל) מצאנו בית קפה חמוד וישבנו בו די הרבה זמן, קפה שני בכל הטיול הזה (הראשון היה בג’ורג’טאון) והבנות נהנו מהמאפים וחיכינו כמו עוד אנשים בקהל שם שהגשם יפסק או לפחות יחלש….

כשנחלש יצאנו לכיוון flying tiger שפתאום נזכרנו שלא הינו בכלל ויש בניו יורק… הבנות מתות על הרשת הזו, שהיא בכלל אירופאית (הגדולה מכירה אותה מברלין לפני כמה שנים) זו חנות של מוצרים משעשעים וזולים. האמת שיש גם לי ממנה כמה וכמה מוצרים שאני מאוד אוהבת. מצאנו את החנות בקלות (תודה לגוגל מאפס) ובילינו בה עד שיגמר הגשם לגמרי (כמובן שיגמר – קנינו עוד מטריה, לקחנו איתנו רק אחת בטיפשותינו)

משם המשכנו לנו לאיטנו במעלה הרחובות, עד שנזכרנו שאין לנו את כל היום.

מיהרנו למלון למקלחת אחרונה לפני הטיסה הביתה…. עשינו צ’ק אואט מהמלון, השארנו את המזוודה בשמירת חפצים ויצאנו לאכול.

אכלנו עוד פעם בANGELO, הפעם לקחנו משפחתית של ספגטי אלפרדו עם עוף. וואו – זה היה כל כך טעים שהצטערנו שאין לנו עוד ארוחות לאכול שם (כי התפרטי עוד מלא) מי שנמצא – חשפו את המסעדה הזו על ה-57 בין ה-6 וה-7 אם אני לא טועה.

מהמלון הזמנו מונית שתקח אותנו לJFK.  זה עולה 65$ ככה, נדמה לי שמונית רגילה היתה יוצאת רק 60$, אבל על כל המזוודות היה לי חשוב שיהיה מקום. היתה לימוזינה נוחה ונעימה. הדרך לקחה יותר משעה עם פקקים והכל, אבל כרגיל לקחנו מספיק מרווח ביטחון והגענו די בתחילת הצ’ק אין לטיסה.

הטיסה חזרה היתה רגועה ונעימה ומרווחת יותר מהטיסה הלוך.

זהו  נגמר הטיול

18.7
וושינגטון. היום הנוסף שלא היה בתכנון המקורי...
בלילה החלטתי מה עושים. מאחר ויש לנו עדין אוטו נוסעים!
בבוקר קמנו. נסענו לדניז אחרון ב-ne שהתגלתה כשכונה כושית לחלוטין. אבל לא הרגשתי ולו לרגע שיש עם זה איזו בעיה בטיחותית. תמימות? אין לי מושג. הגדולה ואני חולקות גרנד סלם כל אחת ביצה והאש בראון והקטנה פנקייק מה שבא לה
משם לרוס לפצות את הקטנה על החולצה שאהבה ואכשהו לא הגיעה לשקית בקופה ביורק.... 4 חולצות לה היו פיצוי. אין הרבה רוס בחוף המזרחי….

משם דרך דולאר טרי וcvs כי לא לקחתי את התיק עם המיים וקרם ההגנה ויצאנו מהעיר – למפלים הגדולים great falls בורג’יניה. מהמם ביופיו. הרבה לטייל לא טיילנו כי הלחות והחום היו מגעילים. יותר גרוע מישראל באוגוסט. היתם מאמינים!?אפילו המקומיים אמרו שיותר גרוע מכרגיל.
משם להר ורנון לאחוזה של וושינגטון ולשדה התעופה להפרד מהגיפ....
זהו. אנחנו ברגל....
חזרנו במטרו וברגל.

המטרו של DC מעצבן – צריך להשקיע בפעם הראשונה 2$ לכל כרטיס (אי אפשר עם אותו כרטיס כמו בניו יורק או ללא כרטיס כמו בבוסטון שכל נסיעה אפשר כרטיס מזדמן) כלומר הדרך בחזרה עלתה לנו כפול! אם מישהו נוסע אשמח לתת את הכרטיס – תחסכו כסף…

הלכנו להצטנן קצת בחדר והכוונה היתה להגיע למסעדה תאית מומלצת בשם טייטניק. הגענו למיקום שאמרו לנו וראינו מסעדה תאילנדית. נכנסו והסתבר שיש שתי מסעדות אחת מעל השניה שתיהן תאילנדיות.... נפלנו על השניה.... היה חריף נורא ולא מלהיב. באסה… גילינו רק כשיצאנו.
חזרנו לחדר. נותנת לבנות מזגן וטלויזיה. 6 וחצי כבר. היה יום ארוך ומחר יותר - המול

 

18.7
.היום מתחיל סיור הערים באמת. ללא רכב.

בבוקר ארוחת בוקר שדאגנו לה מאתמול של מעדני חלב וקורנפלקס ויצאנו אחרי שיחה נחמדה עם דליה, בחורה מצריה ואחראית הכושר של האבא לכיוון המול. בסופו של דבר צעדנו 25 אלף צעדים היום.
הלכנו עד אנדרטת לינקולן. ואז לאנדרטה לזכר המלחמה בקמבודיה ולבריכה של ליקולן ואז לאנדרטת ויאטנם. ניצלתי לספר לבנות היסטוריה ופוליטיקה....
אחר כך לעמוד של וושינגטון ולמוזיאון השואה המרשים. הינו בו הרבה גם לצנן את הגוף וגם כי הוא טוב והבנות שיתפו פעולה. הוא מוזיאון שואה עדין – לא מפציץ מידי אבל לא מתחסד. וגם מראה את הצד האמריקאי שלרוב לא מראים אצלנו בנושא השואה (השחרור וזה) עד שב2 הרעב הכריע... עברנו למוזיאון החלל שם אכלנו כי יש שם פוד קורט מכובד וגם כי גם אם יש במוזיאון השואה זה לא מתאים… והלכנו את המוזיאון. פיספסנו את העובדה שזה רק עד 5 וחצי.... נכנסנו לסרט מסע אל הכוכבים שממש מדהים וכשיצאנו כבר היה סגור. בקושי שירותים למטה איפשרו לנו וזהו.
הבנות רצו להמשיך לצעוד ברגל אז חזרנו את ה3 קמ ברגל דרך פארקים ומזרקות. וושינגטום פשוט מדהימה – כיף לצעוד בה, למרות החום המטורף, מלאה פארקים נעימים ושטוחה! הלכנו עד לטיטאניק. הפעם נכנסנו למסעדה הנכונה והיא באמת מדהימה.
קנינו דברים לארוחת הבוקר ולחדר.
להרים רגליים….

 

20.7
קמנו מאוחר. לקראת 10..
ארוחת בוקר בחדר.
היום מוקדש לג'ורג'טאון.
הבנות רצו ללכת ברגל. 3 קמ עד לשם. יש גם אוטובוס – לא חייבים להיות פסיכים כמונו.
ההליכה נעימה ויפה למרות החום.
הגענו וסיירנו. שכונה מקסימה. הרבה חנויות ובתים יפים.
אכלנו מאפינס בחנות של האחיות georgetwon capcake נכנסנו לחנויות. צהריים אכלנו במסעדה תאית נהדרת שהקטנה בחרה באנקוק ג'ו ליד הנמל. היה ממש נחמד
גם החזרה היתה ברגל. דרישה של הנוער. וישר למקלחות....
בערב יצאנו שוב. הפעם לארוחה סינית.

המיקום של הדירה מושלם – יש מיליון מסעדות, המול מרחק של כקילומטר. בעצם הכל קרוב לשם. מושלם.

אריזות.... מחר ברכבת לניו יורק....
בתמונות – great falls

המסלול מאית'קה לפנסילבניה

 

המסלול לDC

7 שעות MY ASS…. כאמור יצאנו ב-9 והגענו ב-6. אבל באשמתינו…. ובאשמת הגשם.

 

16.7

יום ראשון ויש שוק איכרים באית’קה. מצאנו את מיקומוץ במלון אמרו שנפתח ב-8. הגענו ב-9 אבל… נפתח רק ב-10.

מצד שני נפתח ב-10 אבל כבר התחלו לארגן הכל. הסתובבנו בו ונהננו מאוד מהצבעוניות ומיעוט האנשים. לא קנינו הרבה – לא היו עגבניות שרי שתכננו עליהן, אבל כן גזרים ציבעוניים וטעימים מאוד.

 

ויצאנו מאיתיקה אותה אהבנו מאוד לדרך הארוכה לסימן שאלה הכי גדול בטיול - פנסילבניה.
הדרך לwelsboro היתה בערך שעה וחצי. לא נורא. העיירה היתה די סתמית. חביבה ולא יותר. עמודי התאורה היו מעניינים... עשינו עוד סיבוב גם בכפרים בסביבה ואז נסענו לcolton state park יפה. העצים היו מלהיבים ביותר וצילמנו הרבה. עשינו סיבוב רגלי קצר באחד המסלולים לנקודת תצפית והרבה באוטו. הנופים בדיוק כמו בתמונות שראיתי. לא יותר.
החלטנו להמשיך לוויליאמספורט במחשבה  שאולי להמשיך למחרת לוושינגטון. בן , בעל הדירה בוושינגטון אמר שהדירה פנויה יום לפני אם נרצה.
הגענו למלון. האיש בקבלה היה מקסים ופטפטן. לא היתה לו כל בעיה עם זה שנשאר רק לילה אחד. אם הוטלס יוותרו על העמלה שלהם. מאןד התרגש מזה שאנחנו ישראלים.… והיה מלא סיפורים על חברים יהודים שלו מניו יורק. בערב זכה לטעות מה זה ישראלים עם קבוצה מאורגנת שנחתה במלון בדרך מ.. אל… וואו כמה רעש ישראלים עושים בקבוצה… מפחיד…

בחדר התקשרתי להוטלס וסידרתי את זה.
הגדולה שנמאס לה מטיולים קצת נשארה בחדר והקטנה ואני יצאנו לחלק התחתון של הפיין קריק. 20 מייל כל כיון. חלקם על ההיי ווי סתם וחציוהיתר עם עליה בקריק עם נופים מהממים של מיים ועצים. ממש שווה!
חזרנו למלון חרי 6, אני התפניתי לכביסות והקטנה לבריכה עם יתר הישראלים
הגדולה נשארה עם הטלפון שלה…

 

17.7
לאור השינויים זה הפך ליום נסיעות.... יצאנו בערך ב9
עברנו דרך הרשי. עמודי התאורה היו הייחוד, הקטנה קצת התבאסה שלא הולכים ללונה פארק שם, אבל לא היה זמן….
המשכנו לכיוון לנקסטר ובירד אין הנד. שימו לב – החנויות והעסקים של ההיימישים סגורים בימים שבת ראשון ושני. כל מה שרצינו להיכנס אליו היו שם שלטים שימי העבודה הם כאלו… מצד שני הם כן עובדים – ראינו היימישים עם תיירים אבל הבנות סרבו לכל דבר שהוא “תיירותי” לא אהבו את המכירה העצמית הזו. אבל ראינו גם היימישם “אמיתיים” כאלו שעובדים בשדות, בגינה, תולים כביסה (נורא ברור מה בית שלהם ומה רגיל – בשלבם יש כביסה גברים בשחור לבן ושמלות צבעוניות לנשים. מאוד ברור). אז הבנות סרבו לנסיעה בעגלה או כל דבר שנשמע תיירותי. ולכן היתה טעות לא לישון שם.... אז אחרי סיבוב ארוך המשכנו לוושינגטון.
עצרנו ביורק לאפלבי ובדרך הבנות ראו רוס.... כבר בזמן האוכל התחיל גשם מטורף. המשכנו לרוס והגשם הפך סופה.... המוכרות אמרו שזה די רגיל אצלהם, אבל כבר קיבלנו התרעות על שיטפונות בסלולארי (יפה מצד T-MOBILE) אז סיימנו ויצאנו בנסיעה איטית עם בלינקרים, כמו האחרים, כי אחרת לא רואים אותך! בתוך גשם משוגע ורוחות.... כמו שהתחיל הגשם בנקודה מסויימת פתאום נגמר.... אבל במקום להגיע ב3 לDC נכנסנו לפקקי סיום העבודה.... נסיעה משוגעת כולל שינויי כיוון לפי גוגל מפס כי הgps לא משנה מסלול למרןת שמודעת לתנועה ואפילו הוסיפה כל פעם 10 20 דקות בגלל פקקים. הגענו לדירה רק לקראת 6.…

בדרך עוד היתה הרפתקאה מטורפת עם דלק ובילבול וכבר חשבתי שלא נצליח להגיע לתחנה. כשיצאנו מהתחנה הגדולה (שחולמת לעבוד בהופקינס כשתהיה רופאה) שואלת אותי “למה כתוב כאן כיכר הופקינס?” מבט מהיר מגלה שתדלקנו בהופקינס! אושר עילאי! מאחר וקנינו שוקו בתחנה ואצלנו “הית במקום רק אחרי שקנית שם משהו” הרי שהינו בהופקניס

 

הגענו לדירה.
בן מקסים. הדירה בסדר. יש כמה טענות, אבל אנחנו זורמות….

 

מאחר ולא זזנו היום כמעט, אחרי מקלחת וריקון הג'יפ יצאנו להליכה. הלכנו לא בדרך הכי מהירה לבית הלבן להצטלם וחזרנו דרך 7/11 כי רצינו בעיקר לשתות.
לח כאן.
לסיכום – היה יום ארוך ומעצבן.
 

העיקר שהגענו. מתחיל החלק העירוני של הטיול שלנו

 

הדיווח של הPINE

עכשיו ראיתי שבכלל שכחתי לכתוב על זה,

חלק מהיציאה מהמלון כללה גם נסיעה לאחוזה של טראפ.

ירד גשם שבהחלט קילקל

המלון נראה חביב (ובטוח יקר בטירוף) היה שם פלקטים שתארו דוקא את מה שהיה אחרי המלחמה – איך היו להקה נודדת בשמשך המון שנים. לא זוכרת שהיה כל איזכור של ימי המלחמה או “צלילי המוזיקה” שזה מה שהבנות חיפשו (אנחנו פיספסנו?)

נורא רצינו לשבת לשתות משהו אבל לא היה אפשרי (אין בית קפה או משהו כזה בבנין המרכזי. נראה לי שיש במקום אחר אבל כאמור ירד גשם) אז עזבנו את המקום….

 

מצד שני זה די קרוב לסטואה אז אין בעיה להגיע ולהיות עם יותר הצלחות מאיתנו, אם לא ירד גשם….

מהניאגרה לאית'קה

 

מלונות – בניאגרה שהינו בOakes Hotel Overlooking the Falls בחדר עם נוף למפלים. עלה 760 שח (בטעות היה על שח, מעצבנים). הינו מאוד מרוצים

באית’יקה לנו בQuality Inn שהיה פשוט אבל שירת את צרכינו. המחירים באית’קה מטורפים 224$ ללילה וזה היה יחסית זול…. מה שכן ארוחת הבוקר היתה מעצבנת כי יש משהו כמו 4 שולחנות ככה שאם לא תפסת שולחן אכלת בלובי או עמדת וחיכית. כשהינו המלון היה די מלא….

 

אוכל – מאוד מומלץ באית’קה הבופה הסיני שהיה קרוב למלון (ולוולמרט ) נהננו בטירוף.

 

ובינתיים עוד תמונות – מקורנל  ומשוק האיכרים של יום א באית’קה