10 הדיברות שלי להודו
-
1. לא לתכנן יותר מדי מראש - אבל כן כדאי לקרוא ולהתעניין ולקבל מושג. ללכת להרצאה של "למטייל", היא מצויינת ומומלצת. לתכנן מסלול "כללי", נקודות שרוצים להגיע אליהם, שמעניינים. אבל לקחת בחשבון שהודו תמיד מפתיעה, והקסם שלה שהיא בלתי צפויה, ולכן לא לבזבז יותר מדי אנרגיות בלתכנן מסלול טיול לפרטי פרטים.
2. לא לקחת הרבה דברים - אני לקחתי מלאאאא וכעבור זמן קצר שלחתי הכל חזרה לארץ. תאמינו לי, יש הכל בהודו, ובזול. גם ככה סביר להניח שמהר מאוד תקנו בגדים מקומיים (וזולים) ואותם תלבשו כל הזמן.
3. לא לפחד לטייל במקום "לא בעונה" - מנסיוני, לטייל במקום אוף סיזן מוביל רק לדברים טובים. טיילתי למשל בפושקר לא בעונה והייתי הישראלית היחידה (!!!) בעיר, ויצא לי להכיר את המקומיים, להכיר צד נפלא ולא תיירותי שישראלים שמגיעים בחמולות בעונה לא זוכים להכיר. לא לפחד להתרחק מהישראליאדה מדי פעם. זה נחמד להיות עם ישראלים אבל זה נחמד לפעמים גם להתרחק טיפונת מהמסלול של "הזרם" וככה להכיר גם מקומיים וגם תיירים זרים (טיילתי עם אנגליה, ספרדי, אוסטרלי, אירית...)
4. לא לפחד לטייל לבד - גם קשור לסעיף הקודם. כמו שקראתי פעם פה באתר - מי שמטייל לבד בעצם מטייל עם כולם. זה מאוד נכון. מי שלבד אף פעם לא לבד. הצעד הקשה זה להתחיל לעשות את זה, לי לקח חודש פעם שעברה עד שהצלחתי לתפוס את האומץ להתנתק מה"חבורה" שהכרתי, ולהתחיל לטייל כמו שאני באמת רוצה. אבל ברגע שעושים את זה ומצליחים להתנתק ולהתגבר על הפחד - זה ממכר. חוויות מדהימות מובטחות.
5. לא לזלזל בבריאות - בריאות מעל הכל. אני חליתי במלריה בטיול שעבר כי זילזלתי, לא לקחתי את הכדורים כשהייתי בגואה (שזה איזור שיש בו מלריה) ולא התמרחתי בחומר דוחה יתושים באיזה לילה אחד כשישבתי בחוץ וככה חליתי. לי היה מזל עצום אבל מלריה זה לא צחוק. לקנות כדורים למלריה אם אתם חושבים שיש סיכוי שתטיילו בדרום (בצפון אין מלריה), ולהקפיד להתמרח בלילה ולישון בתוך כילה. בלי קשר, לא להזניח שום דבר שקשור בבריאות, ואם צריך אז ללכת לרופא ולא לדחות את זה. במקרה שלי למשל זה הציל חיים.
6. לא לפחד מאוטובוסים - אחד הדברים האהובים עליי בהודו זה הסליפר בס. זה אוטובוס של תיירים, שיש בו תאים שאפשר לשכב בהם. העברתי נסיעות של 15 שעות בכיף, שמתי מוזיקה ופשוט הבטתי בנוף דרך החלון, בעיניי זה תענוג. גם לא להירתע כל כך מלוקאל באסים (האוטובוסים המקומיים). זה מצחיק וחוויה.
7. לא להיות לחוצים בנושא של כסף אבל להיות ערניים - במיוחד בנסיעות. בנסיעות תמיד שהכסף יהיה עליכם, במיוחד ברכבות.
8. לא לפחד מאוכל הודי - כי הוא מעולה!!! האוכל ההודי הוא עשיר, מגוון וטעיםםם. לכל איזור יש את האוכל המקומי שלו, מומלץ לנסות כל פעם דברים חדשים. מאוד קל ללכת כביכול על האופציה המוכרת של אוכל מערבי, אבל דווקא אוכל הודי הוא הדבר הכי בטוח לאכול, מבחינה בריאותית. נסו ולא תצטערו!
9. גלו את נפלאות הצילום - הודו היא ארץ יפה, מגוונת, צבעונית, ססגונית וזה פשוט ממכר לצלם בה. אני מעולם לא החזקתי מצלמה לפני וגיליתי אהבה חדשה בהודו. בכלל, נסו דברים חדשים, תלמדו ותתנסו בדברים שמעולם לא עשיתם, ואולי תגלו כשרונות שהיו חבויים בכם..
10. לא לנסות "להספיק" - תהנו מהמקומות שטוב לכם בהם, בהודו לא חושבים על זמן ואם כיף לכם במקום מסוים פשוט תישארו בו עד שתרגישו שהגיע הזמן למקום הבא. קחו את הזמן, תיהנו מהדברים הפשוטים - לקרוא, לכתוב, לצייר, לנגן. לעשות דברים שאין זמן בארץ. שבו תראו שקיעה במקום יפה. זה הקסם של הודו, ושל לטייל בכלל.
תעשו חיים!!!
ליאת
-
10 הדיברות שלי להודובגדול מסכים עם הכל
אבל ממש מעניין ויועיל למטיילים לדעת קצת על מחלת המלריה
מה שעברת ,איך עברת איפה למה כמה מי מה מו
באמת מעננין -
10 הדיברות שלי להודואתה צודק לגמרי. אז ככה:
את המלריה קיבלתי בגואה, בלילה האחרון שלי, לפני שטסתי לנפאל. אותו לילה עשיתי דבר מטופש - ישבתי וחיכיתי בשדה תעופה של גואה, שהוא פתוח, לטיסה שיצאה למחרת מוקדם בבוקר. היו בשדה תעופה מים עומדים, ולכן הרבה יתושים. עבר עליי באותו זמן לילה לא פשוט, הייתי במצב רוח ירוד מכל מיני סיבות ולכן התעצלתי ולא התמרחתי בחומר דוחה יתושים. יתושים עקצו אותי ונהייתה לי למחרת פריחה משונה כזו על הכתף. לא קישרתי ולא הבנתי מה זה, פשוט שמתי על זה משחה נגד אלרגיות עד שזה עבר. הייתי בנפאל, יצאתי לטראק של האראונד אנפורנה. הכל היה טוב ויפה, עד שהגעתי לגובה מסוים והגוף שלי פשוט קרס (זה קרה כשבועיים אחרי שעזבתי את גואה). היתה לי היפותרמיה (חום של 34 מעלות...) והדופק שלי עלה לכפול מהנורמלי, והורידו אותי במסוק חזרה לקטמנדו, עיר הבירה של נפאל ישר למרכז רפואי נפלא שנקרא "ciwec". החום שלי עלה ל39 מעלות ולא ירד, עשו לי בדיקות והרופא אמר לי שהוא בודק לי גם מלריה. אני לעולם לא אשכח את הרגע שהוא נכנס לחדר ואמר לי שאני חולה במלריה. הוא אמר שלמזלי זה הסוג הלא מסוכן ושיש לי את זה בריכוז מאוד נמוך בדם ומזל שגיליתי את זה מוקדם, לכן ניתן לטפל בזה ולגרום לזה להיעלם ולא לחזור, שלא תמיד זה המקרה. הייתי מאושפזת 5 ימים במרכז הנפלא הזה, טיפלו בי נהדר, הביטוח המעולה של "הראל" כיסה ה-כ-ל (עליתי להם משהו כמו 10 אלפים ש"ח...) ואחרי שהחלמתי לחלוטין המשכתי לטייל, עזבתי את נפאל וחזרתי להודו - הפעם לצפון. היו לי הרבה התלבטויות אם להמשיך לטייל אחרי המלריה. המשפחה והחברים מאוד דאגו שאני חולה במלריה ומאושפזת לבדי בארץ זרה, אבל אני לא ויתרתי והטיול שלי היה מדהים ומושלם, דווקא בגלל הדברים הקשים שעברתי בהתחלה.
אני יכולה להגיד שאמנם זה לא נפוץ וגם הנסיבות שבגללן חליתי במלריה לא היו חכמות במיוחד, אבל הנה עובדה שאפשר לחלות בזה ושזה קיים וממשי יותר ממה שאנחנו מתארים לעצמנו. לא צריך להילחץ מזה ולהיות היפוכונדרים, ממש ממש לא. אבל כן צריך להיות חכמים - אם נוסעים לאיזור שיש בו מלריה, שזה גואה למשל או כמעט כל דרום הודו - כן להקפיד לקחת את הכדורים ולהתמרח במשחות נגד יתושים - בדרך כלל המשחות המקומיות הכי טובות. בכל הגסטהאוסים באיזורים כאלה צריכה להיות כילה בחדר - לבדוק שאין בה חורים ולסגור אותה בלילה (יתושי האנפוליס שמעבירים את המלריה פועלים רק בלילה).
וחשוב מאוד - אם יש לכם חום גבוה שלא יורד, לכו לרופא. הרופאים במזרח יודעים טוב יותר איך לטפל במלריה מאשר רופאים בארץ כי הם מתמודדים עם זה הרבה. המזל שלי שנפלתי על מרכז רפואי באמת מצוין. אל תזניחו את הבריאות, זה הדבר הכי חשוב שיש.
-
תודה רבה על כל האינפורמציה המועילה!! -
בכיף
אם המידע ששיתפתי באמת יועיל ויעזור אפילו לאדם אחד, אני עשיתי את שלי... נתראה בהודו! אין על המקום הזה בעולם... -
מסכימה עם 10 הדיברות אבל חידודים קטנים משלי...לגבי סעיף 3 וסעיף 6
אתחיל בשלוש
לגבי הפחד לטייל לא בעונה, מסכימה אבל בהסתייגות וזו הסיבה
מזג אויר זה כן פונקציה שיכולה להשפיע על טיול, מטבע הדברים כשאנחנו (אני לפחות) בטיול יש את הרצון
להיות בחוץ ולטייל, אם זה ארכיאולוגיה, או שווקים או כל דבר אחר, אנחנו בטיול לא יושבים במשרד תחת המזגן
כאשר נמצאים במקום ונניח שהחום והלחות הם גבוהים מאוד זה מקשה מאוד על ההסתובבות בחוץ אוביקטיבית
ולכן אני כן אשתדל לא להגיע לאזורים מסוימים כאשר חם שם מאוד, הייתי ואני מדברת מנסיון, זה הבדל גדול
נגיד בין להיות בספטמבר בדלהי מאשר להיות שם בינואר. כלומר נכון אפשר להיות בכל חודש בכל מקום
אבל בחודשים מסוימים יהיה יותר כיף ויותר קל להסתובב ימים שלמים בחוץ מבלי להתעלף מהחום.
ובנוגע לסעיף 6
בגיל מסוים הרגשתי שהאוטובוסים זה כבר "גדול" עליי, נכון שאפשר להסתדר ונכון שבמרחק הזמן נשארות רק החויות והקושי מתנדף. אבל בזמן אמיתי ישנן נסיעות ארוכות וקשות ואם אפשר שיהיה קל יותר אז עדיף. נגיד במקום לנסוע 15 שעות ויותר באוטובוס, אעדיף לקחת רכבת לילה ולישון בסליפר או אם יש כסף לטוס טיסת פנים. יכול להיות שיש פשוט גיל שכבר יותר קשה לעמוד בסבל פיזי של שעות ותנאי נסיעה. אבל כן, אם אין ברירה אז מה שכתבת מקובל עלי.
מעבר לזה מה שכתבת זה בערך מה שאני חושבת/מרגישה. סבבה.
-
עשרת הדברות ליהודים היתה שמחה ואורההייתי מצפה ובכך גם מציעה, שעשרת דברות לאחר מסע בהודו יכתבו בלשון חיובית להבדיל מרשימת האיסורים היהודים.
נסי לעצמך לפחות להגדיר את אותן הגדרות בצורה בה יעלה מה כן היית רוצה לעשות מה כן לדעתך חשוב, תראי שתגלי על הודו ועל עצמך עוד דבר או שניים ואולי אפילו יגדל מניין הדברות. -
עשרת הדברות ליהודים היתה שמחה ואורה3. ו -6. לא בעונה, זה תלוי איפה ובאיזה מזג אוויר.
אני מטייל בסופי שבוע בדרום הודו.
השבוע הייתי ב- subramanya היושבת למרגלות הר kumara pravata בהרי הגטס המערביים - דרום קארנאטאקה, בדרך למאנגלור, מקביל לעיירה הדתית דראמאסטאלה. (כ-50 קמ ממנה לכיוון קורג)
מקום מדהים לטרקים, מקום עליה לרגל, בזכות המקדש שבעיירה, אך מזג האוויר בעייתי לטרקים.
לא מפריע לביקור במקדשים ובעיירה.
למרות שביום ראשון, אתמול, לא היו כמעט גשמים, הדרך היתה מלאה עלוקות, הצמחייה יותר סבוכה (בעייתי עם הנחשים, יש במקום רבים ובמיוחד הקינג קוברה) ואני שבלאו הכי לא התכוונתי לעשות את הטרק, אלא רק לחוש את הסביבה והקירבה, חשתי צביטה כלשהי, ויתכן שבקבוצה כן הייתי עושה זאת, למרות שאני ברוב המקרים מטייל לבד.
כך גם במקום כמו קרלה, גשמים חזקים שלא תוכלי להנות מהנוף ומהחופים.
לטייל כן, אם מגבלות ידועות שכל אחד צריך לחיות עימם.
(יש כאלה שדווקא במזג אוויר כזה יוצאים למקומות הללו אבל הם מעטים ואני מסכים יש יתרונות מסויימים...)
שמוליק
-
יאלה יאלה לא הבנתי מה את אומרת לי ואם זה אלי -
הי מותקאני אומרת לך מה שלומך יקירה? וכתבתי לחמודה שכתבה את דיברותיה שמוטב לנסח אותן בלשון חיובית, כלומר מה כן ולא מה לא.
קשכפית ברור שאת לא מבינה כי אצלך החיוביות מוטמעת כל כך עמוק, שזו השפה שלך כבר באופן טבעי. -
איילהאולי יש משהו בדברייך, שניסחתי את העיצות שלי להודו בלשון שלילה ולא בלשון חיוב (כנראה זו ההשפעה של שנה של עבודה/לימודים/הורים, בכל זאת קשה לשמור על הגישה החיובית לחיים שמקבלים בהודו בצורה מוחלטת לאורך זמן אחרי שחוזרעם לארץ...) אבל חבל שאת מתייחסת רק לעטיפה ולא לתכנים עצמם, שאולי מבחינתך הם מובנים מאליהם כי את מכירה את הודו כל כך טוב, אבל לאחרים זה ממש לא ככה, וזה יכול לדעתי לתרום לאנשים שטסים להודו פעם ראשונה, כמו שאני הייתי שנה שעברה. לו מישהו היה אומר לי את הדברים האלה (במיוחד על המלריה) אני משוכנעת שהייתי מגיעה להודו הרבה יותר מוכנה...
שיתפתי סיפור מאוד אישי שלי מתוך מטרה לגרום לאחרים לא לעשות את הטעות שאני עשיתי... מקווה באמת שאנשים ילמדו מזה. -
סליחהלא הגבתי בכלל למה שכתבת מכיוון שהתכנים שכתבת הם טובים נהדרים ונכונים כפי שהם, גם בגלל שזו החוויה שלך, והבעת אותה בכנות שמאד אהבתי אותה, וגם בגלל שאני בהחלט מסכימה, ולכן הרגשתי שאני לא צריכה לגעת בכך. מתוך המקום הזה רק רציתי לתת פרספקטיבה כי הרי כולנו שבויים של תרבות ומנהגים.
טוב אני מקווה שקיבלת את התנצלותי זהו יום ההסתבכויות שלי בפורום...
-
חחח זה בסדר, העיקר שהבנו אחת את השניה! -
איזו יאללה חמודה אתאני מחכה שוב לראות אותך ואת נילי מתישהוא
זה יקרה מתישהוא, נכון? בטח נכון.
מזל טוב, הבנתי שחגגת יום הולדת
בריאות, אושר, בריאות, אושר
בריאות, אושר, בריאות, אושר
בריאות, אושר, בריאות, אושר
נ ש י ק ו ת -
היי קשכפית - גם אני מחכה לראות אותך ואת אילה..קשכפית מאמי,
את לא יודעת כמה התרגשתי לפגוש אגדה כמוך במפגש הפורום..
אני כל כך מעריצה בת שנסעה/ נוסעת / תיסע לבד למזרח..
בעצם כולנו במסע מתמיד לבדנו (טוב, אני חייבת קטע פלספני.. זה אצלי בורידים..).. פנימה לתוכנו, צומחות, משתנות ונהיות סלחניות יותר לעצמנו.. אבל רק יחידות גם נוסעות לראות את האחים והאחיות שלנו(בבחינת כולנו בני אדם) במזרח אסיה..
מה זה אהבתי את השיחה בינינו במפגש הפורום .. שנקטעה באמצע..
מתה על הישירות שלך! על התעוזה שלך להגיד מה בא לך, בלי לדפוק חשבון!
אז באמת חייבים מפגש נוסף..
נילי. -
כל מילה בסלעאת צוחקת עלי? אגדה... חה חה חמודה.
לגמרי היתה ביננו כימיה (לי אתך ועם יאלה יאלה.. חולה על השם הזה)
אשמח להיפגש אתכן יחד או לבד.
זורקת לך רעיון, את בחופש עכשיו? חופש גדול, מורה...
לא זוכרת אם את גרה במרכז.. זוכרת שיאלה יאלה גרה באיזה חור בצפון
אולי נתארגן אני ואת וננחת עליה איזה יום?
מה דעתך? אז איפה את גרה?
אם בא לך יכולה לכתוב אלי ל
לא תמיד אני כאן וכמעט שפיספסתי את ההודעה שלך הזאת.
ואני יענה לך בוודאות.
לילה טוב
-
רגע רגע...אז למה כשהתחסנתי בתל השומר במרפאת המטיילים, הרופא שאל לאן אני טסה- אמרתי שאני אהיה בכל הודו, תאילנד ועוד ועוד... הוא לא נתן לי מרשם למלריה ואף אמר שאין סיבה לדאגה...
השאלה אם אפשר לקנות, אם יש בכלל טעם, כדורים נגד מלריה בלי מרשם?
להקשיב לרופא או לכן?
-
כל מילה בסלע - קש כפיתקש כפית, מה פתאום צוחקת ? התכוונתי לכל מילה.
גם לי הודעות מתאדות ונעלמות בשירשורים פה, ואני צריכה לעשות לופ באוויר הוירטואלי וגם בראש המבולבל שלי, ולהשתחל, שוב ובמקרה, להודעה שנמצאת בתוך שרשור שהכותרת שלו - עזרה להודו- או -מדלהי לדראמסאלה- או - מדראמסאלה לדלהי-.. כל הכותרות דומות וחוזרות ואני אף פעם לא זוכרת...
אני כותבת לך מייל מחר על הבוקר.. זה אחלה רעיון..
ואגב, יש לי שתי משרות - אחת בהוראה בתיכון ושנייה, שבה העבודה רבה במיוחד כשהמורים יוצאים לחופש.. כך שאני לא בדיוק בחופש..חצי חופש - זה חופש ?!
אבל כמובן אמצא זמן למפגש כיפי כזה איתכן..
איפה איילה ? מה עושה האיילות בלילות ?
לילה טוב,
נילי. -
למי להאמין? שאלה קשהלא יודעת. אולי לקרוא עוד חומר על המחלה וסוגי הכדורים.
מאוד תלוי לאן נוסעים ומתי כפי שצויין הודעה הראשונה.
אני מתיעצת עם רופא של משרד הבריאות, בטיולי האחרון להודו אמרתי שאני אגיע
לצפון והיה ספטמבר, הוא לא אמר לי כלום על מלריה, שאלתי והוא אמר שאין צורך שאקח
כדורים בתקופה ובאזור הזה. דאגתי להימרח נגד יתושים.
אני נוהגת לסמוך על הרופא במשרד הבריאות ובמקביל לקרוא על המחלה לפני שאני נוסעת
אני לא שואלת אנשים אחרים מה הם עשו או מה לעשות.
-
אני מחכהשתיצרי קשר וככה נתארגן לנו שלושתנו ונברח להודו ... סתם
נראה לי שלושתנו ביחד, יהיה קטלני. לא? חה חה
מחכה למייל שלך, מקווה שאת גרה לא רחוק ממני (גבעתייים).
ונראה איך מתארגנים, מתי, למה , כמה...