יחד עם כל ההרגשה הזו שחבל לי עליה, בשבילך, כי הייתי שמחה יותר אם היית נהנינת יותר, חזרת עם כמה טיפים ממש ממש טובים! 

ולחיי הטיולים הבאים!

רבקה

“זה בסדר לא רק לא להתאהב, אלא גם לא ליהנות או לסלוד מעיר מסוימת. לפעמים לא מתחברים למקום כלשהו בגלל הרגשה אישית, טעם אישי או אפילו בגלל נסיבות מסוימות שלאו דווקא קשורות למקום. זה לא אומר שחייבים לתת הזדמנות שנייה, מותר לא לאהוב ערים”.

תודה לך על התגובה, מסכימה איתך 

איריס יקירתי

תודה

נשיקות בחזרה

נהנתי לקרוא ולראות תמונות 

נשיקות 

איריס

לאור התגובות נראה לי שאני מיחידי הסגולה או מתי המעט – לא שהתאהבתי בברלין, אלא מהסיבה שלא הרגשתי איזה כובד היסטורי על כתפיי. קשה לי לנתח למה, אולי בגלל שבמהלך חיי פגשתי שלל גרמנים שהפכו לחברים טובים ומבחינתי זה לא המקום אלא האנשים החדשים בו, ואולי כי בעיניי זה שיש למקום היסטוריה שהיא בעבר ועוד כזו שהוא לא מסתיר ומורח עליה טיח אומר שינוי לטובה ותקווה להפקת לקחים לעתיד. אולי.

מה שכן, זו באמת עיר לא יפה. אפילו חבריי הגרמנים אמרו לי בטרם הנסיעה: “חבל לנסוע לברלין כיעד ראשון בגרמניה, חשוב לזכור שהיא לא מעידה על כלל המדינה אז אל תתנו למקום האפור הזה להרתיע אתכם מלבקר בערים הבאמת יפות שלנו”… אם כי כבר יצא לי להתאהב/להתחבר לערים שוויזואליה לא היתה הצד החזק שלהן.

אכן, הפוסט שלך עזר לי מאד.

תודה רבה

תודה שהייתם איתי, תודה על כל התגובות המפרגנות והמזדהות.

פעם נהגתי להשתתף הרבה בכתיבה בפורום. לענות לשאלות עד כמה שיכולתי לענות, לשאול ולהתיעץ לפני טיולים שלנו, ולחזור ולשתף.

אחרי הפסקה ארוכה של פעילות בפורום, שבמהלכה כן נסענו וכן טיילנו, אבל לא שיתפתי לפני הנסיעות ולא דיווחתי אחריהן, מצאתי את עצמי ניגשת למחשב ומתיעצת קצת לפני הנסיעה הזו לברלין.

וכיון שהתיעצתי לפני, הרגשתי צורך לשתף אחרי.

למען ההגינות ולמען הפירגון, ובכלל לחזור עם משוב, תובנות וטיפים אם יש.

אני כל כך שמחה שהכרחתי את עצמי להתחיל לכתוב כבר בשישי, למרות שהיה לי מאד קשה.

התגובות שלכם עודדו אותי להמשיך ולכתוב גם את סיפור הטיול הקצר שלנו.

הכתיבה הזו עזרה לי להשתחרר טיפונת, ובסך הכל באמת חווית הטיול שלי עם הילדה שלי, עם כל זה שהיא חוויה מורכבת ויוצאת דופן, תיזכר לטובה.

כי היו לנו גם הרבה רגעים יפים וכיפיים בשבוע הזה.

תודה

לילה טוב

שמחה לשמוע שהפוסט שלי סייע.  נראה שהיה לכם טיול מקסים, ממצה וזמן איכות כייפי שהבת בוודאי תזכור 

לגבי העיר, כשהיינו במאי לא הרגשנו את ריח הביוב שאת מתארת, אך אין ספק שלברלין אין סיכוי ממשי לזכות בתואר “אחת הערים היפות באירופה”...

למרות זאת מצאנו שכיף להסתובב בה, לראות את המגוון האנושי שברחובותיה, ואת את הרבגוניות (ישן לצד חדש). גם העובדה שהיא לא מנסה להתנער מעברה ריגשה אותנו. 

נכון, יש יפות ממנה, ובכל זאת הרגשנו שיש לה “אופי” מיוחד.

וכמו שגם כתבתי בפוסט שלי, המלון המעולה, ושני המופעים שהיינו בהם שידרגו לנו את הטיול 

יחד עם זאת, אני בהחלט מבינה את התחושות שאת מתארת לגבי ההכרח “לעכל” את הביקור.

אני מתאוששת מהביקור, וכבר מצליחה לנשום.

אף פעם לא הרגשתי כך אחרי טיול, ממש כמו שכתבו לי כאן ברלין בועטת ישר לבטן. הרגשתי את הבעיטה הזו חזק חזק.

בביקור הראשון שלי בברלין, לקח לי יומיים להתאושש, וחשתי בדיוק את אותה תחושת הכבדות שאת מתארת. התחושה היא שההיסטוריה והעבר, שברלין כל כך משמעותית בהם, ממש מחניקה את הצוואר, יוצרת מועקה קשה. יום למחרת הגעתנו גם לקחנו סיור של “המיטב” שהיה לי עוד יותר קשה, ולא הצלחתי להבין איך אנשים חיים בעיר הזו. מאוחר יותר קצת השתחררתי (מודה שאוכל טוב וקניות נהדרות יש בהחלט בברלין). מסכימה גם שזו לא עיר יפה רחוק מזה, חלקים ממנה ממש מכוערים, ואין להשוותה וודאי לא לרומא, לברצלונה, לפריז ללונדון ולבירות אחרות גם במזרח אירופה כמו פראג בודפשט ועוד.

יחד עם זאת, זו עיר מעניינת, מרתק לראות את ההשלכות של המלחמה והשואה בכל מקום כמעט בעיר, ומרתק עוד היה “הסיור היהודי” אותו לקחתי בביקור שני בברלין (כן היה גם ביקור שני – גם כן אם ובת). זו עיר שמציעה משהו אחר.

השנה מתכננים אולי שווקים לקראת כריסטמס בברלין גם כן (חוויה שעוד לא חווינו)

היום קמות מוקדם, בשבע ועשרה אוספים אותנו עם המזוודות מהמלון.

צ’ק אאוט עשיתי ערב קודם, ארזנו כמובן בלילה.

ארוחת הבוקר החל משעה שש בבוקר, כך שמספיקות גם לאכול ולתדלק קפה.

לפני שאשתף בסיור שעשינו, אני רוצה באמת להמליץ למי שיש לו טיסה חזרה הביתה בשעות הצהריים, להצטרף לאחד הסיורים שאוספים מוקדם מהמלון ומורידים בתום הסיור בשדה התעופה.

בסביבות אחת וחצי הורידו אותנו בשדה, טיסה היתה אמורה לצאת ב 15:30.

בפועל המראנו לקראת 16:00 עד שקיבל אישור להמריא, מבול התחיל לרדת בעודנו בשדה. (אחרי שבוע שמשי ונעים).

אפילו הטבע הרגיש את המועקה שלי בתום הביקור...

כמו שסיפרתי, אנחנו הצטרפנו לסיור לפוטסדאם ווילה וונזה.

סיור מטעם “ברלין טוס לאה”, סיור שנרשמנו אליו כבר בהעברה למלון ביום ראשון.

המדריכה שיצאה איתנו, שמה גיל. בחורה מקסימה, מדהימה.

בעלת ידע עצום, הסבירה בשפה מובנת לכולם. עשתה הקשרים בין הדברים באופן מאד ברור.

יצאנו לכיוון פוטסדאם שבפרברי ברלין.

עברנו את “גשר המרגלים” הוא גשר גילינקה (באדיבות ויקיפדיה)

ביקרנו ב רציף 17 בתחנת הרכבת גרונוולד (באדיבות ויקיפדיה)

ארמון סנסוסי (באדיבות ויקיפדיה)

הרובע ההולנדי בפוטסדאם

ווילה ואנזה שם התקיימה ועדת ואנזה (באדיבות ויקיפדיה)

רציף 17 מקום מאד קשה לביקור. רבות נכתב על אתר הנצחה זה, וכשנמצאים שם אי אפשר לתפוס בכלל מה קרה שם. 

וילה ואנזה, גם על המקום הזה רבות נכתב.

בלתי נתפס, בלתי יאומן כמה רוע ואכזריות ואין בכלל מילים לתאר את גודל הזוועה. בלב מקום כל כך יפה ופסטורלי.

לא סיפרתי למשל, שחזרנו בעקבות הסיור של יום שני לאזור של צ’ק פוינט צ’רלי.

בכלל החלק המזרחי של העיר מן הסתם יותר צועק את ההסטוריה.

וכמה שהיה לי קשה עם זה, הרי אי אפשר להתעלם. אז כן הרגשתי צורך להסתובב עוד בחלק הזה של העיר, הפעם שתינו לבד ובנחת.

וגם לא סיפרתי מה אכלנו ואיפה (לא מענייין…..)

כן מודה על ההמלצה למסעדה האיטלקית VAPIANO.

בהחלט גימיק נחמד וטעים.

יש סניפים ברחבי העיר.

אנחנו אכלנו בסניף שבכיכר אלכסנדרפלאץ.

וביום האחרון שוב סיור מודרך, החלטה מאד חכמה להירשם לסיור.

או בקיצור קודאם.

אז אם אנחנו בסביבה, לא נלך לראות על מה המהומה?

בעיני מאומה.

רחוב של מותגי יוקרה שלא מדברים אלי כהוא זה, וממש לא מעניינים אותי.

אולי את הבת שלי מעניין קצת, אבל היא רק יכולה לחלום על לקנות שם משהו.

הבנו את הרעיון אחרי כ 150 מטר וחזרנו על עקבותינו (למחרת יצא לנו לעבור שם לכל אורך הרחוב עם האוטובוס שלקח אותנו לטיול לפוטסדאם).

בעיקר הסתובבנו ללא מטרה מסויימת, נכנסנו גם לראות את ה KADEWE,

בית כל בו ענק ויוקרתי מאד מאד מאד.

עברנו בפארק  ה tiergarten רק ככה על קצה המזלג חלק קטן ממנו.

לפנות ערב חזרנו לאלכסנדרפלאץ, נכנסנו לסופר ב GALERIA כדי לקנות שוקולדים, יש שם מבחר גדול ומחירים שוים לכל כיס. (מזמן הפסקנו לקנות שוקולד בדיוטי פרי).

ועוד כמה קשקושים לחברות שלה בחנות מתחת למלון שזכתה אצלנו לכינוי “מקס”.

כיוון שלמחרת אוספים אותנו בשבע בבוקר, אני מבצעת צ’ק אאוט במלון כבר הערב.

אורזות הכל ויורדות/עולות לתצפית מהמרפסת שעל גג המלון שלנו.

יורדות ללובי במעלית שלנו (מעלית עד קומה 20) ועוברות למעלית שלוקחת לקומות 21 עד 37. (קומה 35 היא האחרונה שיש בה חדרי אירוח).

צריך לצאת בקומה 37 ולעלות ברגל עוד שתי קומות.

משלמים שם למעלה 4 אירו לאדם, גם לאורחי המלון בתשלום. 

תצפית באור יום עשינו בכיכר פוטסדאם.

הפעם התצפית היא בלילה.

היתה רוח חזקה מאד שם למעלה וכל התמונות יצאו לי נורא מטושטשות חוץ מאחת.

הכנסייה “השבורה” שלמרגלותיה פינת הנצחה לזכר קורבנות פיגוע הדריסה שהיה בכיכר בדצמבר 2016, בין הנרצחים הישראלית דליה אלקיים ז”ל.

מצמרר.

הבוקר נוסעות לגן החיות שבמערב העיר.

כניסה לגן החיות + האקווריום  סה”כ 36.5 אירו כרטיס מבוגר+ כרטיס צעיר

הביקור בגן החיות היה בעיקר כדי לראות את דוב הקוטב ואת דובי הפנדה.

וכמובן שאפשר להתווכח כאן אם זה מוסרי בכלל להחזיק בעלי חיים בשבי (לדעתי לא).

אז דוב הקוטב שנמצא היום בברלין הוא איננו קנוט הדוב המפורסם, שהרי קנוט מת. 

קנוט הוא בעצם הדוב שהפך לסמל של העיר ובכל מקום אפשר למצוא מזכרות בדמותו.

הסיפור של קנוט

על כל פנים את דוב הקוטב לא ראינו בסיבוב הראשון וגם לא בפעם השניה שחזרנו למיתחם שלו.

רק לאחר שסיימנו את הסיבוב בגן החיות וחזרנו בפעם השלישית, זכינו לראותו.

היה יום די חם, והוא (או היא) יצא החוצה.

דובי הפנדה חמודים מאד אבל ליבנו נכמר. הם נמצאים בתוך כלוב זכוכית ומוצגים  לקהל המבקרים ממש כאילו היו בתוך חלון ראווה.

בהחלט פ(נ)ינה שקטה ונעימה בלב הכרך הסואן.

מחכה להמשך,

אורנה

אחת החנויות המדליקות – חנות שמוקדשת ל האיש מהרמזור

בזמנו רבקהלה סיפרה על האיש החביב הזה מהרמזור. נחמד ביותר.

ראינו שיש שתיים נוספות ברחוב אונטר דן לינדר ועוד אחת בקודאם.

ואולי יש עוד…

האקשה הופה :  Rosenthaler Straße 40-41, 10178 Berlin

סה”כ היה לנו בוקר קליל ולא מעייף, ואנו מחליטות ללכת ברגל ל איסט סייד גלרי 

(קישור לויקיפדיה) כדי לראות את השריד הארוך ביותר של חומת ברלין.

למען האמת במפה ראיתי שהחומה נמצאת בסמוך לנהר.

לא טיילתי לאורך הדרך עם האיש הצהוב של גוגל מאפס, כי רציתי להשאיר גם מקום לדמיון.

הייתי בטוחה שכאשר נגיע לנהר, פשוט נלך לאורכו עד שנגיע לחומה.

בפועל, הגענו לרחוב שגובל בנהר, אבל מבנים גדולים ומכוערים  ניצבים שם ומסתירים את הנהר. ברובם מבני מסחר ותעשייה כפי הנראה מהתקופה הקומוניסטית.

מילא מסתירים את הנהר, קטעים רבים מהרחוב שם בשיפוצים. 

באיזשהו שלב חצינו את הכביש והלכנו בצידו השני של הרחוב.

קטע החומה 1300 מטר. בצידו המערבי הקיר לבן עם קשקושים פה ושם.

בצידו המזרחי עטור בציורים.

לא הלכנו את כל ה 1300 מטר.

הבטחתי לילדה שלי גם זמן לקניות, כי מה לעשות.

גם קניות זה חלק מההנאה שלה…

טיפ קטן ומאד שימושי במיוחד לקניות עם בנות – כדאי ורצוי ללבוש גופיית בייסיק מתחת לבגדים לפני שיוצאים לקניות.

זה חוסך עמידה בתור לתאי ההלבשה, לפחות בכל הנוגע למדידת חולצות.

פשוט וקל. מודדים את החולצה מעל הגופייה ונעזרים במראות בחנות (ובאמא) כדי להחליט אם מתאים או לא….

טיפ נוסף – לשלם בקופה שבמחלקת גברים (איפה שאפשר). חוסך המוןןן זמן.

(אחרי הטיפ הזה כבר לא בטוח…...)

מתשע בבוקר עד הצהריים היינו בכיכר, בין פרימרק לניו-יורקר,dm ודקטלון   ושאר ירקות….

לא ספרתי כמה פעמים היא עלתה לחדר לשים את השקיות בזמן שאני חיכיתי לה על המזרקה ותפסתי קרני שמש נעימות..

באחת וחצי בערך “מסע הקניות” הסתיים עם מציאות כאלה ואחרות.

ובזה באמת תמו הקניות המרוכזות. 

ואם בקניות עסקינן הרי שיש מקום להתיחסות לנושא TAX FREE

על כל קנייה מעל 25 אירו בחשבונית אחת ניתן לבקש בחנות חשבונית ל tax free (לא על כל המוצרים ולא בכל חנות, אבל שווה לנסות ולבקש).

לא ביקשו מאיתנו בחנויות להציג דרכון (בפראג ופולין למשל כן ביקשו).

שומרים את המעטפות, יש למלא את הפרטים הנחוצים כמובן.

בשדה התעופה יש לגשת לעמדת tax free.

צריך להגיש את החשבוניות יחד עם דרכון וכרטיס טיסה, ולהחתים את החשבוניות.

עכשיו שתי אפשרויות:

א.  אם מבקשים החזר מס במזומן יש למסור את החשבוניות בדלפק נוסף, הם          מראים לאן ללכת.

     על החזר במזומן גובים עמלה של 3 אירו על כל חשבונית.

ב. אפשר לבקש החזר ישירות לחשבון מבלי לשלם עמלה.

    במקרה זה צריך למלא את מספר כרטיס האשראי (ללא תוקף וללא 3 ספרות       מאחור).

    את החשבוניות משלשלים לתיבה כחולה (הם הראו לנו איפה).

את כל התהליך בשדה התעופה יש לבצע לפני מסירת מזוודות.

הם רשאים לבקש לראות את הקניות, לוודא שאכן הקניות יוצאות מהמדינה.

מאיתנו לא ביקשו.

אגב, גם בקניון GALERIA שבאלכסנדרפלאץ, בקומת הכניסה, יש עמדת tax free.

טוב, סיימנו עם הקניות..יחסית מהר…

זה היה חכם להיכנס לסיבוב בפרימרק ערב קודם, ידעה כבר מה היא רוצה.

את ניו יורקר מכירה מפראג ובודפשט וגם ל dm באנו עם רשימה מוכנה.

 אחרי ארוחת צהריים כל היום עוד לפנינו...

משם נסענו לכיכר פוטסדאם, נכון שלא רחוק, אבל התעייפנו כהוגן מההליכה.

נכנסנו לראות את מרכז סוני, ועלינו לתצפית panorama punkt מאחד הבנינים שבכיכר. (בנין חום גבוה). 13.5 אירו כרטיס מבוגר + כרטיס צעיר

מרחק קצר מכיכר פוטסדאם נמצא מרכז הקניות mall of berlin.

נכנסנו רק לראות, לא קנינו שם וגם לחנויות לא נכנסנו. רק ככה להציץ ולהתרשם.

עייפות החלטנו שנוסעות לכיוון המלון.

הגענו לאלכסנדרפלאץ בשמונה, באמת שכבר היינו מאד עייפות.

בוקר המחרת יהיה בוקר של קניות בחנויות שליד המלון.

כיוון שהכניסה לחנות primark צמודה לכניסה למלון שלנו, נכנסנו רק להבין מה קורה שם.

עשינו סיבוב לראות איפה נמצא מה, ואם שווה להיכנס לשם בבוקר.

טוב, אז הילדה ראתה כמה דברים שתירצה לקנות.

ממילא אין לנו כח לקניות עכשיו והחנות נסגרת בשעה תשע.

מחר בתשע בבוקר נהיה בין הראשונים בחנות.

מצטרפות לסיור מודרך בעברית, סיור המיטב של ברלין מטעם החברה של נדב.

הגענו לנקודת המיפגש במזרח העיר ברחבת האקשה מרקט, מרחק של 800 מטר מאלכסנדרפלאץ.

כיוון שהגענו מאד מוקדם, נכנסנו שתינו לפני הסיור לחצרות האקשה הופה שנמצאות ממש קרוב להאקשה מרקט.

חצרות קטנות ומיוחדות, מאד מטופחות. גלריות בתי קפה וחנויות.

וגם החצר שבה מוזיאון אנה פרנק, החצר היחידה שיש בה גרפיטי.

אבל עדיין מוקדם והכל סגור. 

אמרנו שעוד נחזור לשם, זה הרי במרחק הליכה מהמלון שלנו.

ובחזרה לסיור המודרך.

היינו קבוצה של 17 אנשים, (אפשר להירשם מראש אך לא חובה).

אותנו הדריך אורן, בחור מקסים.

חמש שעות של הליכה עם הפסקת שירותים והפסקה נוספת קצת יותר ארוכה למנוחה/קפה…

אין צורך שאפרט היכן עברנו, צירפתי את הלינק לסיור.

רוצה רק לספר שאורן הסביר בסבלנות והפגין ידע רב. ענה לשאלות והיה קשוב.

מאד ממליצה להצטרף לסיור כזה, במיוחד בביקור ראשון בעיר. 

לי – תודה לך על ההמלצה.

טיסת צ’רטר עם חברת CORENDON AIRLINS.

טיסה שבמקור היתה צריכה לצאת מהארץ בשעה 13:30.

כמה ימים לפני הטיסה הודיעו לנו שהטיסה תצא בשעה 15:00.

בפועל המראנו בסביבות 15:50.

הגענו לברלין בסביבות 20:00 זמן מקומי. נחיתה בשדה התעופה TEGEL.

כיוון שקנינו דיל, היו לנו העברות למלון.

פיצלו את מי שהיו לו העברות לשני אוטובוסים, מלונות למזרח העיר ומלונות למערב העיר.

שתינו היינו היחידות למלון פארק אין, והיינו אחרונות בסבב.

ממילא היה מאוחר, ממילא לא תכננו משהו ליום זה. אז דווקא שמחנו לסיבוב הזה

ולראות מה שאפשר תוך כדי נסיעה.

יום ראשון בלילה, חנויות סגורות, כמעט ולא ראינו אנשים ברחובות.

בדרך כפי שנהוג בהעברות, ליוותה אותנו נציגה של “ברלין טורס לאה” שהציעה לנו סיורים שונים לימים שנהיה בברלין.

אנחנו נרשמנו לסיור ליום חמישי, ליום האחרון. סיור לפוטסדאם ווילה ואנזה.

בהמשך אתיחס לזה, אבל בכל זאת רוצה לציין עכשיו שזו היתה החלטה נבונה מאד. אספו אותנו בבוקר יום חמישי עם המזוודות ובתום הסיור לפני הצהריים הורידו אותנו בשדה התעופה. 

לולא הסיור הזה, היום האחרון היה מבוזבז מן הסתם.

עדיין יום ראשון, הגענו למלון ואחרי קבלת החדר יצאנו לסיבוב קצר בסביבה, מצאנו משהו לשתות ומשהו קל לאכול, ועל הדרך גם סידרנו את ה WIFI אצלי במכשיר, כפי שכתבתי כבר על זה בתחילת האשכול.

מחר יום חדש ונתחיל לטייל.