בחיפוש ברשת, מצאתי מישהי שכתבה פה בפורום באוגוסט 2015 שהיא ביקרה בבית כנסת היהודי החיד בעיר, שהוא גם מהווה מרכז לקהילה.

אני לא מצליחה למצוא את הפוסט וליצור איתה קשר, או אם מישהו יכול לעזור לי בלמצוא את המספר של הבחורה בדושמבה כדי לראות את בית הכנסת ובית העלמין.

תודה מראש, סיגל.

הנה תוכן ההודעה מאוגוסט 2015 שמצאתי בפורום.

אנחנו מבקרים גם בבית הכנסת היהודי היחיד בעיר . בית הכנסת מהווה מרכז לקהילה היהודית הקטנטנה של דושנבה , והיא מונה כ300 אנשים . שער כחול בגדר ברזל לבנה – מבחוץ אין שום דבר שיסגיר שזהו בית כנסת – מוביל אל חצר פנימית מטופחת מרוצפת שיש וובה גינה קטנה. מבנה בן שתי קומות ,מרפסת עם מעקה שיש מגולף . בכניסה אנחנו מתבקשים להוריד את נעלינו – בטאגיקיסטאן בכל בית יש להוריד נעלים – ונכנסים אל אולם התפילה הצנוע: שטיח , כסאות, ארון קודש , כמה פסוקים מהתנ"ך , חנוכיה. המבנה בו אנחנו יושבים מתפקד כבית כנסת , בית קהילה , ובית אירוח כ 6 שנים . בית הכנסת הקודם , בן כ 200 שנה , הוחרב ב2008 , כמו כל השכונה במרכז העיר כדי לפנות מקום לבנית ארמונו של הנשיא ,למרות מאבק משפטי בן כמה שנים, שאליו התגייסו יהודים מרחבי העולם , וגם אירגונים בינלאומיים כמו יונסק"ו .
גברת מבוגרת ונמרצת, המשמשת כאם הבית , מקבלת את פנינו בהתרגשות רבה, היא תשמח לענות על כל שאלה ולספר לנו על המקום, היא דוברת רוסית וגרמנית ( בנוסף לטאג'יקית ) ולכן אני מקבלת על עצמי את תפקיד התרגום . אנחנו מבקשים לשמוע קצת על אורח החיים בקהילה , והיא שמחה לספר . הינה תמצית סיפורה :
הקהילה מונה כ300 אנשים , ורובם באים לבקר בבית הכנסת לפחות בחגים החשובים . בבית הכנסת נערכות תפילות בכל יום שישי ושבת , ויש מנין . במקום יש מטבח כשר , וחדר לאירועים שבו הם מקיימים ארוחות ביחד . בעבר הקהילה היתה גדולה הרבה יותר , אבל מרבית האנשים עזבו בשנות התשעים לישראל , קנדה או אוסטרליה . הקהילה מזדקנת , אין כמעט אנשים צעירים – יש רק ילדים בודדים בקהילה. בעבר התקיימו בקהילה שיעורי עברית , אבל נוכח מספר הזעום של ילדים , היום אין . יש בדושנבה שני בתי קברות יהודיים , והם מנוהלים בידי הקהילה היהודית . אנשים שעזבו או צאצאיהם פוקדים לעיתים את בתי העלמין לחפש את מצבות קרוביהם , והקהילה היהודית והמרכז כאן שמחים לעזור. הקהילה היהודית מקיימת יחסי שכנות טבה עם המוסלמים לדבריה, ואין התנכלויות . את הבנין וכסף לשיפוצו תרם גיסו של הנשיא . היא מציינת שהיהודים הטאגיקים תרמו רבות לכלכלה , לתרבות ולאומנות של טאג'יקיזטאן כשהיתה חלק מברה"מ בעבר וגם כמדינה עצמאית : היא מונה שורה של שמות מתחום המוסיקה , המחול והאומנות שהם יהודים טאג'יקיים. תקופת מלחמת האזרחים בטאג'יקיסטאן היתה קשה ליהודים , אבל היתה קשה לכולם , בעלה נהרג בתקופה זו . ביא מספרת בגאוה שבתה חיה בישראל , למדה באוניברסיטה העברית , וכעת היא עובדת במשרד ממשלתי . הוריה הגיעו לטאג'יקיסטאן מפולין והתישבו בדושנבה .

נכתב ב-15/08/2015 09:01