תודה רבה על התיאורים המפורטים.

בטוחה שישמש אותנו לתכנון הטיול לקיץ הבא.

סמדר

תודה רבה שלומי על שיתוף הסיפור שלך.

התמונות נפלאות.

בעיקר נתרמתי מהבחירה שלך באבוריאז. אם נגיע יום אחד לאזור הזה, נראה לי שנבחר בעיירה זו כי הצלחת לשכנע אותי שהיא עדיפה על שאמוני. 

נכנסתי כדי להיזכר בכל היופי הזה..

איזה כייף למתכנני טיול אלפים צרפתיים!

אמה

מצטרפת לתודות , סיכום נהדר שכתוב בצורה כייפית ומהנה ובטוחה שישמש אותי לטיול בקיץ

תודה רבה 

יעל

לא להאמין, אבל הגענו ליום האחרון

מתפצלים.

האישה, הבוגרת והבן הקטן יוצאים לטיול מעליות ותצפיות מפסגה לא רחוקה (איזה כיף שניתן לקפץ ככה בין ההרים, ללא מאמץ ובזול), ולאחר מכן נפגש כולם למנוחה וכיף בארק המים אקווריאז שבתוך אבוריאז.

היות שהיום שבת, וכמצוין בשבת הקודמת, הננו שומרי שבת, פארק המים הוא אחת הסיבות לגור באבוריאז, כאטרקציה כיפית ללא צורך בנסיעה.

לבן הגדול (12) שוחר האקסטרים ולי מתוכנן יום אופניים בהרים!

קונים מראש ביום שישי כרטיסים לפארק, פס למעליות לכולם (אגב, פס לאופניים הוא במחיר שונה - כ25 יורו ליום, אבל בדיעבד אין ספק ששווה כל יורו סנט!) ושכירות אופניים (50-60 יורו לאדם). מכינים אוכל ליום, ויוצאים לדרך.

נתחיל בגברות ובקטן שנהנו מאוד מעוד סיור קל הליכה בהדרכת החוברת הנפלאה. 2-3 מעליות, והנוף שונה לחלוטין, צופה ממש מלמעלה על אגם מונטריונד והסביבה.

יפה! קשה היה להם אפילו לתאר לנו עד כמה יפה "שם".

תענוג!

ובמעבר חד אלינו

אנחנו חובבי סקי ואופניים.

לונה פארק מדהים של ירידות דאון היל, עם פיתולים וקפיצות מדהימות!

קשה מאוד לאטרקציות האחרות להתחרות בו...

גם לבן וגם לי זו הייתה החוויה האטרקטיבית ביותר בטיול ללא ספק.

הכיף הגדול, בו המעלית מעלה כל פעם את האופניים לפסגה נוספת ואנחנו גומאים את הנוף ואת אתגר הרכיבה בירידה מהירה הוא אתגר לא פשוט לתיאור.

אנסה…

הבן "חופר" כבר מספר ימים על המסלול השחור הזה שחייבים לעשות פה וההוא ששם עם הקפיצות שנעשה ועוד כהנה וכהנה...

אבל...במהלך טיול הרכבלים לשוויץ, בראותנו את המסלולים השחורים האימתניים והרוכבים המנוסים, הבנו שכנראה צריך להתחיל מבסיס הרבה יותר נמוך, ונראה למה זה יתקדם...

מתחילים ביציאה מחנות האופניים באבוריאז במסלול כתום.

מסלול כתום הנו סך הכול גישה למסלולים המסומנים לירידות "אמיתיות", ברובו מישורי, או ירידות עליות קלות.

מסתבר, שאפילו בו יש אתגרים, בעיקר עד שמתרגלים לאופניים.

עכשיו כבר מקננת בנו הצניעות ומתחילים לכוון לעשות לפחות את המסלולים הירוקים וכנראה לעצור שם.

מגיעים לירוק, הרמה ההתחלתית, אבל יחד עם העלייה ברמה, עולה גם הביטחון העצמי והשיפור הטכני.

נהנים מספר פעמים וקדימה לכחולים, שם כבר קפצנו והטנו עצמנו כמעט לשכיבה בסיבובים (ככה הרגשתי...) ומרגישים מקצוענים.

ניסינו אפילו אדום אחד בשלט שהראה לכיוון האדום זרוע שרירית ולכיוון הכחול תרנגולת פחדנית, רק שלאחר מספר מטרים נתקענו בקפיצה מעל פלג נחל קטן, מה שהיה כבר למעלה מכישורנו, ונאלצנו לחזור מבויישים מעט כתרנגולות מהוססות.

איך הכול מסודר שם יפה, מדויק ולפי רמות, מדהים!

מקפצות, פיתולים מיוחדים, גשרים ומה לא?

חווית אדרנלין אינסופית ומומלצת ביותר לכל חובב רכיבת שטח, גם אם הוא\היא ברמה הבסיסית ביותר.

ידעתי שאסחף "קצת" בתיאור, ומתנצל בפני הקוראים שלא מתלהבים כמונו, אבל אפילו עכשיו, כמעט חודשיים אחרי, אני נלהב ונסחף בזיכרונות...

חייב לציין שלבשנו מיגון מלא, מכף רגל ועד ראש!

למתחילים כמונו, זוהי חובה, אבל לא רק, זה משחרר מהפחד מכל נפילה קטנה, מהפציעות הקטנות והמעצבנות, ואכן הבן, שנפל פעם-פעמיים בשל ניסיונות אתגריים...ממש לא הרגיש את הנפילה, קם והמשיך ללא סימן וללא כאב כלשהו.

אחר הצהריים מחזירים עייפים ומאוד מחויכים את האופניים, והופ! למפגש עם שאר המשפחה בפארק המים הקטן והנחמד אקווריאז.

היום יוצאים שוב לשוויץ, הפעם עם החברים.

היה כל כך כיף שלשום, אז למה לא שוב? ועוד עם חברים!

הפעם, הגענו עם הרכב וחנינו בחניון בתחתית המעלית הראשונה ב les lindarets בכדי שבסוף היום נוכל להמשיך ישירות לאגם שלנו Montriond לשחייה עם החברים.

הפעם טיילנו הרבה ב Champéry השוויצרית שהיא באמת עיירה נעימה, שקטה וציורית ושוב, לא התאכזבנו, וממליצים בחום.

והנה סיימנו עוד יום נפלא, לא לפני שקופצים עם החברים לשחייה נוספת באגם הבית.

היום נוסעים לשאמוני, נפגשים עם חברים, ועולים למון-בלאן, או כך חשבנו...

יוצאים מוקדם בבוקר, נסיעה של שעה וקצת לחניון של האגיל דו מידי - המעלית למון-בלאן (Parking Grepon, Chemin À Batioret, 74400 Chamonix-Mont-Blanc), אליו הגענו ב08:50.

מזג האוויר היא כמובן בעיית הבעיות, ומסתבר, לאחר נסיעה מוקדם בבוקר שמעונן, על אף כל התחזיות...

ב09:00 עומדים כבר בקופות, ולאחר מספר דקות בתור המטורף, עובר עובד האתר ומסביר לנו באדיבות שרק נגיע לקופה בעוד כ3 שעות! ואז עוד צריך לחכות למעלית עצמה...

הוחלט ברוב קולות שמוותרים בינתיים על המון-בלאן, ואם אנחנו כבר כאן, נעלה לאגם הלבן -  Lac Blanc.

לשם כך עולים על הרכבים וחונים כעבור מספר דקות בחניון הTéléphérique de La Flégère.

באותה שעה, עוד חשבנו לרכוש פס יומי לכל המעליות ואולי אחר כך לעלות למון-בלאן.

הקופאית באדיבותה מסבירה לנו שכבר אין סיכוי שנספיק לעלות היום גם למון-בלאן, ואכן הוחלט בסופו של דבר לרכוש רק עליה וירידה לכיוון האגם הלבן.

גם כי כבר לא היה כוח והיה חם ומעייף, וגם כי העלות שערורייתית! פס ליום ליחיד עולה 63 יורו.

למעשה גם העלייה סך הכול לאגם הלבן, עניין הכולל שתי מעליות בכיוון אחד ומעלית אחת בחזרה, עולה 29 יורו לאדם.

פשוט עניין של היצע וביקוש, ולדעתנו, הלא מקצועית אמנם, בלי כול קשר לעלות תפעול המעליות או איכותן.

טוב, עלינו את שתי המעליות (Flegere ו L'index) והסתבר שגם חם ביותר וגם אין עץ אחד לצל לרפואה.

הסתבר גם, שאף אם עולים את שתי המעליות, והמגמה היא ירידה, עדיין ישנן גם פה ושם עליות.

לשמחתנו הגברת החלימה טוב ביומיים שעברו לה בנחת.

בסדר, ממשיכים בטיול טרשי אך מסומן היטב לכיוון האגם הנכסף, ובדרך פוגשים שלוגית אחת, מסכנה ואפורה שנשארה תלויה איכשהו על צלע הר. לא יותר מזה.

לבסוף, אחרי שעה ומשהו, מגיעים לאגם, שהוא קטן וללא טיפת שלג סביבו, וצבע מימיו טורקיז כמו של Lac de Roselend בו ביקרנו לפני מספר ימים.

חצינו למסעדה, אך בשל הרצון למשהו קל וזול, התיישבנו במזנון שמתחת, ועדיין, עוגה ושתייה קלה שקנינו, עלו לא פחות מלשבת במסעדה טובה למטה…

האמת זכותם, כי כמו שסיפרו פה לפני, המוצרים מגיעים במסוק, ועל זה צריך לשלם...

זהו, חוזרים למטה ישירות למעלית Flegere. גם אליה יש בסוף עליה חדה, אבל קצרה יחסית ולא נוראה.

לסיכום, הדבר הטוב היחיד שניתן לומר על הטיול, הוא על הנוף המיוחד של המון-בלאן מולנו, שילוב של חום ולבן אימתני ובזכותו יצאה התמונה היפה והמיוחדת של הטיול כולו.

בעצם, עוד דבר טוב...זה המקום היחיד שפגשנו המון! ישראלים, כולם נחמדים, חייכנים וטיילים טובים, על אף שהאכזבה ניכרת גם בפניהם, ובשיחה עם כמה מהם...

חוזרים לשאמוני לשבת לארוחת צהריים, בקושי מוצאים חנייה, כשגם החניונים בתשלום מלאים בצהריים עד אפס מקום.

העיירה עצמה מרגישה גדולה, עם נופים יפים להרים הענקיים שסביבה.

מצד שני, נראה היה לנו שאותם הרים כאילו "חונקים" אותה, וביום חם, בשאמוני חם ומחניק יותר. למיטב זכרוני היינו באנסי באותה טמפרטורה, או אף בימים חמים יותר, והתחושה באנסי הייתה הרבה יותר קרירה וקלילה, אולי בזכות המרחב הפתוח של האגם.

בכל אופן, הסתובבנו במדרחוב זמן מה והתיישבנו לאכול.

נפרדנו מהחברים, קצת מותשים, שמחים ועליזים מאוד לשוב לקרירות והיופי של אבוריאז.

היום יוצאים לרפטינג!

קבענו עוד ביום ראשון לשעה אחת וחצי, כך שמתחילים באיזי.

האישה העדיפה טיול במורזין ועל כן התכוננה לירידה ברכבל שעשינו כבר ביום שני בעלייה.

עם ההגעה ברכבל לתחתית ההר, ישנו שאטל קצר חינמי לעיירה.

הדיווח שלה היה שנהנתה, על אף, ואולי בזכות... יום חופשי בלעדינו.

אנחנו לעומת זאת יצאנו לדרך ובאחת וקצת מגיעים להתארגנות לרפטינג כמו שנתבקשנו.

מזג האוויר תוכנן להיות גשום, אך זאת הייתה התכנית ביום ראשון ומחולל מזג האוויר לא ממש מתחשב בתכניות שלנו. נו מילא, כל עוד זה לטובה, מה לנו כי נלין.

מתלבשים בחליפות הדוקות וחמות (למרות שהיה חם, במים זה היה מושלם) מקבלים הדרכה קצרה ויוצאים לנסיעה של כרבע שעה לנקודת ההתחלה בSixt.

מורידים את הסירות אל הנהר, שוב מספר הסברים קצרים מהמדריך הנחמד, הסברים שלנו לבקשתו של המדריך למילות מפתח שאמנם הוא ינסה להשתמש בהן לאורך כול המסלול, אבל למעט המילה "סבבה" שאותה הוא קלט מיד...אנחנו נאלצנו להבין ש "דימה" משמעותו לחתור קדימה ו"אאורה" לאחור.

יוצאים לדרך וזוהי פשוט חוויה נפלאה!!! משפריצים, שוחים בצורה מיוחדת, קופצים מעל אבנים, מי שרוצה (כמונו כמובן...) קופץ לנהר מגובה של כ5 מטרים באחד הנקיקים, ועוד ועוד.

 סופו של דבר, הילדים החליטו שלמרות שחשבו עד כה שהמצנחים היו פסגת האטרקציות, הרפטינג לחלוטין השווה, לא פחות!

לא תאמינו, לחלקנו היה גם יותר, בהמשך...

חזרנו לאחר כשלוש שעות והבנים עוד באנרגיות, אז הקפצנו את הגדולה לאבוריאז לבקשתה, וחיש מהר ירדנו לאגם Montriond המהמם ביופיו ובכיף שבו.

הוא קטן בהרבה מאגם אנסי ומאגם בורג'ה, אבל דווקא בזכות זה הרגיש לנו ביתי.

ישנן שתי דרכי גישה אליו, האחת מכפר העיזים והשנייה ממורזין, אליה הוא מאוד קרוב.

מכל צד ישנו חוף, זה שקרוב למורזין הוא יותר מסודר אבל הרגיש קצת ממוסחר (ושמענו על מסעדה יקרה בו), והשני פחות מסודר אבל כיף ועם מסעדה שמגישה גלידות גן עדן - אמנם גם הן לא ממש זולות (6-7 יורו) אבל מה זה שוות!

אנחנו, לאחר ההקפצה לאבוריאז הגענו מכפר העיזים ולכן חנינו בשפה הפחות מסודרת לשחייה קלה וגלידה ולאחר מכן איסוף יקירתנו ממורזין.

יוצאים לשוויץ במעליות!

שוב טיול שהוגש לנו ברוב חן בזכות החוברת.

הפעם, רוכשים פס ליום שלם לכל המעליות (29, ליתר דיוק) במחיר מדהים של 9 יורו לאדם! חכו כשנגיע לאזור שאמוני כדי להבין כמה המחיר הזה טוב.

מי ששוכר דירה במקום ששותף עסקי למרחב הגדול הזה (אנחנו לא), משלם 2 יורו בלבד ליום לאדם! חיני חינם ממש.

יוצאים בירידה במעלית כיסאות ל les lindarets כפר העיזים המפורסם, אבל היות שדורש כ10 דקות הליכה לכיוון השני, ניגש אליו בסוף היום.

פונים לצד ימין, למסלול הליכה של כחצי שעה לאורך נחל ובין העצים. למעשה הנחל הוא המסלול היחיד שנלך ברגל לשם ובסוף היום בחזרה (בחורף פתוחה מעלית נוספת שמגשרת גם על הדרך הזאת). למי שממהר ולא מעניין אותו הטיול (אבל בשביל מה באנו בעצם?...), יש מצד ימין עלייה מקבילה על שביל עפר נח אבל לא מוצל.

בסוף הנחל מחכה לנו מפל יפה, Cascade des Brochaux ומעלית ארוככככה שמעבירה אותנו לשוויץ.

עכשיו פסגה גבוהה - Pointe des Mossettes וכידוע בפסגות, ובפרט בגבוהות שבהן, הנוף מהמם!

ממשיכים בירידה לעיירה הקטנה והציורית  Les Crosets מטפסים במעלית נוספת רחבה ל8 אנשים.

עכשיו צריך לטפס ברגל, אבל רק 100 מטר הליכה, לא לדאוג!

מכאן יורדת מעלית גדולה. (cable car - מין תא גדול שבו נכנסים בדרך כלל החל ממספר עשרות ויש גם כאלה של שתי קומות שכבר מכילים 200 איש ומעלה. במעלית כזאת יש בו זמנית תא שעולה ותא שיורד)

המעלית, שיוצאת פעם בחצי שעה, יורדת ליעד הסופי שלנו, העיירה היפה Champéry.

יושבים בעיירה לקפה\בירה\שוקו + עוגה משיבי הנפש, ומתחילים את הטיול חזרה.

הפעם עוברים בצד הנחל ולא בתוכו, וממשיכים בכביש לכפר העיזים הנחמד.

חשבנו להתיישב, אך לפתע החל לטפטף, והיות שהיה עלינו עוד לעלות מעלית אחת חזרה לאבוריאז, זנחנו את הרעיון והשבנו פנינו  אל המעלית.

מה רבה הייתה מבוכתנו כשדקה טרם הגיענו אל המעלית (בדרך עוד ראינו אותה עובדת) עצרו אותה בשל חשש לסופת ברקים.

מה עושים???

שאלנו את המפעיל, אך המסכן נאלץ לחזור על עצמו אינספור פעמים שאינו נביא ואין לדעת אם היום עוד יפעילוה.

השעה 16:00 וב17:00 היא אמורה להסגר.

החלטתי לעלות בעצמי (גם בשביל הספורט כמובן...) בריצה את שבעת הקילומטרים בעלייה המפותלת, תוך כדי גשם לא פוסק. ריצה שהפכה לריצה-הליכה (לכול דבר יש גבול...), ובינתיים המשפחה מבלה בבית הקפה למטה.

הסתבר, שהאתר לא מפקיר את המטיילים ואכן הגיעה נציגה לספור את מספר התקועים מטה, בכדי לדאוג להסעה.

בסופו של דבר, הסופה נחלשה והוחלט להפעיל את המעלית שוב למספר דקות בכדי להעלות את כולם למעלה וכך יצא שכולנו הגענו ביחד.

מרכז המידע לתיירים שבמרכז (אגב, ממש במזל בחרנו בדירה הממוקמת צמוד לרחוב המרכזי, עניין שכדאי לשים לב אליו) מכיל רעיונות נהדרים לטיולים ואטרקציות במרחב הענק של Portes du Soleil.

אנחנו אהבנו במיוחד חוברת קטנה ומופלאה, שהכילה 5-7 טיולי הליכה יומיים מצוינים ברמות שונות אשר יוצאים אליהם מאבוריאז.

הטיולים האלה משלבים הליכה ועליות\ירידות במעליות הסקי הכיפיות, כך שבעצם אין צורך כלל ברכב.

החוברת הינה באנגלית ובצרפתית.

יצא ששילבנו 4 ימים בטיולים מהחוברת הלז ותיכף אפרט...

מכאן יוצא שגם הרבה תכניות לימים שלמים שתכננתי מראש שונו להפעם. אבל זה בדיוק העניין, להיות גמיש, ואם יש משהו שיותר מתאים לעשות כאן ועכשיו, אין צורך לדבוק בתכנית, כמו שנאמר, התכנית היא רק בסיס לשינויים...

הבונוס הגדול הוא שכבר יש תכנית מוכנה לפעם הבאה כאן, ותהיה, בטח שתהיה!

רק המחשבה שבעיירות אחרות באזור ובכלל, היינו מקבלים עוד חוברות כאלה לטיולים טובים לא פחות, תענוג!

אז מתחילים בטיול ירידה מאבוריאז.

התכנית היא ירידה בגובה של כ600 מטר לאורך בערך 6-7 קילומטר עד Les Prodains ואז עלייה חזרה במעלית גדולה בשם זה.

רוכשים כרטיסיה - סביבות 3.5 יורו לעלייה בכרטיסייה של 8 עליות, ויוצאים לדרך.

הירידה רובה נוחה מאוד ומוצלת, אם כי מסלול לא מאוד קצר. בחוברת תיארו את המסלול כבינוני מבחינת הקושי, ואכן כך היה.

השלטים מההתחלה סימנו את הדרך לMorzinette (מורזין הקטנה? מישהו?), ואכן, לאחר כשעתיים וחצי (פיקניק ועצירות אחרות) הגענו למורזינט הקטנה רק בשביל לגלות שזהו מין כפר נטוש של 6-7 בקתות. אולי בקתות נופש? לא ברור, ואין הסברים.

מבט נוסף בחוברת מראה מיד שמורזינט היא רק הנ.צ. האחרון לפני הרכבל.

מה שנקרא, אם לא קראת את האותיות הקטנות, קרא לפחות את הגדולות...

שלט ברור (המון שלטים בדרך עם זמנים) מראה שאל הרכבל יש עוד הליכה של כשעה.

הזמן המשוער של כשלוש שעות התארך יותר לכיוון הארבע, אבל נאמר לזכותם שהאישה קצת סחבה רגל בשל תקול קל באופניים בשבת.

אז פה הזמן להחמיא על כוח הרצון לא לוותר, שכמובן השתלם!

ביומיים הבאים נוריד הילוך מבחינת הליכות מה שהקל והביא להחלמה מלאה.

ירידה יפהפייה ביער סבוך של כשעה ועוד הליכה קצרה באחו יפה, הביאה אותנו בשלום אל המעלית חזרה.

צריך לשים לב טוב עד מתי המעליות פתוחות שלא לפספס, כיוון שמסובך הרבה יותר לעלות בדרך אחרת.

שורה התחתונה - טיול מאוד מומלץ, אך דורש כושר מסוים ורצון של כולם בפעילות מהסוג הזה.

לא לדאוג...יש בחוברת גם טיולים מסוג אחר לגמרי...מיד!

לפני שנעבור ליום הבא, נזכיר שיצאנו, הבנים ואני למופע מכוניות (מפלצות) הפעלולים ב Morillon לקראת הערב והבנים היו מאושרים וכמובן מפוצצי תמונות וסרטונים...

מתכוננים לפרידה בצער מאנסי היקרה.

יוצאים עוד לתפוס את השוק בעיר העתיקה, ומבלים בו שעה קלה, כולל כמובן גלידה (אחד הימים החמים בטיול) בגלידרייה המפורסמת Glacier des Alpes שמשום מה באותה שעה עמדה ריקה לרגע. כן, לא ייאמן, כנראה שיש גם זמנים כאלה.

השוק עצמו נחמד מאוד, אך עמוס לעייפה.

קנינו בירה אחת מעניינת (שתוכה התברר לבסוף די סתמי...) ושני סכינים לחיתוך ירקות.

מכירת הסכינים אמנם הייתה "מלכודת" שוק של מכירות טיפוסית, ואכן הפטנט שמצמידים לסכין מעין קפיץ שיוצר פרוסות אחידות ודקות הסתבר כלא נוח במיוחד, אבל הסכינים עצמם מיוחדים בכך שאינם משוננים ובכל זאת חדים להפליא ואנו מאוד נהנים מהם.

יוצאים לדרך חדשה, ובהתרגשות!

תוכננה עצירה בSamoens שבה אמורות להיות כמה אטרקציות נחמדות כמגלשות הרים ועוד נופים, והיא ממש בדרך לאבוריאז, אך כשהגענו הסתבר שהגענו לעיירה התחתונה ואין שם כלום, ואל האטרקציות צריך לטפס לתחנה\עיירה Samoens 1600 שכשמה, מצוייה בגובה 1600 מטר.

היות שמזג האוויר החל להיות סגרירי וגם בקרב יושבי הרכב החל רחש בחש ורצון להגיע כבר ליעד, הוחלט לוותר על הטיפוס ולהמשיך.

בעיירה הסמוכה Morillon שבה עברנו בדרך לSamoens, צד את עינינו בית קפה קטן שראינו, וממש בא לנו, במיוחד במזג האוויר הזה, שבינתיים הפך לגשם סוער, לעצור שם.

מוצאים אכן את בית הקפה, אך כשעולים לתוכו סחוטים (מהאוטו למסעדה עוברים אולי עשרה מטרים, אבל גשם מטורף!), הבעלים בעדינות מסביר לנו שהם עומדים לסגור, ובכל זאת יעשו לנו טובה וייתנו לנו קפה קטן. כנראה עינינו האומללות עשו את העבודה וריככו את הלב הצרפתי שלו. 

מתיישבים כמובן, ולאט לאט מגלים שהם אפילו נחמדים הרבה יותר. הציעו גם עוגת פירות יער מדהימה שהפכה לשתיים או שלוש...ושוקו לילדים...ועוד קפה... ותוך כדי גם מגלגלים שיחה נחמדה עם בעלי המקום...בקיצור זאת אחת החוויות הקולינריות היותר כיפיות שעברנו בצרפת.

אנקדוטה נוספת ראויה לציון במקום, האישה מזמינה קפה, וכדרכה בקודש, מסבירה בפירוט רב כיצד לחזק את הקפה ואיך לסדר את החלב.

אין חלב, מסבירה המלצרית בחביבות, יש קרם (שמנת מתוקה) 

אופפפס – פעם שעברה זה קרה רק למרגול בארומה (חפשו מרגול בארומה בגוגל)

גם אם ראיתם עשרים פעם, שווה לראות שוב, במיוחד כדי לקבל את האווירה שלנו בסיטואציה 

יקירתי כבר קוראת לנו לצאת החוצה לגשם ולחפש מקום אחר, בידיעה ודאית שזה לא ייערב לחיכה העדין, אך לפתע מתרצה ומחליטה לנסות.

אאוריקה!

מסתבר שקפה עם כמה טיפות קרם עושה לה את זה הרבה יותר!

מאז, כבר למעלה מחודשיים, שותה קפה רק עם שמנת מתוקה...

מוסר ההשכל ברור וידוע - צריך לנסות דברים חדשים, ובמיוחד כשאין ברירה...

יוצאים שוב לדרך והבן הגדול רואה את אחד הטנדרים עם הגלגלים המפלצתיים האלה שדורסים מכוניות בשביל הכיף.

חוצים נהר (שמסתבר בהמשך שזהו אותו נהר הפייר מהביקור בקניון שעשינו ביום הראשון) ונתקלים בסירת ראפטינג בצד הדרך, המשמשת כפרסומת. עוצרים חיש מהר לידה מבררים מתי הולך להיות גשום שזה נחשב יום טוב לראפטינג בניגוד לפעילויות אחרות.

הנציגה מבררת ומודיעה שיום רביעי אמור להיות כזה.

בסופו של דבר הסתבר יום רביעי כעוד יום שמש נהדר.

למעשה...היום היתה בעצם שעת הגשם היחידה שמצאה אותנו בשבוע הזה, מלבד טפטוף קליל או שניים של מספר דקות בהמשך השבוע.

משלמים מקדמה (המחיר כ32 יורו לאדם לחוויה של כשלוש שעות) ויש לנו כבר פעילות ליום רביעי, וממשיכים.

מוצאים מודעת פרסומת לרכבים הענקיים ומסתבר שיש במקום מופע בערב למחרת. יופי! נכנס עוד משהו ללו"ז.

ממשיכים בנסיעה כ25 דקות לMorzine.

לפני כ50 שנה יצא ממורזין גולש סקי אחד, עם רעיון להקים עיירה גבוהה מיוחדת לסקי, כך שניתן יהיה לצאת מהחדרים ישירות לגלישה – אבוריאז.

העיירה מורזין גדולה, ומלאה בחנויות, בעיקר לענייני סקי ואופניים.

היות שיום ראשון היום, ובעיירות הקטנות החנויות סגורות כעקרון, הופתענו לראות שכאן הכול!, אבל הכול פתוח.

אני מכין את כולם שצריך להצטייד לקראת אבוריאז, כי שם בטח סגור ביום ראשון ולך תדע אם בכלל יש חנויות.

בטח ישנה שם איזו מכולת אחת, קטנה, ולא מצויידת.

האמת, די חששתי שאנחנו מגיעים לשום מקום שכל יציאה ממנו תלווה בנסיעה אינסופית והתחלתי לחשוב שעם קצת יותר הכנה בטח היינו נשארים במורזין.

בכל אופן כרגע זה מה יש!

מוצאים סופר ומצטיידים ככל האפשר לקראת העלייה למעלה (מגובה 1000 לגובה 1800! מטר).

מטפסים לאבוריאז.

בכניסה לאבוריאז, מבנה גדול מעץ (באבוריאז בעצם הכול מעץ, חוץ מהמבנה של מכבי האש ), כמין פרגולה ענקית שמשמשת חנייה לפריקה והעמסה בלבד ושם נעצרים עם הרכב.

אבוריאז הוא אתר נטול רכבים, וזאת הנקודה שבה פורקים את כול הציוד, ומחנים את הרכב בחניון גדול בתשלום (נדמה לי שכ26 יורו לשמונה ימים).

מכאן ישנן שתי אופציות בקיץ: רכב של המקום שמסיע את כולם תמורת 7 יורו, נסיעה של כחצי קילומטר או עגלות מאוד נוחות שבכל אחת ניתן להעמיס מספר מזוודות.

בחרנו ברכב (בחזרה, בלילה, כבר העדפנו את העגלות).

בנקודה הזאת עוד היה נראה באמת שהגענו לשום מקום...הייתה במקום עוד משפחה אחת בדרך החוצה וכבר אמרתי ספק בצחוק, אולי הם בורחים ואנחנו נשאר אחרונים...

מה גדולה הייתה טעותי...

תוך כ200 מטר נכנסים למרכז, ושם מאות, אם לא אלפי אנשים מסתובבים להנאתם עם ילדיהם, גם בשעות מאוחרות.

מאות רבות של חדרים בתוך בנייני עץ ענקיים, שהיו יכולים להיות יפים להפליא, אלא שקיבלו גוון שחור משחור.

ואז ההפתעה רק גדלה, רחוב ארוך, מלא בחנויות ושני סופרים ענקיים והכול פתוח ואפילו ביום ראשון, עד שמונה בערב! למי שרגיל לבלות בעיירות מנומנמות באירופה זאת הפתעה כל כך טובה!

בתשע ועשר בלילה הבארים פעילים לגמרי (לא שאנחנו כאלה בליינים...), ולילדים מאורגנות הופעות והפעלות. איזה כיף!

עולים לדירה בקומה השביעית.

הדירה קטנה בהרבה מהדירה באנסי אך מסודרת באופן מושלם.

ובנוסף, חלון לאגם הנחמד של אבוריאז, כשלבסוף, מרוב טיולים ופעילויות שנכונו לנו בשבוע הקרוב, לא הספקנו לטייל אליו. ניחא, לפחות נהנינו מנופו.

יוצאים לבאר לכוס בירה.

לאישה, שלצערי לא שותפה לאלכוהול - המלצר היה צריך לפשפש ארוכות במגירות בכדי למצוא שקית תה צמחים. כנראה תה הוא לא בדיוק הcup of tea של רוב באי המקום....

זהו, עכשיו התמקמנו בגן עדן של מעלה!

כשומרי שבת, כל שנה עולה המחשבה איך מתארגנים לשבת, ללא היכולת לנסוע ברכב ולקנות?

דורש מחשבה ותכנון מראש, בעיקר לגבי מקום לינה שמתאים לכך, אך ניתן לביצוע, ואם תוכנן טוב התוצאה מהנה לא פחות מביום חול.

אז הפעם, שמרנו לשבת את הרכיבה באופניים סביב לאגם ולאחר מכן שחייה בו.

שוכרים מראש אופניים (בערך 40-50 יורו לחמישתנו לארבע שעות, אבל לא זוכר בדיוק, https://pedaledouce.com/ והנה לימור קיבלה עוד קרדיט מוצדק!), וכן דואגים לכרטיסים לחוף המעולה באגם (כ10 יורו למשפחה), מכינים הרבה אוכל "פיקניקי" ויוצאים לדרך.

אז בבוקר יצאנו לחנות האופניים pedal douce, אספנו אותם ל4 שעות וקדימה, לצד המערבי של האגם.

לאישה, זאת הייתה אחת החוויות בטיול כולו, ובאמת, מין שילוב מדהים של רכיבה מאוד נוחה ומישורית, רוגע, ,נופים ,מזג אוויר וחברה הכי טובה בעולם! לא רצינו שייגמר…

והבתים האלו...מטר מהמים...מעניין לכמה מטיילים כמונו...עלתה תוך כדי רכיבה מחשבה “מטורפת” שכזאת, שלא משנה כמה חדרים יש לנו בבית, נמכור הכול ונקנה דירה אפילו של חדר אחד...רק כדי לקום כול יום לנוף והרוגע הזה... 

ככל שהתקדמנו דרומה, מזג האוויר נעשה מעונן ואף החל לטפטף.

פיקניק קצר באחד החופים המוצלים (עצים נטועים שבמפתיע די הגנו מהגשם), וחוזרים.

מזג האוויר מתבהר תוך כדי רכיבה צפונה חזרה לעיר אנסי.

מתברר בעצם, שהיום החליטו כמה עננים לשבת בדרום האגם ולטפטף קלות להנאתם...לא ברורים העננים לפעמים…

אנסי וצפון האגם נשארים שמשיים להפליא, וזה מסתדר מצויין כי...

מחזירים את האופניים לחנות, ויוצאים לחוף מסודר במרכז החוף הצפוני, ושמו Plage de l'Impérial.החוף מאוד נעים ומסודר ויש בו מגלשת מים מהירה לתוך האגם, ושתי מקפצות נחמדות.

אין תמונות מפאת השבת כמובן...מוזמנים להוסיף כאמור.

זהו להיום.

שבת רגועה וכייף גדול!

ועוד טיזר קטן להמשך, השבת הבאה, לעומת זאת, היתה לחלקנו האקסטרימיסטי לא רגועה בכלל, אבל מה זה כיפית!!! 

קודם כל, ככה אני לא מרגיש לבד.

למשפחה הבטחתי שיתוף רק בסוף, שייהנו בחתיכה אחת.

האמת, רק אחרי הטיול לאלפצי”ם נפל האסימון על העוצמה של השיתופיות בפורום.

כול סיפור הוא עוד חומר גלם לעיבוד הטיול המתוכנן, ולא פעם, נוספו לי רעיונות אפילו משיטוט בין סיפורים לארצות אחרות בכלל.

כמובן שלקרוא בדיעבד על מקום שביקרת בו כבר, זה משרת את מיצי הנוסטלגיה או\ו מעלה מחשבות על חזרה, בפורום כזה או אחר.

כך אני מוצא את עצמי למשל, עוקב עכשיו אחרי הסיפור של TAGA לאוסטריה.

איריס, לדעתי, הסיפור שלך קפץ לי ראשון כשלפני שנה בערך כתבתי בגוגל לראשונה את זוג המילים הקסום – “האלפים הצרפתים” – אז הנה סוג של סגירת מעגל.

לימור, אמרו כבר לפני: כל המוסיף לספר ביציאת אלפצי”ם הרי זה משובח! ומעשה ברבי…

שרה, מעניין שזכרתי במעורפל את שמך ואז נכנסתי לסיפור שלך, ראיתי שההתחלה מוכרת, ונזכרתי שתוך כדי שכתבת נכנסנו לשיא ההכנות וכבר ויתרתי על הלילות בפורום. אז היום השלמתי . יופי של צילומים וסיפור!

עדי, תודה על הקריאה ומקווה שבמהרה הסיפורים יצאו מהמגירה לביצוע! 

לידר, אורנה, נראה לי שנגמרו כבר עכשיו הכרטיסים ל2018.

מי שעוד מתכנן לטוס בקיץ הבא, כדאי שיזדרז…

וואו! כמה חפירות  הגזמתי!

ועכשיו לדבר האמיתי שלשמו נתכנסנו

תודה רבה רבה.

אגב, מאתמול בבוקר הסיפור מאוד רלוונטי...

יש כרטיסים לקיץ לאלפ”צ ..

אורנה

היינו שם מזמן ואחרת, עוד טרום ילדים, בהחלט מעורר מחשבות לקאמבק עדכני.

איזה כייף לקרוא, לראות את התמונות ולהיזכר, כבר עברו 3 חודשים מהטיול שלנו, עבר כל כך מהר והגעגועים גדולים

אכן פיסת גן עדן

מחכה להמשך…

שרה

איזה כיף שבאת לספר!

אני ממזמן רוצה אלפ"צ אבל כל שנה דוחה כי מאילוצי תאריכים של סוף מאי- תחילת יוני ולהבנתי פחות מתאים מבחינת הרכבלים.…

אז השנה זה קורה! ויש לי תאריכים לסוף יוני וסוף סוף הזמנתי כרטיסים אתמול לז'נבה לשבועיים.

איזה יופי של סיפור.

קוראת בשקיקה... תמשיך....

גם אני נהנית מהאשכול שלומי. כיף להזכר באלפים הצרפתים והתמונות יפות עד מאד!!