ערב טוב חברים יקרים!!!

 

בנסיון השני נפתחה לי התגובה וזאת אחרי שהמתנתי די הרבה זמן.

 

תודה לאנשי למטייל שניסו , אבל עדיין מקרטע ואני איני היחידה שהתלוננתי במהלך האשכול.

 

אלעד – כבר אתמול רציתי להגיב לך, אך גם בבוקר וגם בערב עפתי מהאשכול. לכן פניתי בצר לי ליעל כפיר שתפעיל את השפעתה על מי שממונה על כך.

תודה רבה על השיר היפה שמצאת.

 

בקרוב אכן קיימת אפשרות שנראה את הרובוטריקים משחקים , ויעלמו מהדשא כל האגדות על מסי, רונלדו ,קרויף ושפיגלר.

בינתיים נפגש באגדה שלך באנגליה.

 

ליוסי – תודה על המאמץ שעשית כדי לכתוב כאן למרות הקשיים. מודה לך על המילים החמות והטובות. מאד משמח אותי שאהבת את ההשקעה שלי בכתיבה של הטיול על יפן – מדינה שונה. אם אסע שוב בעתיד ארצה לטעום מהאי הצפוני.

מאחלת לך המשך בחירות יפות לטיולים שלכם.

 

זיוה – ברוכה הבאה.!!!

לגבי הטחב – את מחדשת לי כי באיסלנד גם ראינו אזורים נרחבים של טחב ושם לא היה אף שלט האוסר לדרוך עליו. גם האיסלנדים סוגדים לטבע וחוששים לגעת בו עד כדי כך שאינם מציבים גדרות במקומות מסוכנים כדי שלא נתקרב לצוק וחלילה ניפול.

 

לגבי יפן – דווקא מדינה של תרבות וסדר לא ציפיתי שתנהג כפי שנהגה. כשאגיע, אם אגיע, אי פעם לאוסטרליה בהחלט אתייחס למה שנעשה לאבורג’ינים כל מדינה וכל עם בעיתו. איני חושבת שצריך להסתיר את העבר ולא לספר על ההסטוריה. את השואה שלנו מזכירים, את השואה הארמנית מתחילים להזכיר ואת השואה בסוריהעוד ילמדו בעתיד.

הקודים קיימים בעולם מקדמת דנן, אך לא מקיימים אותם. המדינות מתנהגות ע”פ אינטרסים מדיניים וכלכליים וממש לא ע”פ הקודים. ראי מה עשו האמריקאים בוייטנאם, מה עשו הצרפתים באלג’יר, מה נעשה ברואנדה וסוריה  ועוד מקומות בעולם . פגיעות קשות והעולם שותק ואינו נוקף אצבע בנעשה .

 

אנשים המטיילים באופן עצמאי ולא בטיול מאורגן נחשפים יותר לצדדים החיצוניים שיש ליפן להציע כמו היופי החיצוני והסדר. אני בכתבה זו באתי לתת זרקור גם לצדדים האפלים יותר.

 

לגבי טוקיו – אני סבורה שכדי להכיר טוב יותר מדינה כדאי לבקר בטוקיו . שתביני שאני שונאת הערים הגדולות אומרת זאת. אבל זה בדיוק כמו שלא יעלה על דעתי להכיר את צרפת ללא פריס, להכיר את אנגליה ללא לונדוןאו לבקר בארה”ב בלי לבקר בניו-יורק וושינגטון. אולי להקטין את מספר הימים המבקרים בה אבל כדי לחוש את הדופק של החיים של הצעירים, של מה קונים, מה מוכרים, מהם צורות הבילוי שלהם, אני חושבת שהכרחי לבקר בה. כמובן שכל אחד בונה את הטיול שלו כראות עיניו אבל בעייני זו החמצה למרות שטוקיו היא לא העיר המלהיבה ביותר ביפן.

 

לגבי תרמיל בגב או בחזית, ראינו שלט על כך בתחנת הרכבת באוסקה. לצערי איני חושבת שצילמתי אותו.

 

על דבר אחד אנו מסכימות – האוכל היה בדרך כלל טעים ובמיוחד מאכלי הים והקינוחים.

 

חן – לבתך האוהבת את יפן כבר בהיותה בת 11 מגיע וואוו !!! בת מצווה בהחלט יכולה להיות הגשמת חלום עבורה. שתקרא את האגדות ובוודאי כבר מודעת לאנימה. דיסנילנד בטוקיו ועוד המון אפשרויות.  יש בפייסבוק קבוצת יפן תוכלי להעזר בה הרבה וכאן בלמטייל בפורום המזרח הרחוק.

 

 

 

 

ערב טוב לחברים היקרים שמוליק, ירדן וצפריר!!!

 

מודה לכם מאד שהשתתפתם בסמינר על יפן.

 

שתרמתם ושיתפתם לאורך כל החודש.

 

 

אשאיר לכם אגדה שאני חושבת שלא הבאתי עד כה.

 

אחוזת הצלחות – שמה ומובאת מהאתר המדהים יפן מונוגטארי

 

בביתו של סמוראי מכובד גרה עוזרת בית צעירה ויפה בשם אוֹקיקוּ. הסמוראי, שהמשרתת היפה מצאה חן בעיניו, ניסה לפתות אותה בדרכים שונות, אך אוקיקו לא נענתה לחיזוריו. בביתו של אותו סמוראי היה נכס משפחתי יקר ערך – עשר צלחות עתיקות שהועברו מדור לדור במשפחה. הסמוראי החליט שהדרך לשכנע את המשרתת העקשנית היא להעמיד אותה במצב בו לא תוכל לסרב לו. הוא התגנב בחשאי ושבר את אחת הצלחות היקרות. לאחר מכן הוא קרא לאוקיקו, שלא חשדה בדבר, וטען שהיא גנבה או שברה את אחת הצלחות. אוקיקו נשבעה שלא עשתה שום דבר כזה, וכי היא שמרה על הצלחות מכל משמר. אך בעל הבית התעקש והזכיר שהעונש על דבר כזה הוא מוות. אוקיקו שוב חזרה ונשבעה שהיא לא שברה ולא גנבה אף צלחת, אך בעל הבית העמיד פנים כלא מאמין והמשיך לגעור בה ולהאשים אותה בפגיעה בנכס המשפחתי היקר. עם זאת, הוא אמר לה, יש דרך להימנע מעונש מוות, ואם רק תסכים להיענות לו, הוא מוכן יהיה לשכוח מהמעשה הנורא שעשתה. אך תוכניתו של הסמוראי לא צלחה, אוקיקו סירבה בכל תוקף להודות במעשה שלא עשתה. היא הוציאה את הצלחות והחלה לספור אותן: אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, שמונה, תשע… אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, שמונה, תשע… אך לא משנה כמה פעמים ספרה את הצלחות מספרן נותר תשע, הצלחת העשירית הייתה חסרה. הסמוראי שוב חזר על הצעתו, אך אוקיקו המשיכה לסרב ורק ישבה וספרה בייאוש את הצלחות. סבלנותו של הסמוראי פקעה, הוא תפס את אוקיקו וזרק אותה לתוך הבאר שבחצר ביתו, שם היא טבעה. הסמוראי הלך לישון, אך באמצע הלילה שמע לפתע קול: "אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, שמונה, תשע… אההההההה!", זעקה נוראית פילחה את האוויר. הסמוראי קם, ניסה למצוא את מקור הקול, אך במהרה הבין שזוהי רוחה של אוקיקו, ששבה לספור את הצלחות. שוב ושוב ספרה הרוח עד תשע ומשלא הצליחה לאתר את הצלחת העשירית פלטה זעקה מחרישת אוזניים. מדי לילה שבה אוקיקו אל אחוזתו של הסמוראי כדי לספור את הצלחות, עד אשר זומן מגרש שדים, שברגע שהגיעה הרוח למספר תשע מיד קרא "עשר!" וכך השקיט את הרוח.

 

סיונארה עד הטיול הבא

בהמשך הערב הגענו לקניון עם קומות רבות להשלמת קניות שהיתה בו כמובן גם חנות יוניקלו, וקפה סטארבאקס שרפי ואני לא זזנו ממנו כמעט, כי אותנו לא עניינו הקניות, ומבחינתנו זה היה בזבוז זמן משווע של כשעתיים לפחות.

 

המשכנו למקום אחר לארוחת ערב מזנון שהיתה טעימה ומה שטוב היה שם שיכולנו לצפות על גשר הקשת בענן בלילה כשהוא מואר והיתה לנו זווית טובה לצפייה, אבל התמונות צולמו בנייד כי הבטריה במצלמת הקנון התרוקנה.

 

מידע מקיף על טוקיו ניתן למצוא באתר הצויין כאן.

 

לסיכום הטיול :

יפן מבחינתנו היתה מדינה מאד מעניינת , מדינה עם תרבות שונה ממה שהכרנו עד כה, היו לה צדדים יפים מבחינת היופי והאסתטיקה שאהבנו. זה התבטא בגנים, במזון שהוגש, בחנויות, באריזת המוצרים בקפידה, בשירותים הנקיים והמושבים המחוממים.

 

היה הרבה נימוס מצידם כלפי התיירים והרבה קידות שלפעמים רצינו לאמר להם טוב בסדר אנו רוצים לרכוש את המוצר קחו את הכסף ודי, תפסיקו עם הקידות, אין לנו זמן לכולן , אבל כדי למנוע מהם אי נעימות כמובן שלא עשינו זאת.

 

כשהגענו לחקור את הרבדים העמוקים של החברה היפנית – לא אהבתי את מה ששמעתי אודותיה , בנושא ההתאבדויות, בנושא של גידול הילדים וההשקעה בהם בחינוך שרובץ רק על האשה, על נשות הניחומים, בנושא השחיתויות בשלטון, היאקוזה והשפעתה על השלטון. 

 

מבחינת הטבע שיש למדינה להציע לפחות ממה שראינו בטיול,  רוב הפעמים זה לא עשה לנו WOW אבל בסרט בערוץ הטיולים שנקרא: יפן מבט מלמעלה שצפינו לאחר שובנו ראינו איזורים יפים דווקא באי הצפוני שאליו כלל לא הגענו.

יש שם קרייטרים מאד יפים עם אגמים ירוקים במרכזם, צוקים אדמדמים ולבנים , איים עם צוקים בתוך הים בצורה של בודהות  ועוד.

הייתי מציעה לחברות הטיולים להרחיב את הטיול גם לאי הצפוני.

 

היה לנו מזל שהגענו לתקופה של פסטיבל בטקאיימה ואחד קטן במיאג’ימה ששידרגו את הטיול, לכן ממליצה לבאים אחרינו להתעניין מהם תקופות הפסטיבלים היפים ולהגיע כשהם מתקיימים.

 

זכינו במדריך מצויין שמצוייד בהרבה ידע שידע להעביר לנו אותו, ובקבוצה נהדרת שעמדה בזמנים לאורך כל הטיול, שהתנהגה בלי מריבות בין האנשים . שמרה על תרבות ודרך ארץ בכל מקום, ואפילו ששקית עם אפונה (כמו פיצוחים) לאכילה התפזרה בכל האוטובוס, הכל נאסף במהירות ובלי להותיר אף פירור, ובלי שאיש מחברי הקבוצה יבחין במהומה , פרט לאלה שהיו בקרבת המיקום שזה קרה.

 

תודה לכל אילו שהגיבו וליוו אותי לאורך כל תקופת כתיבת הסמינר/טיול

, שנתנו לי רוח גבית חזקה להמשיך למרות כל התקלות בלמטייל והן לאילו שקראו ולא הגיבו.

 

להתראות בטיול הבא.

 

מרכז התערוכות והכנסים הבינלאומי באודייבה

 

המרכז שוכן לא הרחק ממוזיאון המדע בו ביקרנו והבאתי אותו לכאן למרות שלא ביקרנו בו רק בגלל תצוגת מאגנה ואנימה שם.

 

תופעה מדהימה שפרצה את גבולות יפן היא המאנגה והאנימה.

 

פעמים רבות סרטים וסדרות האנימה החלו כחוברות מאנגה שזכו הצלחה. עם זאת, לעתים התרחש תהליך הפוך, בו בעקבות סרטי אנימה נכתבות חוברות של מאנגה. ישנן אנימות שאין להן מקבילת מאנגה בכלל, והאנימה מבוססת על ספר, סרט, אגדה או רעיון מקורי.

 

האנימה –  אנימה הינה קיצור של המילה אנימציה .האנימה היפנית היא ז'אנר רחב מאוד של סגנון אמנותי מצויר בעל מאפיינים ייחודיים המבדילים אותו מיצירות אנימציה מערביות. האנימציה באנימה תהיה לרוב מורכבת, דינמית, צבעונית ומהירה, עם הרבה פרטים, ולרוב עבודה מפורטת ודקדקנית על הרקע, יותר מאשר על הדמויות. הדמויות עצמן בעלות עיצוב דומה, על אף שניתן לראות הבדל בסגנונות אצל אנימטורים שונים. רוב דמויות האנימה ניחנות בעיניים גדולות ופעורות שתופסות את רוב שטח הפנים, הנועדות לשוות להן מראה תמים. כמו כן, אף ופה קטנים יחסית ופרופורציות גוף מעט מאורכות. לרוב ניתן גם לראות תיאורים מוגזמים של רגשות או תגובות של הדמויות: טיפות זיעה גדולות במצבי לחץ, ורידים בולטים בעת כעס ואף התעלפויות ברוב הגרסאות הקומיות של האנימה.

 

מאנגה – הינה אומנות הקומיקס שבאה בחוברות מצויירות. מאנגה פירושה תמונה מגוחכת. את השם טבע האומן – ההוא מהעבודות שראיתי וצילמתי במלון בטוקיו ערב קודם – קצושיקה הוקוסאי.

בשפה היפנית המילה "מאנגה" מציינת קומיקס לכל דבר, העולם מחוץ ליפן אימץ את המילה ככינוי לקומיקס היפני בלבד. המידע לקוח מתוך ויקיפדיה והתמונות בחסרות הרשת.

נסענו לאולם התצוגה של טויוטה שכן כיון שהביקור נפל על סוף השבוע ביהח”ר של מאזדה היה סגור. שם רואים את פס הייצור איך בדקה מיוצרת מכונית, וזו היתה אמורה להיות הפתעה עבורנו.

ההפתעה היתה שהמקום היה סגור. פניתי לשומר במקום חשבתי אולי אם אפעיל עליו את קסמיי הישראלים , אספר לו שבאתי ממדינה מאד רחוקה, יאות לפתוח, אבל כאן ביפן זה לא נורבגיה, שפתחו עבורי סופרמרקט ביום ראשון רק כי הייתי צריכה לקנות שמן לטגן דגים שקניתי מדייג. ביפן יש פרוטוקול והשומר לא יסטה ממנו מילימטר.  הוא הראה לי את השלט שהמקום סגור והלך לעמדתו.

 

דעו שהמקום סגור ביום א’!!!

 

התמונות יצאו עם הרבה השתקפויות ומצטערת על איכותן.

מוזיאון המדע מעניין אבל נועד יותר לילדים .

 

הרובוטית שממצמצת בעינייה יפה אבל המיצמוץ בקושי ניכר.

 

הרובוטית השניה המניעה ידיה יכולה לעזור לנכים בפעולות הפשוטות שאינם מסוגלים כמו להביא מזון או שתייה לפיהם.

 

כתובת ושעות פתיחה וחוות דעת בטריפאדוייזר ניתן לקרוא כאן.

 

סרטון באדיבותו של חיים הידוע בכנויו הנרי של הרובוטית המניעה ידיה לפניכם.

 

 

שירותי נכים במוזיאון המדע סרטון באדיבותה של חברת הקבוצה סימה

 

מוזיאון המדע באודייבה- MIRAIKAN

 

מדובר במוזיאון בן כ-6-7 קומות שאנו מפאת חוסר זמן התמקדנו במקום בו מופיע אסימוב – הרובוט במופע שקשה לתפוס שהוא גם משחק כדורגל.

 

מה שיפה שהביאו לשם גם ילדים בעלי תסמונת דאון ומוגבלויות נוספות. וגם כשאחד מהם התחיל לצעוק קיבלו את זה באופן טבעי ולא עשו מזה עניין גדול.

 

חיים חבר הקבוצה צילם את הרובוט אסימוב . להלן סרטון שצילם.

 

 

נסענו לאיזור החדש יחסית בטוקיו אודייבה – שנבנה על אי מלאכותי מול מפרץ טוקיו. האי נבנה בטכניקה של שיקוע זבל.

 

בתחילה הוא נבנה ע”י השוגון טוקאגוואה בשנת 1853 כדי להגן על העיר מהים.

דאייבה ביפנית זה שמן סוללות תותחים. אילו הסוללות שניצבו שם כדי להגן מפלישת האמריקאים ליפן במלחמת העולם השניה.

 

בנסיעה זו נסענו על גשר הקשת בענן שמרהיב ביופיו במיוחד בשעות הלילה.

היום היה יום מאד ערפילי וגשום לכן גם התמונות בהתאם ומתנצלת מראש על איכותן, מקווה שתצליחו לראות את היופי מבין הטיפות.

 

עוד ראינו את החידוש האחרון ברכבות – הרכבת המגנטית הנוסעת בתוך מנהרה ברובה ללא נהג!!!

עברנו ליד בית הקפה לחתולים שהיה סגור, אכלתי איזה מאפה שבפנים סוג של גלידה. כאן היה כבר תור קטן אבל היה שווה.

 

חנות פרחים הלהיבה אותי עם שלל הפרחים המוצעים למכירה.

טיילנו רגלית בגשם עדיין ברובע HARAJUKU. התחלנו ליד רחוב TASHEKITA ובהצטלבות פנינו שמאלה לכיוון OMOTESANDO HILLS שנמצא בעלייה מתונה לכל אורכו. עוד על האיזור ניתן לקרוא כאן.

 

כאן נחשפנו לראשונה לעניין התורים הארוכים ביפן. ביקשתי מיואב המדריך שישאל את הצעירים שעמדו לאורך הרחוב בתור לכבוד מה הם עומדים. השיבו לו שצריכה להפתח חנות האקססוריז . למרות שזהו יום ראשון החנויות נפתחות בכל יום מימות השבוע. אנו הישראלים לא היינו עומדים בתור כזה – בטוח!!!

 

כל האיזור מתהדר בחנויות אופנה יוקרתיים כמו ראלף לורן, גוצ’י, אמפוריו ארמאני, פראדה, אפנדי ועוד. היתה לי בעיה באיזה מהם לערוך את מסע

הקניות שלי 

 

החנויות כבר היו מקושטות לכבוד ההלואין שנחגג לקראת סוף אוקטובר ובכלל החנויות מקושטות ומצועצעות כדי שתהיינה זמינות לצעירים שיכנסו לקנות.

בסופו של הרחוב נכנסנו לחנות של לינדט השוויצרית, שכן חברה הזמינה שאביא לבנה מהשוקולד השוויצרי ושתינו שם קפוצ’ינו נהדר עם עוגה. היה שווה לקנות את השוקולד רק כדי לחזות איך עוטפים את האריזה גם כנגד הגשם.

 

שירלי היקרה ערב טוב!!!

 

מודה לך מאד שאת ממשיכה ללוות אותי. הייתי בטוחה שנושא הירושימה יעניין

 

אותך כבת להסטוריון , אבל זה שהסיפור של סדאקה יהיה מוכר מספר לילדים

 

ללימוד האנגלית  לא העליתי בדעתי.

 

גם את בוודאי נתקלת בקשיים האדירים להעלות כאן סיפור לאתר וזה מאד

 

מכעיס.

 

אמש כבר שפכתי את ליבי בפני יעל כפיר. אשר הבטיחה להעביר את תלונתי

 

להנהלה. אבל הוסיפה באותה נשימה שלהנהלה יש סדרי עדיפויות.

 

לאור הקשיים האלה, במידה ולא יחול שינוי איני מתכוונת להמשיך לכתוב

 

אשכולות.

 

זהו בזבוז זמן של העלאת כל תגובה ועוד להתקל שפעם התמונות אינן עולות

 

ופעם הכיתוב נמחק. ופעם לא הצלחתי לצרף את כתובת המלון בקישורית

 

ונאלצתי להוסיף בגוף הדף שאסטתית נראה לא יפה.

 

התעצבנתי מספיק לכבודך אסיים את הערב עם משהו מתוק – אגדת עם יפנית

 

אני מביאה מתוך אתר יפן מונגטארי

 

יום הילדים או חג הילדים נקבע בעולם ל-5.5

 

אחד מסמלי החג הוא דמות של קינטארו = ילד הזהב, שהבובות שלו מקשטות את חלונות הראווה ואת חדרי הילדים עם בוא החג. קינטארו, המבורך בכוח רב ובלב זהב, מגיע מהפולקלור היפני, וקיימות גרסאות רבות לסיפור לידתו וחייו. אומרים שדמותו של הילד החזק והגיבור מבוססת על אדם אמיתי בשם סקאטה קינטוקי (Sakata Kintoki) שחי בתקופת היאן (794-1185) ונודע בכוחו הרב,

אך גרסאות על לידתו וזהות הוריו רבות ומגוונות. יש האומרים שכילד נאלץ לברוח מביתו ואומץ על ידי ימה-אובה (Yama-uba) מכשפה שחיה בהרים, ויש המספרים שהוא נולד לימה-אובה עצמה. על דבר אחד כולם מסכימים – כוחו ויכולותיו הפיזיות של קינטארו היו יוצאי דופן. היום אספר את הגרסא המופיעה בספר "101 אגדות יפניות מאוירות", שבעצמו מבוסס על סדרת סרטי אנימציה ששודרה בין השנים 1979-1994 ברשת TBS

 

 

היה היה בהרי אשיגרה המיוערים ילד בשם קינטארו. מאז לידתו היה קינטארו ילד חזק באופן מיוחד. הוא היה עד כדי כך חזק, שאם היו קושרים חוט אל אבן ענקית וכבדה, הוא היה מסוגל למשוך אותה, כשהוא עצמו רק למד לזחול. כשקינטארו התחיל ללכת, אמו תפרה לו בגד אדום, שהיה גדול מדי עבור קינטארו הקטן, אך הייתה מגולמת בו תקוותה של האם שהילד יגדל בריא וחזק ויגיע מהר לגודל המתאים לבגד.

 

לקינטארו היו מספר חברים טובים עמם הוא נהג לשחק: ארנב, קוף, ובעלי חיים אחרים שחיו ביער. כל יום נכנס קינטארו אל מעבה היער, וחבריו בעלי החיים התקבצו סביבו כדי לבלות יחד. לפעמים הם התחרו בריצה ולפעמים ערכו תחרויות סוּמוֹ, אך גם בתופסת וגם בסומו לא היו לקינטארו מתחרים מבין חיות היער, וכמה שהחיות לא ניסו, תמיד קינטארו ניצח אותן.

כשגדל הילד ואמו ראתה שהבגד שתפרה לו מתאים לו בדיוק, היא הביאה לו גרזן גדול וכבד, אך קינטארו הרים אותו ללא כל בעיה. ידידו השובב טנוקי (שועל ראקון) ניגש אליו וביקש גם להחזיק את הגרזן, אך לא הצליח להחזיק אותו ולו שנייה אחת.

סתיו הגיע אל ההרים, וקינטארו יצא עם חבריו אל היער לאסוף ערמונים. לפתע ראו שהגשר שחיבר בין מצוקי ההר איננו, והבינו שככל הנראה נהרס בסערה האחרונה. קינטארו לא היסס לרגע, לקח את גרזנו, כרת עץ גדול שהיה בקרבת מקום ובנה גשר חדש. חבריו התלהבו ומיד התחילו לעלות על הגשר. אך קינטארו עצר אותם: "רגע, רגע, אל תהרגו את החרק הזה!", צעק להם. קינטארו החזק, היה בעל לב טוב, והרגיש שהוא חייב להציל את הזחל הקטן שראה על הגשר. תמיד הייתה בלבו חמלה גם כלפי החרקים הקטנים ביותר.

החברים אספו ערמונים והתקדמו יותר ויותר אל תוך היער, ולא שמו לב שהגיעו למקום בו גר דוב, הידוע באופיו הפראי. כששמו לב לסימנים של טופרי הדוב על עץ ערמונים גדול, כל החיות נבהלו והתחילו לשקשק. לפתע שמעו את שאגת הדוב. "האא! הנה הוא! בוא, אדון קינטארו, נברח!", זעקו החיות והתפזרו לכל עבר. הדב הלך והתקרב, אך קינטארו לא חש כל פחד. "היי! מי אתה? לא ארשה לאף אחד לפלוש להר שלי!", שאג הדוב. "אז בוא תלחם בי, דוב!", השיב לו קינטארו. קינטארו והדוב לפתו זה את זה והחלו להתגושש. לבסוף, הרים קינטארו את הדוב בשתי ידיו וזרק אותו אל על, וכשהדוב עמד ליפול ארצה, קינטארו תפס אותו שוב בשתי ידיו. "יש! קינטארו ניצח!", צעקו החיות. כך, קינטארו הפך גם את הדוב הפראי לידידו, ויחד עם חבריו האחרים שב הביתה, שם חיכתה לו אמו.

 

כשקינטארו התבגר, הוא שינה את שמו לסקטה נו קינטוקי, ועבר אל עיר הבירה. שם הוא נודע כסמוראי חזק מאוד.

וזהו סיפורו של הילד החזק, ששאב את הידע ואת כוחותיו מהטבע ואת חוכמתו מבעלי החיים שעמם גדל.

 

 

עוד תמונות שצילמתי במלון בטוקיו – 36 צילומים על הר פוג’י עם עבודות הגילוף המיוחדות בסגנון האוקיו-אה לפניכם.

 

על האומנים ניתן לקרוא כאן.