הפעם לאנגליה (סיפור)
-
הביקור במוזיאון בחינם אבל בכניסה מבקשים לתרום. בערך שלושה פאונדס למבקר. מי שמשלם זכאי להצטלם עם גביע האליפות של אנגליה ומקבל גם שובר אלקטרוני להפעיל איתו כל מיני אטרקציות בהמשך.
-
במוזיאון מציגים את רגעי השיא והשפל של הכדורגל האנגלי. את ההיסטוריה של המשחק. מציגים ציוד של הקבוצות מפעם וכל מיני מזכרות. בקומה השניה יש אגף של משחקים מפעם שאפשר להפעיל אותם רק עם מטבעות ישנים של פני. מאיפה יש לנו מטבעות ישנים כאלו? אל דאגה. יש בצד מכונה שפורטת פאונד מודרני לשישה פני ישנים ואיתם אפשר לשחק במכונות.
-
באותה קומה יש הרבה תחנות להפעיל עם הכרטיס Football+ שקיבלנו בכניסה. כמו לנסות להבקיע פנדל. לנסות להיות שוער. לנסות להקפיץ את הכדור הכי הרבה פעמים ועוד.
-
בקומה החמישית היתה תערוכה זמנית על פלה.
-
מה היה פיטר שילטון? הוא השוער שספר את שער “יד האלוהים”
בילינו במוזיאון בערך שלוש שעות ובסיומם לא היה לנו כח לMOSI. הוא יחכה לנו לפעם הבאה שנבקר במנצ'סטר.
נסענו לאכול צהריים שווארמה בלאפה בבני ברק דמנצ'סטר (זאת אומרת Kings Road).
שבעים ומרוצים (נאלצנו לטעון שוב את הסים של עומר בתוכנית גלישה נוספת) נסענו לליברפול, העיר שלנו ליומיים הקרובים.
-
המלון שלנו צופה על ליברפול וואן. מרכז הקניות הענק של ליברפול. התחלנו את הביקור בעיר בסיבוב קצר בליברפול וואן והמשכנו לרציפים לראות את השקיעה מעל נהר המרסי. שני שחפים כעסו עלינו שבחרנו לצפות בשקיעה בדיוק במקום הקבוע שלהם לשנת לילה.
-
-
יום חמישי:
אני מתעורר לפנות בוקר מצרחות ברחוב. מי צורח ככה לפנות בוקר ברחוב? השחפים, מלכי העיר. אחרי ארבעה ימים עם צרחות של שחפים הם כבר לא משמחים אותי כל כך.
דבר ראשון על הבוקר נסענו לסניף של אוויס להיפטר מהסיטרואן המעצבנת. זהו! יותר אין נהיגה הפוכה ולא חשש מפנצ'ר בלי צמיג רזרבי. בתחנת ההשכרה כמובן שהתלוננו. איך הם משכירים מכונית כזאת?
ב"שלושת השבועות" שקדמו לטיול, רועי גידל רעמה מכובדת. הוא ביקש לספר אותה היום. יצאנו לרחוב וחיפשנו Barber Shop. פתאום רועי שם לב לחנות הזאת שגם מוכרת בגדים וינטייג' ויש גם בית קפה וגם ספר מורד. הוא רוצה להסתפר אצל המורד. נכנסנו לחנות ועלינו לקומה העליונה ומצאנו את הספר. הוא הסביר שיש לו הזמנה של לקוח עוד כמה דקות ולאחריו הוא יספר את רועי.
- אולי תספר אותו עכשיו בכמה דקות שיש לפני שבא הלקוח הבא?
- לא.
הוא אמנם מורד אבל ספר מכובד. לספר ראש של בן אדם לוקח לו יותר מכמה דקות.
חיכינו עד שהלקוח יבוא וחצי שעה עד שהוא יסיים לספר אותו וחצי שעה נוספת עד שהוא יסיים לספר את רועי. יותר משעה. איזה ביזבוז זמן.
-
כשסיימנו עם המשימה הזאת, ירדנו לכיוון הרציפים לBeatles Story.
במוזיאון הזה מקבלים בכניסה מדריך קולי ועוברים על פני תחנות שמשחזרות שלבים בחיי הלהקה.
שוב, כמו אצל הארי פוטר. ילד אחד לא מבין מה הקטע של הלהקה הזאת ומה מעניין בכלל במוזיאון הזה. הוא חיכה בסבלנות שנסיים את כל המסלול.
אמרו כבר שהמוזיאון הזה הוא יותר אינפורמטיבי ופחות חוויתי.
היה אפשר לצפות ליותר שירים ושמחה במוזיאון שמוקדש ללהקה המפורסמת בעולם.
אני דווקא נהנתי. את השירים של החיפושיות שמעתי בלי סוף מאז שהייתי ילד והיה יותר מעניין לי לשמוע על מאחורי הקלעים של השירים.
-
אחרי שעה וחצי סיימנו את הסיור בחלק הראשון של המוזיאון שמספר על הלהקה והמשכנו לחלק השני שמספר על התקופה והאווירה. התקופה שנקראת "הפלישה הבריטית".
בתמונה הזאת יש רמז לפעילות הבאה שלנו:
-
בתוכנית שלנו היה לקחת עכשיו Ferry across the Mersey ולבקר בU-Boat. צוללת גרמנית ממלחמת העולם השנייה שנמצאת בגדה של המרסי ממול ליברפול. הבעיה עכשיו היתה שנשאר רק עוד סיבוב אחד לFerry ולא נוכל לרדת במוזיאון U-Boat כי לא יבוא ferry נוסף שיאסוף אותנו ויחזיר אותנו לליברפול.
התבאסנו שלא הספקנו ל U-Boat הבאסה לא היתה ארוכה מדי. במקום מוזיאון התנחמתי בשני זוגות סקצ'רס במאה פאונדס מליברפול וואן.בכל אופן קנינו כרטיסים ל Ferry Across the Mersey. הגיעה המעבורת שצבועה בצבעים פסיכדליים, כראוי לעיר. עלינו עליה עם עוד עשרות תיירים נוספים ויצאנו לשייט. הרמקולים הכריזו כל הזמן שאנחנו בשייט על הFerry המפורסם בעולם.
-
באמצע השייט המעבורת המפורסמת בעולם התקלקלה.
(זה רק מקרה או שאנחנו מביאים את הקארמה הרעה איתנו?)
עגנו ליד מעבורת אחרת וכל הנוסעים עברו אליה להשלים את השייט.
-
את שארית היום בילינו בליברפול וואן. ברחבי הקניון מפוזרים פסנתרים ופסנתרנים מתחילים יכולים להתאמן ולנגן עליהם להנאת שאר העוברים ושבים. ילדים גונבים פה את ההצגה ואפילו מרוויחים כמה פאונדים טיפים תוך כדי תרגול.
ישבנו ונחנו על המדרגות האלו בשמש מאזינים לפסנתר.
-
-
בערב הלכנו לCavern Club לשמוע להקה "כמו החיפושיות". מי שלא התעניין בלהקה גם לא היה מעוניין לבוא איתנו להופעה ונשאר בחדר. הלכנו למועדון ברגל והגענו אליו עשר דקות לפני ההופעה. בכניסה השומרים דרשו לראות את התעודות זהות של עדי ורועי לוודא שהם מעל 18. (דווקא לפה לא הבאנו את הדרכונים איתנו…)
(ומזל שהילד לא רצה לבוא איתנו כי בכל מקרה לא היו נותנים לו להיכנס למועדון)
רצתי במהירות בחזרה למלון שלנו ולקחתי את הדרכונים איתי וחזרתי בריצה למועדון.
-
אחרי ששילמנו על הכניסה וקיבלנו חותמת על גב היד, ירדנו במלא מדרגות לולייניות למועדון עצמו. שם כבר התחילה ההופעה ולהקת הקאברים ביצעה שירים מוכרים של החיפושיות. המועדון קטנטן וצפוף אבל האווירה בו מחשמלת וממש מצמרר לשמוע את השירים המוכרים בחלל הזה.
אני יכולתי ליהנות עוד ועוד אבל השותפים שלי ביקשו לחזור למלון בהפסקת המחצית.
-
יום שישי:
אחרי ארוחת בוקר בחדר התייעצנו עם פקידת הקבלה של המלון שלנו: מה יש לעשות בליברפול חוץ מליברפול וואן והרציפים?
היא הציעה לנו לעלות ברחוב עד הקתדרלה של ליברפול ולטייל בגנים מסביבה. אחר כך ללכת לאורך רחוב הופ. להתרשם מהבתים האדוארדיאנים והג'ורג'יאנים שלאורכו. בסופו מגיעים לקתדרלה העירונית של ליברפול.
-
לפני הקתדרלה מצאנו צ'יינה טאון עם שער מדהים. חוץ מהשער, הצ'יינה טאון היה עדיין סגור בגלל השעה המוקדמת.
הצצנו על הקתדרלה מבחוץ ודילגנו על הגנים מפאת קוצר זמן ומפאת עודף גשם.
-
ברחוב הופ מצאנו פסל של מזוודות. כל מזוודה נושאת שם של מפורסם שפעם גר באזור הזה. על אחת המזוודות רשום השם של פול מקרטני.
-
הגענו עד לקתדרלה העירונית ומשם ירדנו לאורך רחוב Mount Pleasant
(גם בליברפול יש Mount Pleasant? לא רק במנצ'סטר?)
(ואם נפנה ימינה או שמאלה נגיע ל Other Shopping)
עד לליברפול וואן. שם עשינו קניות אחרונות.
