איילת ,

נשמע שהיה לכם ממש כיף

ובין השורות וברוח הכתיבה אני שומעת שגם לך היה כיף במיוחד בעיר  ,

אולי רק כי זו פריז ? אבל לא בטוח ..גם אני אוהבת טבע , אבל גם ערים .

 

גם בעיני פרימרק של פריז מיותר לגמרי ,

וגם אני חושבת שפושון פשוט אכזבה –  לכן שלחתי אותך לאכול בשוק של האוכל את האקלרים של הגאון .

 

כן, זו אני שהמלצתי על המקום...

והנה הכתובת המדוייקת למי ששאל :

 

Lafayette Maison & Gourmet

35 boulevard Haussmann - 75009 Paris

 

אז ממה שהבנתי :

פריז – כן

בכריסמס – לא

(גם אנחנו לא יכולנו לפספס את עומס השופינג לקראת החג בברלין ).

 

תודה על השיתוף

עדי

 

 

 

מתחילים בהתפצלות.
הקטן חובב הכדורגל רוצה לבקר את איצטדיון הכדורגל של פאריס סן ג’רמן
באתר כתוב שיש ביקורים כל יום ביו 10-18 אם זה לא יום של משחק.
אין משחק – בדקנו
הבנות מסרבות.
אז מתפצלים.
אני נוסעת איתו למגרש.
הן הולכות להסתובב במארה לבד עם גוגל מפס.
אבא של החברה חושש גם החברות שלי אומרות לי לא...אבל אני חושבת מה יכול לקרות להם באמצע הרחוב באמצע היום עם מליון אנשים סביב. באיזור עמוס ונחמד.
עם טלפון וחבילת גלישה לשתיהן.
ושתיהן דוברות אנגלית טובה.
כלום
אכן לא קרה כלום.
רק בוזבז כסף. שוב בספורה ובסטארבקס.

שהגענו למגרש התברר שלמרות הכל הוא סגור.
אכזבה גדולה
נכנסנו לחנות של פריס סן ז’רמן אבל לקטן .(אוהד שרוף של ברצלונה) ניראת האופציה של פריט לבוש עם הסמל של הקבוצה המקומית, כמו בגידה.
אז לא קנינו כלום. ( לא שאני מתלוננת כן….צריך משכנתה שם לכל כפפה)

חזרנו התאחדנו עם הבנות.
עכשיו כבר 11:00 אחרי מנוחה קצרה יוצאים לגלארי לפאייט.
הכלבו מקושט נחמד , אבל זה לא הוואו שציפיתי.
הוא עמוס בטרוף וחם בטרוף.
אף אחד לא רוצה להשאר בו.
אנחנו יוצאים ומחפשים את השוק שאמור להיות ממול ועליו המליצו לי כאן ( לא זוכרת מי אבל ממה תודה )
מתברר שממול גאלרי לפאייט זה ממש לא משהו מוגדר…..המקום ענק ...פשוט ענק.
חיפשנו חיפשנו מצאנו.
דוכני השוקולד והעוגות מוציאים עניים.
אבל אנחנו רעבים לאוכל.
מתיישבים במסעדה האיטלקית על הבר ( רציתי יפני אבל איפההההה רק איטלקי ניגזר עלי ).
הפיצה היא פיצה, אבל הריביולי ממולא ריקוטה בוטב פטריות היה אחד הדברים היותר טעימים שאכלנו.
התענגנו.
משם אנחנו ממשיכים לדוכן הקינוח שסומן….של גאון האקלרים מהמארה ….כל אחד בוחר אחד.
יושבים בצד לאכול.
הפעם בניגוד לפושון אין נפילות.
טעים מדהים.
בחרנו 4 שונים אז טועמים מהכל….וכל ביס עונג

היגיע הזמן לזוז קצת.
אני רוצה ללכת לגבעת המונטאמרט.
הילדים רוצים לנסוע
אני מנצחת.
הולכים ברגל שלצידי 3 מקטרים שכואבות להם הרגליים ( הכל ישכח שיגיעו לפרימרק ).
לגיבעה עצמה התכוונתי לקחת את הפוניקלור….אבל איכשהו גוגל ניווט אותנו מכיוון אחר ומצאנו את עצמנו למעלה, שבדרך עוברים ליד שוק חג מולד נוסף ובודקים את איכות הכנת הקרפים בו.
האוירה במקום נהדרת. נגני רחוב נותנים הופעה שווה, ציירים , נוף סטארבקס ( שהפך למוזיאון לבנות שרוצות לקנות כוסות )
אפילו הילדים מודים שמאוד נחמד שם.

אחרי הסתובבות ארוכה. יורדים למטה ומחפשים מטרו.
על המטרו אנחנו עולים לכיוון ההקניון הרחוק ) CRTEIL או משהו כזה ) שבו נמצא פריימרק
את היום מסיימים שם.
עמוס שם חם מגעיל...מליונים אנשים מסתובבים לפני החג.
לא נהניתי 
הבנות קנו קצת...לא משהו. אני פינקתי את עצמי בפיזמה חורפית שווה
אכלנו סושי.
פריימרק עצמו שם ממש מגעיל כמו באזר בעזה. ממש לא כדאי.

חוזרים הביתה , אורזים
מחר ב 4:45 מגיע המונית.
בש”צ קונים מספר אריזות שי של מקרונים לסבתא ולחברים ( של מפורסמים אחרים שרציתי לטען ולא הספקנו )
(היום ארוך ארוך לפנינו עם טיסה שהתעכבה ב 3 שעות בגלל השביתה….ועוד פקק מטורף בכביש 4 ….3 שעות מבן גוריון עד הבית בתל מונד ).

היה לנו נפלא בפריז.
נישאר טעם של עוד.
אני מזהה בצער את התהליך הידוע שבו בת הנעורים שלי רוצה טיולי ערים ולא טיולי טבע.

מחכה כבר לפעם הבאה.
ברצלונה במאי...לסופר קלסיקו בקפ נו.
ותאילנד ביולי

בחג המולד הבא...אולי פראג





 

אחרי הבאגטים של הבוקר פנינו מועדות לנוטרדם.
הילדים לא מבינים מה בדיוק יש לנו לחפש בכנסיה. אבל אני מתעקשת ( אם לא מוזיאון לפחות כנסיה ) למרות שבעצם לא ברור לי למה ( גם הייתי וגם לא חובבת גדולה של הכנסיות )
אנחנו מתרשמים מהעוצמה של הנוף סביב והפסלים..מנסים להתפעל מעץ חג המולד בחזית הכנסיה...אבל הוא לא מרשים במיוחד.
בנתיים תומר מאתר קרפיה...שדוחה הכל.
אז התיישבנו לאכול קרפים משקיפים את הנוף של הנהר והכנסיה.
הפעם ידעו להכין אפילו אני לקחתי (עם קינמון – יאמי ) והיה יאמי.
משם עומדים בתור המתפתל לכניסה...לא נורא הוא מתקדם מהר.
אחרי הסיבוב בכנסיה ממשיכים ברגל לאורך הנהר לאי לואי.
כיף לטייל ברחובות...דוגמים חנויות תיירות למינהן קונים כל מיני קשקושים..כיף לנו.

משם אנחנו לוקחים מטרו לאיזור מרכז פומפידו. הבנות נבלעות בקניון בין C&A ל H&M ואני ותומר יוצאים למסע חיפוש לחנות למוצרי אפיה ברחובות הסמוכים.
את הכתובות מצאנו ברשת ושנינו חובבים מאד את הז’אנר.
בסוף מצאנו וקנינו כל מיני גאז’טים חביבים לשמחת שנינו.
משם אנחנו חוזרים לאתר את הבנות, אני משלמת עבור הקניות שלהן ואנחנו לוקחים מטרו לאכול צהריים מאוחר בפושון.
קצת אכזבה. לא מצאנו את המעדניה שיושבים בה.
מצאנו רק את החנות ומסעדת פאר שממש לא מתאימה לילדים.
ישבנו במסעדה אחרת.
אכלנו פיצות ( הילדים ) וביצים שלוקות על פטריות ( אני ). – טעים
משם חזרנו לפושון ובחרנו כל אחד עוגה מהמבחר המרהיב.
איתן חזרנו הביתה.
מתברר שהמבחר מרהיב הטעם הרבה פחות….אכזבה של ממש.
הרוב נזרק. ( והן עלו הון )

אחרי שעתיים מנוחה, אנחנו חוזרים לתחתית ונוסעים לאייפל.
כרטיסים אין , ולא נעלה.
אבל תצפית מרהיבה עליו בחושך עשינו וחיכינו שינצנץ...והוא ניצנץ לשימחת כולם
קינחנו בעוד מסעדה ליד הבית.
גרועה אז אין מה לספר.

עוד יום נהדר בפאריס.
לא יאומן אוטוטו חוזרים הביתה

 

וקצת תמונת של אוכל (כולל העוגות היפות והלא טעימות מפושון ) והאייפל מנצנץ בלילה

 

 

ממרומי הגלגל הענק והמקרונים של פיטר הרמה ( התמונות לא מדהימות לא התעסקתי יותר מידי בצילום, וכאמור כמעט לא היתה אוירת חג. )

אחרי שהלכנו לישון ב 2:00 בלילה ביום ההגעה אנחנו ישנים מאוחר.
הבוקר מתחיל עבורי בחיפוש הפטסירי הקרוב וחזרה לדירה עם אספקה של בגטים קורסונים בריושים ...כיף

אחרי הרפתקאה במטרו שכבר סיפרתי עליה.
מתחילים בדקטלון להתטיידות מהירה בנעליים גבוהות חמות למתנגרת שאין לה...וממשיכים.
הרשת כבר לא מדברת אליהם במיוחד. ( לצערי אני הייתי מטיילת שם איזו שעה בכיף)
יורדים בכיכר קונקורד.
מעבר לפינה רואים את האייפל.
2 בנות 14.5 מתעלפות לצידי מעוצמת הריגוש.
אחרי החיאה מוצלחת, קונים כרטיסים לגלגל הענק ועושים סיבוב תצפית לפריז.
מלמעלה רואים את האייפל ואת שער הניצחון וכולם מאושרים.
אנחנו יורדים אל מספר דוכני אוכל עלובים.
אני משכנעת את הילדים להשאיר מקוםן למקרונים במקום שווה יותר, ומסתפקים שערמונים חמים.
הקרפ הצרפתי הראשון מתגלה בפרסה. הבחור שהכין שפך פנימה כל כך הרבה נוטלה שפשוט אי אפשר לאכול אותו.

לוקחים עוד מטרן לשער הניצחון.
מחליטים שחובה עוד תצפית...ומטפסים עליו.
לי עלה 12 יורו. 
עד גיל 18 חינם.
הטיפוס לא קשה במיוחד. עצרתי 3-4 פעמים לנוח
די מצחיק שאני זוכרת אותו כקשה רצח מגיל 26-27...אז כנראה הוא היה גבוה יותר ( או שהייתי עם פחות כושר ).
הנוף מלמעלה יפה.
משם יורדים ורעבים….ממשיכים לשאנז זה ליזה ונופליםעל חנות כלשהי
פיצות וכריכים ושתיה.
יושבים בחוץ למרות מזג האויר. לספוג אוירה.
כיף לנו.

משם ממשיכים על השדרה ומבלי להכוון מגיעים לחנות המקרונים המפורסמת של פייר הרמה ( מקווה שזכרתי נכון את השם).
ההתלהבות בשיאה...כולם מאוד אוהבים ( במיוחד הבת הגדולה ).
קונים 3 לכל אחד ( אני מוותרת על טעמים מסוג פואה גרה והולכת על שוקולד וניל פיסטוק וכד ).
שוב מתמקמים בחוץ ומתענגים...זה באמת טעים בטרוף
הילדים רוצים סיבוב שני ואני משתכנעת ושולחת אותם לקנות.
סה”כ 50 יורו על כמה מקרונים – אבל עונג אמיתי.

מחנות המקרונים לסניף ספורה.
בנות העשרה שוב באקסטזה.
מקצה להן חצי שעה בפנים ויוצאת לטיולים ופעילויות עם הקטן.
אני מוותרת ( לא שלא הייתי נהנית שם אבל פחות קריטי לי ).
אחרי חצי שעה הם מופיעות עם סף עמוס קרמים בשמים מסכות וכו.

עכשיו הן רוצות שופינג.

מכיוון שזה שלהם...לוקחים מטרו ל LA DEFANCE   לקניון הענק שם ( 4 LESמשהו ).
בקניון אנחנו נפרדים ...הן לחניות בגדים. אני ותומר לחנויות ספורט ( בגדי ברצלונה מקוריים במליונים )
ואח"כ לסיבוב ארוך ומהנה בשוק חג המולד שצמוד לקניון.
אפילו סדייר חם מצאתי...אז עוד V סומן 

ב 19:00 בערב חוזרים עמוסי שקיות...בקניון עוד קניתי בגטים וכמה גבינות ואפילו סלמון מעושן מתוך ציפיה שהם יספיקו לארוחת ערב.
את הילדים הרעיון מחריד. – מה את רוצה לשאוכל בגט לארוחת ערב נובחת עלי המתבגרת???
אז בכיכר הרפובליקה נכנסים למסעדה שקוראים לה פיצה פסטה ואוכלים נחשו מה….פיצה ופסטה.
אני מוותרת...הבאגט עם הסלמון קוסם לי יותר.

עבר היום הראשון…היה לנו מאוא כיף


 

בפריז קיים חשש מטרור מוסלמי
לא הרגשנו את החשש ברחובות ובניגוד לערים אחרות לא ניכרת נוכחות מוסלמית רצינית ברחובות.
בכניסה לכל מקום...כבר כמו בארץ. פותחים תיקים בודקים….
למטרו עוד לא.
גם זה יקרה

התניידנו כמובן ברגל ובמטרו.
ביום הראשון הגענו למכונת הכרטיסים וניסינו להבין מה קורה.
מייד התייצב לידי בחור צעיר עם TAG כזה ( כרטיס עובד ) שביקש לעזור.
הוא התחיל לרפרף במהירות על האופציות ומצא לי אופציה של מבקר פריז ל 3 ימים.
היה בו משהו תוקפני שלא השאיר מקום לחשוב.

הוא כבר הלך ללחוץ על הקניה...ניפנפתי אותו דיפדפתי לבד.
בסוף החלטתי על האופציה.
ניסיתי לקנות הכרטיס אשראי שלי לא עבר.
ושוב הבחור לידי.
כרטיס לא צרפתי לא עבור כאן הוא אומר.
ומבלי לשאול העביר פתאום כרטיס כלשהו ( לדעתי זה לא היה אשראי בכלל ) ו 4 כרטיסי מטרן צצו בידו ( לא ראיתי אפילו מאיפה לא בטוחה שהמכונה הוציאה אותם )
הכל היה במהירות מבלי שהספקתי להגיד משהו או להגיב.
קניתי לך מהכרטיס שלי הוא הודיע לי ותחזירי לי במזומן.

בשלב ההוא למרות הבלבול והלחץ שהוא הפעיל...היה ברור לי שמשהו פה מסריח.
בצמוד למכונה היתה עמדה מאוישת למכירת כרטיסים.
בוא נלך אליהם אמרתי לו שיאשרו לי שאלה הכרטיסים הנכונים ואשלם לך.
תני לי אותם הוא אמר.
נתתי לו הסתובבתי לפנות לעמדה והוא התאדה כאילו לא היה שם מעולם.

קניתי כרטיסים בעמדה המאוישת והייתי גאה העצמי להחריד על התושיה.
עכשיו יש לי סיפור גבורה לספר לחצי עולם כל החיים.
הבת שלי אומרת שניראה לי שבגיל 75 מן הסתם יסופר גם על אקדח שהיה בידו

 

 

מכאן לשם עוד 2 חברים שלו בשיטות דומות ניסו לעזור לנו באותה תחנה כשהסתבכנו דקה עם הכיוונים.
וראיתי אותם “עוזרים” לעוד אנשים עם המכונות. ( שקלתי לרגע להתערב ולהזהיר אותם...אבל כמובן שויתרתי מייד )
גאה בעצמי כבר אמרתי.


לא יודעת אם בחרתי באופציה הכי יעילה, אבל קניתי כרטיס חופשי ל 3 ימים למטרו בלבד.
נידמה לי שעלה 25 יורו ל אחד...לא בטוחה.

 

שיחק אותה.
היו בין 2-7 מעלות.
בהחלט מזג אויר שניתן להתמודד איתו בקלות עם כמה שכבות כובע וכפפות.
גשם זירזף פה ושם בקטנה...חותץ מפעם אחת ( וגם היא בקושי – אני פתחתי הילדים לא  ) המטריות נשארו סגורות.
 

אחרי טיולי חג המולד גם באלזס ( פעמיים ) וגם בבודפשט ציפיתי המון מפריז.
והתאכזבתי.
קישוטים מינימלים, באזורים רבים לא רואים בכלל שחג המולד.
אין שום אוירה מיוחדת.
פה ושם איזה עץ לא מרשים במיוחד.
בכל הנוגע לקניות ( שעשינו הרבה ) הקירבה לחג רק מביאה לעומס.
שווקי חג המולד גם הם ככה ..
השוק בשאנז זה ליזה לא פעיל השנה.
ביקרנו ב 3 
2 פיצים ( אחד ליד הנוטרדם והשני במונטאמרט )
ובאחד ענקי ב LA DEFANCE
השוק מאוד מגוון וגדול אבל אין בו אווירה...ערמה של דוכני מכירה זהים כולים במבנה….מנוכרים משהו. לא יודעת להגדיר למה...זה לא זה

אבל...פריז היא פריז.
והיא מהממת ( למרות שאתם מכירים אותי ואני ממש לא חובבת טיולי ערים...פריז היא יוצאת מהכלל ).
ונהננו המון המון למרות שלא היה אוירת חג מיוחד.
אני חזרתי לפריז אחרי 20 שנה שלא טיילתי בה ( בצורה מסיבית ) ושוב אהבתי כל רגע
2 בנות העשרה השתגעו עליה
והקטן...גם הוא חיבב מאוד


בתמונה עץ חג מולד עצוב משהו…..ליד הנוטרדם