לאחרונה נתבקשתי לכתוב כתבה על וייטנאם, שהוכנסה למדור חדש, שהושק בלמטייל, ומיועד לבני 50+. 

כתבה זו מבוססת על הטיול הנפלא שלנו בלמטייל, אבל מאורגנת על פי קריטריונים מובנים המאפשרים תכנון יעיל וקל . לפיכך הכנסתי לכתבה גם מקומות ומידע, שלא נמצאים באשכול זה.

שותפיי למדור כמו: רחל לבון- חברתנו היקרה, כתבו כתבות נהדרות על מדינות אחרות, וכדאי לכם להכיר את המדור.

כול הכתבות מאורגנות על פי אותם קריטריונים.

בכולן תוכלו לראות תמונות יפיפיות ומפות עם מסלולי טיולים.

כול הכותבים חלקו עם הקוראים את ניסיונם, והעורכת אביטל צירפה לכתבות טיפים וכתבות שנכתבו על ידי גולשי ואנשי ל”מטייל”.

מעתה יהיה הרבה יותר קל לתכנן טיולים.

 

נילי

הרשי לי להצטרף למתפעלים. טיפה באיחור. בין גמגומי האתר בשבועות האחרונים להיותי מחוץ לארץ תקופה ארוכה, לא עלה בידי לשבח את הכתוב והמצולם. מוטב מאוחר!  

רחל, עודד ושירלי!

 

תודה רבה שהגעתם עמי לקו הסיום.

תודה רבה עבור מילותכם החמות.

 

ראשי עדיין בוייטנאם.

 

ידידתי ג’ודי, נמצאת כעת בוייטנאם, המתכוננת לחג הטט.

חג זה הוא חג ראש השנה הוייטנאמי, והוא חל כול שנה בין סוף ינואר לסוף פברואר, כיון שהוא מחושב על פי לוח שנת הירח.

קיבלתי מג’ודי היום תמונות שצילמה מצפון וייטנאם – מן הכניסה לרכבל להר הפנסיפיאן ומן השוק של סאפה, והיא הסכימה שאשתף אתכם.

תודה ג’ודי!!!

 

נילי

 

 

רובי היקר, 

תודה רבה!

קראתי את תגובתך, אך משום מה דילגתי עליך, כאשר כתבתי…

בטוחה שאתה תגיע עם ענבל והבנות למקדשים המופלאים.

מצרפת לך סרטון של בחור הנותן עצות כדי ליעל את הביקור במקדשים, ולהמנע ממפגש עם התיירים הרבים. 

הוא ממליץ בין היתר על ביקור במקדש טא- סון, שאנחנו לא ביקרנו בו.

 

 

נילי

חזרנו למלון לאחר היום החוויתי והמפרך, שבו השכמנו ויצאנו לדרך כבר ב-4:30 …

 

בערב נסענו באמצעות הטוק טוק של המלון למרכז סיאם ריפ, וגילינו עיר לילית שוקקת חיים.

התחלנו לטייל בשוק הבגדים והאומנויות, שהוא שוק לילי, ואחר כך חצינו את אחד הגשרים המוארים וחברנו לפאב סטריט, שהוא מדרחוב לילי עמוס בתיירים.

 

נילי

רחל,

שמחה שהתקלה תוקנה וחזרת אליי.

 

בחרתי מתוך עשרות רבות של תמונות רק את תמונות הזריחה היותר מוצלחות…

 

המעמד להיות דחוסה בין תיירים צעירים וגבוהים עם מצלמות מקצועיות, ומבוססת בבוץ לא היה כול כך שפויי…

עפר טוען עד לרגע זה, שההמלצה להגיע לפני הזריחה לאנגקור וואט, היא נקמה של תיירים, שעברו את הסיוט הזה.

גבי- זו הייתה חוויה.

עפר טוען שהיה זה טיפ גרוע, כיוון שהיינו עייפים מאוד באותו היום, ועדיף היה להגיע לשקיעה באחד מן המקדשים האחרים (יש על כך המלצות במדור הטיפים של למטייל.)

*מצרפת סרטון של בחור שחשב כמו עפר….

 

אלעד,

המקדשים מרתקים! צר לי שלא זכיתי להגיע למקדשים נוספים.

ומה גם שלא בטוח שאגיע אי פעם למאצ’ו פיצ’ו…

עד הגעתי לשם, כלל לא ידעתי שהיתה לקמבודיה היסטוריה מפוארת שכזו.

 

לימורי,

איזה כיף, שאת מלווה אותי עד לסוף האשכול!

 

כבש,

לא זכיתי לצאת לטיול הגדול לאחר השרות הצבאי.

מקנאה בכול מי שזכה, וגם תמכתי בהחלטות של שלושת ילדיי לצאת לטיולים אלו, למרות שדי חששתי.

סיאם ריפ היום היא עיר מודרנית. רבים מסוחריה דוברי אנגלית, וכך גם עובדי המלונות. עדות קשה לקיומה של אוכלוסיה ענייה מאוד קיימת ליד מגרשי החנייה למקדשים, שם יש המוני ילדים קטנים מוזנחים ונשים, שרודפים אחר התיירים כדי למכור להם צמידים וכו’.

בפוסט הבא אעלה תמונות מסיאם ריפ כדי שתתרשם מחיי הלילה בה.

 

נילי

 

 

גם של מקדשי אנגקור מפוצצי תיירים (עם מעקה!!! וסלפיז!!!) וגם של מלון מפואר בסיאם ריפ!

הייתי בקמבודיה לפני הרבה מאוד שנים. עוד לפני שאנג’לינה ג’ולי באה לצלם את הסרט שפרסם את המקום. אפילו כביש סלול עוד לא היה אז מתאילנד. היססתי אם לנסוע כי קמבודיה היתה עדיין מסוכנת, עם מחסומים חמושים בכבישים ומוקשים בחלקים מאנגקור שבה פעלו גם שודדי עתיקות בלילות, זה היה קצת מערב פרוע. אבל בסוף החלטתי ללכת על זה לביקור מהיר של 3 לילות. ידעתי את זה כבר אז אבל כשרואים את התמונות הללו אז עוד יותר מובן עד כמה ההחלטה הזו היתה נכונה. המקדשים היו ריקים לגמרי למעט קצת נזירים ופה ושם כמה מתפללים מקומיים. טה פרום המדהים היה ריק לחלוטין ואפשר היה לטפס ולזחול בכל מיני חלקים שלא שוקמו כאילו אתם מגלי ארצות שחוקרים אתר מסתורי שאף אחד לא מכיר. אז לא היה מלון חמישה כוכבים ובקושי היה מזרן על מרפסת עם רשת קרועה נגד יתושים, והיו 2 ורבע מקומות לאכול והיו קטעים מפחידים, אבל הכל היה שווה את זה, חוויה של פעם בחיים לבקר במקום כזה בלי להרגיש כמו באתר תיירות, כשהוא עדיין היה בתולי ונטול תשתיות ומבקרים. 

 

למרות שמשמח אותי בשביל קמבודיה האומללה שהיא מקבלת היום את התיירים שראוי למקום מרהיב כמו אנגקור לקבל, ושהכסף שהם מביאים (לפחות אלו שמשלמים ישירות לעסקים מקומיים) תורם ועוזר למדינה הזו להשתקם ולהתפתח אחרי הזוועות שהיו שם. 

 

Ta Prohm

לאחר שסיימנו את הביקור במרפסת המלך המצורע הלכנו למגרש החנייה לפגוש את דובאן ברכבו. הוא הסיע אותנו למקדש האחרון, שבו ביקרנו,  מקדש-

 Ta Prohm.

 

זהו אחד המקדשים המפורסמים ביותר מבין מקדשי אנגקור, כיון שהוא הושאר ברובו כפי שהוא נראה לאחר עבודת ניקוי ושימור בסיסית ב-1920, עם עצי ענק בעלי שורשים עצומים, שצמחו בין קירותיו. גם הסרט "טומב ריידר" בכיכובה של אנג'לינה ג'ולי, שבחלקו צולם בו, עזר לפרסומו. לפיכך פגשנו כאן המוני תיירים.

 

Jayavarman VII , המלך שבנה את אנגקור תום, בנה את המקדש הבודהיסטי הזה.

המלך הציב פסל של אמו במרכז המקדש, המציין את החוכמה, כיוון שהקדיש לה את המקום.

במקדש נמצאה כתובת מ-1186 המשבחת את המלך ועקרי הבודהיזם, ומכילה רשימת פרודוקטים ששימשו בטקסים דתיים, ורשימה של אנשי דת ורקדנים, ששרתו במקום- 12,500 איש. לפי הכתובת 80,000 אנשי הכפרים הסמוכים תחזקו את המקדש.

יש בכתובת גם אזכור ל-102 בתי חולים, שהיו פזורים אז באימפריה הקמרית ולפריטים, שהיו חייבים להימצא בכול בית חולים.

 

בניגוד למקדשים האחרים שבהם ביקרנו, זה מקדש שטוח.

חוויה הייתה לגלות מידי פעם את עצי הענק, שהשתלטו על חלקים שונים מקירות המקדש.

 

כמות הסלפי האסיאתית, שצולמה בזמן שהותנו במקום, הייתה בלתי נתפסת!

נילי

צפנת,

תודה רבה עבור הלווי הצמוד!

שמחה שהאשכול מעניין!

 

מירה,

הגעת לקראת הסוף, ויש בכך יתרון!

אחרי הטיול הזה, אני מקווה לטעום ממדינות נוספות שאינן מערביות, והלוואי שהחלום, שאני מתחילה לרקום כעת, יהיה חלומנו המשותף.

 

נילי