בהפרש המחיר בין כרטיס טיסה של היום לשל פעם אתה יכול לקחת עוד 2 מזוודות, ארוחות, מקומות ישיבה מסומנים, ועדיין ישאר הרבה הרבה עודף.

עד לפני 5 שנים עוד טסתי לאירופה בקיץ במחיר של 600 דולר. מאד לא הייתה טיסה אחת במחיר שעובר את ה-300 דולר (כולל מזוודות)

לא, אני לא מתגעגע.

פעם כשהייתי חוזר מהטיול הייתי מבין שפספסתי המון מקומות מעניינים שהייתי לידם, אבל איכשהו אף אחד לא הפנה אותי אליהם

פעם לא רק הטיסות היו מאד יקרות, אלה גם כל השאר. לא הכרנו איך קונים כרטיס תחבורה ציבורית שבועי (גם אם היה כזה, כתייר לא ידעתי על זה), לא היה שום קופונים בשום מקום. על חלק גדול מההוצאות היית חייב לעבור דרך סוכן שגבה עמלה נאה. לא ידענו איך למצוא מסעדה זולה אז אכלנו במסעדה הראשונה שראינו (מלכודת תיירים כמובן), לא ידענו שאולי השוקולד בחנות יותר זול מאשר בארץ, אבל אם נתרחק טיפה יותר מהחנות ליד המלון אז הוא יהיה הרבה יותר זול.

פעם אולי לא היינו מכורים להעלאת תמונות לכל מיני אתרים, אבל היה צריך לשמור בשבוע עיניים על הפילים (ולא להעביר בשיקוף). היה צריך להחליט אם ביומיים הקרובים יש פילים רגיל או שיקופיות (100 או 400 אסא?), ורק אחרי שחזרנו לארץ ופיתחנו ראינו שכל סדרת התמונות (סדרה = 3 תמונות כי זה יקר) עם השומר של המלכה יצאה מטושטשת

ואגב, פעם גם התמונות מראש לא היו מי יודע מה אז גם קנינו סדרת גלויות באתר התיירות (במחיר מופקע) כדי שנוכל להראות בבית מה ראינו

פעם לא היינו לוקחים סלולי לחו”ל (טוב, בכלל לא היה סלולרי) ופעם ביומיים היינו יורדים לטלפון הציבורי ליד המלון כדי לצלצל הבייתה לשיחה קצרצרה. שלא לדבר על הגלויה שהייתה מגיעה אחרינו. ומי שנשאר בארץ היה בהיכון של הימים למקרה של שיחת טלפון. לא עוזבים את הבית, ולא משתמשים בטלפון כדי שחלילה לא יהיה תפוס. מי שהתקשר אלינו ביקשנו ממנו בנימוס שנדבר עוד שבוע כי אולי יתקשרו אלינו מחו”ל.

פעם לא ידעת אם נהג המונית עושק אותך בדרך למלון או בכל נסיעה אחרת כי לא היה לך מושג מה המחיר הסביר ומה הדרך הנכונה (תיקון – ידעת שהוא עושק אותך)

פעם היינו נוסעים עם חגורת כסף שגרדה לנו בגוף, והייתה מלאה מזומנים בכמות שלא מביישת בסטיונר ממוצע. שלא לדבר על המחאות הנוסעים. וזה בלי שאני מתייחס לתקופה שאת המזומן לטיול היית ממיר בכניסה לבניין ברחוב לילינבלום בתל אביב מאנשים שביום יום אתה מעדיף להתרחק מהם ככל האפשר

פעם היינו צרכים לנסוע לקצינת הקישור שלנו כדי לקבל חותמת בדרכון שמרשה לנו בכלל לנסוע לחו”ל, ואם קצינת הקישור לא רצתה – לא הייתה חותמת

פעם היינו מקבלים מאנשים רשימות של מה להביא מהדיוטי או מחו”ל (מי זוכר את הפרק עם הבושם בקרובים קרובים), וחלק לא זניח מהטיול היינו צרכים להשקיע בזה (היום – תזמין לבד מאיביי/אמאזון. זה גם ככה יגיע לפני שאני חוזר)

פעם כדי לדעת אם הטיסה בזמן היינו מתקשרים ל”תקליט” ומחכים שעה ארוכה לשמוע את כל הטיסות שלא מעניינות אותנו עד שהיה מגיע מספר הטיסה שלנו. ובדיוק באותו רגע היינו לא מרוכזים אז היה צריך להקשיב שוב סיבוב שלם כדי להבין מה שמענו.

פעם – אם עשינו טיול מתגלגל בלי להזמין מקום לינה היינו נכנסים למלון הראשון שרואים. שלרוב היה עלוב ויקר, ובבוקר אחרי 5 דקות נסיעה היינו רואים מלון מפואר וזול יותר

פעם קרה לנו שלא מצאנו מלון בלילה. כי לא הזמנו, ולא היה כלי לחיפוש בזמן

אמת. אז נסענו 200 ק”מ למצוא מלון או שבסוף ויתרנו על שינה וסתם נמנמנו באוטו באיזה מגרש חניה של סופר

אם בנוסטלגיה/זכרונות עבר להתרפקות

עסקינן,אזכיר עובדה פשוטה,שהפכה למחלבה המודרנית,של חברות התעופה למינן והיא.......לא טעיתם " הכבודה

למטוס ".

זכורני שבטיסה לארה"ב,מלבד הטרולי

הורשה כל נוסע,להביא שתי מזוודות,עם

משקל 50 פאונד לכל אחת,כך שזוג נוסעים,יכל להביא יחדיו,מטען הקרוב

ל 100 ק"ג,חוץ מהטרולים......אח...אח

...איפה הימים ההם......היו ונעלמו,אל

תוך נבכי היסטוריית הטייס.

ובנוסף למאמרים המלומדים,של חברי

הפורום,ברצוני לציין,תופעה נוסטלגית מצערת ומכוערת.

לאורך ההיסטוריה ובניגוד,לחושפי ומשמרי,העתיקות או המבנים המודרניים והמתקדמים,משחר ההיסטוריה,דרך תקופת הרנסאנס,ועד

ימינו אנו,היו תמיד את הוונדלים התרבותיים,שלא חסו על חיי התושבים,

ושכיות החמדה,שהם חיו בתוכן,והחריבו

רצחו ושרפו,את כל הנקרה בדרכם,וחבל

שכך.

בכך גרמו לעיתים נזק בלתי הפיך,או מחיקה מוחלטת ,של ערים וכפרים,שנחשפים היום,ברחבי תבל,וגם

אצלנו,בחפירות תילים,לחשיפות היסטוריות,של אתרים שונים.

בדוגמאות מייצגות לאורך ההיסטוריה.

1)שריפת אתונה והחרבתה,על ידי הפרסים.

2)החרבת ושריפת ירושלים על ידי הרומאים.

3)הרס מפלי פליטוויצה,על ידי הצבא הסרבי.

4)ההריסות המבוצעות,על ידי דע"ש.

5) הרס וגניבת עתיקות,בירושלים

ובקעת הירדן.

6)" הישראלים היפים ",ששמם יופיע לדיראון עולם,על קירות יוון,ופוגעים בשאר התיירים מישראל,במקרה הזה,

טיפשות וחוסר יחס להיסטוריה.

כאשר אם איני טועה,הכל כמלחמת דת.

וקו זה מוביל לצערי,לאורך ההיסטוריה כולה.

חבל שכך,וחובתנו לשמור,לשמר ולכבד,

כל אתר באשר הוא.

המשך טיולים יפים ומוצלחים.

שבוע טוב ומבורך חיים.

היום הרבה יותר זול וגם יותר קל לארגן.

וגם התרגשות, הכל פונקציה של המבנה הנפשי והיכולת ליצור את ההתרגשות מבפנים.

זה לא קשור לטכנולוגיה כלשהי או להיעדרה.

גם יעדים לא שגורים במדינות שכולם נוסעים אליהן, כל כך למצוא אם קצת מחפשים מעבר לסיפור המסע הנפוץ.

ואגב, גם היום מתברברים עם ה-GPS. אם זה כי החמצת פנייה, או כי בסרביה הוא חצי הזמן בערים שולח אותך לכבישים שנסגרו בגלל עבודות. 

“לתקתק שעון מבחינת זמנים” זו גם בחירה. גם כשלא היה אינטרנט זמין יש מי שניסו לראות 4 ארצות בשבוע ורצו ממקום למקום. כמו שיש אנשים שמחוברים צמוד לסלולארי ועדיין בוחרים לנסוע לעיר אחת לשבועיים שלמים. 

חוכמת המונים – נו… ראו את הסיפור על המסעדה שזכתה לתשבחות של המונים בטריפאדווייזר ואי אפשר למצוא בה מקומות, ופתאום הסתבר שהיא בכלל לא קיימת. בהרבה מדינות המקומות המוצלחים יותר שאכלתי/ראיתי לא היו ממילא באתר ההוא או בבלוגים/טיפים. 

לגבי ה”לחץ למצוא מקום לינה”: דווקא זה לא היה פעם. בגלל שהיו פחות תיירים ואף אחד כמעט לא הזמין מראש (במיוחד תרמילאים) אז במקומות הכי עמוסים בשיא העונה אף פעם לא הזמנתי מראש, ולפעמים רק בשבע-שמונה בערב חיפשתי מקום לינה, לפעמים אפילו לארבעה, ולא היתה כמעט אף פעם בעיה. אם לא היה במקום הראשון, היה חדר במקום השני. 

ראשית התגובה כן נמחקה- טעות טכנית (שלי) אחרי שההודעה שכפלה את עצמה ואיתך הסליחה.

פעם טיילנו עם מפה על הבירכיים וטעינו בדרך ,והתברברנו וזה היה חלק מהחוויה וחלק מהויכוחים הזוגיים של “אמרתי לך לפני שלשה צמתים שצריך לפנות לכוון B87”

היום, הGPS מוביל אותנו.

איבדנו את התהייה והטעייה- אבל הרווחנו טיול שממוקד במטרות ופחות בדרכי ההגעה, נינוחות ולסמוך על המכשור שיקח את הדרך הנכונה (הוא לא!) ולא יטעה אותנו (בתקווה שלא יעצור באמצע שדה תירס ויודיע בחגיגיות “הגעת ליעד” ).

פעם היינו נכנסים לכל מלון דרכים על הכביש הראשי כי זה מה שראינו על הדרך

אח”כ ראינו שיש כבישים צדדיים

אח”כ גילינו שאפשר להשתמש בהמלצה של דודה דבורה על צימר קסום שהייתה בו בערבות טוסקנה (הוא לא) ולהתפלל שיהיה מקום פנוי( היה וקללנו אותה ואת הטעם שלה ).

אח”כ מצאנו שאפשר גם למצוא המלצות של “כוכב 33” ושל “הנוסע השמיני” ברשת- ולקחת את ההמלצות שלהם כלשונן- ואולי אפילו אפשר להזמין מראש, להתקשר ולדבר בצרפתית מגומגמת ולקוות ששנינו הבנו אחד את השני- ובשלבים מתקדמים אפילו לשלוח מייל.

אח”כ גילינו את נפלאות “חכמת ההמונים” שלא צריך להסתמך על “הנוסע השמיני “ העלום והדודה, ואם 754 גולשים אמרו שהלינה במקום נעימה- יש סיכוי סביר שתהיה כזו.

ואז גם גילינו שאפשר להזמין דרך מנועים-ואפשר גם לבטל עד זמן קצר לפני ההגעה והפכנו לדוקטורנטים באיתור לינה-הזמנה-ביטול (בתקווה שלא שוכחים).

אז הספוטניות נעלמה ----אבל הרווחנו שעות טיול ממוצות יותר ולא להתחיל בשעה 16.00 לחפש מקומות לינה, להיכנס ללחץ (היא) להגיד “הכול יהיה בסדר, מה נראה לך שנישן עם 3 ילדים במכונית?”

וכך גם כמובן לגבי היעדים והמסלולים- יש יתרונות לא מעטים בעידן הנוכחי, אבל לעיתים הופכים את הטיול לסימון V על היעדים שכבר חרשנו מכל הזוויות האפשריות דרך הרשת- וכבר יודעים איך נראים, ומה עושים, ומה ההיסטוריה שלהם ורק צריכים בעצם לראות בעיניים-שככה זה באמת.

הנוסחה המנצחת לדעתי-מינון.

שילוב של התכנון עם הגמישות והספוטניות

מרחב שוליים גדול לשינויים תוך כדי תנועה.

אבל לכל אחד הנוסחה שלו

לא הייתי פוסלת את יתרונות הקדמה לטובת הנוסטלגיה.

גם כיום מתגלים או נחשפים,אתרי תיירות,או ממצאים ארכיאולוגיים הסטוריים,מכמה סיבות.

ייתכן חשיפה ארכיאולוגית חדשה,מדעית

או מחקרית,ואולי אפילו בנקודות שפל,

לאורך מצוקי וחופי הים.

ייתכנות אתרים שנתגלו כתוצאה של,

טעות ניווטית.

אתרים שמתגלים במסעות הרפתקנות,

או במסלולי טיילים,סביב העולם,באיתור

פינות חמד נידחות,כגון המשפחה המטיילת,שאת החומר שכתבו וצילמו,הן

בתמונות מרהיבות מהשטח,והן בכיתוב 

מהשטח מנסיונם האישי,הכולל חוויות

והמלצות לטיילים הבאים.

אפשרות חשיפה נוספת ופשוטה יותר,

באתרי מורשת והיסטוריה,שהיו סגורים,

עד הזנחה,תחת שלטונם של רודנים,

עד לנפילתם מהשלטון,והאפשרות,לתת

נופך ואתרים נוספים,באותה המולדת.

עם התפתחות הטכנולוגיה,וגודל העדשות לצילום רחוק,ניתן לגלות מבנים

או כל אתר ביקור חדש,בפיתוח התמונות

כלי צילום חדיש ויעיל,ברמת צילום גבוהה מאוד ואיכותית,4k ,הוא הרחפן,

שבמגבלות שטח יחסיות,ללא צורך בטיפוס ממושך,או הליכה ארוכה,ניתן

בעזרתו לסרוק ולצלם,תא שטח נרחב או

גבוה,כתלות בנתוניו הטכניים,כך שגם כיום,ניתן למצוא ולבקר,אתרים ישנים

וחדשים,שנתגלו ונחשפו,בתקופה האחרונה.

וכך מלבד החומר הקיים בפורום,בטיפים

בבלוגים,ובסיכומים השונים,ניתן לקבל

כתבות עזר חיצוניות לפורום,כתוספות

להמלצות המלומדות של החברים,ודגש

על אתרים חדשים,שלא נודעו או בוקרו

על ידי טיילי הפורום,וכל עזרה מכל סוג,

תתקבל בברכה.

המשך טיולים מוצלחים ויפים.

שבת שלום חיים.

בהחלט שוקלת לחזור לספונטניות, בלי לקרוא יותר מדי,בלי לראות יותר מדי. 

בטיול שלי בסוכות התכוונתי להיות רק באוסטריה,התחלתי לקרוא בלוגים, הוספתי את בוואריה, המשכתי לקרוא הוספתי את צפון איטליה. 

העמסתי מדי, נהניתי,ראיתי,חוויתי אבל.... זה לא היה אחד הטיולים המוצלחים,לא הייתה ספונטניות כמעט, הכל היה צריך לתקתק כמו שעון מבחינת זמנים. 

וגם פעם היו אפשרויות. היכרתי לא מעט ישראלים שכבר לפני 20-30 שנה היו ביעדים לא מוכרים ובפסטיבלים שמי שמע עליהם (ולא, בשום מקום אנחנו לא ראשונים). גם אני הייתי ביעדים כאלו לפני הרבה שנים. היו אפשרויות, רק שלא היה אינטרנט לצעוק את זה שהיית שם באינסטגרם. 

כולנו טסנו לאותם היעדים – פריז, לונדון או רומא. מי בכלל שמע על אשבורן, סנודוניה, קאסל, פאפוס?

כולנו היינו מבקרים באותם אתרים – לובר, ארמון באקינגהאם, הותיקן. רק מה שכתוב במדריכי הטיולים שכולם היו קוראים. מי בכלל שמע על מונפארנס? על רחוב ניל? 

דווקא היום יש הרבה יותר אפשרות ללכת אל הלא נודע – אל יעד לא מוכר, אל פסטיבל מקומי שאולי אנחנו הישראלים הראשונים אי פעם שמבקרים בו. 

ולך חיים איזה כיף שהפתיעו אותך ועוד לכזה טיול, לצערי לא נראה לי שזה יקרה לי פעם. 

אבל החיים מלאים הפתעות. 

אני דוקא מרגישה כל כך הפוך, שפספתי, וגם למעשה פחות נהנתי בטיולים של פעם.

ההבדל הוא מאד משמעותי בעיני כשיש אפשרות להכנה מדוקדקת והמלצות טובות בכל נושא. אני ממש מתלהבת מזה כל פעם מחדש, מהעושר הזה ביחס לעבר, שקיים ברחבי הרשת, וכאן באתר בפרט - היכולת להבין את אופי הטיולים והמטיילים מתוך סיפורים והמלצות ולקבל המלצות שרלוונטיות לסגנון שלי בהתאם לכך היא  פשוט נהדרת, ומשדרגת כל טיול!

אני נהנית יותר היום, להיות גמישה מתוך הכירות עם החומר ולא מתוך בורות (שזה בעצם היה המצב פעם..).

יחד עם זאת, אין ספק שלפעמים הייתי מעדיפה לדעת פחות על המקום שאני עומדת לראות, ובודאי לראות פחות תמונות, ולהיות גם קצת מופתעת

אולי מסכים חלקית,בבידוק ודירוג בתי המלון ןלשמחתי תמיד מצאתי מעל המצופה.

לגבי אתרים מוגדרים ומפורטים,לא מסכים לחלוטין,וכתבתי על כך,ועדיין מרכז סיכום ותמונות,תחת הכותרת :

" המסלול שלא היה ".

טיול הפתעה שהוזמנתי,כחתן יום הולדת

היה זה בחודש מאי,ובו הוצנחתי לטיול

הפתעה שאואגן עבורי,צפון צרפת ושוייץ,

האלפים שלהם,מלום באתר סקי צרפתי,

העיירה אנאסי,וסיור יומי בג'נבה.

כל אלה בנו ךנו מבלול לא מתוכנן ומאוד

אקרעי,שלשמחתנו,עבר כולו כרובו בטבע,בחורשות ויערות עד ,במעבר גשרים,על נחלים ונהרות.

באתרי היסטוריה,ומבנים מעניינים,והכל

תוך הנסיעה ל- 4,נקודות לינה שונות.

אחת הצפונית בדיבון צרפת,מכאן לאנאסי,שלישית באלפים הצרפתיים המזרחיים,במלון שהוא ביתת גולשי סקי

Chalet white Eden,ןהרביעית הגריה והיקרה מכולן בסמוך לשדה בג'נבה,

בצד הצרפתי.

חוויות ואתרים,שעלו מעבר לציפיות,הן

ביופיין ומיקומן הנשגבים והמדהימים,והן

בעצם הופעתם כהפתעות קסם,וזאת תוך כדי הנסיעות,לאתרי הלינות,ובחירת תוואים,על הדרכים העוקפות,ולא דרך הכבישים המהירים.

רק כך ניתן ליהנות,ממסלול ואתרים,ללא

הכנות מקדימות.

המשך טיולים מוצלחים ויפים.

שבת שלום ומבורכת חיים.