בחזרה

הטיול שלנו לצפון איטליה – אוגוסט 2009



  • הקדמה – מה, מי, מתי...
    נוסעים לחופשה משפחתית של 11 ימים, בצפון איטליה. 3 לילות בדולומיטים ועוד שבוע באגם גרדה.
    במשפחה שלנו אבא, אמא ושלושה אינדיאנים - הגדול בן 11, האמצעית בת 8 והצעירה בת 3.
    את הנסיעה (טיסות לורונה, כפר הנופש בגרדה ורכב שכור) הזמנו דרך תמוז- בונג'ורנו איטליה. בזמנו ההצעה שלהם הייתה משתלמת לעומת הזמנה של כל פריט בנפרד. חוצמיזה, הם היו נעימים, יעילים ואדיבים לכל אורך הדרך. ממש סבבה. שמוליק היה זמין לנו בטלפון כל הזמן, ענה לכל שאלה ועזר בסבלנות ובנועם.
    זו לנו הפעם הראשונה בכפר נופש. אני חייבת להודות שהסידור הקבוע שלנו של לינה בחוות וב- B&B מוצא חן בעיני יותר, אבל עבור ילדים יש בהחלט יתרונות במבנה הזה של חופשת כוכב עם לינה בכפר נופש.
    בהתחלה הזמנו את השבוע בכפר הנופש באגם גרדה. אח"כ, כשהתחשק לי להוסיף עוד קצת זמן בדולומיטים, הקדמנו את הטיסה בכמה ימים והזמנתי באינטרנט את הלינה בארבה, שממוקמת על דרך הדולומיטים.
    את תכנון הטיול הפקדנו, שוב, בידיה האמונות של יונית. גם הפעם היא השכילה לתכנן לנו אוסף ימי טיול מעולים מתוכם הרכבנו את המסלול שלנו. ההסברים המפורטים, ההנחיות המקלות והעוזרות והטיפים החשובים, אלה הדברים שהופכים טיול להצלחה גדולה. תודה, יונית!

    הטיסה המריאה מוקדם מאוד בבוקר, מה שאומר לילה בכלל ללא שינה (אמא) או לילה כמעט ללא שינה (אבא והילדים). השדה עמוס בטירוף. עם קצת עזרה מחבר יקר אנחנו צולחים את התורים בקלילות וכבר שואפים מלוא הריאות ריח של חו"ל בדיוטי-פרי.
    טסנו לורונה עם Neos, צ'רטר איטלקי. ממש בסדר. המריאו בזמן. היו יעילים ונחמדים. כל המטען הגיע. אין תלונות.
    נחתנו בורונה בתשע בבוקר. השדה קטנטן וההתנהלות זריזה. צ'יק-צ'ק ואנחנו אוספים את הרכב השכור. פורד פוקוס סטיישן. לא סופר-מרווח, אבל בבגאז' נכנסו 3 תיקי-מזוודה שמנמנים, 4 תיקי גב וטיולון. הילדים במושב האחורי, הקטנה בבוסטר. צפוף. הם עייפים ומקטרים. אנחנו יוצאים על האוטוסטראדה לכיוון הדולומיטים.


  • היום הראשון – נוסעים לדולומיטים
    בדיעבד הייתי מתכננת אחרת. הנסיעה לדולומיטים אחרי לילה ללא שינה קשה נורא. אין לנו כוח. אנחנו לא נהנים מכלום. הילדים מקטרים, הקטנה מיללת... מבאס. הנסיעה לא מאוד ארוכה. 3 שעות, אולי. בדרך עוצרים באגם קראזה. אנחנו כ"כ מרוטים שהמצלמה נשארת באוטו, אז תמונות-אין. האגם כנראה יפה אבל אנחנו לא מצליחים להבחין ביופיו מבעד לעפעפינו הדבוקים...
    הקטע האחרון בנסיעה קשה במיוחד. דרך הדולומיטים מפותלת. הסיבובים בעליות ובירידות, לפעמים תלולים. הילדים ישנים מאחור ואני מנקרת. מנסה בכל הכח לא להירדם כדי לשמור על האיש הנוהג...
    מגיעים למלון בארבה. גרני מוניקה. מלון קטנטן, פשוט, בניהול משפחתי. לקחנו שני חדרים שממוקמים זה מול זה. סה"כ 160 יורו ללילה, כולל ארוחת בוקר שווה.
    אנחנו מקבלים את החדרים וצוללים לשעתיים שינה. כשמתעוררים יוצאים לארוחת ערב בפיצריה הנפלאה בארבה. אחלה פיצה.
    אחרי ארוחת הערב, חוזרים למלון לישון עד הבוקר.
    אני חושבת שבדיעבד נכון היה לנו יותר לבלות את היום הראשון בטיול נינוח בורונה, קרוב לשדה התעופה. לישון שם בסביבה ולצאת לנסיעה אל הדולומיטים למחרת בבוקר. כנרה שטיסות לילה לא ממש עובדות טוב בשבילנו...


  • היום השני – עולים אל הר המרמולדה
    קמנו מאוששים במצב רוח נפלא. השמש זורחת, האוויר צלול. מתחת למרפסת החדר זורם נחל קטן ופכפוך המים משתלב נפלא עם נוף הדולומיטים שרואים מהמרפסת.
    אחרי ארוחת בוקר מצוינת במלון, אנחנו בדרך להר המרמולדה. הפסגה הגבוהה ביותר בדולומיטים. את היום מתחילים בנסיעה על דרך הדולומיטים, בכוון מערב, עד לקאנזאי. אתמול סבלנו נורא בנסיעה הזו, היום – תענוג! הנוף שניגלה עם כל סיבוב, שפע המים... ממש כייף. אנחנו עוצרים במעבר ההרים בפורדוי, ובעוד כמה נקודות לאורך הדרך הנהדרת.
    לגבי דרך הדולומיטים – אני זוכרת כמה דיונים בעניין הדרך הזו בפורום ואני חייבת לתרום את "שני הגרוש" שלי. הדרך מפותלת. נורא מפותלת. סיבובים חדים ותלולים. הנהיגה לא פשוטה. הכל נורא-נורא לאט, בעיקר אם לפניכם נוסע אוטובוס... או קראוון...גם אם הגרלתם ילדים מהזן המקיא זו עלולה להיות בעיה...
    שווה לשקול את מיקום הלינה בכובד ראש. הלינה בארבה היא נפלאה מבחינת המיקום המרכזי של העיירה, אבל היא חייבה אותנו לנסוע שוב ושוב בדרכי ההרים התלולות. אילו הילדים שלנו היו פחות "עמידים" או אילו האיש היה נהג פחות מוצלח (שימו לב למחמאה הסמויה... Rolling Eyes ) הנסיעות היו עלולות לגרוע מהנאתנו.
    אחרי קאנזאיי מתעקלים לכוון מזרח ונוסעים אל המרמולדה. אל ההר אפשר לעלות בשני אופנים – סט רכבלים "רגיל", בקרוניות סגורות או רכבל "הרפתקני"- פתוח. הרפתקני זה אנחנו! מייד כשרואים את הסכר העצום פונים ימינה ונוסעים עליו עד לחניון הענק. משם עולה הרכבל אל ההר.
    קרוניות העמידה הפתוחות של הרכבל בתנועה מתמדת. הנוסעים עומדים בנקודה המתאימה ו"מקפצים" אל הקרונית הנוסעת. שני נוסעים בכל קרונית. מדליק. את הקטנה החזיק אחד מאנשי צוות הרכבל וכשהגיעה הקרונית הוא בערך השליך את הילדה לתוכה. אחריה עלה עוד ילד ואח"כ אבא או אמא. הנסיעה למעלה איטית ומענגת. הנוף מדהים. הילדים עסוקים בלנופף לאנשים בקרוניות היורדות מולם. האמצעית מאושרת... האנשים עונים לברכת השלום שלה ב"צ'או בלה"...
    למעלה, מסלול קצרצר בעליה ו... שלג! איזה כייף, שלג באוגוסט!
    אחרי ארוחת עשר מול הנוף יורדים חזרה למטה ברכבל ושמים פעמינו את עמק גרדנה.
    את החצי השני של היום בילינו בואל די-גרדנה. עברנו במעבר סלה המרשים, סיירנו בעיירות, עשינו פיקניק בחוץ וסיימנו את היום בגלידה נפלאה באורטיסי.
    בדרך חזרה נוסעים עוד עיירות דולומיטים חמודות. נתקלנו פתאום בשוק איכרים. מקומיים מוכרים מתוצרת המשק, אוכל, יין, מוסיקה. כל העסק. הילדים הוציאו מרץ בגן השעשועים הסמוך ואנחנו חילצנו עצמות מהנסיעה הממושכת.
    ארוחת ערב אנחנו אוכלים בארבה, במסעדה מומלצת בשם Miki’s Gril.

    הסכר ליד המרמולדה קרוניות פתוחות
    הסכר ליד המרמולדה(גודל:24.15KB)קרוניות פתוחות(גודל:21.17KB)

    קרוניות פתוחותהסכר ליד המרמולדה


  • היום השלישי – מערב הדולומיטים אל קורטינה
    קמנו לעוד בוקר נהדר. היום נוסעים לכוון השני. להפתעתי, דרך הדולומיטים מערבה מארבה לקורטינה הרבה יותר נוחה לנסיעה. הכביש רחב יותר, פחות מפותל ופחות תלול, אבל הנוף... לא פחות מרשים!
    תחנה ראשונה במעבר ההרים פאלזארגו. כאן עולים אל הפסגה ברכבל גדול וסגור. אחרי ימים ספורים בדולומיטים רכבלים, משום סוג, כבר לא עושים שום רושם על הילדים שלנו... למעלה תצפית נוף נהדרת אל המרמולדה, הפסגה בה בקרנו אתמול.
    למיטיבי הלכת שעיתותיהם בידם מציע ההר הזה עוד אופציה מעניינת. אפשר לרדת ברגל מלמעלה ובדרך לטיל במנהרות מתקופת מלחמת העולם הראשונה. כדי לבקר במנהרות חובה להגיע בנעלי הליכה סגורות ולהצטייד בקסדה עם פנס, כמו של כורים, אותה ניתן לשכור בתחנת היציאה התחתונה של הרכבל. אילו היה לנו זמן היינו בודקים את העניין הזה. נראה מלהיב.
    עכשיו ממשיכים אל קורטינה. בתכנית למצוא קודם כל סופר מרקט ולהצטייד במצרכים לפיקניק-צהריים וגם בסוללות למצלמה, אבל מייד בכניסה לעיר אנחנו מבחינים בשילוט אל פארק החבלים. תכנית הסופר נזנחת לאלתר! הילדים באקסטזה. איזה פארק מוצלח. אנחנו מבלים בו נפלא כמה שעות.
    אפילו לקטנטונת יש פארק ג'וניור במיוחד בשבילה. גם היא מקבלת קסדה ועוברת את כל המסלול שלה באושר גדול.
    צילומים אין לנו למרבה הצער... הסולללות של המצלמה שבקו, ואנחנו בכלל היינו בדרך לסופר!

    המרמולדה תצפית
    המרמולדה(גודל:13.63KB)תצפית(גודל:20.22KB)

    המרמולדהתצפית


  • היום השני – עולים אל הר המרמולדה
    הי, קטי, ברוכה השבה. מזמן לא ראינו אותך באמת. תמשיכי בבקשה, ועם התמונות. את יודעת שבפעם הבאה תירוץ של "המצלמה באוטו" לא יתקבל, כן?
    Cool אלונה


  • הודעה נפרדת לטובת כל מי שלא יודע ופוחד לשאול...
    הודעה נפרדת לטובת כל מי שלא יודע ופוחד לשאול... מהו פארק חבלים???
    פארק חבלים הוא פארק אתגרי בו מטפסים, עולים, יורדים, גולשים באומגה וכו', וכל זה במרומי עצים. קצת כמו "טרזן להמונים". בד"כ הפעילות מחולקת ל"שלבים" המיועדים לגילאים ו/או לגבהים שונים.
    כשמגיעים לפארק מודדים גובה, מקבלים ציוד (קסדה, כפפות ורתמה כמו של סנפלינג שעליה שתי טבעות D לאבטחה וחיבור אחד לכבל אומגה). מתרגלים פעם אחת "על יבש", על כבל הדגמה כשהרגליים על הקרקע, וכשהמדריך ממסכים שהכל בשליטה יוצאים לדרך.
    מתחילים בד"כ בשלב הפשוט והקל ביותר ומתקדמים בשלבים אל המסובכים (והגבוהים... והמפחידים...) יותר.
    המסלול בכל שלב מסומן באיזשהו שילוט או צבע לזיהוי והוא חד כיווני. על העצים יש "פלטפורמות" עליהן ניתן לעמוד ובין העצים יש "משהו" – בולי עץ, רשת חבלים, סולמות, אומגות... בכל עת חובה שטבעת D אחת לפחות תהיה מחוברת לכבל לביטחון. אין שום שלב בו המטפס לא מאובטח בכלל.
    כל שלב מותר לעשות בד"כ שוב ושוב.
    בקיצור – כיף ענק לאמיצים!

    בפארק החבלים
    בפארק החבלים(גודל:24.76KB)

    בפארק החבלים


  • היום השלישי – מחצית שניה - צפון הדולומיטים
    יוצאים מפארק החבלים והקטנה נרדמת באוטו. אנחנו ממשיכים בנסיעה לצפון הדולומיטים. התחנה הבאה אגם מיסורינה והר שלוש הפסגות- ה"טרה צ'ימה". הגענו לאגם מיסורינה היפיפה, חנינו, טיילנו קצת מסביב לאגם והחלטנו ללכת לאכול (הרי לסופר לא הגענו ומצרכים לפיקניק אין...). בחרנו בפיצריה מקסימה על קו המים. כידוע, המטבח במסעדות באיטליה נסגר שלא בשעות הארוחות. הפעם, יותר מזל משכל... הספקנו ברגע האחרון. המלצר הודיע שבעוד עשר דקות המטבח נסגר ושנזמין מהר. הזמנו מהר. מאוד.
    אחרי ארוחת הצהריים ממשיכים לתחנה האחרונה בטיול היומי – אגם ברייס. אגם ברייס נחשב לאגם היפה בדולומיטים ואני ממש יכולה להבין למה. הוא קטן, וקסום ומיוחד מאוד. בדרך אליו השמיים מתקדרים ואפילו מטפטף קצת מה שרק מוסיף לקסם של האגם.
    אנחנו חונים בחניון הקרוב ביותר לאגם, נפרדים מ-3 יורו עבור החניה ומעוד 2 יורו עבור מכונת משחק-חמור שהקטנה מתעקשת לרכוב עליו, פעמיים. האגם מדהים. אנחנו כמעט לבדנו שם. מטיילים מסביב, מתאמים בהקפצת אבנים ואפילו יוצאים לשייט בסירת משוטים.
    את היום אנחנו מסיימים בארוחת פאסטה נהדרת בקורבארה. בהמלצת הספר "המשפחה המטיילת" אנחנו דוגמים פונדו שוקולד בבית הקפה של מלון "עדן". יחד עם סופת הברקים המטורפת שמשוללת בחוץ זהו סיום מושלם ליום ארוך.

    הר שלוש הפסגות משוטים באגם ברייס
    הר שלוש הפסגות(גודל:13.43KB)משוטים באגם ברייס(גודל:18.79KB)

    משוטים באגם ברייסהר שלוש הפסגות


  • היום הרביעי – עוזבים את הדולומיטים ויורדים לגרדה
    קמנו מוקדם, התארגנו בצ'יק. הכל ארוז ומוכן ואנחנו בדרך. היו לנו תוכניות גדולות לגבי הפעילות שמתחשק לנו לעשות בדרך מהדולומיטים למטה.
    בתור התחלה אנחנו שוב עוצרים בואל גרדנה לקנות עוד קצת מזכרות, וגם להתפעל מנוף הדולומיטים בפעם האחרונה...
    ואז, התכניות הגדולות שלנו מתנפצות אל מול פני המציאות... פקקים! הכל עמוס, צפוף, איטי ומאוד מייגע...
    אין מה לדבר על אגמים או מפלים בדרך. פשוט רוצים כבר להגיע. למעט עצירת התרעננות ועוד עצירת צהריים (סופר וארוחת פיקניק בגן שעשועים בדרך) אנחנו נוסעים רצוף.
    מגיעים לדרום –מזרח האגם אחה"צ.
    במסגרת החבילה שקנינו מ"תמוז" קבלנו יחידה בכפר הנופש "בלה איטליה" שנמצא צמוד לעיירה פסקיארה. כפר הנופש הזה ע-נ-ק!!! יש בו יחידות נופש (דירות כאלה, כמו שלנו), מלון, בתי נופש יבילים וגם חניון אוהלים /קראוונים. יש בכפר העצום שפע "פסיליטיז" החל משש (!!!) בריכות שחיה, חלקן עם מגלשות, דרך מסעדות ופיצריות, גלידריות, גני שעשועים, סופר מרקט מצויד בכל מה שנחוץ וכמובן- חוף אגם עם סירות פדלים נהדרות להשכרה.
    למרות גודלו של הכפר אין לי מילה רעה אחת להגיד על ההתנהלות. הם כל כך מתורגלים ויעילים. מגיעים עם הרכב לחניון ליד הקבלה. דלפקי הקבלה מאוישים ע"י שפע נציגים. כמעט ולא מחכים בכלל. מוסרים את הוואוצ'ר ומקבלים בתמורה "כרטיסי אורח" , מפתח לדירה, מדבקה לרכב כדי לנוע בכפר,שלט לטלוויזיה וכרטיס להפעלת המיזוג.
    עשר דקות ואנחנו כבר פורקים בדירה. אזור הדירות נראה קצת כמו צימרים בקיבוץ. שורות של בתים קטנים, עם מדשאות ורהיטי פלסטיק ליד כל יחידה.
    המיקום שלנו פנטסטי. אנחנו ביחידה קיצונית (כך שיש לנו שכנים רק מצד אחד, גרמנים חביבים עם 3 בנות ג'ינג'יות...), רחוק מהבריכה והרעש וקרוב יותר לחניה. בדירה חדר ילדים עם שתי מיטות, חדר שינה וסלון-מטבחונצ'יק. בסלון יש ספה נפתחת לילד השלישי, אבל אנחנו מעדיפים להשאיר אותה סגורה והקטנה ישנה איתנו. הכל מאוד פשוט אבל נקי ונוח.
    את הערב הראשון אנחנו מנצלים להיכרות עם הכפר וצפונותיו. מהר מאוד אנחנו מגלים את אופציית הטייק-אווי של המסעדה. לוקחים הביתה פיצות ונהנים מהערב הרגוע.

    גן שעשועים איטלקי כפר הנופש "בלה איטליה"
    גן שעשועים איטלקי(גודל:25.04KB)כפר הנופש "בלה איטליה"(גודל:23.65KB)

    כפר הנופש גן שעשועים איטלקי


  • היום החמישי – וונציה
    בהמלצתה הטובה של יונית אנחנו מנצלים דווקא את יום ראשון לנסיעה לוונציה. אנחנו קמים מוקדם בבוקר ומתארגנים כל-כך יעיל עד שבשבע וחצי אנחנו כבר בדרך ובתשע וקצת אנחנו כבר חונים בקומה השביעית בחניון סאן-מרקו בפיאצלה רומא. נסיעה זריזה וחלקה בלי פקקצ'יק אחד לרפואה.
    קונים כרטיס יומי לאוטובוס המים (16 יורו לאדם)בתחנה ליד החניון וכבר אנחנו בואפורטו על הגראנד קאנאל לכוון פיאצה סן מרקו. בוקר טוב ליונים הכי מפוטמות בעולם!!!
    סן מרקו נהדרת. עברו הרבה שנים מאז היינו בוונציה וכבר קצת שכחתי כמה היא נפלאה. אנחנו מסתובבים בכיכר ומצטלמים. בימי ראשון הבזיליקה נפתחת לקהל רק בשתיים, ככה שעומדות לפנינו שתי אופציות לתצפית. אנחנו בוחרים לעלות למגדל הפעמונים, הקמפנילה, שגובהו 99 מטר.
    אני עומדת בתור והחבר'ה מתרוצצים בינתיים. המחיר לעליה לתצפית 8 יורו לאדם, ובתמורה מקבלים עלייה זריזה במעלית קטנטונת ונוף מהאגדות. אנחנו מבלים למעלה זמן מה, בודקים את הנוף לכל הכוונים. נהדר. כשאנחנו מתארגנים לקראת הירידה מתחיל אחד הפעמונים לצלצל. ככה. ממש מעל הראש. אנחנו רואים את הפעמון העצום מתנדנד לנו מעל הראש והרעש ממש מחריש אוזניים. איזו חוויה!
    הגיע זמן ארוחת הצהריים. גם אנחנו בוחרים באופצית המקדונלדס. איזו טעות! מגעיל. יקר. צפוף. אחרי סיבוב בסמטאות הנהדרות של וונציה אנחנו שמים פעמינו לבוראנו. ברנדי, תודה גדולה על ההמלצה הנהדרת! בוראנו נפלאה! שקט ושלווה, מעט אנשים, הבתים הצבעוניים מדהימים ואפילו הגלידה טעימה במיוחד. פשוט תענוג!
    אנחנו מבלים בבוראנו עד אחה"צ וחוזרים לוונציה בדיוק בזמן לארוחת ערב מצוינת.
    אחרי ארוחת הערב, שייט בגונדולה. חלום ישן שלי שהצלחתי (בלי מאמץ...) להדביק בו גם את הילדים. יש לנו גונדולה מקסימה, עם מושבים עטויי קטיפה אדומה, אבל מה – הגונדולייר לא שר! לא שר, אין דבר! לא ניתן לדבר פעוט כזה להעיב על אושרנו... אם הגונדולייר לא שר, האיש שלי ישיר!
    הילדים מבסוטים, מנפנפים לשלום לכל האנשים על הגשרים. איזו חוויה מיוחדת.
    הקטנה אומרת לי: "אמא , הנה עכבר קטן" אני מעיפה מבט... הצילו! איזה עכבר, איזה קטן! חולדה בגודל היפופוטם! אני כבר לא אקנה דירה בוונציה כנראה...
    שייט אחרון באוטובוס חזרה לחניון ואנחנו בדרך חזרה לגרדה. שתיים עשרה וחצי בלילה ואנחנו נוחתים במיטות עייפים ומרוצים מאוד-מאוד.

    אזה יופי בבוראנו! פיאצה סן מרקו מלמעלה
    אזה יופי בבוראנו!(גודל:24.75KB)פיאצה סן מרקו מלמעלה(גודל:23.87KB)

    אזה יופי בבוראנו!פיאצה סן מרקו מלמעלה


  • היום השישי – כביסה, מנוחה וגלידה בסירמיונה
    יום האתמול הארוך התיש אותנו. אנחנו צריכים יום באיזי. מתחילים את הבוקר בטיול-כביסה. שוב, המלצה נפלאה של יונית שולחת אותנו למכבסה חמודה בשירות עצמי בדסנזאנו. הכביסה מתכבסת ואנחנו מטיילים. ארוחת צהריים במסעדה סינית מוצלחת מאוד בדסנזאנו והביתה לשנ"צ. כן, כן... שנת צהריים אמיתית ומשובחת. הגדולים קוראים ספר ומשחקים, אנחנו והקטנה י-ש-נ-י-ם! אחה"צ מבלים בכפר הנופש, בודקים את כל הבריכות, את כל המגלשות ומאוד נהנים.
    ארוחת ערב בדירה ולקינוח – סירמיונה. איזו עיירה מתוקה! המצודה מוארת בלילה באורות צבעוניים, שפע אווירה. ובפנים – גן עדן לחובבי גלידה. דלפקים אינסופיים של גלידות מפתות, בכל הצבעים ובכל הטעמים! זה מקום שאליו עוד נחזור!

    המון גלידה בסירמיונה מתחרפנים במכבסה
    המון גלידה בסירמיונה(גודל:21.33KB)מתחרפנים במכבסה(גודל:21.73KB)

    המון גלידה בסירמיונהמתחרפנים במכבסה


  • היום השביעי – יום סובב אגם גרדה
    קמים בבוקר, מכינים סנדוויצ’ים ויוצאים לנסיעה סביב האגם. אנחנו עולים צפונה לאורך הגדה המערבית. הכביש עובר קרוב מאוד לאגם בהמון מנהרות – קצרות, ארוכות, ישנות חדשות, פתוחות מצד אחד או סגורות לגמרי. פשוט נפלא! הדרך זורמת, אין פקקים בכלל.
    תחנה ראשונה בטיול, מפלי וארונה. מסלול קצרצר ונוח, בעליה פשוטה מביא אותנו למפלים המרשימים מאוד, החבויים בנקיק הסלע. רסס המים נפלא ומרענן ביום החם. מאוד אהבנו.
    התחנה הבאה, אגם טנו. אנחנו מתחילים בפיקניק ארוחת צהריים וממשיכים בטבילה לא מתוכננת באגם ה-ק-פ-ו-א!!! הטבילה לא מתוכננת ולכן אין לנו בגדי ים. איזה פיספוס. כל יום תיק בגדי הים באוטו ודווקא היום הוא נשאר בדירה. אין בגדי – ים, לא נורא! לא ניתן לדבר פעוט שכזה לחבל בכייף שלנו. לא עוברות כמה דקות והחבר'ה במים. מי בתחתונים ומי בלעדיהם.
    אחרי הבילוי באגם כולם עייפים. האוטו שקט, המושב האחורי ישן. אנחנו נהנים מאוד מנסיעה רגועה ונטולת מריבות לאורך הגדה המזרחית וחזרה לדרום האגם.
    לקינוח אנחנו קופצים לביקור בכפרונצ'יק החמוד בורגטו. גם שם יש גלידה נפלאה.

    אגם טנו הנהדר כביש המנהרות בצד מערב
    אגם טנו הנהדר(גודל:17.33KB)כביש המנהרות בצד מערב(גודל:19.28KB)

    אגם טנו הנהדרכביש המנהרות בצד מערב


  • היום השמיני – גרדהלנד
    אנחנו מגיעים לקופות בתשע,כמעט עם הפתיחה. ניסינו לקנות כרטיסים יום קודם (במסגרת סובב האגם שלנו..) אבל מכיוון שבאנו מצויידים בקופון ההנחה המשובח שהדפסתי מהאתר (תודה הגר!!!) לא ניתן היה לקנות כרטיס מראש. בקופות אין תור בכלל.
    לקראת תשע וחצי יותר ויותר אנשים מצטברים ברחבת הכניסה הענקית. בתשע וחצי מופע פתיחה. עם פרזמולו (פטרוזיליה) ושאר הדמויות. אנחנו נורא מתרגשים.עם פתיחת השערים נחשול האנשים זורם בצורה מסודרת, בלי לחץ ובלי דחיפות פנימה. מדהים. מייד כשנכנסים, כמות האנשים העצומה כבר לא מורגשת.
    מייד עם הכניסה אנחנו מצטלמים עם פטרוזיליה המתנשף שסיים את מופע הפתיחה וירד מהגג. הצלחנו!
    אנחנו מתחילים בטיפול יעיל במתקני הפארק. קודם מטפלים בכל מתקני הקטנטנים ואח"כ מתקדמים הלאה.
    החלטנו לא לחסוך על כרטיסי האקספרס וזו היתה מבחינתנו החלטה מעולה. את הכרטיסים, במחיר 10 יורו לאדם, קנינו בקופת המודיעין בתוך הפארק. צריך להחליט אם רוצים אקספרס-משפחתי, למתקנים הרגועים יותר או אקספרס-אדרנלין, למתקני האקסטרים. קנינו 3 כרטיסי אקספרס-אדרנלין. לשני החבר'ה הגדולים ולמבוגר אחד שילווה (נחשו מי זה יהיה?!). כרטיס האקספרס הוא כמו כרטיסיית ניקובים. הוא מאפשר דילוג אלגנטי על התור למתקן, פעם אחת או פעמיים, בהתאם לניקובים.
    בעזרת כרטיס האקספרס אנחנו "חורשים" את כל הפארק. מכיוון שהתברכנו בשני אינדיאנים גבוהים ואמיצים במיוחד, למרות גילם הצעיר לא היה מתקן אחד (מהיר, מתהפך, מסתובב ככל שיהיה) שלא טופל.
    עבדנו מאוד קשה בפארק, ונהנינו מכל רגע. עשינו הפסקות יזומות למנוחה ולשתיה ולא נרגענו עד שהכל-הכל נבדק. הקטנה ישנה קצת בעגלה באמצע היום כך שיכולנו לבלות יום שלם ועליז מאוד.
    לארוחת בוקר אכלנו סנדוויצ'ים שהבאנו מהבית, נישנושים וגלידה קנינו וגם ארוחת ערב אכלנו במסעדת שירות עצמי סבירה בתוך הפארק. יש בפארק ברד אמיתי של קוקה-קולה. לא טעמתי כזה בשום מקום אחר, וזה פשוט מושלם!
    בן ה-11 הכתיר בתואר "המתקן השווה" את הטורנדו הכחול. רכבת הרים שווה, מהירה ומתהפכת. מותר מגובה 150 ס"מ. האמצעית (בת 8, 1.40 מ') הכי אהבה את הסקויה, רכבת הרים די איטית שנוסעת גם הפוך, עם הראש למטה וגם את ה-מג'יק מאונטין. רכבת הרים מהירה, עם לופים. המתקן הכי מוצלח בעיני הוא דווקא הפירטים. שייט נינוח בחושך, עם כל מיני אפקטים. קצת כמו הפירטים ביורו-דיסני, למי שמכיר. אהבתי. היינו פעמיים. אבא אהב הכל, את כל האקסטרים, אבל בסוף אפילו הוא נשבר והכוח נגמר. הקטנטונת הכי אהבה את רכבת ההרים לקטנטנים ואת הבית של פרזמולו .
    יצאנו מהפארק בעשר וחצי.

    בכניסה לגרדהלנד מתקן האטלנטיס
    בכניסה לגרדהלנד(גודל:16.04KB)מתקן האטלנטיס(גודל:16.86KB)

    מתקן האטלנטיסבכניסה לגרדהלנד


  • היום התשיעי – יום מנוחה!!!
    אחרי היום העמוס בגרדה לנד נדרש לנו יום התאוששות. חברים טובים מסיימים טיול עם קראוון בסלובניה ומצטרפים אלינו לכפר הנופש. הם חונים את הקראוון בכפר ואת היומיים הקרובים נבלה יחד.
    הילדים שמחים בטירוף לפגוש את ילדי המשפחה האחרת. הם התעייפו מהנוכחות הבלעדית של האחים ונהנים מהגיוון. אנחנו מבלים יחד בכפר הנופש, בבריכות ובאגם. סירת הפדלים עם המגלשה מאחור היא להיט.
    בערב מתארגנים לנסיעה משותפת לכפר הקרוב, ואלג'יו סול מינצ'יו, שם אנחנו אוכלים ארוחת ערב נפלאה במסעדה מצוינת. שוב, המלצה משובחת של יונית, מביאה אותנו למסעדה כייפית, עם חצר רחבת ידיים וארוחת טעימות טורטליני – מדהימה!, כולל טורטליני הדלעת המקומיים. החברה טוענים שזו היתה הארוחה השווה ביותר בטיול.
    לקינוח אנחנו חוזרים אל הגלידריה המצוינת שכבר פגשנו, בכפר הקטנטן בורגטו.

    בורגטו
    בורגטו(גודל:23.38KB)

    בורגטו


  • היום העשירי – פארק הסרטים וארוחת האבירים
    פארק הסרטים, הצלחה גדולה! הוא קטן וכמעט אינטימי. יש מעט מאוד אנשים ולכן אין תורים, ויש בו שילוב מוצלח של מתקנים נחמדים, הופעות משעשעות וגודל סביר שהופך את כל העניין ל"נשלט".
    הגדולים מתחילים את היום במתקן "טומב ריידר". משהו מפחיד, מתהפך ומתגלגל שכולל גם השפרצות מים. הם יוצאים מהמתקן ספוגים, ומאושרים בטירוף. אני מבינה שעשינו טעות שלא הבאנו בגדים להחלפה. מזל שאנחנו קרוב מאוד לכפר.
    הקטנה מצטלמת עם סינדרלה ובזמן שכולם נוהגים במכוניות קטנות, חברתי ואני שמות נפשנו בכפנו והולכות אל "בית האימה"! מותר מגיל 15, נכנסים בקבוצות, רק שכאמור אין כמעט אנשים... אז הקבוצה כוללת אותי (ראשונה!) את החברה ושני חברה איטלקים, בחור ובחורה שלא יודעים מה מחכה להם. בכניסה הוראות: ללכת בעקבות האור האדום, לא לעזוב ידיים, מומלץ נעליים סגורות (למה סגורות??? הצילו! אני מייד מדמיינת משהו עם עכברים, או גרוע מזה – ג'וקים... ) אסור לחולי לב וכו'. בפנים הולכים בחושך מוחלט ומדי כמה מטרים, מישהו מפחיד אותך. כמו א"ש לילה בצופים. לא ידענו אם לצחוק בטירוף או להימלט משם... אח"כ חשבנו על האנשים שעובדים בבית האימה. בארוחת יום ראשון המאמא של החברה שואלת את הבחור מה הוא עושה למחייתו והוא עונה לה "אני משחק גופה בפארק הסרטים..."
    שוב "טיפלנו" בכל המתקנים, ראינו שלל הופעות, הצטלמנו עם כל מיני דמויות ונהנינו נורא!
    עזבנו את הפארק, עם הסגירה, בשעה 19:00, בדיוק בזמן לעבור לארוחת האבירים. על ארוחת האבירים נכתב כאן רבות ואני מצטרפת לקודמי. מומלץ מאוד-מאוד. כולם נהנו. גברים, נשים וטף (למרות שהאביר שלנו לא זכה בנסיכה... Confused )

    ארוחת האבירים מתקן ה"טומב ריידר"
    ארוחת האבירים(גודל:23.10KB)מתקן ה"טומב ריידר"(גודל:24.25KB)

    מתקן הארוחת האבירים


  • היום ה-11, הביתה!
    אחרי בוקר זריז של התארגנות, אריזה והעמסה. אנחנו עושים צ'ק אאוט יעיל ועוזבים את הכפר. יש לנו עוד קצת זמן עד הטיסה אותו אנחנו מנצלים לסיור בפסקיארה הסמוכה. נישנושים מהמאפיה בהם אנחנו מתחלקים עם הברווזים המקומיים ואנחנו מוכנים לצאת לדרך.
    שדה התעופה בוורונה קטן ועכשיו גם עמוס מאוד. בלאגן, לחץ, דייל קרקע מתלמד, תורים אינסופיים – כל החבילה. בסוף אנחנו על הטיסה, טיסת סאן דור, שעוברת לנו קליל ונעים. 8 וקצת בערב ואנחנו בבית. צוללים עמוק לשגרה וכבר חולמים על הטיול הבא.


  • תודות!

    Very Happy ליונית הנהדרת על התכנון המדויק והיעיל. נכון שאפשר בלי, אבל נורא-נורא כייף עם!
    Very Happy לכל חברי הפורום הנפלאים שתורמים מזמנם ומרצם כדי לענות לשאלות, לחלוק בחוויות ולהוסיף טיפים לטובת הדורות הבאים. הטיול לא היה נראה אותו הדבר בלעדיכם.
    Very Happy לכל מי שקרא עד הלום. תענוג לחלוק בחוויות שלנו. זה מאריך את החופשה עוד קצת...


  • לקטי
    קטי,

    ברוכים השבים,

    תודה גדולה על השיתוף, על הסיפורים ועל התמונות,

    אין על איטליה!!!!

    שבוע טוב,

    הגר.


  • לקטי
    היי קטי,

    ברוכה השבה! Smile
    אני עוד זוכרת שבהתחלה הזמנתם רק את כפר הנופש, וכל מה שרצית היה נופש מוחלט לקראת סוף החופש הגדול. נראה שמאז התכניות קצת השתנו Laughing Laughing Laughing

    החזרת אותי לונציה וגרמת לי חיוך גדול עם הזכרונות מהגונדולה Very Happy. אין, אין על גונדולה עם קטיפה אדומה! Very Happy (יש תמונה? Rolling Eyes)
    שברת אותי לגמרי עם התמונות היפות מאגם טנו ומהגדה המערבית של אגם גרדה.

    תודה על השיתוף ועל התמונות היפות. אם בא לך, אל תרגישי לא בנוח להוסיף עוד תמונות Very Happy

    אור


  • מולטו גרצייה
    קטי,
    איזה טיול יפה, ותמונות מקסימות (בפעם הבאה נא להצטייד בסוללות נטענות ולא להשאיר אותנו בלי תמונות! Very Happy )

    התפעלתי במיוחד מהיכולת שלכם להיות ב-7:30 בבוקר בחוץ (!!! Shocked ) - אצלנו אין מצב בחיים, אנחנו משפחה שזזה לאט גם בטיולים, וגם כשאני מנסה להזדרז אנחנו לא מצליחים לצאת לפני 10:00....

    חוץ מזה, אני רואה ש"ניצלתם" גם את כפר הנופש ומתקניו - אני עוד לא במקום הזה (פסיכולוגית) ומוכנה "לבזבז" יום טיול לטובת פעילות נופש, אבל נראה שנחתם ונהניתם וכל הכבוד על כך.

    והכי הרבה תודה על צבע המים הכחול המהמם שהבזקת לי כאן לתוך שממוני המשרד...

    אוסי

    נ.ב. לטובת המטיילים העתידיים: איפה כן היית ממליצה להתמקם בדולומיטים לטיול כוכב?


  • לקטי
    תודה רבה ששיתפת אותנו בסיפור הטיול שלכם.

    נראה שהיה לכם כייף רגוע ומעניין כאחד.

    אחוה

נעול
 

בחזרה