שמחה שיש עניין. 

רובי- זה לא היה מאד ארוך ובכלל לא מפחיד ואפילו די מעניין. לא היינו כל הזמן מתחת לאדמה.

רבקה כאן או בבלוג היינו הך ותודה! 

כיוון שהגעתי באיחור כל גדול ולא אלגנטי, אני אפנה ישר לבלוג הערוך שלך!

כל הכבוד לטיולים המושקעים שלך ולסיפורים שאחריהם!

רבקה

שלמתי קריאה !

התמונות מהפנטות בעיקר מונציה ,אך המשך הסיפור לא פחות מרתק

הצלחת להעביר את החוויה נהדר

שומרת לי במועדפים למתישהוא

תודה על הפירוט והשיתוף-כל הכבוד !!

ריתקת אותי לגבי קהילת דמנהור וגיגלתי תמונות והמקדש נראה ממש יפה  אבל 3 שעות סיור??? נשמע ארוך ומתיש ומפחיד 

קרב התפוזים- ראיתי בסרטון שצירפת חובש מצנפת אדומה שהיה די פעיל 

בעיות החניה באיטליה מזכירות לי עד כמה צפוף תיירותית באיטליה שפוגם בהנאה   

תודה על שיתוף טיול צבעוני ומלא שמחה  

רובי 

תודה רבה ערן על התגובה המפרגנת

כיף לשמוע!!

חג שמח

תמשיכי לטייל (הלוואי עלי כמות כזו של נסיעות – אולי בעתיד כשהבנות יגדלו… :))

ולחלוק את המידע – את באמת כותבת בסגנון ייחודי ומפורט (אבל לא מיגע) שמשלב חוויות אישיות וטיפים מועילים…

תודה רבה!

תודה רבה חן על הלווי הצמוד ובגלל שהיעד הבא כבר מעבר לפינה 

קבלו את בלוג הטיול הערוך 

חג שמח לכולם  

איריס

קרנבל התפוזים נראה כמו משהו שחייבים לראות.

תודה על השיתוף.

ג׳מוס, יורם, שרון ולט איט. 

ג׳מוס- היה לכם מזל גדול עם החניה. אנחנו התחלנו מאזור הרכבת ולא היה שם פשוט כלום.…

לעניין ההתרשמות מדמנהור- חייבת לציין שגם בענינו מדובר בסוג של כת עם כל הסממנים. הם אמנם מתורבתים, רהוטים, מדברים לעניין ( פחות או יותר ) … לא תראו זקנים או שמלות נוסח ההרמון,  אבל מדובר בכת.

 אנחנו ( אני ובן זוגי) לא חשנו חוסר בטחון ולא חששנו שהמקום יפול עלינו . זה נראה לנו דוקא יציב מאד. כן היתה טיפת תחושת קלסטרופובית במחילות.

אני מסכימה שההתנהגות של המדריכה ובת לווייתה היתה מוזרה . אבל היי , מי יכול לחשוב על בניית מקדש תת קרקעי מפואר כל כך ,  אם לא אנשים הזויים…

ובכל זאת זה מיוחד מאד ויש מה לראות. לשיקולכם 

חוזרת עם עוד כמה פינות חמד בורונה 

הקטע של דמנהור מעניין, אבל לא נרה לי שהייתי נכנס לכוכים של כת הזויה, שלא בטוח מידת שפיותם. האזכור שלך של חסרי הפנים מעביר בי צמרמורת..

אבל לקרוא זה מעניין.

נהנתי לטייל אתכם, ומחכה לסיפור הבא שלך!

אם הם ככ מאמינים באחווה ורעות איך זה שהם לא נחמדים?

זה אמיתי.

יש תאורה בפנים.

יש מדרגות ויש מעליות.

לא צריך כושר, צריך סבלנות.

אני כן פחדתי שכל המבנה הזה יתמוטט עלינו. ביחוד האולמות הגדולים.

הרגת אותי עם דמנהור.  זה אמיתי???

הזוי ומפחיד ככל שזה נשמע בא לי לראות את זה בעיניים. 

יש תאורה בפנים? או שבנוסף להכל גם הולכים לאור נרות?? מדרגות? צריך כושר ? לא פחדתם שכל המבנה הזה התמוטט עליכם???

תודה על השיתוף 

אחלה תמונות שמת פה

אני מאוד נהניתי לטייל איתכם וגם להזכר .

הערה קטנה לגבי החניה. אנחנו הגענו בבוקר וחנינו ממש ליד אחת מעמדות התשלום ואחרי סיבוב ואכילת שעועית החלטנו לנסוע לעיירה סמוכה(פונט סנט מרטין) לצפות שם במצעד שלהם ובגשר העתיק . כשחזרנו בצהריים חנינו תוך כמה דקות בחניה שהתפנתה ליד תחנת הרכבת מה שהתברר כמקום אפילו קרוב יותר למרכז העתיק.  

את הלילה האחרון העברנו במלון נחמד מאד  Airport Hotel Bergamo כמה ק”מ משדה התעופה של ברגמו . 

חדרים גדולים וארוחת בוקר מצוינת וכל זה במחיר של 59 יורו לזוג.  הוזמן דרך בוקינג . יש שאטל חינמי של המלון לשדה.  המלון קרוב מאד לדקתלון וגם לקניון גדול ORIO CENTER בו אכלנו ובילינו את הערב האחרון .

טיסת ראיינאיייר נוחה של השעה 11.20 יצאה בזמן .  יש לציין שהטסים לישראל צריכים לעבור בדלפקי הצק אין גם אם הם טסים ללא מסירת כבודה , וגם אם עשו צק אין אונליין . 

יש לגשת קודם לדלפקי ראיינאייר , להציג את הדרכונים לבדיקה ולקבל חותמת על כרטיסי הבורדינג לפני שעוברים את הבטחון . הם קראו לזה visa check .       סידור שלא ראיתי בשדות אחרים . חשבנו שזה יהיה במקום בקורת דרכונים , אבל לא … עברנו גם את זה.  הטיסות לישראל יוצאות מהקצה של אגף B המרוחק. יש לא מעט הליכה. קחו זאת בחשבון ואל תצאו אל הגייט ברגע האחרון . 

היו לי כוונות , כנראה לא ממש מעשיות, להגיע לברגמו לביקור קצר בערב האחרון . לא הספקנו .. היות והשדה בברגמו הוא מוצא נהדר להרבה טיולים באיטליה , אני מניחה שעוד נגיע אליה .

היה טיול זוגי כיפי ומוצלח .  תודה שטיילתם איתי 

איריס

אני מעלה עוד  סרטון להמחשת האוירה .

ועוד אחד

לא פשוט לצלם מבעד לרשת ...

הקרבות לוקחים כמה שעות או עד שנגמרים התפוזים .  

הרחובות המרכזיים מלאים אחר כך בשאריות תפוזים . צריך להזהר לא להחליק . 

אנחנו נשארנו עד ארבע וחצי לערך . קשה לעמוד זמן רב באזור צפוף כמעט ללא תזוזה . 

בשלב מסויים עברנו לכיכר אחרת אבל הקרב שם נראה פחות או יותר אותו דבר. 

מי שנשאר לילה נוסף באזור יכול להנות מזיקוקי דינור שנערכים בתשע בערב. 

מוסיפה עוד כמה תמונות מהפסטיבל. אנחנו נהננו ואני ממליצה לבעלי ראש פתוח . שונה מכל דבר אחר שראיתם . 

יש לציין שכמעט ואין מסעדות ובתי קפה פתוחים ביום הזה. האפשרויות הקולינריות מצומצמות מאד. רוב העסקים סגורים . 

גם בית הקפה בו ישבנו כיסה את הדלפקים וארונות התצוגה בניילונים וניירות כדי שלא יתלכלכו מנתזי התפוזים . לא נעשתה הגשה לשולחנות והוא תפקד יותר כבית קפה בשרות עצמי עם מבחר קטן ומצומצם .

כל הבתים והמרפסות באזורי הקרבות נאטמים באותה הצורה. 

לקראת השעה שתיים נעמדים הצופים מאחורי הרשתות המיועדות להגנה. 

תכף יתחילו הקרבות ויגיעו הקבוצות . בכיכר שלנו שתי קבוצות זאת של הלב השחור וזאת של הגולגלות . אנחנו אנדרדוגים הולכים עם הגולגלות …. 

עוד לפני הקרב, בת הטוחן שוב מגיעה על כרכרה  , פותחת רשמית את הקרבות . היא זורקת פרחים לקול תרועות הצופים . 

אחר כך יתחיל הקרב . “ הרעים “ מגיעים על עגלות רתומות לסוסים  . הטובים ,חברי הקבוצות נלחמים בהם וזורקים עליהם תפוזים מהארגזים שבכיכר .  

כל כמה דקות מגיעה כרכרה אחרת והשמחה רבה . נראה אולי אלים אבל הכל נעשה באווירה טובה . 

צופים אמיצים  נעמדים מחוץ לרשת וחוטפים תפוזים בלי הכר. אנחנו עומדים מאחורי הרשת אבל בקו ראשון . גם לשם מסתננים תפוזים טועים וגם אנחנו קצת חטפנו … בקטנה . יש לציין שכמו כל שנה היו גם נפגעים . צריך לשמור על כללי הזהירות . 

הנה סרטון שצלמנו

שממחיש קצת מהאווירה .  בסך הכל היה מגניב ביותר . פרוע ושונה . אנחנו אהבנו וגם צחקנו . 

התמונות שלי ברובן מבעד לרשת.  ג’ני וג’מוס היו אמיצים יותר וצלמו גם בכיכר עצמה. 

בסביבות השעה 11.30 בת הטוחן ובני לוויתה מגיעים לכיכר העיר.   הם נכנסים לבית העירייה בפמליה חגיגית לקבלת פנים של כל המי ומי  באחד האולמות . 

למרבה הפלא , הארוע הזה היה פתוח לכולם . נכנסנו לבית העירייה ללא מפריע והצלחנו לעמוד על המרפסת, בה ערב קודם הוכתרה פרנצסקה. נכנסו לאולם קבלת הפנים  , הצטופפנו עם כולם וצפינו  בטקס מקרוב והתרשמנו עמוקות מכל ההצגה .

תכלס היה נחמד מאד והיווה תיקון לערב הקודם. 

הנה תמונות של בת הטוחן ומלוויה. אם היה רגע שהצטערנו שהגענו רק עם טלפון בתור מצלמה  , זה הרגע . סליחה על איכות התמונות . 

איריס יקרה,

קראתי בעניין רב על הדמנהור הזה (שנשמע ממש שם הודי) ואני בטוחה שכשאגיע לאיזור אבקר שם – זה נשמע מאד מרתק! גם אני לא רוחניקית, אבל בהחלט אוהבת לשמוע על דברים כאלה ביזארים….

לטיט, הרגת אותי עם האיזכור לשומרת ממשחקי הס  ונזכרתי אגב בפסטיבל הויקינגים “שלנו” – גם הם היו הזויים…

ונחזור לתחפושות ההורסות!! הלוואי שהיתה לי אחת כזו, למסיבת פורים  איזה צילומים מקסימים שאת מביאה כאן איריס!

ממש ממש בא לי לנסוע לפסטיבלים האלה! וזה יקרה רק אולי בשבתון הבא…

עד אז, אמשיך ללוות אותך בהנאה גדולה!

נשיקות,

שירלי 

למרות שסהכ היה לנו מעניין , אני מסכימה שדמנהור מקום הזוי ומאד מגלומני…. 

חובה בטח לא! אבל אם אתם בסביבה לדעתי כן שווה ביקור. 

ולמראה תמונות המייסדים המתים המעטרים את הקירות ( שחלקם הגדול נראה שהלך לעולמו בגיל צעיר) גם אנחנו תהינו מה הם לקחו

מודה באשמה שהצעתי לאיריס בזמן אמת לבוא.

אני דווקא לא קלסטרופובית וגם חשבתי שיש לי חוש התמצאות, אבל אחרי שעה שהמדריכה הובילה אותנו בין כל המחילות, ולא נעים להגיד אבל די ז@#$%^ לנו את השכל, אמרתי לעצמי חלאס. איך יוצאים מפה?!

לא היה לי מושג מה הדרך החוצה. המבנה כל כך מפותל והמחילות מובילות אותנו גם לגובה וגם לעומק ההר ולא רק במישור אחד. הציורים על היו דיי הזויים והמדריכה ובת לוויתה אינן my cap of tea. גם אסור היה לעזוב את המדריכה ואסור היה לגעת בקירות.

מאוד שמחתי שאיריס הצטרפה אלינו. היינו סך הכל 6 מבקרים בסיור והצמידו לנו את המדריכה ועוד שומרת שהזכירה לי את האנשים במקדש חסרי הפנים במשחקי הכס. לפחות בהתנהגות שלה. היא הלכה אחרינו בדממה וסגרה מאחורי גבינו את הדלתות. אז יחד עם איריס ובעלה ויחד עם זוג חברים נוסף הרגשתי נוח יחסית. יותר נעים להיות בקבוצה מוכרת. לבד, אין מצב שהייתי נכנסת.

מיותר לציין שכולנו הלכנו בסבלנות אחרי המדריכה עד שהיא הוציאה אותנו מההר וראינו אור יום אחרי קצת פחות משלוש שעות.

אז האם אני ממליצה?

לא יודעת.

זה מוזר.

זה שונה.

זה הזוי.

אבל ממש לא חובה.

מה שבטוח ששלוש שעות זה המון זמן במחילות. לא ממליצה סיור ארוך מזה.

לחזור לסיור נוסף – אין מצב!

אגב איריס, בדיעבד בשלב ההרשמה בקופה, אני מצטערת שנתנו פרטים מלאים שלנו. לבאים אחרי הייתי ממליצה להשתמש בזהות בדויה ולהגיד שהדרכון נשאר במלון. לא רואה שום סיבה להשאיר במקדש דמנהור פרטים אישיים.

תכלס מדובר בכת לכל דבר ועיניין. 

החברים בדמנהור משנים את שמם. הילדים לא הולכים לבית ספר עד גיל 16. ויש ודאי עוד סממנים אם נעמיק בנושא.

הם גם ביחסים לא טובים עם השלטונות האיטלקים

אז אישית, אני מעדיפה איטלקים חסונים שזורקים תפוזים מאשר את חסרי הפנים הללו

ג’ני דרלינג … לא זכורה לי שום מכונת זמן  ספירלית

אז או שהם ירדו מהרעיון או שזה חלק מהסודות המקצועיים שהם לא מראים 

ואולי פספסתי  …. 

בכל אופן מסכימה שמרתק זה היה