לרשום ארצות זה נחמד, אבל כדאי להבהיר לעצמך מה אתה רוצה בכלל לראות בהן. לא במובן “מוזיאונים כן טרקים לא”, אלא במובן של מקומות – לא צריך לתכנן לעומק, אבל להבין, למשל, “באנגליה אני מתכוון רק ללונדון” או “ממש בא לי לבקר גם בסקוטלנד”. למה זה משנה? כי נניח שאתה מדבר על חודש וחצי, ומנית 6 מדינות – יש לך בערך שבוע בכל אחת. אם מדברים למשל על בריטניה, ללונדון שבוע זה אחלה (למרות שאני מהאנשים שיכולים לבלות גם חודש וחצי רק בלונדון), אבל לטיול קצת יותר רחב בבריטניה עם כמה יעדים זה לא. 

בקיצור, עליך להבין האם אתה רוצה איכות או כמות, גרסה מקוצרת של עיר בכל מדינה ולעבור הלאה, או לטייל יותר לעומק. 

ההרגשה האישית שלי היא שבמסעות ארוכים הקצב חייב להיות אטי יותר. זו לא חופשה של שבוע, ואם דוחסים יותר מדי מתעייפים מהר. 

רק אעיר משהו לגבי התקציב: טיול עם פחות מעברים הוא זול מטיול עם הרבה מעברים, כי אתה חוסך בתקציב הנסיעות. 

תקציב בכלל הוא פונקציה של מה תעשה. דירת איירBNB עולה כסף, קאוץ’סרפינג הוא חינם (אבל אתה לא יודע מראש אם תוכל לבצע אותו, ובקיץ באירופה לעתים חייבים להזמין מקומות בראש בחלק מהערים אז זה קצת טריקי). ביניהם יש הבדל גדול. חיי לילה עם הרבה אלכוהול וכניסות למועדונים? שוב מקפיץ עלויות לעומת מי שמוותר על זה. יותר זמן בלונדון או יותר זמן בפורטוגל? גם פה יש הבדל גדול. מניסיון, גם ברמת תרמילאות יש הבדלים גדולים בין אדם לאדם. בלי שתדע מה אתה רוצה ואיך תטייל ובאיזו רמת חיים, אי אפשר להעריך עלויות. 

כמו שאמרתי, קאוץ’סרפינג הוא נהדר במובן הכלכלי (ולפעמים כחוויה), אבל לא תמיד פשוט למצוא מארחים, יש סכנה שהם יבטלו, ואתה חייב להתאים את עצמך לרצון המארח – אם הוא לא נותן מפתח אלא רק מכניס אותך כשהוא בבית, והוא הולך לישון בעשר כי יש לו יום עבודה שמתחיל בשבע בבוקר – זה קובע גם את סדר היום שלך. לפעמים זה עובד מצוין, לפעמים לא. 

הוסטלים נוחים מהפן החברתי, הם מהווים הזדמנות טובה להכיר אנשים חדשים שזה חלק שמאוד משדרג טיול לבד. חשוב לבחור הוסטלים שמתאימים לך – אם אתה רוצה הרבה חיי לילה ומסיבות, לך על הוסטלים שידועים באווירת מסיבות (מה שקוראים באנגלית party hostel). אם אתה רוצה שנת לילה טובה או קהל קצת יותר מבוגר, זה פחות יתאים לך. קרא תמיד כמה מהביקורות באתר כמו hostelworld ונסה להבין מהן מהו האופי של ההוסטל.