הנוף אכן יפה. האמנות שם נתקעה אי שם במאה הקודמת. פרט לפרויקט הבתים הפתוחים הרגשתי שמשהו קצת מת שם ולא באמת תוסס כפי שאמנות צריכה להיות. אולי אם הייתי נשארת הייתי נהנית יותר. לא הרגשתי שם התרגשות. את המוזיאונים שם תכנן טדאו אנדו שהוא אדריכל מעניין אבל כמה אפשר? היה לי קצת יותר מדי ממנו.

אני חובבת אמנות. זה לא אומר כלום לגבי אחרים. הטעמים שונים וקשה לנבא איך כל אחד יגיב. מודה שנורא רציתי לראות אמנות יפנית טובה בת זמננו (אני בטוחה שיש) ולא הצלחתי בזה כל כך, פרט לביקור בתערוכה של יאוי קוסומה.

ועוד משהו – אני חושבת שכדאי לראות את נאושימה בקונטקסט של הסצנה האמנותית המתרחשת בים הפנימי סטו (כלומר בכל האיים במרחב). אחת לשלוש שנים מתקיימת באיים טריאנלה לאמנות ופרויקטים מהאירוע הזה נשארים במקומם. בהרבה איים קטנים יש מיצבי אמנות. האזור מאוד מעניין בעיני כי יפן היא מדינת ים, וזה אומר גם להכיר קצת מתרבות הים שלה. העניין הוא שדרוש בשביל זה זמן.

כתבתי על ניסיוני בטקמצו ובנאושימה כאן.