קפה לואק – “קפה מחורבן”…

באינדונזיה יש המון קפה, אחד מסוגי הקפה היותר מעניינים הוא קפה לואק…

לואק הוא סוג של מכרסם. בעברית הוא נקרא: גחן דקלים.

 

הגחן אוכל את פולי הקפה ולאחר כיומיים מפריש את הפולים  בצואה. הם נאספים, נשטפים ביסודיות, מיובשים בשמש ועוברים תהליך קל של קלייה בלבד, כדי לא לפגוע במגוון הטעמים וחוסר המרירות שנובעים מהתהליך שעברו הפולים במערכת העיכול של הגחן.

לפי אגדה מקומית, את הקפה גילו ילידים מהאי סומטרה שלא הורשו לקטוף את פירות הקפה מהמטעים של המתיישבים ההולנדים במאה ה- 18. לאחר שראו כי גחני הדקלים נוהגים לאכול את פולי הקפה ולחרבן אותם אחר כך בצואה, החלו לאסוף את הפולי הקפה, לרחוץ אותם ולהכין מהם קפה, וגילו שטעמו טוב יותר.

זהו אחד מסוגי הקפה היקרים ביותר בעולם, ונמכר במאות דולרים לקילוגרם.

כמובן ששתינו מהקפה וקניתי קצת בכדי לשתות בבית... 

באינדונזיה 261 מיליון תושבים, 88% מהם מוסלמים (230 מיליון מוסלמים), מה שהופך אותה למדינה המוסלמית הגדולה ביותר בעולם.

 

לא הרגשנו לא רצויים במהלך הטיול בשל היותנו ישראלים, נהפוך הוא, בכל מקום קיבלו אותנו בחיוכים.

 

לא ראיתי או הרגשתי את הבעיה הפלשתינאית. רק במקום אחד ומוצנע ראיתי שלט אחד שקורא לאסוף תרומות ואוכל לתושבי עזה (מצרף תמונה).

 

לעומת זאת (לעומת השלט שקורא לתרום לעזה), באחד הרחובות בעיר ג’וגג’אקרטה (לא רחוק ממקדש בורובודור), ראיתי באמצע הרחוב טוסטוס שעליו מצוייר דגל ישראל והכיתוב ישראל… (כנראה אוהד ישראלי).

את מתיהם קוברים בני שבט הטוראג’ה בתוך סלעים (במקבץ התמונות הקודם) ובתוך ארונות קבורה, על צוקים גבוהים.

 

(התמונות המצורפות הן מ”צוק קבורה” בן מספר מאות שנים, כך שאין ריח...)

בשונה מן הנהוג בתרבות המערבית, שבו מקיימים טקסי לוויה סמוך למוות, ולהרחיק את נוכחותו של המוות מן החיים, אצל בני טוראג'ה טקסי הלוויה עשויים להמשך חודשים ואף שנים, החיים והמוות שלובים זה בזה.

לאחר שנפטר אדם מבני הטוראג’ה, נחנטת גופתו והוא ממשיך לגור בבית, עד שתערך לו לוויה (וכאמור, זה יכול לקחת גם שנים), והוא בסה”כ נחשב ל”חולה אנוש”. טקסי ההלוויה נמשכים 5-7 ימים בהם כל המשתתפים מביאים מתנות – טבק, אוכל, חזירים ותאואים, ככל שהנפטר חשוב יותר, כמות המתנות, החזירים והתאואים שמובאים גדלה וכמו אצלנו הפולנים, משפחת הנפטר עורכת רשימה מי הביא מה… :-). רוחו של המת נמצאת כל הזמן בין החוגגים ולכן, חשוב שאיש לא ייעדר, בכדי שהמת לא “ייעלב” חס וחלילה… רק לאחר מספר ימי “חגיגה” מלווים את המת לביתו החדש, “בית הקברות” המשפחתי שנחצב בסלעים גדולים ועל צוקים גבוהים.

לתינוקות שמתו בחודשים הראשונים לחייהם, לפני ששיניהם הציצו, מייחדים עץ המשמש כקבר. את התינוקות מטמינים בתוך גזע העץ, ואת הקבר אוטמים בענפים ועלים. בד בבד עם צמיחתו של העץ מתקדם מסעם של הפעוטות אל השמים…

 

שבט הטוראג’ה היא קבוצה אתנית שחיה באי סולאווסי. לבני השבט בתים ייחודים, דמויי אוניה או סירה (לדבריהם, הגיעו לאי בסירות מסין ויש כאלו שאומרים מקמבודיה, והם משמרים את מסורת הסירות שלהם).

לבני שבט הטוראג’ה יש טכסי מוות ולוויה ייחודים, אותם נראה במקבץ הבא.