משהו למען הטבע...
-
לפני מספר שבועות שבתי עם בתי הצעירה ממלזיה. מאחר וניתן להיכנס אליה רק עם דרכון זר. אני לא אפרט ממש רשמים, אבל אעביר הלאה בקשה שהופנתה אליי.
במרבית הטיול ביקרנו במה שנשאר שם מהג׳ונגלים בבורניאו. המקום כמעט האחרון עם ג׳ונגל ראשוני וחיות יחודיות לו.. הג׳ונגל נכרת לטובת מטעי עצי דקלים מהם יופק שמן דקל. אחד המדריכים שלנו שם פנה למטיילים בבקשה די נואשת שהדרך היחידה לעצור את כריתת היערות היא הפחתה או הפסקה של הצריכה של שמן הדקל.
ועדיין יש ליער אפשרות להתחדש ולהתרחב..
אז אני מצרף פה כתבה שמראה עד כמה השמן הזה נפוץ וגם לא בריא, ובכף שקדי המרק הנוספת שאתם מכניסים למרק תחשבו אולי על האורנגוטנגים שאולי תצילו עם פחות כף אחת...
הבת שלי מאוד נכנסה לעניין וכבר גילתה את שמן הדקל בבמבה, שקדי מרק ושאר מאכלים אהובים, וסיכמנו שיעשה ניסיון להפחתת הצריכה,.. רע לא יצא מזה...
אני מבחינתי מעביר את המסר בפורום המשפחות כחומר למחשבה והגברת המודעות.
-
תודה על העלאת המודעות. אני מקווה שבזכות אנשים אכפתיים כמוך וכמו בתך גם הדורות הבאים יזכו לראות אורנגוטנים בג’ונגלים .
-
אכן מטריד,.
גם ההסתרה בה נוקטות יצרניות המזון , ההשלכות הבריאותיות שח צריכת השמן וגם הנזק לטבע.
-
תודה ,
לא ממש הייתי מודעת לזה, למרות שהפרסומות למזון תינוקות "ללא שמן דקל" הדהדו איפשהו באחורי המוח...
אגב, דווקא בגלל שאין לי דרכון זר וסיכוי להגיע .... הייתי שמחה לרשמים מהביקור , אם תרצה לשתף.
-
אני דוקא כן הייתי מודעת לזה … הבעיה שלא בכל מוצר יש תחליף לשמן דקל.
הבת שלי צליאקית וחייבת במזון נטול גלוטן.
הידעתם שדוקא במוצרי מדף כאלה- בעיקר לחמים ולחמניות דוחפים את שמן הדקל הזה ללא הכרה?
מישהו כנראה חושב שאם יש צליאק אז לא נורא אם ידחפו גם שמן דקל… בקיצור נותנים לאנשים עם בעיות מעי תחליפים גרועים. עצוב
הבעיה היא שמי שלא יודע או יכול לאפות בעצמו נאלץ לצרוך מוצרים כאלה ( ניסיתי וזה ממש קשה ברמה יומיומית וגם לא עובר יפה הקפאה). חבל
-
הגברת מודעות היא התחלה של כיוון לפיתרון. את ממש לא צריכה להתנצל על שאין לך אופציות. זה לא ממש בידיים שלך. הילדים שלי לא יפסיקו לצרוך במבה או שקדי מרק... אבל אם יחשבו פעמיים לפני שהם יכניסו את זה לפה ואולי יוותרו פה ושם... זו התחלה…
ועדי,
אני אכתוב משהו קצר ואצרף קצת תמונות בהמשך.
-
תודה. אני לא ידעתי. חידשת לי.
-
והיה גם ביקור במלזיהלבקשתה של עדי אכתוב פה בקצרה ואוסיף קצת תמונות ( וצר לי על האיכות, אין לי מצלמה הולמת לצילום בעלי חיים).
ביוצאים אני ובתי בת ה-9. הכוונה היתה לראות אורנגוטנג בטבע.
נחתנו בחצות בקואלה לומפור והיו לנו כמה שעות להעביר בשדה התעופה עד לטיסתנו לאי בורניאו. שדה״ת פתוח ויש חדש וישן עם מעבר נוח בין שניהם. היינו צריכים לעבור לחדש וגם בו היו חנויות פתוחות להצטייד בסים, מסעדות לאכול ואם רוצים מקום להתקלח וכיוב׳
ב-6 בבוקר עלינו לטיסת אייר אסיה לאי בורניאו. מדובר באחת מחברות הצרטר הטובות בעולם, וגם מחיריה זולים למדי. טיסה מאוד נוחה. אחרי 3 שעות הגענו לעיר סנדקן באי בורניאו. יצאנו מהשדה לעיר להחליף כסף ולאכול משהו. מדובר בעיר לא ממש יפה, גם מה שנשאר מהכיבוש הבריטי לא מרשים. לקחנו מיניבוס לישוב ספילוק,
בו נמצאים מרכזי הצלה לדובי שמש ואורנגוטנגים. היינו הנוסעים היחידים במיניבוס ואחרי בירור של שעות הנסיעה, אמרנו לו שאולי נתפוס אותו בבוקר בחזרה...
בספילוק אין הרבה מקומות לינה והתמקמנו במקום שמתהדר בתואר ״ריזורט״ אבל רחוק מלהיות מתוחזק ככה ( לפחות גם המחיר נמוך בהתאם). והלכנו לבקר את מרכז ההצלה לאורנגוטנגים. נאמר לנו לבוא אחה״צ כי בבוקר עמוס באוטובוסי תיירים. אכן היו פחות אנשים. קודם הולכים לראות את התינוקות ואח״כ למרמפות שבו קופים בוגרים יגיעו לאכול... האמת שביום שלנו לא היה הרבה מה לראות ורק קוף בוגר אחד הופיע..( ועליו תצפתו בערך 40 איש...)
אחרי ליל ג׳ט לג ראשון קמנו מוקדם בקלות, ולמרות שמלון נאמר לנו לקחת מונית לתחנת האוטובוס בסנדקן, המיניבוס חיכה לנו במיוחד וגם סטה ממסלולו להוריד אותנו בתחנה הרצויה לנו...
עלינו על עוד מיניבוס ( אחרי המתנה של שעתיים) שיקח אותנו לעיר לאחד דאטו. אחת הנוסעות במיניבוס קנתה לילדיה אוכל והכינה שקית גם לבת שלי...
בכלל הרושם שלנו מהתושבים ממלזיה, שהם מאוד ישמחו לעזור, אבל הם לא כ״כ פתוחים ורמת האנגלית הנמוכה ( או שלא קימת) מהווים די מחסום מבחינתם לתקשר עם תייר. מלזיה היא מדינה מוסלמית, יותר הורגש בבורניאו מאשר בערים הגדולות, אבל דיברנו באופן חופשי בעברית ( לא נראה לי שהם בכלל מזהים את השפה ומבחינתם זה איסלנדית או סלובקית...)היעד הראשון בטיול הוא עמק דאנום. זהו אחד המקומות האחרונים בעולם בו נותר ג׳ונגל ראשוני שגם אין ממש גישה אליו. יש שני מקומות לינה לודג׳ יוקרתי בפאתי הג׳ונגל ותחנת מחקר יותר בתוך הג׳ונגל שמקבלת גם תיירים אם יש מקום ואליה מועדות פנינו.
אחרי הרבה בירורים וקשיים הזמנו לינה מראש. אופציות הלינה הם דורמס גברים ודורמס נשים, לינת קמפינג על מיטות שדה עם כילות או חדרים של שתי מיטות יחיד.. המחירים לפי הרמות לינה. 5 חודשים לפני הביקור פניתי להזמין חדר ( בכל זאת אני עם ילדה והאופציות האחרות קצת יותר מורכבות ), אחרי שלבקשתם שלחתי מה אנחנו רוצים להזמין ופניות נוספות שלא נענו הגיע מייל באיחור של חודשיים שכל החדרים תפוסים ( בפועל התברר שלא היה נכון ואנשים שהזמינו חודשיים אחרי קיבלו חדרים), מאחר וכבר הזמנו את טיסות הפנים אמרנו שנלון באוהל...
וככה הגענו לשלם על השהות במשרד בלאחד דאטו, היער בה נאספים הנוסעים לתחנת המחקר לנסיעה של שעתיים לג׳ונגל. עם הגיענו העובדת במקום מודיעה לנו שאין מקום בקמפינג ( מאחר והיתה לי הרגשה שיהיו בעיות, הבאנו גם אוהל קטן איתנו לחירום), ומי שביצעה את ההזמנה היא עובדת מעיר אחרת שעשתה טעות...
לאחר דין ודברים בינינו למציאת פיתרון ( שהרי אחרי שכבר הגענו לשם ואין יותר מדי תוכניות אופציונליות באזור.. לא נוותר) והוסכם שבגלל שדורמס הבנים כמעט ריק למדי נוכל לקחת שם תא ( בכל תא 4 מיטות ויש 12 תאים)..
אסכם שהיתה קצת בעייתיות בסידור הזה, אבל ב-2 מ3 הלילות זה עבד סביר.. בשלישי קצת פחות...
-
מזג האוויר בלי הג׳ונגל היה חם כ30 מעלות וקצת יותר ויחד עם הלחות זה היה קרוב יותר ל40.. מזיעים בכל רגע נתון. למי שלא רוצה לבשל לעצמו באוכל שהביא מלאחד דאטו יש אופציה לפנסיון מלא או חלקי בתחנת המחקר. והארוחה היא מקום טוב להיפגש עם מטיילים אחרים לשמוע מה ראו ואיפה, ולארגן דברים ביחד.
בתחנת המחקר יש אפשרות לצאת לסיורי לילה ברגל או ברכב, סיור זריחה או שקיעה ולכמה מסלולי הליכה יומיים באורכים שונים. בשיעורי הבית שהכנתי על המקום ראיתי שאלו שיצאו למסלולי ההליכה לא ראו כמעט כלום, בעיקר הזיעו מאוד ונלחמו בעלוקות מוצצות הדם.. זה היה גם גורלם של אלו ששהו שם יחד איתנו ויצאו לאותם סיורים. חייב לציין שעלוקה היא חיה מאוד מעניינת, כמובן שהיא הכי מעניינת אם היא נצמדת למישהו אחר ולא אלייך...
לאור שיעורי הבית שהכנו בחרנו לשוטט באזור תחנת המחקר. הדורמס ממילא היו מרוחקים כ15 דקות הליכה מחדר האוכל.. ככה שבכל מקרה שוטטנו רבות בשבילי התחנה והאמת שראינו מספר יפה של חיות ( חוץ מאורנגוטנג שכולם ראו חוץ מאיתנו...) ינשופים, ציפורי הורנביל, חזיר ״מזוקן״, צבאים, סנאי מעופף ( ומעופף הכוונה ל1עשרות מטרים ממש בעל מצנח...), קופי ״עלים אדומים״, לטאת נהרות ( מפלצת באורך של מטר וחצי לערך) ועוד. יצאנו לסיורי לילה ברכב וברגל, בתי הקטנה גם ננשכה ע״י נמלת אש, ואני לסיום גם תרמתי דם לאחת העלוקות..
בסה״כ סוכם כביקור מוצלח לא משהו שזוכים לעשות כל יום...
את האורנגוטנג נקווה לראות ביעדנו הבא בנהר קינהבהטנגן, ששם בגלל כל מטעי הדקל החיות נלחצו לאזורים מצומצמים ליד הנהר הגדול , ככה שהרבה יותר קל לראות אותן והסיכוי גבוה.
-
חזרנו ללאחד דאטו והוקפצנו לתחנת האוטובוס, כדי לחזור לספילוק משם נאסף למחרת לטיול הנהר. רכשנו כרטיסים לאוטובוס קטן ומקרטע ( בהמשך הביקור נלמד כי התחבורה הציבורית במלזיה מצוינת וברמה די גבוהה.. אבל זה ביבשת.. את בורניאו הם שכחו מאחור..) ויצאנו לסיבוב באזור תחנת האוטובוס כי היה לנו זמן להעביר... לאחד דאטו היא אמנם עיר חוף אבל במצב די מחריד... יש לה גם פרק טרי בהיסטוריה של האזור שסובל גם מפירטים ושלל מרעי בישין בים סולו הסמוך.. אבל זה כבר הסבר מפורט בגיאוגרפיה, היסטוריה ופוליטיקה...
באוטובוס היה תא שירותים, לדאבוננו כמה מהנוסעים לא יכלו להתאפק 3 שעות נסיעה וכל פתיחה של דלת השירותים הביאה עימה משב ״מרענן״ של חומציות לאוויר האוטובוס.. אני מקווה שכולם שם מילאו אחר ההוראות על דלת השירותים... מצורפת התמונה..
-
בסיום הנסיעה הורדנו בכביש הראשי בואכה ספילוק, על מנת לשוב ללילה נוסף ב״ריזורט״ הלא ממש מפנק מהלילה הראשון.. מאחר ולאור שעת אחר הצהריים המאוחרת היה יסוד סביר להניח שאין טעם להמתין למיניבוס לכפר יש רק אופציה של הליכה של קילומטר וחצי עם התיקים בחום המהביל או להמתין למונית שאולי תבוא ואולי לא... למזלנו היה שם נהג שתמורת סכום זניח הסכים להסיענו למלון ( במדינה שבה שירותי אובר, ליפט ודומיהם מאוד מפותחים, יש יסוד סביר להניחשהוא היה אחד מהם...)
למחרת פתחנו את הבוקר בביקור אצל מרכז ההצלה לדובי השמש. אני מצאתי את המרכז הזה הרבה יותר מוצלח משל האורנגוטנגים, גם מבחינת הידע וההסברים של המדריכים, גם מהבחינה שהם גם משחררים לטבע את מי שהם יכולים, ופלוס נוסף הוא מיעוט המבקרים ( בזמן שבאותו בוקר היו מספר רב של אוטובוסים במרכז של האורנגוטנגים אולי 200 איש על קוף...)
אחרי הביקור במרכז יצאנו להמתין למר אג׳י המדריך שלנו ל3 הימים הקרובים על נר הקינהבהטנגן. בשעה היעודה הוא אכן אוסף אותנו ועוד שני תיירים ואנחנו יוצאים קודם אל מקום הלינה. מקום צנוע ששמו לא יופיע בשום מקום בגוגל.. ( חיפשתי ואין), אין ויפי, אין כלום ויש מקום אחד שיאכיל אותנו מתוך תפריט מצומצם...אם ממש מרגישים בדידות, מרחק של כרבע שעה הליכה יש מקום לינה ברמה קצת יותר גבוהה עם ויפי ומסעדה..
מר אג׳י הוא דמות ותיקה בסצנת התיירות באזור והוא נותן לנו סקירה על מה שנעשה בימים הקרובים. כל יום שייט של 3 שעות אחה״צ, בבוקר סיור רגלי, בלילה הליכה לילית..
-
היתרון בקבוצה הקטנה ובסירה הקטנה היה שניתן לתת מענה לבקשות שונות, ניתן להיכנס להסתעפויות של הנהר וכיוב׳.
כבר בשיט הראשון לאחר הגעתנו ראינו מספר אורנגוטנגים. מוכרח להודות שזו אכן חוויה יוצאת מהכלל לפגוש את החיה המדימה הזו. צפינו באחד מהם מארגן לעצמו מיטה בראש עץ והולך לישון. פשוט מדהים.
חוץ מזה ראינו את קופי הפרובוסיקס (בעלי האף הגדול לזכרים ואף מחודד וקטן לנקבות), עוד כמה סוגי קופים, לטאת נהר, תנין, צבאים, סוגי הורנביל שונים ועוד ציפורים צבעוניות... הרבה שרידים שהשאירו פילים אבל בלי הפילים.... מאחר והמדריך שלנו תמיד יצא קצת יותר מוקדם משאר הסירות היינו הראשונים להגיע לרוב המקומות בנהר ולא להצטופף עם עוד סירות..
עשינו גם כמה סיורים רגליים, בהם נצפו פחות חיות מאשר במהלך השייט, אבל בסה״כ חזרנו מאוד מרוצים.
-
ביום האחרון עשינו עוד הליכה רגלית קצרה בה הבחנו במשפחה של אורנגוטנגים וחזרנו לסנדקן, להנות מארוחת צהריים טובה ומשם לטוס חזרה לקואלה לומפור. תם פרק בורניאו.
בחלק היבשתי של מלזיה בחרנו לבלות מספר ימים בג׳ורגטאון. למעט לילות לפני המראה/נחיתה לא ממש היינו בקואלה לומפור אבל בהחלט התרשמנו ממערכת התחבורה שלה רכבות עיליות ותחתיות שמאוד נוח לנווט ביניהן, אוטובוסים ברמה גבוהה וכו׳.
יצאנו לנסיעה של 6 שעות באוטובוס לג׳ורגטאון, עיר מורשת היסטורית במדינת פננג ( במלזיה המחוזות קרויים מדינות). פננג היא אי שנחשב גם לממלכה הקולינרית של המדינה. והאמת שהשפע לנסות אדיר פירות שונים ( ובראשם פרי הדוריאן), דוכני פירות, אוכל שמקורו בהודו או בסין, מטבח שקרוי ניונה שהוא שילוב של שני עמים באזור... וזה פשוט לא נגמר. דוכני הרחוב בטוחים למדי למאכל, יש בתי קפה ומסעדות עם חזות מערבית ויש כאלו פשוטים עם שולחנות וכסאות פלסטיק...וגם דוכני מיצי פירות ושייקים...שאפשר להתרענן בחום האימים ששרר שם.
בג׳ורגטאון יש תחברוה ציבורית חינם במסלול היקפי סביב העיר. אם התעייפת אתה יכול לקחת אוטובוס . המלון שלנו היה במיקום מרכזי ככה שב-15 דקות הליכה הגענו בערך לכל מקום.
אז מה עשינו בג׳ורגטאון חוץ מלאכול?. עשינו סביב מקיף סביב אמנות הרחוב ובעיקר ציורי הקיר שיש בעיר. מדהים!. עשינו קרוס בישול שכלל סיבוב שווקים, קצת היסטוריה עירונית והכנת כמה מנות... ביקרנו במספר לא מבוטל של מוזיאונים. מדובר במוזיאונים קטנים של כשעה כל אחד שהעיקר בהם הוא להצטלם בפוזות שונות. אני כנראה הזדקנתי מאוד אבל לדעתי אחרי אחד מיציתי את העניין זה נראה לי לילדים, לדור הסלפי ואולי ליפנים..בכל מקרה במוזיאון הכל הפוך היו חדרים הפוכים והצטלמנו בהם כאילו אנחנו על התקרה בעיקר. גם במוזיאון האוכל היו בעיקר אופציות להצטלם עם מנות שונות בגדלי ענק והרבה צבע... במוזיאון הרוחות, ההסברים היו באנגלית עילגת ולא ממש נראו חשובים לעומת אפשרויות הצילום עם רוח זו או אחרת מתרבות זו או אחרת.. ככה גם ביקרנו במוזיאון תלת מימד עם אור פלורסנטי... הבת שלי מאוד נהנתה.. ותסלחו לי אבל התמונות מכל המוזיאונים הללו לא יעלו פה באתר (:..
היינו גם בגלריה של אמנות בטיק, הכוונה היתה לעשות קורס קצר בעניין רק שבעלת הסדנה יצאה לטיול מחוץ לעיר... אז לא יצא...
נסענו מחוץ לעיר לבקר במקדש הנחשים ( שהיו בו מעט מאוד נחשים שנראו מותשים), ובאיזה אירוע אומנות חוצות שהיה נחמד באיזור לא צפוי בעיר..
ביקרנו במפעל ביתי קטן שמכין אטריות.. אחרי 3 ימים עמוסים וחמים חזרנו לקואלה לומפור ומשם הביתה.
-
וואי, איזה טיול מיוחד, צבעוני ומרתק. אהבתי ממש.
-
מהפנט ומרתק
תודה ששיתפת
-
כולי קנאה, מחכה כבר ליום שהמלזים יאפשרו כניסה לישראלים או לבוא המשיח, המוקדם משניהם.
מתנחם בזה שטיילתי באינדונזיה.
אגב מטעי דקל השמן, בכל דרום מזרח אסיה מבראים גונגלים ונוטעים מטעים אלה ומטעי גומי.
-
איזה גרפיטי מדליק! תודה על סיפור ההרפתקאה המלזי המרתק
-
מדהים!
תודה על השיתוף וסופ”ש נעים
-
גדליהושמחה שפירטת , זה מרתק.
וכל הכבוד לבת שלך - רק בת 9 וזה נשמע מסע בתנאים לא קלים. מעורר הערכה ומודה שחייכתי לעצמי כשגיליתי שהיא בסהכ ילדה "נורמלית" שנהנית מסלפי הפוך במוזיאון...
תודה על השיתוף בטיול המיוחד הזה.
עדי
-
אני מברכת על כל פוסט בכיוון הזה שמתפרסם.
ככה, לאט לאט, אולי יתרחש שינוי.
אני נמנעת מלקנות מוצרים שיש בהם שמן דקל. לא התנזרות מוחלטת, אבל בהחלט ממעיטה.
אז תודה על הפוסט הזה,
ותמונת הגרפיטי מקסימה! הראיתי גם לילדה שלי.
