דיברנו על הכתב אבל איפה הוא?
הנה הוא:
נחלק את האותיות לקבוצות על מנת שיקל עלינו ללמוד אותם.כידוע כל אות מתארת דבר כלשהו.נתחיל עם 5 האותיות הראשונות:
ก-קוקאי(קוגאי)-תרנגול,עוף.נשתמש באות זו כ-ק',אבל תלוי במבנה המילה.לפעמים נשתמש בה כ-ג'או כ'.אופן ההגיה היא כטון אמצעי,שפתיים פתוחות וההברה יוצאת מהגרון קצרה.
ข-קוחאי-ביצה.נשתמש בה גם כ-ק' או כ'.אופן ההגיה היא כטון גבוה,שפתיים פתוחות וההברה יוצאת קצרה וגבוהה.
ฃ-קוחוואט-בקבוק,נשתמש בה כמו האות לפניה,לאט לאט יוצאת מהשפה.
ค-קוחוואי-בופאלו,נשתמש בה כ-ק' ו-כ'.אופן ההגיה היא כטוןנמוך.
ฅ-קוקון-אדם,נשתמש בה כמו האות שלפני.
שימולב כמה אותיות מתארות ק'.יש סיבה לכך,היות ובמבנה התחבירי של המשפט כל אות מקבלת אינטונציה שונה על פי ההטעמה והמיקום שלה.

כמו שרואים הבחור די זקן וללא שיניים מתברר.הוא רוצה כמובן את שירותיה של הגברת,והיא אומרת לו,אדון דוד,קח את הדג המסריח וכשתגמור לאכול אותו תחזור אליי

עזרו בבקשה בתרגום על מנת שנהנה כולנו

תרגום בבקשה(גודל:23.97KB)

תאילנדית היא שפה טונאלית ועם כל הכבוד לטעמי המקרא - עברית היא לא שפה טונאלית (ז"א - שינוי הטון לא משנה את משמעות המילה).


פונולוגי: הטעמת המילה - האם הטעמת המילה היא במלעיל או במלרע, ברוב המקרים "טעם המקרא" יבוא בהברה בה נמצא הטעם במילה; וכן הנגנת המשפט - יצירת מִתְאר טונאלי למילים כך שייצרו אינטונציה מסוימת למשפט, למשל להדגיש מילה מסוימת על ידי הגייתה בטון גבוה.
שים לב שהדגשתי בעבר,אני יודע שהכל כבר משתבש .שהבסיס של השפה הוא טעמי המקרא שהם היו קיימים בתקופה בה נוצרה השפה העברית.העברית עוד לא היתה קיימת בצורתה הנוכחית ולכן אני לא מדבר על השפה אני מדבר על הטעמים.בניגוד לקריאה התנכית שנשארה בבתי הכנסת השפה התאילנדית נוצרה ונשארה כמו שהיא עד היום ולכן כן יש קשר ישיר.
בכוונה העתקתי את מה שכתבת והוספתי את אחד ההגדרות למה יש טעמים.
ובלי קשר,אנו נעים כבר לרמת ההוכחות וזאת לא היתה כוונתי כשאמרתי תראו את הדמיון,לא יותר מכך.בכוונה אני לא נכנס להוכחות והסברתי מדוע.תוכלו להתייחס לזה כעובדה או כקוריוז,אבל נחמד לראות את הדמיון הטונאלי.

אין צורך להתנצל ..... מותר לכל אדם בפורום להביע את דעתו ומותר גם לדון ולהתווכח כל עוד הדברים נעשים בצורה מכובדת ומתורבתת.

גם אני חושב שהיהודים תרמו לא מעט לעולם אבל זה לא אומר שצריך להדחף לכל חור ולחפש בכוח הקשרים. תאילנדית היא שפה טונאלית ועם כל הכבוד לטעמי המקרא - עברית היא לא שפה טונאלית (ז"א - שינוי הטון לא משנה את משמעות המילה). בכל אופן, אם יהיו לך נימוקים קצת יותר כבדי משקל ומשכנעים, באמת שאשמח לשמוע.

סיום כתיבתם של הניקוד והטעמים היו לערך במאה ה-10.הטעמים וסימני הניקוד נכתבו ע"י "בעלי המסורה",אותם סופרים שדאגו לעשות סדר בקריאת התורה.שוב,לא אכנס לטעמים בנוסח אשכנז או הטעמים בנוסח המזרח.
הדגשתי קודם שאחרי התיישבות היהודים במאה ה-7 וה-8 יש סיפור ארוך.באחת ההודעות הראשונות הדגשתי כי המלך הנאור ומבחינתנו זה במאה ה-12-13 פגש את הכתב המקראי ובכך רציתי ליצור שיוך עובדתי.
המרכזים היהודיים במזרח משכו תשומת לב בכל מקום בו היו,עקב האחדות שהופגנה,לפחות כלפי חוץ,מול פניהם של העמים בהם התיישבו.
העובדה החד משמעית היא שסימני המקרא קיימים רק בשפה העברית ובשפה התאית.כתבתי גם כי הכתב התאי הראשון נכתב על לוחות בצורת לוחות הברית.
אם נתייחס להסטוריה כולה מהעת הישנה כעובדה,אז מצבנו לא משהו,כבר כתבתי כיצד נוצרת שפה.
ברור לכולנו כי כמות המסקנות עולה לאין שיעור על כמות העובדות במאורעות היסטוריים שמתוארכים רק כעת בעת החדשה.
אמרתי גם כי נחשפתי לחומר שאין ביכולתי ולמען האמת אין לי צורך לפרסם אותו היות ואני מנסה לספר את סיפור השפה התאית ולא למסמך אותה.גם ככה אני חושב שקצת הגזמתי
ברשותכם אשאיר את הנושא הזה כך,מתנצל

כל מה שניסיתי לומר לך הוא שצריך להיות קצת קשר בין העובדות למסקנות. ... .... דבר שאתה קצת מדלג עליו בחיפזון.

זה שיהודים ישבו בבורמה... זה יפה .... אבל יהודים, לצערנו, היו פזורים בכל מקום בעולם. זה שישנן מילים שנכתבות/נשמעות דומה אך עם משמעות שונה לגמרי - את זה יש בכל השפות, לא רק בעברית ותאילנד.

ברור לי שיש לי סימוכין חזקים לתיזה אבל אם אתחיל לעשות כאן שיעור בהסטוריה שכולכם מכירים אז זה יהיה מיותר.בקצרה אומר כי עקב רדיפת היהודים בכל מאה ומאה במקום אחר ועקב חיפושם אחרי מקורות פרנסה חדשים,נדדו יהודים מאיראן להודו ואח"כ לסין,בורמה ולאזור שנקרא היום תאילנד.הבסיס שלהם היה בקאיפנג ומשם הם התחילו להתפשט.בכל מרכז שהגיעו הקימו בית כנסת ומרכז יהודי.מכאן כבר הסיפור הוא ארוך.
ושוב,לכולם,אין לי רצון להתעסק אם זה נכון או לא נכון.אשמח אם מישהו ימצא משהו אחר.

אני לא מגן על התיזה,אני מבקש מכולם רק לראות שהאותיות והסדר שלהן הוא זהה!!!ולא כיצד היא נשמעת.
יכול להיות ששוב כתבתי באי סדר.אין בשפות האחרות טעמים,בעברית ובתאית יש.
אותו סדר של אותיות עם ניקוד אחר נותנת משמעות שונה.

יש לי תחושה שאתה קצת נחפז בהסקת מסקנות ....

גם באנגלית

send - לשלוח
sand -חול

whether - האם
weather - מזג אויר

....וכמובן עוד הרבה דוגמאות וכנראה שגם בהרבה שפות.

כדי להראות קשר בין תאילנדית לעברית - נסה לבוא עם משהו קצת יותר חזק ...

טוב.כעת לקשר בין השפה העברית לתאילנדית.מה שאכתוב נתון לאינטרפטציות וברור לי,מידיעה,שאף חוקר לא יוכל לחתום על התיזה שלו.
ברור לי שבין אלו שקוראים יהיו כאלה שיהנהנו בהסכמה ויש כאלה שירוצו(עם האצבעות )למצוא את הקשר.
כידוע הכתב העברי כמו הכתבים הראשונים הגיע מהכתב הפניקי(לא נלאה אתכם יתר על המידה),אך התפתחות תורת הטעמים והניקוד הגיעו מאוחר יותר.ברור לחוקרים כי הטעמים נוצרו בתקופת בית שני והניקוד נכנס בין המאה ה-7 ל-8.ואז מה הקשר?
ההבדל העיקרי בין הניקוד והטעם, הוא שהניקוד הוא ברמת האות ויכול לשנות את משמעות המילה, למשל אֵל (שהינו כוח עליון) לבין אֶל (בכיוון) שמנוקדים אחרת. ואילו הטעם הוא ברמת המילה ויכול לשנות את משמעות המשפט כמו שפיסוק יכול לשנות את משמעותו. כך למשל טעמי המקרא מבהירים את הפיסוק הנכון בפסוק "ידע שׁור קנהו, וחמור אבוס בעליו; ישׂראל לא ידע, עמי לא התבונן".
בדיוק כך ועל כך אין עוררין,בנויים הסימנים בשפה התאית.
วัน=שמן(אואן)
วน=להסתובב ולחפש(וון)
נראית אותה מילה אבל איזה שינוי(מזכיר לכם משהו)?
SUA^=חולצה(עולה ויורד)
SUA(טעם הפוך)=נמר(יורד ועולה כמו שאלה).
שוב נראית אותה מילה אבל איזה שינוי עם הגיה שונה.

את הבדיחה..בהמשך לזה שילדים בני 4 בתאילנד מדברים בקלות תאית.
הבדיחה היא שאומרים שהמציאו תרופה ניסיונית וחדשה שמזריקים למת ועד שעה לאחר מותו אתה יכול להמשיך ולדבר איתו.... (אתה מדבר-הוא לא עונה)!!!!

אל תפחיד את הבעל,עקב החופש בסוף השבוע נראה לי שזה ימשך עד יום ראשון בערב...לא כולל הפרש של 6 שעות.

אתה מתכוון לומר שאם אשה מצ'אנג מאי אומרת לבעלה "היום בערב אנחנו צריכים לשוחח" אז הוא אכל אותה בגדול ????? ........

כמו שאמרתי דר',היתה לי טעות בסגנון הכתיבה ואני מצר על כך.
וכעת לנקודה המרכזית בשוני בין שפת ההרים,שפת צ'אנג מאי ושפת בנגקוק.בניגוד למדינות אחרות השלטון האי הוא שלטון מלוכני רוב הזמן מקידמא דנאן.אי לכך ובהתאם לזאת לא התפתחו ניבים רבים והם מרוכזים דרך שלושת הניבים שהזכרתי לעיל.ניב ההרים התפתח מהאזור הסיני กวางตุง אותו אזור מרכזי שממנו הגיעו תושבי הפריפריה,כאן מגיע גם החיבור ל-LOY KRATHONG,התושבים הסינים אוהבים את הצבע האדום,התאים אוהבים את הלבן,בחג מרכזי זה,שימו לב שישנם כדורים לבנים,כדורים אדומים וגם כדורים בצבע אדום לבן.זהו סמל החיבור של בודהה לעמים אלו(איני רוצה להכנס לתפישה הבודהיסטית,זהו דיון ארוך בפני עצמו).
אותו ניב סיני עם חיתוך דיבור חד,חותך והברות קצרות כשהאות "ש" היא מרכזית והיא מודגשת וננשפת(גם כאן זהו סיפור מעניין אבל לא עכשו). .
השפה הבנגקוקית(פאסה תאי)התפתחה במשך השנים מתוך "לוחות הברית" של המלך לפני 752 שנה ועברה מטרמופוזה תוך השמטת תוספות למשפטים שלמים.
פאסה צ'אנג מאי"-אין הסכמה טוטאלית בין חוקרי השפה לגבי הדרך בה התחיל השינו,אך ברור לכל כי יש הבדל בין הפאסות השונות.תושבי צ'אנג מאי מכנים את עירם "מדינת צ'אנג מאי" וכך הם מתנהגים,יצירת חוקים עירוניים שאינם עולים בקנה מידה אחד עם "מדינת בנגקוק".כמו שכתבתי אפילו השעון של צ'אנג מאי מקדים את בנגקוק ב-6 שעות...מבחינה עסקית ברור שאין הבדל שעה אבל מבחינת התנהלות,בהחלט יש הבדל.
התושבים נוהגים ללגלג על הפאסה תאי ולכן הם מדברים אותה לאט,כדי להגיד כמה הם לא מתקדמים .
אם תדבר עם תושב צ'אנג מאי,תשים לב כי כבר בבית הספר,מלמדים את הילדים לדבר לאט יותר,להשתמש בשפת הגוף ולדבר על משל הסיפור.תושב צ'אנג מאי ידבר לאט לאט ולכן אם אתה בטוח ששתי נשים עומדות ברחוב ומדברות 20 דקות ותחשוב כמה נושאים חלפו ביניהן,אתה טועה,זהו עדיין אותו נושא

כל שאמרתי הוא - שתאילנדי מזהה במשפט אחד את מוצאו, מעמדו והשכלתו של הדובר ..... לא מדובר כאן בהתייחסות כלשהי, חיובית או שלילית, אלא ציון עובדה בלבד.

הגדרת את זה די נכון למה שאני מכיר.

אין קשר בין ניב איזורי להשכלה, יש קשר בין ניב איזורי לבין השפה הכלל תאילנדית, תאי, ובין מעשיות בעסקים.

הרבה יוצאי פריפריה משכילים ככל שיהיו כשהם בחברה סגורה יעדיפו לדבר בניב המקומי ולא בתאי הרשמית כי זו אווירה של בית מבחינתם.

אין ספק שהחשיפה לעירוניות תצמצם את התופעה עם הזמן, זה אולי יבאס תיירים אבל צריך לזכור שהתאילנדים לא חיים עבר תיירים אלא עבור עצמם.

ממש להפך.
לי כאחד שחי את תאילנד של היומיום, לא את הרמה האקדמית שלה כל מידע כזה מוסיף.
קרו לי לא מעט פעמים שהגעתי לעיירות או כפרים שלא הבינו את מעט התאית שלי כי היא בנגקוקית, באיסאן או בצפון הדברים נהגים אחרת.

אין לי אשליה שים אחד אדבר תאית מושלמת, להשתפר יש לי עוד בהרבה.

תודה על הידע שאתה חולק איתנו.

רגע רגע רגע
שאף אחד לא ייחס משמעות שלילית לכפריים לעומת העירוניים.כנראה שלא הסברתי נכון ולא כתבתי עדיין מדוע מדברים ככה בכפרים בשונה מהעירוניים.
אין קשר בין האינטונציה של הדיבור להשכלה!!!
כשכתבתי"מיי חוייג'יי" לא התכוונתי שהכפרי בור לעומת העירוני,כוונתי היתה להמחיש את ההבדלים באינטונציות של השפה בלבד.
הסיפור של ההבדל הוא שונה לחלוטין ומתבסס בכלל על המלך ראמה הראשון שנחשב נאור ופתח את הדלת לתושבי סין שבחרו לשבת מטבע הדברים באזורים הנוחים להם והם הפריפריה.נחשפתי לחומר כתוב של תושבי סינים ולשמחתי אני משתתף מהצד בטקסים כאלו ואחרים שמגיעים משורש ההוויה הסינית.כמו כן ברבות השנים פתחה שושלת ראמה את הדלת ללאוס,בורמה(מיאנמר)וגם הם בחרו לשבת במקום שנוח להם והוא בפריפריה.איני כותב בכוונה על הפארסה של כפרי ה"הילטריב" כי זוהי הנקודה הכי לא נוחה לי לדבר עליה.
ברור כי הדור החדש וכאחד שמכיר את הנושא משנת 1989 אוכל לומר שחלה תמורה בשפת הכפריים עצמם עכב החשיפה הרבה לעיר.אם פעם חקלאי ביצע עיסקאות בארטר,תן לי חלב ואני אתן לך בשר.היום גם החקלאי מבין את עוצמת הכסף ואנו רואים חקלאים רבים מוכרים את מרכולתם בדרכים המובילות לכפרים.היום החקלאי יודע שהוא צריך להתאים את שפתו לשפה הנהוגה בעיר על מנת לקדם את עינייניו.אם חינוך הילדים היה פעם בכפר,היום הוא יוצא למרכזים אזוריים.אם פעם היית יודע תאית בלבד וזה היה טוב,היום בערי השדה מוצעים קורסים ברמה בסיסית של אנגלית בחינם.

אני חטפתי קצת בראש כאן בעבר כאשר תיארתי את הבדלי המעמדות בין תאילנדים שונים ואת העובדה שתאילנדי מזהה תוך משפט אחד מהיכן הדובר בא, מוצאו, השכלתו ומעמדו החברתי. אין בעצם עירוב חברתי בין המעמדות השונים בתאילנד.

כבר דובר כאן לא מעט על כך שתיירים פוגשים באופן טבעי את בני המעמדות הנמוכים שמשרתים אותם בבתי המלון, מסעדות, תחבורה, מסג'ים ועוד כך שהחברה התאילנדית משתקפת בצורה שונה בעיניי התיירים כתוצאה מהמפגש הזה.

בין בני המעמד הבינוני והגבוה ובין תיירים בקושי מתקיים איזה שהוא מפגש באשר הם חיים ועובדים ומבלים במקומות שתיירים לא מגיעים אליהם. קיימת גם הפרדה די גדולה במקומות שאותם תאילנדים סועדים ומבלים ובין המקומות שתיירים הולכים אליהם כך שלתיירים אין כמעט הזדמנות לפגוש תאילנדים מהמעמדות הללו.

בסיכומו של דבר, תאילנד וגם בנגקוק הן די שונות ממה שמצטייר בעיניו של תייר.

השפה התאית כמו כל שפה אחרת,מורכבת מאמונה,ידע,אגדה.כדי לפתח דיון משמעותי בפורום נכבד זה,רצוי להסתכל על השפה התאילנדית מבחוץ פנימה ולא להיפך.כדי להבין אותה על הניואנסים שלה,נצטרך יותר מאשר ללמוד אותה(פנימה)ויותר לראות את החברה הסובבת אותה.אם ניקח את הסינית לדוגמא(כתב המילים)נראה שהכתב זהה בכל מקום אך הניב שונה.בדיוק כך התאילנדית,אם נרצה להבין אותה באמת נצטרך להמנע מהחשיבה של לא שמעתי או לא מייחס חשיבות למה שנאמר,אלא,פשוטו כמשמעו,לקבל את העובדה שישנם שינויים באזורים גאוגרפיים שונים לאינטונציות של השפה.לדוגמא,נסו לדבר עם כפרי באזור דוי טאהו בתאילנדית רגילה(עירונית),חוץ מחיוך של כבוד אליך ו"מיי חוייג'י" לא תצליח להתקדם יותר.
וכאן אני מגיע לנושא שרציתי לכתוב עליו והוא המילה "טוב",
מילה רגילה ופשוטה(די).
כמה פעמים אנו דוברי השפה שומעים את המילה "די"(ארוי די)?
אני מאמין שלא מעט.
אבל כעת בוא נראה כמה מאיתנו חשופים למילים הבאות:
MAK
MAK KWA
MAK TI SUT
MAK KEN PAI
NOI KEN PAI
NOI KWA
PO SHAI DAY
HASIP HASIP
DI LOY
DI KWA
DI DI
ורבות המילים המתארות טוב ופחות טוב,כמה באמת אנחנו שומעים את כולן?
הרי הם קיימות בשפה,אבל הסיכוי לשמוע גם מתלמיד אוניברסיטה את המילה"MAK KEN PAI" הוא שואף לאפס.
זאת אומרת שאין אפשרות מתוך רצון להבין את הזולת/שפה להתכחש לעובדות.
הרוזן,אני יודע שאני קשקשן לפעמים אבל תעצור אותי אם אני מטריד

אני אישית לא נתקלתי בזה שמישהו מזמין סתם "קאו". זה תמיד יהיה "קאו פלאו" (או "קאו קאו" או "קאו סוי" .... שהם אותה גברת בשינוי אדרת)

לא אוכל לכתוב כי גם שלמה וגם ה-דר' צודקים כי זה ישמע כאילו אני יודע יותר וזה לא נכון
המילה פלאו היא מילה מרכזית בשפה התאית היא מתארת ריק וכלום מוחלט.
היא מקבילה ל"עברית היפה" אותה עברית שאנו משתמשים בה לעיתים רחוקות(טוב אנחנו לא דן קנר)
אני מתנצל שבחוברת שכתבתי לא התייחסתי לפלאו,היא פשוט נועדה לתאילנדים.
נם פלאו-מים בלי כלום.
קאו פלאו-אורז ללא כלום.
הונג פלאו-חדר ללא חפצים.
סיה וולה פלאו-זמן מבוזבז.
שים לב שלמה לתמורה שחלה בשפה,נם פלאו קיימת במספר מקומות ובמיוחד שזר מגיע לקנות מים ויצביע על סוג המים שהוא רוצה,אז המוכר יוסיף את המילה פלאו.כמובן שנוח יותר להגיד נם פלאו והמוכר מיד יבין.
אבל שימו לב מה קרה לקאו ולסיה,כשאתה תבקש אורז בד"כ תבקש אותו עם עוד משהו וגם אם לא תגיד פלאו מה שתקבל יהיה אורז לבן.אותו דבר לגבי סיה,היום כבר לא אומרים סיה וולה פלאו,המילה פלאו הושמטה.
וכאן נכנס הבדל המעמדות בתאילנד בין רמת האוניברסיטה וטלויזיה לבין הרחוב ברמה הגבוהה תאמר הפלאו אך ברחוב בד"כ המבוגרים משתמשים בה.
אם תרצו אוכל לכתוב על כמות התיאורים של טוב,טוב מאוד,מאוד טוב מאוד וכו',שם באמת תראו איך השפה השתנתה במהלך השנים.

אתה רגיל לשמוע את המילה nam רק בהקשר של משקה (או מי דגים להבדיל). מה שבעברית נקרא מיץ הוא בתאילנדית צירופים שונים של המילה nam ולכן אתה שומע את המילה הרבה.

אם בעברית לא היו אומרים "מיץ" אלא "מים תפוז" או "מים לימון" וכן הלאה, היית שומע את המילה הרבה אבל מים לבד היו נשארים water ולא liquid