יפן. WOW
-
וגם בחנויטת האחרות ברחוב היה מה לראוות,תאמינו לי...
-
תם בינתיים פרק החתולים,עוברים לפרק הפרחים..
אנחנו הולכים למקדש נזו nezu shrine
החודש זה שיא פריחת האיזילאות והשמחה אכן רבה
-
פרחים ראינו, הגיע תור הצמחים .אנחנו נוסעים לפארק שינג'וקו גיון. המטרה המוצהרת היא לראות פריחה של זנים מאחרים של הדובדבן שנאמר שאולי נראה כאן. אז זהו שלא, no sakura for you , אבל מסתבר שהגן מרהיב ביופיו. מתווים לנו מסלול, רק שוכחים להגיד לנו שהגן נסגר בעוד חצי שעה..די באסה כי יכולנו להקדיש יותר זמן כאן, אבל גם מה שראינו וחווינו היה ממש שווה, גם אם זה רק חצי שעה חטופה...
אומר לאשתי –שימי לב לשקט ולשלווה כי עוד מעט זה הולך להשתנות..
-
אומר לאשתי –שימי לב לשקט ולשלווה כי עוד מעט זה הולך להשתנות..
מתקדמים לכיוון שינג'וקו סטיישן. בום בפנים. אחת התחנות העמוסות ביפן ובעולם (לא שטוקיו סטישן שלוה ושקטה..). כוורת של יפנים...נראה שאנחנו בתחנת רכבת (אכן..)
-
אומר לאשתי –שימי לב לשקט ולשלווה כי עוד מעט זה הולך להשתנות..
מתקדמים לכיוון שינג'וקו סטיישן. בום בפנים. אחת התחנות העמוסות ביפן ובעולם (לא שטוקיו סטישן שלוה ושקטה..). כוורת של יפנים...נראה שאנחנו בתחנת רכבת (אכן..)
מבלים קצת בביג קאמרה(נכנסנו כדי לברר על מצלמות. מצלמות זה בערך אלפית מכל מה שמוכרים כאן) לא פסחנו גם על ביקור בדונקי,קיצור של דון קיחוטה, ה-חנות של מזכרות של מטיילים שחוזרים לארץ, והרי גם אנחנו לקראת סיום וצריך להביא כל מיני שטויות. דיסהמלצה, שנראה לי שרווחת בקבוצה – דחוס, צפוף, לא כיף. כדאי אולי למצוא סניפים יותר מרווחים ופחות עמוסים
בואו נעצור ונדבר לרגע על המוצר שכולם מביאים – קיט קאט, אבל במבחר עצום של טעמים. מאצ'ה וואסבי, שעועית אדומה ויוזו, תות, בננה ומלון (בחיי, זה לא רק שיר – התות אחד הטובים, בננה ומלון קניתי בשדה התעופה ולא עפתי). גימיק נחמד, חלק מהטעמים מוצלח, חלק לא מי יודע מה…
דבר נוסף – פוקי, מקלות מאורכים שברובם מצופים בטעמים שונים. מתמכרים לזה, כיף לאכול את זה, אבל האמת – אכלנו ביפן דברים הרבה יותר טובים…
-
האתנתחה היתה כדי שהערב ירד והניאונים יאירו בעוצמה. מחזה מרהיב, אי אפשר להפסיק לצלם(ואז אתה מבין שיש כתם רציני על המצלמה ואתה צריך לזרוק חצי מהתמונות ולערוך אחרות, אבל עדיין, הנה התוצאות לפניכם
-
עוד קצת שטויות
-
בואו נדבר קצת על נושא עדין. נכון שראיתי את הבול פגיעה, אבל בכל מקום שמכבד את עצמו, וכמובן בכל המלונות, בתי שימוש הם משהו מופרע. לא אפרט, אבל שימו לב ללוח הכפתורים… שימו לב גם למיתקן לשמירת התינוק כשההורה עסוק(צולם בשרותים בביג קאמרה)..
-
ושוב חוזרים לחדר, מנוחונת, ויורדים חזרה, כמובן לסינית שכל כך חיכינו לחזור אליה.. האוכל נשאר מצויין, אבל היום העישון מפריע לנו ומחליטים שמחר מגוונים..
-
הערת ביניים – אני גמור פה.
וכדברי המשורר WOW
פשוט תענוג.
ימשיך כבודו , מזלי שבשנים האחרונות חיזקתי קצת את שריר הלב
-
ג’מוסיניו, יפן היא ואו, היא בליל של צבעים, ריחות וטעמים, מין סחרחורת הרים שכזו, לכן אני מבין אותך לגמרי. אני גם משוכנע שאתם תיצרו לכם את הטיול שלכם, לטעמים שלכם ועוד תחוו את השלכת. כמו שכבר אמרתי לך – אני כבר מקנא...
-
21.4
אנחנו בדרך לטקס מעניין במקדש בודהיסטי. רואים שמטרו לא יקטין משמעותית את זממן ההגעה וגם בוקר ולכן מחליטים לצעוד 20-30 דקות לעברו. ההליכה לא מי יודע מה מרתקת אבל אנחנו מתוגמלים בגדול כשעוברים גשר רחב שחוצה את נהר הסומידה.
גם מימין וגם משמאל יש לנו תצפיות נהדרות
-
מגיעים איכשהו לטקס שמתחיל ב-9. אנחנו ב- Fukagawa fudo, והולכים לראות טקס דתי מרשים במיוחד, ממליץ לא להחמיץ
הנה מה שגיא ארגוב מהקבוצה כתב-
הטקס הבודהיסטי במקדש Fukagawa Fudo בטוקיו.
מספר דקות אחרי שיצאתי מהטקס הגוף שלי עדיין רעד. מדובר בטקס הדתי הכי עוצמתי, מרשים ומרגש שנכחתי בו עד כה במזרח.
הטקס מתרחש בתוך המקדש עצמו, באולם יפהפה ומפואר. במהלך הטקס, הנזירים תוקעים בשופרות שעשויים מקונכיות, מתופפים בתופי-ענק שמרעידים את החדר, מדקלמים תפילות בודהיסטיות ומבעירים אש גדולה במרכז האולם, וכל זה בהרמוניה מושלמת שיוצרת חוויה שאי אפשר להישאר אדישים אליה (למי שמכיר את הטראק free tibet של hilight tribe, אני מוכן להישבע שהיוצרים קיבלו את ההשראה מהטקס הזה). בסוף הטקס, הנזירים מזמינים את המאמינים אל האש הגדולה, והמאמינים מעבירים את התיקים שלהם בתוך הלהבות כדי לברך אותם.
המקדש והטקס בפרט נראים אוטנטיים לחלוטין ולא תיירותיים כלל (במקדש עצמו אין שילוט באנגלית ואני הייתי הזר היחיד בטקס). אפשר היה ממש לראות ולחוש את ההתרגשות של המאמינים היפניים וקשה היה שלא להצטרף לתחושותיהם.
המקדש והטקס נגישים מאוד- המקדש ממוקם מרחק הליכה קצר מתחנת רכבת (פשוט כותבים Fukagawa Fudo בגוגל מפס ועוקבים אחר ההוראות) והטקס מתקיים מספר פעמים ביום (בשעות 9:00, 11:00, 13:00, 15:00, 17:00).
ממליץ בחום לא להחמיץ את ההזדמנות לקחת חלק בטקס הזהאסור לצלם, והפעם כיבדנו את היפנים המתפללים. התמונות, שלא מעבירות את עצמת הטקס, הן מאחר כך
-
התחנה הבאה שלנו היא גני המריקיו, גם כאן אולי נמצא פריחה מאוחרת.
יורדים בתחנת שיודום. אומר לאישה – יש כאן בסמוך תצפית שתכננתי, אם אנחנו כאן, בואי נעשה אותה עכשיו ונלך אח”כ לגנים.
סטארבקס קצר ואנחנו עולים בטיסה 45 קומות במעלית של
CARETTA SHIODOME
איזה שיחוק.איזה תצפית...נהיה גם בתצפית בשינג'וקו שכולם הולכים ונהנה. ממש לא מתקרב.
ביג המלצה!!
-
כשיורדים מבחינים במוזיאון הפרסום שנמצא בבניין. עם העבר הפרסומי שלי, אני מעוניין להיכנס למרות שאני קצת סקפטי (עוד מאירופה הייתי סקפטי) – איזה סקפטי ואיזה נעליים – מוזיאון מדהים. כרגע מציגה במוזיאון סידרה של סרטונים בנושא "קבלה חברתית", כבר מהקליפ הראשון מתוך 8 או 9, ברור לנו שאנחנו לא זזים עד שרואים את כולם. ענק! כשאתם בתצפית, אל תוותרו על המוזיאון..
-
בעיקרון חושבים על הגנים, אבל אנחנו במבוך מדהים של מתחם גורדי שחקים מדהימים. אנחנו מתלהבים מכל רגע, וקצת מתקשים לצאת לרחוב. לא נורא…
-
-
בהחלטה של רגע מחליטים לותר על הגנים ולתת צ'אנס לשוק הדגים. אני פחות מתלהב, סיגלית יותר אחרי שוק מדהים שראתה בסיאול,קוריאה.
כשמגיעים אחרי 12 מתברר שמה שפתוח אלו רק המסעדות. השוק עצמו די נטוש ונראה בשלבי הסגירה והנקיון. דני ניצל...
מתחילים לצעוד לכיוון גינזה הסמוכה. עוד מעט ניפרד – סיגלית להשלמות ודני בעקבות גילוי עוד נדבך יפני – הכדורגל.
-
הנה מה שכתבתי ברשת-
קאוואסקי פרונטאלה – קאשימה אנטלרס. נשמע לכם יפנית,נכון?
למעשה אתם לא טועים, אלו שתי קבוצות הכדורגל הבכירות ביפן, משהו כמו באר שבע נגד מכבי תל אביב, ולי, עבדכם הנאמן, היתה ההזדמנות לחזות במשחק הזה.
תשאלו , מה מביא בן אדם שפוי בטיול קצר של 11 ימים להקדיש שעות יקרות למשחק כדורגל? אז נתחיל מהסוף – זאת היתה אחת החוויות הטובות שלי ביפן והיו לי חוויות, גם היו.
קצת רקע – אני דני ויש לי שריטה- אני משתדל לראות כדורגל בכל מקום שאני מגיע אליו(לפעמים אני מגיע למקום בגלל הכדורגל, אבל זה כבר לסיפור אחר)
הליגה היפנית, ה-ג'יי ליג, לא כל כך מפורסמת בארץ. לפני הנסיעה לא ידעתי עליה דבר. חבל. אם תזכרו שיפן העפילה למונדיאלים האחרונים דרך קבע ומספר שחקנים הגיעו לאירופה, אפשר להבין שהרמה שם די גבוהה. אבל מה ליפנים וכדורגל. אוהו..בוגרי יפן שביניכם כבר הבינו שהיפנים לקחו את המערב ופשוט שידרגו אותו באופן קיצוני. כשאומרים שטוקיו זה ניו יורק על ספידים, זו בדיוק הכוונה. אז זהו, הם עשו את זה גם בכדורגל, ובגלל זה החוויה שלי מהמשחק היתה כל כך טובה. קחו את כל מה שאתם יודעים על אוירה בכדורגל אנגלי או איטלקי, ופשוט תכפילו. אני אוהב לשבת ליד האוהדים השרופים. חקרתי קצת את מבנה המגרש וחשבתי שאני מבין איפה אני צריך לשבת. ביום שנפתחה מכירת הכרטיסים, איחרתי בכמה שעות וכבר לא היו למקום שרציתי. הזמנתי דרך סוכנות במחיר קצת מוגזם. הם פישלו וקנו לי כרטיסים למקום שונה, לא שמור, שחייב אותי להגיע מוקדם יותר ולתפוס מקום. איזה מזל!! תפסתי מקום, הנחתי חפץ שלי, כמו כל האוהדים היפנים, והלכתי לשוטט ביציעי האולטראס. במשחק עצמו רמת העידוד והשירים הם כמו באירופה, רק כפול. האולטראס כמובן עומדים ושרים, אבל גם במקום שלי, למרות שכולם יושבים, כולם שרים.90 דקות , הם לא נחים לרגע. דגל הפריסה שלהם הוא אחד הגדולים שראיתי. קאוואסקי היא האלופה הנוכחית. זוהי עיר לווין של טוקיו (ניתן להגיע ברכבת משיבויה) וכל העיר משוגעת על הקבוצה. 99 אחוז לבושים במדי הקבוצה(יצא לי לראות בשרותים איך הם מגיעים ומחליפים לחולצת המועדון). קאשימה היתה לדעתי האלופה הקודמת. האוהדים שלה לא הפסיקו לקפוץ ולעודד גם כשהבינו שהם מפסידים(הסתיים 4-1).
בשורה לפני היה יפני ששתה מכוס בצבעי הקבוצה. כתבתי לו בגוגל טרנסלייט אם יסכים למכור לי כי לא הצלחתי לאתר איפה קונים כזו כוס. הוא ענה לי שבשבילו זה ראביש ונתן לי אותה. בסוף המשחק קצת פטפטנו והצעתי לו ולחבורתו לעשות סלפי. כשהצעתי לו לשלוח את התמונה למייל שלו הם כל כך התרגשו -אחת הנשים מהקבוצה שמה עלי צעיף של הקבוצה, אחרת העניקה לי דובי קטן במדי התכלת. זו הסיבה שלעת ערב יכולתם לראות בחור עם עיניים לא מלוכסנות, חיוך רחב על פניו, וצעיף כחול –תכלת על כתפיו..
-
עוד פגישה מרגשת ושוב, חוזרים למלון, נחים קצת ומחפשים מסעדה. מוצאים מסעדת יאקיטורי, שיפודים יפנים קטנים. בינגו,הצלחה גדולה, ליקקנו את האצבעות – הם אלופים היפנים האלו במה שקשור לאוכל, חוץ מזה שהם פשוט אלופים
ואם דיברנו על היפנים, מה דעתכם על מספר תמונות?
