סיפור מאד מעניין ומרגש כאחד.

קראתי שישנם ארבעה פסלים כאלה בעולם. את הפסל בברלין פספסתי, הייתי באוגוסט שעבר. לא חיפשתי כי לא ידעתי על קיומו.

כעת לאחר הסיפור שלכן, ידעתי שאין מצב שאני אהיה בהולנד בפעם הרביעית ולא ניסע לראות את הפסל.

הפסל נמצא בעיר הנמל האק ואן הולנד כחצי שעה מנמל רוטרדם. לא מצאתי באף מקום כתובת מדוייקת. טיילתי וירטואלית הלוך ושוב עם האיש הצהוב של גוגל מפס, ומצאתי את הפסל כמובן ברחוב הגובל בנמל. בסיבוב על המקום מצאתי מסעדה מול הפסל, ואת כתובתה רשמתי להזין במכשיר הניווט.

עברנו שם בדרכנו ביום האחרון מהולנד.

מרגש היה לראותו מקרוב, וזו היתה הזדמנות מצויינת לספר את סיפור הילדים.

ושוב תודה לכן יקרות על סיפור כל כך מושקע ועל השיתוף

מקסים מקסים. תודה על ההשקעה הגדולה וגם לאחרים שתרמו כאן.

תודה רבה עידית ותודה רבה ענת על התוספות המצולמות.

מאד מרגש לראות כיצד  סיפור הטיול שלנו בגדנסק מהדהד גם בטיולים מקבילים.

היינו שם בחמישי האחרון.

תודה רבה אוליב 

אני חושבת שאכן יצא שרשור מעניין, בעיקר לחובבי היסטוריה ו/או אדריכלות שלא בהכרח פונה רק למי שמתכנן לנסוע לפולין.

זיוה, בזכותך גיליתי על הפסטיבל במלבורק. היה נהדר.

כעת אנחנו באגמים. אין ווי-פי מספיק חזק לפרסם תמונות.

ושוב תודה על הסיכום הנהדר שלכן. כאן ובבלוגים 

גם בגדנסק עצמה פגשנו משפחה של ישראלים שנסעה בעקבותיכן!!!!

כחובבת היסטוריה, מעניין מאד, מרתק ומעורר מחשבה. לגמרי עושה חשק. 

כדור שלישי, אני מתקשה להאמין שאני ספציפית אגיע לפולין. אני לא נגד באופן עקרוני, פשוט לא חושבת שאני אישית אצליח לעשות זאת. 

השבוע עיינתי בספר התמונות של רומן וישניאק, שנקרא “העולם שנכחד” [תרגום חופשי שלי]. התמונות מספרות סיפור של עולם, לא סיפור של הכחדה. זה מתחבר לי לטיול שלכן. 

תודה על הנגשת עוד פיסת עולם במילים ובתמונות. מוכשרות שלושתכן. 

עידית, 

כמה מרגש לקבל ד”ש כתוב ומצולם!!!!

תמשיכו ליהנות, גם בפולין וגם בלטביה.

שמחה שהלכת בסוף למוזיאון מלחמת העולם השנייה.

ולאור הארועים האחרונים בארץ ומאחר שבפולין עסקינן אני חייבת לשתף תמונה רלוונטית ומשעשעת מבית “הפולנייה”.

אתם תהיו מחר בפסטיבל במלבורק. איזה יופי. האם ידעת עליו? מקווה שתיהנו ושלא יהיה צפוף. אשמח לראות תמונות.

וקצת תמונות מסופוט שהנוער שלי העדיף על פני גדנסק בגלל המדרחוב והים…..

היינו גם במרכז סולידריות ודווקא שם הם הפתיעו לטובה והתעניינו.

למוזיאון מלחמת העולם השנייה הלכתי לבד.

עקבתי בענין רב למין ההתחלה.

גדנסק בהחלט בתכניות, ועכשיו, אחרי הפוסט המחכים, המסקרן והנפלא שלכן - עוד יותר.

להמשך עוד הרבה טיולים מוצלחים, יחד ולבד!

הטיסות לא משהו אבל נמצא את הדרך...

תודה רבה אורה, שמחה מאד ומוקירה את התגובה שלך 

תודה רבה ג’ייד,  אני דווקא התחלתי את המסע למזרח אירופה עם הונגריה, משם ברלין ורק אז פולין שעד לפני שנה לא היה מצב שאגיע אליה. ההורים שלי, בעיקר אבא שלי, לא מוכנים לשמוע על פולין, גם לא מסע שורשים. אבל דווקא את התחושה האנטישמית, כמעט נאצית, אחותי חוותה בדרום טירול….

עדי, איזה כייף שאת מלווה אותנו. אני חושבת שבמקום פעם נוספת לקרקוב כדאי שתסעי לגדנסק, כדי לגוון. גדנסק מאד שונה בהוויה שלה מורשה וקרקוב.

ינינה – מאד אוהבת את ההסתכלות שלך על הקומוניזם במזרח אירופה ועל מרכז סולדריות. יש לי כמה דברים לורמ על מרכז סולידריות ואני חייבת לך ולעידית גם תשובות על מוזיאון מלחמת העולם השנייה. זה במידת מה כרוך זה בזה. אבל זה דורש זמן ניסוח, אז לא כרגע. אולי בהמשך.

תודה על אשכול מרתק של שלושתיכן.

יש לי מחשבות לחזור לקרקוב ואולי אחליף בביקור בגדנסק. שפע המידע פה בהחלט תרם לי.

שוב תודה

עדי 

פשוט מרתק!

עקבתי כעת אחרי כל הסיפור ומצטרפת למחמאות של קודמותי אודות הדיון המעניין שהתפתח כאן.

אני מאלו שחשבו שלא ייסעו לפולין או הונגריה אף פעם ונסעתי בסוף לטיול שורשים עם אמי ואח”כ לטיולים שורשים בהונגריה עם אבי.

העמדה שלי כלפי פולין והונגריה התרככה אחרי הנסיעה הזו, בעיקר בגלל שהבנתי שאם אבחר מדינות לפי שנאת היהודים או האנטי לישראל לא אצא מזה….

דווקא לגרמניה עדיין קשה לי לנסוע.

תודה ינינה, מיקה וזיוה.

הגעתי באיחור משמעותי, אבל הגעתי…
קראתי אתכן, בשלושה קולות, והיה מרתק. נהניתי מעושר המידע שפרשתן כאן על מקום שהוא לא באמת על מפת התיירות של הישראלים (בטוחה שאחרי הביקור שלכן הוא יקפוץ גבוה גבוה למגירות החלומות של אנשים).
נהניתי גם לקרוא את הדיון המרתק שהתפתח על פולין – כן או לא, ואם כן – אז באיזה אופן? זה לא מובן מאליו לקיים דיון שכזה שמעורר רגשות עזים מכל הצדדים.
 

התמונות והחוויות שלכן מדברות בעד עצמן!

תודה על השיתוף כאן ובערוצי התקשורת האחרים
אורה