אורנה,

תודה ואני לגמרי מצטרף להמלצה של שתיכן על הספר המיוחד והמאוד מעניין הזה.

שמוליק 

תודה רבה לך, גם על ההשתתפות הערה, וגם – כתמיד – על התרומה הגדולה. 

נהדר הלינק הזה ששלחת על עיירות הספרים – במיוחד בהתחשב בכך שבעוד מספר שבועות אנחנו נוסעים להולנד, ומצאתי שגם שם יש את אחת מאותן עיירות ספרים, ואנסה לשלב ביקור בה. 

יונה – כייף שגם אתה הצטרפת, ואני מצטרף להמלצתך המשובחת. 

אגב – אתמול ביקרתי בשבוע הספר וניצלתי לא מעט מהמלצותיכם המצויינות   

המשך שבוע ספר מצויין לכולם

ספר מומלץ מאד הוא הדרך של קורמאק מקראתי, שזכה בפרס פוליצר. הספר מספר על אב ובן הולכים לבדם לאורך כביש בין־מדינתי באמריקה החרוכה, אחרי אפוקליפסה. מעורר מחשבות על האופי האנושי, משפחה ועוד.

נחכה בסבלנות לפרס הבוקר המוזהב. מעניין מי יזכה.

ולחובבי הספרים האוהבים לטייל גם בעיירות ספרים, מצרפת המלצות של האתר המעניין atlas obscura . עיירת הספרים הראשונה היא Hay-on-Wye  ומאז הצטרפו עוד רבות לרשימה.

עוד המלצות גם כאן. 

והנה עדכון מעניין לחובבים –

פרס מאן בוקר הוא אולי הפרס היוקרתי ביותר המוענק מידי שנה לסופרים על ספריהם. 

בתום 25 שנים, בשנת 1993, הוענק פרס הבוקר של הבוקרים לסאלמן רושדי על ספר הקסם הפנטסטי שלו ׳ילדי חצות׳ שאין לי די מילים כדי להמליץ עליו. 

חשבון פשוט מלמד שכעת חלפו עברו להם 50 שנים, ואכן מונו חמישה שופטים לבחור חמישה זוכים בפרס, אחד מכל עשור, שיתמודדו על פרס המאן בוקר המוזהב – הבוקר של 50 שנות הבוקרים. 

בימים אלה פורסמה רשימת חמשת המועמדים לזכייה!!

ארבעה מהחמישה תורגמו לעברית ובהם וולף הול של הילרי מנטל אותו הזכרתי כאן – וגם – זוכה השנה שעברה – ג׳ורג׳ סונדרס על ספרו ׳לינקולן בבארדו׳ שתרגומו לעברית הושלם לפני זמן קצר בהוצאת כתר. 

תהנו

שמוליק

קוראת עכשו ספר ישראלי מוצלח מאד בשם ״הטנק״ של אסף ענברי שכתב גם הספר ״הביתה״ וגם הוא מאד מומלץ. 

ואם אנחנו במשחקי אסוסיאציות  – אז שונה – ובכל זאת הזכיר לי – ארה”ב, משבר כלכלי וחברתי – אז אי אפשר שלא להמליץ על ענבי זעם האלמותי של סטיינבק. 

מחתרת המסילה – המתאר את חיי העבדים בדרום ארה”ב, את היאוש וחוסר התוחלת שמילאו את החיים שלהם, את הניסיון של בודדים מהם לברוח לחופשי, ואת האכזבה לגלות שם מחוץ למטעי הכותנה לא מצפה להם חופש של ממש.

הספר הזה התחבר לי עם הספר “שיבה” שקראתי לפני כשנה, שתאר כמה דורות במשפחה שחורה שחלק ממנה נמכר לעבדות וחלק ממנה נשאר באפריקה.

גן של התחלות חדשות – ספר טיסה מקסים וקליל. אלמנה צעירה מתמודדת בעזרת אחותה והמון הומור שחור עם האבל על בעלה. הנושא אולי נשמע כבד, אבל הספר מצחיק מאוד ופשוט מקסים.

איזה כייף כאן עם כל כך הרבה המלצות מסקרנות ומצוינות 

אוליב המליצה על ספר מאוד בריטי ומאוד מצחיק (שני מאפיינים אהובים עלי מאוד ולכן מייד הוא נוסף לרשימה) – וזה הזכיר לי את סדרת ג’יבס המעולה של פ.ג. וודהאוס שרק מעט ממנה תורגם באופן נהדר (לטעמי) לעברית, בהוצאת חרגול, ולגמרי מומלץ – 

הכל אודות ג’יבס ו – משהו רענן. 

אוליב הזכירה גם את הסופר ההודי אדיגה. אחד מספריו המפורסמים הוא הטיגריס הלבן ועליו גם הוא זכה בפרס הבוקר, אז הנה עוד המלצה …

ועוד המליצה אוליב על פרוזה הסטורית – הנוגעת לצ’צ’ניה – של מארה, וזה הזכיר לי עוד דבר.

מזה שנים לא מעטות שאני נהנה יותר ויותר מ’פרוזה לוקאלית’ עם מאפיינים ברורים של תרבות ושל מקום, ושלוש המלצות מיידיות שעולות לי בראש בהקשר הזה הן  – 

מרצדס בנץ של פאבל הילה הפולני,

ו – נירית  – בשבילך במיוחד אם טרם הזדמן לך –

גבר זר בא למשק של מיקה ולטרי הפיני

ו – יוצאים לגנוב סוסים של פר פטרסון הנורווגי. 

אנשי הצפון – 

הערב לזכרו של אבי היה מרגש מאוד.

פרט להרצאתו של חיים באר, הוא כלל גם שני קטעי חזנות (חיים אליעזר הרשטיק בליווי פסנתרנית), יצירה לפסנתר, סרט וכמובן דברים שנשאו בני משפחה. הוא התקיים בתיאטרון גבעתיים והסתיים בפרק קולינרי. זה היה משהו שמאוד רצינו לעשות ומאוד שמחנו שעשינו. 

ואם חזרנו לרגע לחיים באר – אני ממליץ בחום גם על אל מקום שהרוח הולך – עלילותיו של אדמו”ר בטיבט – ולא נעשה ספויילרים ...

אני כמובן מצטרף בחום גם להמלצותייך על מרגרט אטווד – אם כי אותה באמת קשה יותר לקרוא ביום יום ובסופם של ימי עבודה ….

מוסיף המלצה ספציפית על עוד אחד מספריה המשובחים – המתנקש העיוור. 

אלעד – 

אם פחות התחברת לספר הראשון בסדרה  של פרנטה, אני מאוד מסופק אם תאהב את השני – שבעיני לפחות – הוא דווקא הפחות מוצלח מכל הארבעה. 

את ספרו השני של בקמן עליו המלצת אני בהחלט רוצה לקרוא. 

ואחרונה חביבה מאוד – רבקה – 

אני מאוד מאוד מתחבר למה שכתבת על תהליך ‘ההבשלה’ שגורם לנו לקרוא אחרת ספרים בגילאים שונים – ולעיתים להנות מהם הרבה יותר כשאנו מבוגרים יותר. יצא לי לחשוב על כך לא אחת בשנים האחרונות. 

ואיזו הפתעה בנוגע לספר שלך!

אני אומנם מאותם עתיקים השומרים אמונים לספרים בצורתם המוחשית – אבל כאן בהחלט אחרוג ממנהגי ואני כבר סקרן מאוד.   

אני קוראת עכשיו את חיים באר, בחזרה מעמק רפאים, שמעלה סוגיה מאוד מעניינת, למי שייך החומר הספרותי אחרי מותו של הסופר… חיים באר מענג כתמיד, למרות שהוא מעלה מחשבות חדשות בקשר לשימוש בשפה.

ממש לא מזמן קראתי את “כימים אחדים” של מאיר שלו, המספר כמו עוד הרבה ספרים שלו על הימים הראשונים של ההתישבות בארץ. הספר חיכה לי בנחת על מדף הספריה, כעשרים שנה. בעקבות זה הגעתי למסקנה שצריך שאנחנו נבשיל לקראת הספרים. צריך שהזמן יתאים כדי שנדע להעריך…

ואם יורשה לי להזמין אתכם לקריאה חינמית לגמרי את הסיפור שלי “השביל העולה להר” שיש בו הרבה מאהבת הספרים, אהבת הטיולים ומסע בזמן אל המאה התשיעית לספירה. תיהנו.

רבקה

אני פחות התחברתי לספר הראשון של אלנה פרנטה. לא חשבתי שאני אקרא את המשך הסדרה אבל שמעתי שככל שהסדרה מתקדמת, היא יותר מעניינת. הספר השני כבר מחכה לנו בבית לקריאה.

איש ושמו אובה הוא ותיק. השנה יצא הסרט עליו. נהננו לראות אותו.

גם הספר השני של פרדריק בקמן מעולה. “סבתא מוסרת ד”ש ומבקשת סליחה” סגנון הכתיבה של פרדריק בקמן נשמר. בספר השני יש גם מתח, מסתורין, עלילה בסגנון “חפש את המטמון”, שדים מן העבר נחשפים. 

קראנו את הספר השלישי של פרדריק בקמן “בריט מארי היתה כאן”. בריט מארי מופיעה כבר כדמות משנית בספר השני ובספר השלישי היא גיבורת העלילה. הספר על בריט מארי פחות מצא חן בעינינו. יש בו כמה הברקות והעלילה זורמת ומפתיעה אבל הסגנון של בקמן כבר ממצה את עצמו. איך טיפוסים אספרגרים שבדיים מתמודדים עם החיים. למי שמכיר את הבעיה הזאת במציאות, הספרים של בקמן לא מצחיקים אותו.

אהבתי את הספר הרביעי בסדרת המילניום: הנערה ברשת העכביש. את החמישי פחות.

לא ספר ילדים בשום צורה.. ציני, מצחיק, מעניין.. 

חשבתי אולי לחפש ספרות היסטורית על הגיבורים האגדיים של אנגליה מימי הביניים: על רובין הוד והשריף מנוטינגהאם (לקראת הביקור בנוטינגהאם ויער שרווד) וכן על ארתור (לקראת הביקור בסנודוניה). ספר שיכול לתת עוד פרטי רקע על הסיפורים. 

נתקלתי לאחרונה בבלוג טיולים נהדר על המקומות שבהם צילמו את הסרט על ארתור:

https://adarasblogazine.com/king-arthur-places-in-wales/

איזה אשכול נפלא וגם מתסכל, כי מתי, מתי נקרא את כל מה שנרצה…

סקרנת אותי עם ערב ההוקרה לזכר אביך ז״ל…

אני מוסיפה לרשימה את הסופרת הקנדית מרגרט אטווד, שכתבה בין היתר את הספר היפהפה ואף קשה בדקות האבחנה האכזרית שבו, עין החתול, וגם את הרומן ההסטורי המרתק לטענת גרייס שלאחרונה חזרתי אליו למרות מה שכתבתי למעלה (אני יודעת שיש גם סדרת טלוויזיה שנעשתה לפי הספר, לא צפיתי בה עדיין).

מוסיפה גם את הנובלה הקצרה והמקסימה של שטפן צוויג, פחד, שיצאה בהוצאת תשע נשמות, וספרון נוסף בהוצאת זיקית הכולל את הנובלה סוזנה שכתבה גרטרוד קולמר בשנת 1943 תוך כדי עבודה בכפייה ובזמן רדיפות אנטישמיות (זו היתה יצירתה האחרונה לפני שהובלה לאושוויץ), ואת הנובלה השביל שביער שכתב אדלברט שטיפטר ב-1845, ושאני מסכימה לגמרי עם מה שכתבו העורכים על גב הספר, שמדובר ב״טקסט שהקריאה בו משולה ללגימת כוס מים קרירים בעיצומו של יום קיץ לוהט״.

אורנה

הרומנים הנפוליטנים כבר נכנסו לרשימה ע"י שמוליק וג'ני אבל חייבת גם. לא זוכרת כבר הרבה זמן כזה תענוג ממכר מספר (ואיזה מזל שהגמילה נדחית כל כרך מחדש).
קריאת בינג' ראויה סיפקו גם התיקונים וחירות של ג'ונתן פרנזן שכמו פרנטה לא מתעקש על תמציתיות ומאפשר צלילה איטית לעומק ולרוחב.
ולאיזון, ספרון קטן עם אפקט גדול: האדון שנפל לים של הרברט קלייד לואיס. צלצול השכמה לחיים.

ובכל זאת פורום מטיילים, אז אחד אחרון עם קשר הדוק לאכסנייתנו: אל אחרון האלים, על מזרקות רומא של אריאל הירשפלד. מעין מדריך לרומא וליופי דרך מזרקות העיר. אפשר וטוב פשוט לקרוא. מאד עדיף לעשות זאת לפני, תוך כדי ואחרי ביקור ברומא.
כולל בתוכו את השורה הנפלאה: "העיניים יכולות לחוש אושר". 
מוטו נהדר לטיול הבא ובכלל.

אז למי שאוהב ספרים הודים עם קצב הודי, אני ממליצה על הספר “האיש האחרון במגדל” של אירווינד אדיגה. 

למי שאוהב פרוזה היסטורית, אני ממליצה בחום על  הספר “קונסטלציה של תופעות חיוניות” של אנתוני מארה, ספר שלא מרחם על הקוראים, אבל משאיר גם תקוה. עוסק בתקופת מלחמת האזרחים בצ’צ’ניה, נושא פחות מוכר לפחות פה בארץ, עלילה מעניינת והספר כתוב נהדר לדעתי. 

שמוליק,  

תודה רבה על השרשור.
שמרתי את ההמלצות בשנים הקודמות ואפילו הצלחתי לקרוא אחדים מהספרים.

ג’ני,
לאחר שקראתי את “הנערה מהדואר” של סטפן צווייג אשמח לקרוא את הספר שהמלצת עליו.

עמיחי,

בשבועות האחרונים אני מנצלת את זמני הנסיעות ברכב לעבודה להאזנה לפודקאסט של החינוכית.
30 פרקים על מלחמת העולם השניה.
היסטוריה מרתקת שמועברת בצורה מעניינת ע”י רועי מלחי.
מלחמת העולם השנייה

רקע מתאים לטיולים בהרבה מקומות ברחבי יבשת אירופה, בריטניה, צפון אפריקה והמזרח הרחוק.

ג’ני – 

בין היתר בעקבות שיחותינו, את הראשונה שחשבתי עליה כאשר פתחתי את האשכול הזה וקראת את מחשבותיי ובאת 

נירית – 

אוצר בלום שלחת בלינק, והנה עוד אחד, קטן יותר אך חדש יותר 

רשמתי לי מייד גם את המלצותייך והתרשמתי מאוד מהתמונות.

איכשהו, האסוסיאציה שהתעוררה אצלי למראה התמונות האלה היתה של אנדרטת הספריה הריקה של מיכה אולמן – בברלין – שבעיני היא כל כך כל כך עוצמתית, ומהאנדרטה הזו הדרך היתה קצרה גם לאחד הסופרים האהובים עלי –חיים באר – ולספרו הפנטסטי – לפני המקום. 

ואם כבר בחיים באר עסקינן, אני ממליץ בחום לאוהביו גם על ספרו האחרון אותו קראתי לאחרונה – בחזרה מעמק רפאים. 

האיש בעיני הוא שילוב מדהים וייחודי שאין כמעט כמותו וספק אם יהיו – בין ספרות משובחת – השכלה כללית רחבה מיני ים – ושליטה כמעט אבסלוטית במכמני אוצרות התרבות היהודית לדורותיה המשתלבים בספריו במגע של קסם. 

הוא נשא דברים מרגשים ומרתקים בערב הוקרה לזכרו של אבי ז”ל אותו קיימנו לפני מספר חודשים במלאת חמש שנים לפטירתו, ומילה אחרונה עליו – ידוע לי שהוא ביחד עם עמית נכבד מהאקדמיה מדריך טיולים ייחודיים בארצות מזרח אירופה בעקבות התרבות היהודית האבודה.

אני מקווה מאוד שיזמן לי להצטרף לאחד הטיולים האלה. 

עמיחי – 

לא רק צפון ולא ממש עיון, ובכל זאת – אנגליה אנגליה אנגליה. 

ממליץ בחום רב על שני הספרים הראשונים בטרילוגיית קרומוול של הילרי מנטל – 

וולף הול – הראשון, ו – הביאו את הגופות – השני. 

הקוראים הנאמנים מצפים בקוצר רוח לספר השלישי והאחרון שהוצאתו נדחתה יותר מפעם אחת...

באופן מדהים, שני הספרים האלה זיכו את הילרי מנטל בפרס בוקר היוקרתי, הישג חסר תקדים לדעתי ל’סדרה’, והישג נדיר כשלעצמו בעולם הספרות (זכייה כפולה בפרס, לא רבים עשו זאת). 

אני מצטרף גם להמלצתה האנגלית של ג’ני. 

שמוליק 

כל היצורים גדולים כקטנים – אמנם לא ספר עיון אלא פרוזה, אבל בעיני ספר מרתק, מצחיק ומאד מאד בריטי. יש לסופר ספרים נוספים [ג’יימס הריוט]

אם אתה קורא באנגלית, אז סדרת הספרים של סופר שאני לא מצליחה להזכר בשמו [אבל זה יגיע] שכתב על תקופת המכרות, ספרים מעניינים אך לא תורגמו. 

הספר “מה יפית עמק נאוי”  של ריצ’רד לוולין כן תורגם, אבל הוא ישן ולא בטוח שתמצא בספריות. הוא גם כן ספר עלילתי אבל לגמרי היסטורי, עוסק בתקופת שביתות הכורים של תחילת המאה העשרים. 

ספרי עיון יש המון. תצטרך לבחור תקופה, או איזור...

בנוסף, ההיסטוריה הבריטית כל כ מורכבת שכדאי להתמקד בסוגיה מסויימת, כמו מלחמת העולם השנייה, או ראשית המאה וכו’.