קהל יהודים גדול יצא ממנו,

מטרים בודדים וספר התורה נכנס מתחת למעיל. 

עוד מטרים בודדים והכיפה נכנסה לכיס.

סתם סיפור נחמד…. 

ולשאלה עצמה- כששואלים אותנו אנחנו עונים (אבל כמובן שצריך להיות מודעים לסיטואציה כמו שכתבו אחרים, 99% מהמקרים אפשר לראות שמדובר באדם תמים ששואל מסקרנות). התגובות אגב נעות מהתלהבות-לזה שלא באמת אכפת להם (זאת אומרת ממשיכים כרגיל). לא זכורה לי סיטואציה שזכינו ליחס שלילי בגלל זה. מה שכן, כמו שכתב אנשיםטובים אנחנו כן מצניעים כתובות בעברית (לא הולכים עם תיקים או חולצות עם כיתוב). 

לא זכור לי שנתקלנו אי פעם ביחס עוין או אנטישמי. ואם שואלים אותנו אנחנו אומרים שאנו מישראל. 

שנה שעברה קרו לנו 2 מקרים מצחיקים באותו יום. היינו באינסברוק שבאוסטריה. בילינו כמה שעות טובות בפריימרק, כשלפתע ניגש אדם זר אל בעלי ושאל אותו בהתלהבות אם הוא מישראל. בעלי השיב בחיוב. הזר כל כך התלהב שכמעט חיבק אותו מרוב אושר, וסיפר שהוא במקור משכם (!!) ושהוא חי באוסטריה כבר הרבה שנים, ואמר שנפנה אליו בכל בעיה שהיא…

כשהמשכנו בדרכנו משם, ישבנו במסעדה איטלקית לאכול פיצה, כשהמלצר ישר הגיע אלינו ושאל אם אנחנו מישראל… שוב השבנו בחיוב, והוא החל לספר לנו בהתלהבות שהוא מטורקיה ושהוא חי באירופה כבר הרבה שנים, מסתובב ממדינה למדינה…

בשוייץ, לפני 7 שנים, במרומי הטיטליס, עובדת צעירה ומתוקה התלהבה מכך שאנו מישראל וישר סיפרה שדוד שלה ביקר פה…

לא הייתי בונה יותר מדי על כתבה בתקשורת הישראלית. התקשורת והפוליטיקאים שלנו הם גם אלו שמנפחים את החרדות והדאגות הללו, לפעמים בלי קשר למציאות. כשהייתי בזמן צוק איתן בחו”ל חברים שלחו לי לינקים לכתבה על הפגנה עצומה אנטי ישראלית, סוערת ואלימה – במקרה עברתי שם באותו היום, 300 איש עומדים בשקט עם שלטים, כששיא העניין של המקומיים בהתרחשות היה להתלונן שהמפגינים גורמים לפקק תנועה דווקא בסופ”ש. 

בהרבה מקומות באירופה רואים חרדים ודתיים עם כיפה שלא שמעו על הכתבה הזו מעולם. לא שאמליץ על ללכת עם דגל ישראל פרוש על החולצה, אבל גם אין צורך לנסוע בחששות מכל אדם שני. הסיכוי כן קטן, ואם אתה חושב אחרת – למה לנסוע לחופשה למקום שמעורר בך הרגשה רעה של חוסר ביטחון? 

להיפך, זכינו להרבה מבטי הערכה. וכשאמרנו שאנחנו מישראל ההערכה בוטאה במפורש.

אני חושבת שזאת רק התקשורת שמנפחת כל דבר לממדים חרדתיים.

עם ישראל אמור להיות אור לשאר האומות.

בואו נהיה גאים בזהותנו היהודית והישראלית!

הבסקים ידועים בהזדהות שלהם עם הפלסטינאים בעיקר בשל העובדה שהם רואים את עצמם כעם כבוש ע”י הספרדים.

בסן סבסטיאן נשאלנו פעם מאין אנחנו ואמרנו ישראל-המוכרת התמלאה אור ושמחה שנכנסנו לחנות שלה...אפילו עשתה לנו הנחה יפה.

לעומת זאת, דווקא בחלק הצרפתי של הבסקים בעיר ביאריץ מוכרת שאלה אותנו מהיכן אנחנו ושסיפרנו לה היא שאלה “פלסטין”? תיקנו אותה ואמרנו “ישראל” היא עשתה בידה תנועת ביטול והפכה לחסרת סבלנות…

יצאנו בהפגנתיות מהחנות.

יש גם כאלה!!!

בכל מקרה, כמו שכתבתי בשרשור אחר, המוסלמים מזהים אותנו באותה מהירות שבה אנחנו מזהים אותם, גם בלי שנדבר או נשלוף ספר בעברית. המראה החיצוני וההתנהלות שלנו מאוד דומים לשלהם.

והאמת- כובע בייסבול לא עוזר כי זה כמו לכתוב על המצח- אני דתי שלא רוצה שיראו את הכיפה. מזהים אותנו מקילמטר..

עד היום לא היו כל תגובות מיוחדות, לאחרונה נתקלתי בנותנת שירות נהדרת שלא ידעה איפה זה ישראל.

ב-2004 היו לי אינטראקציות לא נעימות עם עובד מצרי במלון פריזאי, שידע שאני מישראל כנראה לפי הרישומים. היו לו הרבה טענות והוא דיבר בחוסר סבלנות וסובלנות, עד שהיה לו לא נעים ממני. אבל כמי שיודעת להסתכל היטב על עצמי ועל זולתי, ברור היה לי שזהו אדם שרע לו בחיים ממילא וזו בסך הכל הוצאת קיטור שהתלבשה על הנושא הזה. היה לי צר עליו.

מנסיוני אם אתה הולך ללא סימני זיהוי של יהודי, מרבית האנשים לא יזהו אותך כיהודי אפילו אם תדבר לידם עברית ותקרא בספר בעברית.

פעם שאלתי מישהו איך נשמעת לו העברית.

נשמעת ערבית הוא אמר.

אני חושב שזה בריא להציע את הישראליות בפומבי במובן זה שלא הולכים עם בגדים בכיתוב בעברית, לא הולכים עם ספר בעברית ביד באופן קבוע, לא חולצה שכתוב עליה באגלית “הבר מצווה של מנחם” וכו’. ואגב בלי קשר לישראליות דווקא – אף פעם לא ללכת עם חולצה עם כיתוב/ציור שיכול להתפרש פוליטי (לאו דווקא בקטע האנטישמי), והכי בטוח חולצות חלקות או ציור מופשט, בלי שום אמירות משום סוג. אגב מהסיבה הזו ויתרתי עת תיק הסטיב הישן שלי שכתוב עליו “ירושלים”.

זה כדי למנוע ממישהו שבמקרה כן “טעון” לחפש אותי.

יחד עם זאת אנחנו מדברים בינינו בעברית (כולל הילדים הצועקים), אולי אני אוציא לרגע את הספר בעברית כדי לקרוא.

ובלי קשר כמו שאנחנו הישראלים יכולים לזהות ישראלים אחרים ממרחק (סגנון הבגדים, אולי המותגים הישראליים גם אם אין כיתוב, תספורת, אופן ההליכה וכו’), אז מחבלים “מקצועיים” (או סתם פלסטינאים) גם יזהו אותנו מרחוק. אבל מקומי שפשוט משום מה שונא ישראלים – פחות סיכוי.

ופשוט משתדלים לא להגיע למקומות שבהם אני לא רוצה שידעו שאני ישראלי, כמו השכונות הרלוונטיות באירופה. ואם אני רואה ברחוב הפגנה פרו פלסטינית (ונתקלתי כמה פעמים) – פשוט עובר לצד השני של הרחוב. לא רואה סיבה סתם להכנס לעימותים, גם אם אין לי חשש לבטחון אישי (לרוב יש מספיק שוטרים באיזור).

לעומת זאת – שאלה ישירה זה שונה לגמרי. בחלק גדול מהמקרים זו שאלת נימוסים של נותן שירות (מלצר, מוכר וכדומה). בחלק אחר של המקרים מדובר על סקרנות גרידה (“איזו שפה אתם מדברים?”). בכל המקרים האלה אני לא רואה שום סיבה לשקר. הכי גרוע זה שהשואל באמת אנטישמי ויהיה פחות נחמד ב-5 השניות שנשארו לי לראות אותו. אז מה? וזה כמעט אף פעם לא קורה.

לא בטוח שהייתי עונה ככה למי שלובש חולצה שכתוב עליה “איטבח אל יהוד” ומתעטף בדגל פלסטין. אבל מצד שני סביר שבכל מקרה הייתי מנסה לשמור מרחק ממנו.

אגב ובהקשר אחר – כשאני יוצר קשר עם צימרים ונותני שירות לפני הטיול אני תמיד מציין שאני מישראל. אם הם לא אוהבים ישראלים – הם כבר ימצאו דרך שאני לא אגיע (הכי פשוט – הצימר תפוס). הטיול שלי זה לא הזמן שלי להטיף לצדקת דרכנו, ושוויון הזדמנויות. את המלחמה בחרם וכדומה אפשר וצריך לעשות, אבל לא בטיול.

בדומה לכך, דתיים באירופה נמנעים ללכת עם כיפה, כי זה מגביר את הסיכון לחיכוך, לקריאות אנטישמיות או או אפילו תקיפה. היתה פעם כתבה של צביקה קליין על איך זה להסתובב באירופה עם כיפה.

אני לא אשקר כששואלים אותי, אבל אנסה להתחמק ולענות שאני מהמזרח התיכון.

וכבר נתקלתי בתגובות של “ישראל זה באיידהו, נכון?” או כאלו שבלבלו אותה עם ירדן. לרוב האנשים לא באמת אכפת. וגם למי שכן מתעניין בפוליטיקה ולא אוחז בדעה מחמיאה על ישראל, אנשים מבינים שמדינה ואדם שמה לעשות נולד במדינה הזו זה לא אותו הדבר. גם מטיילים מארצות ערב שפגשתי הרגישו כך, ולא פעם גם צחקנו ביחד על כל הבלגן באזור הזה שבו אנחנו חיים. 

אצטרף גם לפסקה האחרונה בהודעה של שקד – כמו שאנחנו רוצים שיתייחסו אלינו כאל בני אדם ולא כאל נציגים פוליטים, או בגזענות, ככה עלינו להתייחס לאחר, ולרדת מההתייחסות לכל אירופאי/זר/פליט כאל סכנה או אנטישמי בפוטנציה.

בדרך כלל, כפי שכבר נכתב לא באמת כל כך חשוב לאנשים ובייחוד נותני השירות מהיכן אנחנו , לא יודעים יותר מדי על ישראל והסכסוך או שלא מעניין אותם בכלל.

ובכל זאת,  בהרבה טיולים היו אנשים שכן התייחסו והיו שיחות מעניינות.

פעם, בעל הצימר באוסטריה אמר לנו “טוב שאתם מבזבזים את הכסף כאן במקום להפציץ את עזה, כפי שאריק שרון עושה”. זה היה הדבר הכי קיצוני ששמענו.

פעם אחרת, באיסלנד, פגשנו באכסנייה בחורה פינית והשיחה התגלגלה לנושא הפליטים הסורים. הסכמנו שהסכסוך במזרח התיכון מאד מורכב ואסור לקפוץ למסקנות כאלו ואחרות…

פגשנו זוג גרמנים אוהדי ישראל שביקרו בארץ הרבה פעמים וקראו את כל ספרי עמוס עוז שיצאו בגרמנית.

בקיץ שעבר, היינו בנורווגיה בעת המשבר “של המגנומטרים” בירושלים. באוסלו התקיימה הפגנה קטנה של פלשטינאים ותומכיהם, רבו הצופים התעניינו יותר בסוסים של השוטרים מאשר בהפגנה עצמה. אבל ההרגשה הייתה בכל זאת לא כל כך נעימה...אבל בשום אופן לא הרגשנו סכנה.

כאשר הגענו לצימר בשוויץ המארח שאל מאיפה אנחנו. כאשר שמע שאנחנו מישראל , הצביע על מספר הרכב ושאל בשיא הרצינות: אז כנראה אתם מהחלק הצרפתי של ישראל?

בשנים האחרונות אני נמנעת מלהגיד מחמת הבושה.(אל תגלו למירי...)

כשאנחנו בזוג והסביבה רגישה אנחנו מדברים בינינו בשפה זרה ששנינו דוברים.

ואוסיף לכם סיפור נחמד.

בכפר  סינט אנג’לי באיטליה, כפר שקרוי ע”ש קדוש עושה ניסים… נעצרתי ליד בית דירות לקרוא את השלט  בחזית הבית שתאר את ההיסטוריה של הבית. אני מבינה  מעט איטלקית ודוברת עוד פחות. לפתע יצאה מפתח הבנין אשה מבוגרת לבושה שחורים וראתה אותי קוראת. היא פנתה אלי באיטלקית הבנתי כל מילה עשירית. אמרתי לה שאני תיירת וכמעט לא מבינה איטלקית. לשאלתה מאיפה אני אמרתי ישראל והיא לא קלטה, ואז אמרתי מירושלים  עיני האישה אורו היא היתה המומה רוח הקודש נחתה בפתח ביתה, היא מיד הצטלבה וביקשה את רשותי לגעת בי מובן שנעניתי והיא נגעה בזרועי ונשקה את כף ידה שנגעה בי. ואז נכנסה בי רוח הקודש שמתי את ידי על ראשה אמרתי כמה פסוקים בעברית ונתתי לה חיבוק  איזה אושר היה נסוך על פניה….

אני לא אומרת שאין סיכוי שמישהו יגיב בגסות או יתייחס לסכסוך שלנו. פשוט כנראה שלעובד רכבת בצרפת יהיה יותר חשוב לשמור על העבודה שלו מאשר לעמוד על עקרונותיו לגבי מה המדינה שלי עושה לא בסדר. 

באותה נשימה, יהיה נחמד אם אנחנו נדע לקיים את מה שאנחנו דורשים ולא ניקח באופן כל כך אישי מה ראשי מדינות אחרות אומרים, ועוד פחות מזה, נשליך את זה באופן פרטי על אזרחי המדינות האלה.

אחר כך חשבתי שבמדינה כזו עדיף לומר משהו אחר אז אמרתי איטליה

אחרי שמישהו עשה לי בחינה באיטלקית החלפתי לספרד. זה עבד מצוין אני סופר נהדר מאחד עד עשר.

אבל זה באמת חריג, אני תמיד אומר ישראל.