אוליב- מקווה שבכל זאת תצליחי להגשים איזה שריטה מוטורית.  

לי- התגעגעתי לא ראיתי אותך בפורום הרבה זמן…

כייף לי שקראת את הסיפור שלי, אכן יעדים לא מתויירים וחבל. 

שרון

נהניתי מאוד

תודה על ההשקעה

וכל הכבוד על ההפתעה והארגון

טיול מקסים, ביעדים שפחות מדווחים פה…

התמרורים מדליקים

יופי של אטרקציות חוויתיות

נתת לי כמה רעיונות שווים לעתיד

מזלטוב 

בן הזוג לא קורא בעברית אם יש לו ברירה [הוא קורא מסמכים רשמיים וכאלה דברים, אבל סיפורים – אין סיכוי, אפילו את שלי הוא לא קורא...]

אוליב ומיכל, תודה ששרדתן עד הסוף, 

 מיכל לאיטליה באמת תמיד יש חשק לחזור.  

אוליב אצלכם זאת את עם האהבה לדו גלגלי?   תתני לבן הזוג לקרוא את הסיפור שלי, אולי הוא יבין את הרמז....

שרון,

איזה יופי של סיפור!!!

כמה כייף להגשים חלומות בימי הולדת ובכלל. מאחלת לך להגשים את שלך בעוד שנתיים...

איטליה שלך נפלאה, התמונות שלך עשו לי חשק לחזור לאיזור האגמים.

גם אני מאלו עם השריטה, וגם אצלנו היא הוחלפה ברכב ארבע גלגלי עם בוא הילדים, אבל אין סיכוי שבן הזוג ישתף פעולה עם זה אי פעם…

מקסים. כל הכבוד. נהניתי לקרוא ותודה ששיתפת. 

חזרה למלון (40 דקות נסיעה), אכלנו פיצה במסעדת המלון נזכרנו בפיצות היותר טעימות בבולוניה. בחדר,ניסינו לארוז את כל הרכישות במזוודות בתיקים ובטרולי. קמנו ב-05:30, למזלנו המלון מרוחק כ-10 דקות משדה התעופה. שילוט ברור, החנינו את האוטו במגרש החנייה. בתוך השדה בדלפק של יורופקאר שמנו את המפתח בתיבה. התור הארוך למסירת המזוודות התקדם במהירות. המזוודה בדרך נס לא ברורה שקלה עוד פחות ממה שכשיצאנו מהארץ....(?) אולי המשקל באיטליה אחר? את הטרולים בכלל לא שקלו... כמובן שהטיסה לישראל יוצאת מסוף הטרמינל שמאלה... אבל אנחנו כבר רגילים לא?. הטרולי בשלב זה נלקח ללא שקילה לבטן המטוס. טיסת ריינר לישראל עברה בצורה חלקה יצאה בזמן ונחתה  15דקות לפני הזמן.

מסקנות והירהורים: פחדתי מאיטליה, פחדתי מהאיזורים המוגבלים/ אסורים לכניסת מכוניות ZTL, פחדתי שכבשי האגרה יקרעו לנו את הכיס. פחדתי מסיפורים על המהגרים בכיכרות הראשיות שנדבקים לתיירים ומכריחים אותם לקנות צמידים בטענה שהתייר התמים גנב אותם. פחדתי מכייסים כי זאת איטליה ושמעתי סיפורים. אבל.... התבדיתי בגדול! בעזרת תכנון מוקדם לא ניכנסנו עם רכב לאיזורים מוגבלים. כבישי האגרה זה באמת כסף קטן. בקטע כביש הכי ארוך שילמנו 15 יורו. מברגמו לבולוניה וחזרה. במהגרים אנחנו לא נתקלנו. וגם לא בכייסים.                                                                                                לא הייתי מגיעה לאיזורים האלה אלמלא חוב יום ההולדת שהטיול נבנה סביבו. טיילנו במה שנקרא תיירות איטית, והכוונה לטייל לאט, בנחת, סתם לשבת בפיאצה ולספוג ללא הריצה להספיק לראות עוד ועוד.  זה קטע שהוא חדש לי לטייל לאט אבל ממש נהנתי.  מלבד פעם אחת בפירנצה, לא שמענו עברית בכלל!  היה נהדר!.  

אריוואדרצ'י בלה איטליה בטוח ניפגש שוב!

עוד שנתיים לי יש יום הולדת עגול, אני רק מניחה את זה כאן.

תודה למי שליווה אותי עד הלום.

חזרנו באותה הדרך ריבה די סולטו הייתה מקסימה גם בכיוון הליכה מנוגד. ישבנו לאכול במסעדה עם גינה לאגם. וספגנו את השלווה.   הרעיון המקורי היה להמשיך צפונה לאורך האגם להגיע לעיירה בשם lovere   מבטאים לוברה. אבל אני התעקשתי ועדיין מתעקשת לקרוא לה לאבר (אוהבים). הדרך צפונה הייתה חסומה בעקבות התדרדרות סלעים. אז נסענו דרומה לאורך האגם בדרך מקסימה, הכיוון העיירה iseo  שעל שמה נקרא האגם. הכוונה הייתה לקחת ספינה לאי monte Isola   שנמצא באמצע האגם. להסתובב בו ולחזור שוב בהפלגה. לפי האתר של הספינות  (לחיצה על הכחול זה קישור לאתר של הספינות יש שם המון מידע לגבי העיירות שמסביב לאגם, שם גם מצאתי את התמונה של bogn ), התדירות של ההפלגות מהעיירה איזאו לאי וחזרה גבוהה. אז מצאנו חנייה בעיירה שילמנו במדחן לשעתיים וחצי, ויצאנו לכיוון המעגן. מסתבר שהספינה חוזרות רק אחרי הזמן שהכנסו במדחן ואין אפשרות להוסיף זמן באמצע, אבל נאמר לנו שמהעיירה sulzano  ,עוד רבע שעה נסיעה, יוצאות וחוזרות ספינות כל 20 דקות. אז עשינו סיבוב קטן בעיירה איזאו, עיירת אגם מתוקה ומלאת תיירים. אישית אהבתי יותר את ריבה די סולטו הריקה. המשכנו עם האוטו לכיוון sulzano  שוב מצאנו מיד חנייה שוב שילמנו במדחן וירדנו למעגן. הספינות אכן יוצאות כל 20 דקות אבל.... הפלגה נמשכת 5 דקות בדיוק. אין את חווית ההפלגה. אין לשבת על הסיפון שהרוח מלטפת לראות את מראה החופים עם העיירות שלרגליהן. מבחנתי זה היה פיספוס. באי עצמו הלכנו קצת  ברחוב ישבנו לנח מול שמש אחר צהרים נעימה. וחזרנו.  רצינו לעלות עם אוטובוסים מקומיים לראש ההר שעל האי. האוטובוסים עולים עד לנקודה מסויימת משם עוד עלייה ברגל מביאה לכנסייה שנמצאת על ראש ההר. הנוף משם בטח מדהים. אבל גם את האוטובוסים פיספסנו כיוון שהם עובדים עד 18:30 , אז צריך לשים לב.

יש אפשרות לשייט בספינה קטנה יותר שעושה סיבוב באגם מסביב לשלושת האיים אבל לא עוצרת באף אחד מהם. בדיעבד אולי היינו צריכים לקחת שייט כזה. הסיבוב באי בלי לעלות לראש ההר, הוא די סתמי ואין הבדל בינו לבין סיבוב בעיירה שעל החוף. חזרנו בשייט של 5 דקות לעיירה סולזאנו עשינו סיבוב גם לאורך הטיילת שלה. שוב אנשים משתזפים על החוף ולמורות שהיה חם אף אחד לא במים.  

היה יום רגוע שהתחיל עם טיול נהדר לנוף מדהים והסתיים בעיירות אגם מתוקות.

    זה היה יום ששילב את שתי השריטות  שלי כי נשמתי טבע וטיולים רגליים ושלו כי במגרש חנייה עמדו 3 מכוניות פרארי נדירות והוא כאמור לא צריך יותר מזה.

אתר נוסף למידע על האגם כאן

חייבת עוד כמה תמונות. חבל שהתמונות לא משקפות את היופי האמיתי של המקום

תרשמו לעצמכם-bogn

המקום הקסום הזה הוא בעצם מפרץ שצוקי הסלעים וההרים יורדים כמעט עד קו החוף. 

              Wow wow wow

 הצמחייה ירוקה, ושקט. שקט כי אנחנו כמעט לבד... המקום כמובן הרבה יותר יפה מהתמונות. חשבתי שאפשר לשחות, אב לא ראיתי אף אחד עושה את זה, לא כאן ולא בחופים אחרים מסביב לאגם. המקומיים יושבים עם בגדי ים להשתזף, כסאות ומיטות חוף והכל אבל אף אחד לא במים. גם בחופים המסודרים.

המקום פשוט עוצר נשימה! אם אתם מגיעים לאגם איזאו תעצרו כאן!

קרה לכם שראיתם תמונה של מקום ואמרתם לכאן אני חייב להגיע?  ככה קרה לי עם ריבה די סולטו.  בזמן קריאת חומר על אגם איזאו נתקלתי בתמונה של חוף מדהים וצר שצוקי ההרים מגיעים עד למים, וברקע מנהרה למכוניות והולכי רגל. בירור קצר עם האחד והיחיד גוגל מפות והבנתי שיש! המקום נקרא bogn  והוא נמצא במרחק הליכה מריבה די סולטו. לכן כיוונו לשם.

Riva di solto נמצאת על הגדה המערבית של אגם איזאו. עיירונת מתוקה וכמעט שלא מתויירת בכלל, אין בה אפילו לשכת תיירות. ממש לקראת היציאה הדרומית מהעיר ישנו מגרש חנייה קטן וחינם שכיאה למקום לא מתוייר היו בו כמה חניות פנויות. התחלנו ללכת לאורך הטיילת ברחוב המרכזי היחיד בעיר לאורך האגם. טיילת מקסימה ומטופחת, בתים עם חצרות פרטיות, מעוררות קנאה, על חוף האגם. ונוף מדהים! נכנסתי לחנות מכולת שמכרה בה אישה מבוגרת שלא  ידעה מילה באנגלית, אבל הייתה כ"כ נחמדה ועם רצון עז לעזור. הראיתי לה את התמונה של המקום והיא הסבירה לי באיטלקית שוטפת והמון תנועות ידיים איך ללכת, וגם הצליחה להסביר לי שזה בסה"כ חצי שעה לכל כיוון. אמרתי לה באנגלית שהיא יותר טובה מלשכת תיירות, לפי החיוך אני חושבת שהיא הבינה אותי בדיוק כמו שאני הבנתי אותה. אז בערך שעה על הטיילת המקסימה (כבר אמרתי שהיא מקסימה ושהנוף משהו?). בדיוק ברגע שנמאס נפתחה מנהרה שבסופה גן עדן!!! לא פחות!

יום #5

ידעתי שבשלב הזה נחטוף עיירת מתקדמת, אז נוסעים לאגם iseo   לכיוון העיירה riva di solto                                      הדרך מברגמו לאגם איזאו מקסימה, סוף סוף נופים פתוחים. בדרך בהפתעה מתגלה אגם נוסף אגם endine , אגם קטן במונחים איטלקיים במקום שעצרנו הייתה טיילת קצרה לחופו של האגם, טיילנו בה נהנים מהשתקפות הגדה הנגדית במי האגם.  והמשכו בדרכנו ל-riva di solto.

איזו התחלה נפלאה.

זהו תמונות אחרונות בהחלט מברגמו ,בונבוניירה אמיתית.

התמונות ממבצר castello san vigallio

הגענו בשעה הכי יפה. ללא מילים.

מחר יום אחרון באיטליה, נסענו לחפש אגם, מצאנו שניים!!! 

אחרי התמקמות בחדרים ,בסטיטינה נתנה לנו מפה של ברגמו סימנה לנו חנייה קרובה לפוניקולר, סימנה לאן ללכת בברגמו עילית. Citta alta . בסטיטינה אף הציעה שנקנה כרטיסים לפוניקולר בדוכן העיתונים הצמוד למלון כיוון שזה יוצא יותר זול מאשר בקופה. עוד דבר שהיא המליצה זה לעלות ברגל לעיר העילית ולא בפוניקולר.    בדוכן העיתונים בחור צעיר באנגלית נהדרת, אמר לנו שיש לו רק כרטיסים ל24 שעות. זה כרטיס שכולל אוטובוסים ואת הפוניקולרים בעיר העילית. הבחור הצביע על תחנת אוטובוס קרובה ואמר שאוטובוס מס1 יקח אותנו לפוניקולר, האוטובוסים עובדים עד חצות ותוכלו גם לחזור איתו. כרטיס ל-24 שעות עולה 4.5 יורו. יש יותר טוב מזה?    חיכינו כמה דקות ואוטובוס מס 1 הגיע, אחרי 15 דקות הגענו לפוניקולר צמוד ישנה עלייה מקסימה שמגיעה ל-porta s. Giacomo   שער בחומות של העיר העתיקה. התצפית כמובן עוצרת נשימה. פנינו שמאלה והתחלנו ללכת על רח החומה. Viale delle mura   ההליכה נעימה הנוף של ברגמו תחתית משגע. הכוונה הייתה להמשיך ללכת על רחוב החומה עד לפוניקולר השני, אבל אחרי כמה דקות הבנו שזה די אותו הדבר לאורך הרבה זמן, אז בהחלטה ממש נבונה פנינו ימינה לכיוון החומות לרחוב via simone mayr   מה שהוביל אותנו לסימטה צרה ומקסימה בדיוק ברגע שמגדל הפעמונים התחיל לצלצל, היה קסום מה גם שקונצרט הפעמונים נמשך בערך רבע שבע. הסימטה מובילה ל-cappella Colleoni santa maria maggiore  בהתחלה רואים רק את הצד של הכנסייה מבנה אבן חשוף, בהמשך מתגלה החזית המרשימה ומשם ישר ל- piazza vecchia  שהיא הכיכר הכי יפה/ קסומה/ מהממת שראיתי.

זהו אני מאוהבת!!!  אתם יכולים להשאיר אותי פה, אני אסתדר!.

התחלנו ללכת בסימטאות לכיוון הפוניקולר השני, פשוט מהמם כ"כ יפה ברגמו עילית. בדרך עצרנו לטעימה מהעוגה האופייניות לברגמו שנקראות –polenta e osei . העוגות עשויות קמח תירס הן עגולות צהובות ממולאות בריבה ושוקלד ומקושטות בציפור שוקולד קטנה. יש כמה גדלים, והן נמכרות בכל מאפייה. אני אישית לא אהבתי, הייתה לי מתוקה מידי. (2 יורו לעוגייה קטנה).הגענו לפוניקור השני, שהוא לא בהמשך ישיר של הראשון. שני פוניקולרים שונים.    לנו היה כרטיס ל-24 שעות, אני לא יודעת אם כרטיס לפוניקולר הראשון תקף גם לשני תבררו. הפוניקולר השני מעלה לראש ההר. כמובן ששוב נופה של ברגמו תחתית נפרש בכל הודו וזה מקסים, כשיוצאים מהפוניקולר פונים ימינה בעקבות השלט למבצר.castello san vigllio, הליכה של 5-10 דקות מביאה אותנו לשער ברזל למבצר. הגענו בדיוק ב-18:30 והאדון עמד לסגור אבל למזלנו נתן לנו להיכנס,( הכניסה חינם) הסביר משהו באיטלקית שהוא בדיוק סוגר, שנטייל, נעלה, ואח"כ נרד ועשה תנועה גדולה עם יד שמאל. לא הבנו כלום, אבל שמחים על מזלנו הטוב שאנחנו יכולים להיכנס מיהרנו פנימה. מגיעים למגדל של המבצר, עולים דרכו ויוצאים ברחבה שממנה נפרשים נופים משכרים של האלפים האיטלקיים. השעה שבה הגענו למקום הייתה התפאורה הכי נהדרת לנוף הזה, היינו לבד מה שהוסיף לקסם. וואו כמה נהדר.       במקום ישנם גם גנים מטופחים בהם לא הספקנו לטייל עקב השעה. אז תגיעו קצת יותר מוקדם ותהנו בנחת מהמקום הזה.    הגענו למדרגות שלקחו אותנו בדיוק לצד שמאל של השער הנעול. חזרנו עם הפוניקולר השני לעיר העילית והלכנו על רחובות – via colleni  דרך פיאצה ואציה המקסימה לרחוב via gombito שני הרחובות מלאים באנשים, מסעדות מכל סוג וחניות מעוצבות עם חפצים/בגדים יקרים שאין בהם צורך אבל הם כ"כ יפים שרוצים שהם יהיו שלנו. האווירה מחשמלת. כל צעד לכיוון הפוניקולר שיחזיר אותנו לעיר התחתית, עושה אותי עצובה כיוון שאני אאלץ להיפרד מכל היופי הנהדר הזה.

אחרי שאכלנו באחת מהמסעדות הרבות, ירדנו שוב בפוניקולר לרחבה למטה לכאן האוטובוס צריך להגיע. אני לא אשעמם אותכם, אבל באיזה שלב הבנו שאין אוטובוס שמגיע לאיזור המלון שלנו. תוכנת ניווט בתחב"צ הראתה שצריך להחליף 3 אוטובוסים, האנשים במקום לא יכלו לעזור לנו. בסיכומו של עיניין הזמנו מונית.  לכן ממליצה, אם ישנים מחוץ לעיר העתיקה לחנות את הרכב באחד החניונים הסמוכים. ( או לברר יותר טוב לגבי האוטובוס....)

אז אחרי כל זה התחלנו את הדרך הארוכה לכיוון ברגמו שם נישן 2 לילות. בדרך עצרנו במרכז הקניות הענק בעיירה ברישיה       Brescia          Via D'Antona e Biagi 9, 25030,       Roncadelle (BS)    במרכז קניות זה נמצא פרימארק ענק  חניות רשתות מוכרות וחניות מקומיות.   אחרי הצטיידות הכרחית המשכנו למלון בברגמו.

 כאשר מתקרבים לברגמו, ברגמו עילית מתגלה בכל יופייה על ההר כהבטחה לבאות.

המלון   Amalfi’s B&B.   נבחר כי רציתי מלון שיהיה מחוץ לעיר העתיקה עקב בעיות איזור מוגבל תנועה, ומלון שיהיה קרוב לשדה התעופה (10 דק) כי טיסת החזרה ב-08:30 בבוקר. וכמובן שתיהיה חנייה.   המלון הוא מלון משפחתי קטן מנוהל ע"י בסטיטינה הנחמדה. החדרים קטנים יחסית אבל מעוצבים בנעימות. לגבי החנייה חייבים להודיע מראש בקושי יש מקום לשתי מכוניות. ארוחת הבוקר קונטיננטלית ביותר. ליום העזיבה קיבלנו לחדר (כל אחד) צנימים ארוזים, קופסאות קטנות של ריבה ושוקולד. חבילה קטנה של עוגיות חמאה. מיץ פירות בקרטון. פרוסה גדולה של עוגה ביתית, וסכ"ום חד פעמי האוכל הגיע בצלחת לא ארוז. גם כאן חדר האוכל מתפקד כמסעדת פיצות בערבים. טעים אבל לא כמו הפיצה בבולניה.   החיסרון היחיד בעיני הוא הרעש מהמסעדה בערב ומחדר האוכל בבוקר.  למורות זאת אם מחפשים מלון, ללילה אחד לפני טיסה, ממליצה בחום.

לימור ואיריס- אני התאהבתי בפירנצה, ריחפתי לי כחצי מטר מעל הקרקע, ופשוט ספגתי, איריס גם אצלי ההרגשה כאילו לא מיציתי. בפעם הראשונה בחו”ל הרגשתי צורך להישאר ליותר מכמה שעות. לישון בה כמה לילות ולספוג עוד. אז זה לא קרה בטיול הזה אבל אולי עוד יקרה. 

יום #4

נרשמנו לסיור בחוות הפרמז'ן  , האתר של החווה hombre שנמצאת ליד מודנה, לשעה 9:00 בבוקר. לפי האתר שלהם זאת השעה היחידה בה אפשר להיכנס ממש למחלבה ששם מחממים את החלב לגבינה ואפשר לראות את כל הפס יצור. עקב כך-הסיור בשעה זו עורך שעה, לעומת סיורים בשעות אחרות שעורכים חצי שעה כי הם לא כוללים את המחלבה. אז קמנו מוקדם כדי להגיע בזמן, אם כבר סיור בחוות  פרמז'ן אז שיכלול הכל. כיוונו את הוייז לדרך ללא כבישי אגרה והוייז הוביל אותנו בדרכים צדדיות לאורך כפרים ורחובות צרים. אני יודעת שאומרים שאלה הדרכים הכי יפות אבל במקרה הזה אני לא בטוחה. הדרך התארכה לה בלי סוף והנוף היה בעיקר של בתים. שביל הגישה לחווה עם שתי שדרות ברושים לאורכו היה הפיצוי על הדרך הדי משעממת.  אנחנו כאמור הגענו בזמן ואין נפש חיה! בשעה 9:10 הגיעה בחורה צעירה שהלכה לחפש מפתח למשרד, מסתבר שהיא הפקידה והמדריכה רישום ותשלום (5 יורו) של כל מי שהגיע בינתיים . ומתחילים- אז נגשים קודם למחלבה הכל ריק ושומם הבחורה באנגלית נהדרת מסבירה שלכאן הפרות נכנסות, כאן חולבים אותן, מראה דרך חלון זכוכית את המחלבה הריקה ומסבירה על המכשירים  והמתקנים שנמצאים שם, הכל באופן תאורטי, כי כל השלבים האלה נעשים בערך בחמש בבוקר, שעת החליבה ובשעה כזאת אין מה לראות.  משם עוברים לחדר יישון הפרמז'ן ,בעיני החדר הכי מרשים, אולם שלם מדפים מדפים מלאים בגלגלי פרנז'ן 40 קילו כל אחד. בחדר הזה הגבינה מזיעה את הנוזלים החוצה, וישנה מכונה רובוטית שעוברת גלגל גלגל ומנגבת אותו כדי שלא יתפתחו עליו חיידקים. בסוף יש גם טעימות וחנות שאפשר לקנות בה את הפרמז'ן ומוצרים אחרים. המחירים לפחות של הגבינה כמו בסופר.    בשטח החווה נמצא גם מוזיאון מזארטי ששייך לבעל החווה מר פניני, הבחורה מסבירה איך אוסף מכוניות המזארטי הגיע לחווה ולמר פניני שהיה אספן מכוניות קודם לכן. אחרי הסבר קצר על כמה מכוניות יש זמן להסתובב במוזיאון הקטן והמלא מכוניות ואופנועים (איזה שמחה ) . חוץ ממזראטי נמצאות שם גם שתי מכוניות ששירתו שני אפיפיורים מתחילת המאה הקודמת. ומכוניות נוספות מהאוסף של מר פניני.   בשלב זה השותף לחיים שכמעט הרביץ לי על שהבאתי אותו לסיור משעמם בחווה התעורר לחיים ושוב צילם כל אופנוע ומכונית. אז אולי בכל זאת היה שווה.

אז כמו שהבנתם הסיור בחווה לא משהו, לפחות בעיני, ניראה לי שעם ילדים במיוחד אם הם לא מדברים אנגלית ממש טובה , אפשר לוותר, אלא אם חובבי מכוניות מושבעים ואז לדעתי לא חייבים להגיע בול בתשע.

איזה יופי 

איך בא לי שוב פירנצה… את מעוררת געגועים 

מירה תודה שהצטרפת,

איריס הכי כייף לי שאת עדיין איתי,

אלעד גם לך תודה על ההצטרפות לסיפור-

גם אתה וגם עדי הזכרתם את מכונת ההנשמה שלי, למזלי הרב לא היה בה שימוש בטיול הזה. ובקשר למכונת ההנשמה ולאופנועים- בגיל עשרים ומשהו שום דבר לא מפחיד, מכונות הנשמה זה משהו שלא קורה בגיל הזה, השכל מגיע אח”כ….

גם לכתוב שאבא שלי היה צריך את מכונת ההנשמה בגללי, זה לא יהיה נכון כי גדלתי בבית של דו גלגלי….

מה שמצחיק הוא שכשהבת האמצעית זרקה שהיא רוצה לעשות רישיון על קטנוע השותף לחיים אמר לאו מוחלט! (לזכותו יאמר שזה היה אחרי שהוא עמד עם האופנוע ברמזור והעיפו אותו כמה מטרים קדימה).

בתקווה “שיתנו “ לי זמן מחשב בערב ונוכל להמשיך 

ספויילר נוסף-

אז איזה מותג מכוניות יוקרה עדיין לא ראינו?

תודה על הסיפור.

לאחריו, התאורים שלך על מכונת ההנשמה לא נשמעים אמינים. את צריכה מכונת הנשמה? את קרת רוח!

אלעד

טיול נהדר ארגנת, הרסת אותי עם המזוודה הארוזה והפתק הנלווה

מירה

ממשיכה לעקוב  … איזה טיול מקסים שרון .

געגועים לפירנצה היפה ממנה טעמנו רק מעט 

איריס

התמרורים המצחיקים אוסף מרחובות העיר