בטיול נתקלתי בהמון מקרים של סינים שביקשו להצטרף אליי ובעיקר לדבר איתי בשביל לתרגל אנגלית. אני ניצלתי את זה בשביל להגיע למקומות שלא היה לי סיכוי להגיע אליהם לבד, הם שימשו לי כמתורגמנים בעל מיני אתרים שהיה בהם מידע רק בסינית.

כשמטיילים לבד הם יותר מעיזים לבוא, להתעניין ולשאול. 

אהבתי.

כדי לדבר עם סינים צריך לדעת סינית כי זה דבר היחיד שהם יודעים

בכל מקום מרכזיים יש נוכחות של שוטרים. גם ברכבות מסיירים מדי פעם שוטרים ואפשר לפנות ולהתלונן אם יש משהו. הסינים מאוד חוששים שיתלוננו עליהם.

ניסו לכייס אותי פעם אחת ברכבת כשעברתי בין הקרונות בחיפוש אחר בית שימוש פנוי וסביר (מקום טראומתי באופן כללי בנסיעות) אבל הם עשו את זה בכזאת חוסר יעילות משובחת שהיה קל לתפוס. מה גם ארנק בכיס שמאל תמיד עובד.

יש כמה דברים שאני זוכר שבהחלט לא כדאי לעשות.

להגיד בביקורת דרכונים או איפשהו בדרך שיש רצון להגיע לטיבט. לצלם דברים בטיבט שאסור. כשאני הייתי בסין סגרו את האינטרנט בטיבט ובמחוזות הקרובים במשך שבועיים וחצי בגלל שמישהו צילם משהו אסור.

מדי פעם פקידים במעברי גבולות אוסרים על הכנסת הלונלי פלאנט וקורעים את החלק של טיבט. פגשתי כמה שזה קרה להם.

לא לדבר על הממשל בפומבי. הסינים יחששו לדבר על זה בהתחלה. אחרי כמה שעות באותו קרון רכבת הם יפתחו וידברו על זה לבד אם כי בחשש קל.

למיטב הבנתי בויאטנאם המעקב אחרי אנשים חמור יותר. 

אפשר להשתמש ב-VPN ללא בעיה, לא שמעתי על תייר שנענש בגלל זה.

האינטרנט בסין לא מהיר בד”כ.

לדעתי זה בגלל שיש צנזורה, לא יודע לומר בוודאות.
 

באופן כללי, זאת אחת המדינות הבטוחות לטיול.