תודה מקרב לב על המילים הטובות. שימחת אותי מאוד מאוד!

ואיזה כייף לך שאת שם בבודפשט שעושה כל כך טוב על הלב וגם בה יש את אותו משהו שקורא לנו לחזור. 

פסגות היקרה – 

אני מודה גם לך על הקינוח , וביחד עם ביתי היקרה ששבה לארץ הקודש זה לא מכבר – העיקר שלא נפסיק לשיר!

שמוליק

אז מסתבר שלא רק ציור יש לנו, אלא גם שיר. אכן שלמות!

ברוכה הבאה לפורום.

עוד אשכול משובח מבית היוצר שלך שכדאי לנצור, ולו בשביל מילות הסיום הככ מעוררות מחשבה .

מי ייתן ותמיד נזכה להיות במקומות שמהווים עבורנו פסגות של הלב.

מילותיך לא נפלו על אוזניים ערלות גם אצלי וכך אני מוצאת את עצמי הבוקר בספונטניות בבודפשט כי כשהלב קורא... הוא יודע מה הוא רוצה .

ואיזה כיף שיש לי פה בואצי סניף של פליינג טייגר 

תודה לך על ההשקעה הרבה והסבלנות בכתיבה , זה מוערך ומי שיתעניין בהולנד יהיה לו רווח עצום מאשכול זה שמעביר את הרוח והאהבה שלכם לארץ השפלה. 

עדי 

חברות וחברים יקרים,

אני מודה לכם מקרב לב על תגובותיכם ששימחו אותי מאוד מאוד!

TAGA היקרה – 

באשר לשפה המעט נעלמת שלנו בכל צבע של משקפיים – אותה אני אוהב ומוקיר – It takes one to know one, ובכלל – הפורום הזה הוא אי בודד מעט, או שמא – פסגה מילולית, בהקשר הזה.

ולמקרא תגובתך נזכרתי גם במשפט המיוחס למשורר הגרמני כריסטיאן מורגנשטרן, לפיו – 

‘יופי הוא כל דבר שמביטים בו באהבה’ ...

(אומנם מורגנשטרן הנ”ל מוכר כל כך בעיקר בזכות קובץ שיריו הנקרא שירי גרדום, אך אפילו בהקשר הזה הוא לא פירש את הדברים כפשוטם ).

צחצח היקר – 

תודה על המילים הטובות!

תמיד משנחו עיניי על המילה שגריר, דימיתי למצוא אותה צבעונית ומלאת שמחה 

השנתיים האחרונות הפכו אותי לשגריר הולנדי. 

מי יתן ואיחוליך יתגשמו ואוכל לטעון לתואר גם בשפות נוספות...

רחל היקרה, מלכת המטיילות – 

שמחתי כל כך לקרוא שהתענגת, והנה לך חיבור הולנדי בין תענוג לשלמות –  

וכך, אמר בן אמסטרדם, נצר למשפחת האנוסים ומגדולי הפילוסופים – ברוך שפינוזה, כי –  

‘תענוג הוא מעבר של אדם משלמות נמוכה לשלמות גבוהה יותר’… 

טובה היקרה והנפלאה – 

התודות מגיעות לך על כל אותם בקרים בהם התעוררתי לי עם תגובותייך הטובות כל כך, ועל הרבה הרבה יותר! 

אלעד היקר – 

עוררת בי געגועים לונציה של הקולונל, ואני מקווה שאהבת כמוני את הספר המיוחד הזה של הסופר הענק הזה. 

ריגשת אותי באותם שברירי מראות של נמל, של ים ושל חיים בזמנים אחרים.

לימור היקרה – 

וכי רשת שבוחרת במילה Flying להיות חלק משמה – לא חייבת להיות מצויינת ? 

ואכן, אני ממתין בקוצר רוח לביקור הממשמש ובא, אותו הזכרת, בעוד בירה רבת זכויות (וחובות). 

פסגות מושלגות יקרה – 

עם כל אהבתי להולנד, תמיד יהיה שמור אצלי מקום (גבוה) של כבוד לשמך המיוחד 

אני מודה לך מאוד על תגובתך השזורה בחיוכים בריטיים אהובים.  

ואסיים בציטוט נוסף, הפעם של ויליאם פלפס, שאמר כי הוא מחלק את הקוראים לשני סוגים: אלו הקוראים בשביל לזכור ואלו הקוראים בשביל לשכוח. 

נדמה לי כי כאן בפורום, הן הקוראים והן הכותבים, מטיילים בעולמות רחוקים הן כדי לזכור והן כדי לשכוח, ואני מאחל לכולנו עוד המון מכל הטוב הזה. 

שבת שלום,

שמוליק

אכן, פסגות מושלגות הן לא הכל בטיול, ואפשר גם (בקושי, בקושי), מי יותר ומי פחות (אהמ אהמ) להסתדר בלעדיהן (sniff sniff).

מסכימה מאוד עם התובנות שלך לגבי הצלחת טיול משפחתי.

שבת שלום.

תודה שמוליק על סיפור משובח, הולנד נכנסה לי חזרה ללב, אין ספק.

כיף לקרוא עד כמה זה היה לכם טיול משפחתי מושלם 

נ.ב. ללא קשר להולנד, תודה על התזכורת על משהו אחר. כבר מסמנת לי עכשיו כתובות של Flying Tiger בשתי ערים שאהיה בהן בקרוב, אחת מהן משותפת לנו. נשמע כפיתרון טוב למתנות לילדים הנשארים בבית. 

המון תודה ושבת שלום

לימור

יש לך ד"ש מהקולונל

הזדהתי עם הרבה חלקים מתוכו.

הבנתי למה חבר שלי אוהב את רוטרדם (הוא אוהב אותה במיוחד כי אחרי שהוא רץ את מרתון רוטרדם הוא מעשן למוות בקופי שופס באמסטרדם)

גם לסבתא האמיתית שלי ז"ל ( לא ההיא מהספר של פרדריק בקמן) היתה דירה בהדר הכרמל ובתור ילד אהבתי לצפות מהמרפסת שלה על נמל חיפה.

סבא שלי היה מלח על אוניה שהפליגה מחיפה אבל לא יצא לי להכיר אותו.

אח של סבא שלי עבר עם המשפחה שלו מגרמניה לאמסטרדם. הוא וכל משפחתו נספו בשואה.

שבת שלום

אלעד

שלמות כזו יכולה להיות רק אצלך. כמה נהניתי מהולנד כפי שציירת אותה.

הייתי בהולנד פעמיים אבל בזכות האשכול המדהים שלך אולי עוד אגיע

להולנד בשלישית.

התענגתי מאד מכל מה שהבאת לנו על מגש הכסף.

כרגיל קשה לי עם פרידות ולכן כבר ממתינה בקוצר רוח לטיול הבא שלכם

שבטוחתני שיהיה מעניין לא פחות מזה.

בהוקרה רבה

רחל לבון

אכן אתה ראוי לתואר שגריר של כבוד של הולנד

אהבתכם להולנד מעוררת השראה וסגנון כתיבתך עוד יותר

גם אני אוהב לחזור שוב ושוב למקומות שנהניתי בהם ולא תמיד לחפש ריגושים חדשים

מאחל לך עוד הרבה טיולים נפלאים כאלה

הלוואי ויכלתי לשאול ממך כמה זוגות מהמשקפיים הוורודים-כהים דרכם אתה מתבונן סביבך מהיציאה ועד לחזרה לסכיפהול. נראה כה שווה ואשריכם שזכיתם.

אבל גם בלעדיהם, נהנתי עד מאד והתפעלתי מהטיול המגוון, המעמיק והעשיר שלכם. תודה רבה שהצגת אותו כך בפנינו.

ואתה מצדך צריך לבקש החזר הוצאות וון של כבוד מאיזשהו הולנדי-מתחשב-וחשוב-אך-נטול-אבטחה. שיר הלל כזה למדינה ויושביה לא יסולא בפז.

אפילו לא בסטרופוואפל... 

זה שיר פרידה,

אז בואי רק אמרי שלום.

אני אומר תודה

ואת אומרת שחלום,

סופו להתגשם ...

אני אומר תודה ואחר כך נושק.

כמו חופים של ים עוזב,

אני עובר עכשיו ממך.

בין דמעות ובין כאב,

אני הולך אני .....

זה שיר פרידות

תמיד אומרים בין השורות,

שכמו חידות,

פרידות גם הן אינן פתורות.

אין בי מנוחה,

רוחך שבי גם היא בוכה.

חברות וחברים יקרים, אני מבקש להודות לכל אחת ואחד מכם באופן אישי על שליוויתם אותי בדרכי להשלים את הציור. נעמתם לי מאוד מאוד.

האם אכן צויירה השלמות – את זאת אני מותיר לקביעתכם.

עבורנו כך היה.

אני רוצה להודות מעומק הלב למשפחתי האהובה, המופלאה והנפלאה בלעדיה דבר מכל זה לא היה קורה, ואשר לה, מתמיד - כתמיד – לתמיד, אני חב את הכל. 

וכעת - הגיעה השעה לאמר שלום.

ואקורד של סיום יוקדש ברשותכם להולנד אהובתנו.

ובאשר להולנד –

איני מתיימר ולו לרגע להיות מומחה לארץ זו או מי שמכיר מלפניי ומלפנים את תושביה, אורחותיה ומנהגיה.

רק על מה שחזו עינינו ידעתי לספר.

הולנד היתה טובה אלינו, טובה מאוד.

התאהבנו בארץ הזאת, ואם תפתחו את ליבכם אליה – תמצא היא אחיזה בו ותתאהבו כמונו.

אין זה רק בגלל כל אותם מקומות בהם ביקרנו.

תרומה מכרעת תרמו כל אותם רגעים הולנדיים באמצעותם ניסיתי בכוחן הדל של המילים לתאר את התחושות.

רבים מכם העירו ובצדק כי ארץ של שפלה היא הולנד, אף אם ירוקה, פורחת ועדויית מים, ופסגות אין בה.

ואילו אני תמיד האמנתי, תמיד אאמין, כי הפסגות הגבוהות ביותר הן אלה אליהן מטפסים עם הלב.

וכשאני מדבר על אותם מפתחות להצלחה התלויים בנו, אין כוונתי רק לפעולות בהן אנו יכולים לנקוט בתקופה שלפני הטיול ממש (כמו תכנון מוקפד ומתאים, תיאום ציפיות וכיוצא באלה).

אני נוטה לחשוב כי אנשים אינם הופכים בטיול להיות מי שאינם. אומנם, לחופשה עצמה יש ערך מנחם ומרגיע. אומנם, ניתן להתגייס ולהשתדל – אך בסיכומו של דבר אנו נותרים מי שאנחנו ומי שהיינו.

ומכאן שעבודה על אותם מפתחות התלויים בנו אינה מוגבלת בזמן.

מצד שני – גם תוצאותיה והסיפוק המופק ממנה אינם מוגבלים בזמן.

גירויים לטעמים חדשים; התבוננות על אופן ההסתכלות על דברים; הכרת הטוב וראיית היופי;  וההתחשבות בזולת – כל אלה הן מפתחות למפתחות אותן אני, העני ממעש, מותיר כאן למי מכם שירצה לעשות בהם שימוש.  

שעה זו של 'אחרי החגים' ותחילתה האמיתית של השנה החדשה היא שעה טובה לחשוב האם קיימים מפתחות מעשירים כאלה עליהם אנו מעוניינים להתחיל ולעבוד, וכידוע, תפסת מרובה - לא תפסת, ולעיתים, צעדים קטנים הם שמוליכים בדרך הגדולה אל האושר.

סיום, תודות והקדשה אחת

לא אחת ולא שתיים התקיים כאן דיון בפורום בשאלה מה הופך טיול למוצלח.

אילו היה מתבקש מי מכם לסכם דיונים אלה, נדמה כי המסקנות ברורות למדי.

קיימים מספר מפתחות מוכרים וידועים הפותחים את דלתו של הטיול המוצלח.

חלקם של מפתחות אלה עניינם במקום – הארץ הנבחרת המובטחת, כמו גם אתריה אותם נחליט לפקוד.

חלקם של מפתחות אלה עניינם באדם – הרכב המטיילים, היחסים ביניהם, הציפיות עימם באים הם לטיול, מידת ההתאמה בין המקום לבין העדפותיהם ורצונותיהם, מידת מוכנותם לתרום להצלחת הטיול ומידת הכנתם אליו.

חלקם של מפתחות אלה עניינם בשעה – בנסיבות משתנות הרלוונטיות לזמן, לימים ולשבועות בהם אנו מטיילים. תחושות גוף ונפש ומזג אוויר הם מהמאפיינים הבולטים של מפתח זה.

ניתן לחלק את המפתחות באופן נוסף – אותם אלה הניתנים לשליטתנו, ולו החלקית, ואותם אלה שלא.

כמובן שפציעה או אירוע מצער, חלילה, יכולים לפגוע פגיעה אנושה בהצלחתו של הטיול ולעיתים אף להוביל לביטולו או להפסקתו.

גם מזג אוויר קיצוני יכול לפגוע פגיעה של ממש.

ויחד עם זאת, דברים רבים כל כך תלויים בנו.

צפריר היקר – 

תודה לך על שני הסיפורים המקסימים שמחברים בחוטים של זמן ושל דרך מקומות ותקופות. 

תודה לך על שהמשכת ללוות אותי ותודה על המחמאות. 

צפנת היקרה – 

תודה גדולה שלוחה גם לך על שהיית כאן לצידי ועל המילים הטובות המחממות את הלב!

תודה רבה על מילותיך הטובות, העשירות והמעשירות והאוהבות כל כך.

הולנד נפלאה במיוחד איתך ועם משפחתך 

השלמת קריאה והנאה צרופה מהשרשור

ושני ‘סיפורים’

הראשון: יום אחד ‘נאלצתי’ להתייצב בבירת הולנד, הימים לקראת סוף דצמבר ואני מגיע בחליפת ספארי מאפריקה החמה…. אז עוד באמסטרדם, שמתי פעמי לשוק ווטרלופלין (שהיום יש בה פחות ופחות ‘עתיקות’) ורכשתי לעצמי מעיל עור משובח (אולי מיד רביעית??? אבל מי סופר) ובעזרת חייט תורכי בסביבה, קצרתי את שרווליו והרי הוא משמש אותי עד ימינו אלה….. איזה 35 שנים,,,,,,,

והשני: בקרנו לפני שנים הרבה במבצר דה אר, ויום אחד, בדרום אפריקה הרחוקה, אני מוצא שיש עיירה שלמה בעלת אותו שם, אז בכח האינרציה עוד מהולנד, נסענו לבקר עיירה נידחת זו שנמצאת….. באמצע מדבר הקרו הענק…… אבל זו אינה ‘חכמה’, המתיישבים הארופאים הראשונים בדרום אפריקה, הגיעו ברובם מ….. הולנד. 

חג שמח

בדרכנו לערב אחרון בבית של ברט, עוד עצרנו לאיזו רכישות שימתיקו את יומם של יקירנו בבית, ואז – לאחר ארוחה נוספת מבית היוצר המשובח של ארוחות חופש – הגיע לו, בלתי נמנע שכמותו, פרק האריזות.

לילה קצר אחרון בארץ השפלה שכה היטיבה איתנו, נסיעה עם שחר לשדה – לצידו הלא נכון  , פרידה מרגשת מטוראן יקירנו - ובאיזי ממש אנו בדרכנו הביתה.

נותר לנו רק עוד פרק סיום ותודות בטרם נאמר שלום.

אז יד הגורל הובילה אותנו לבסוף להשלים את הציור במובן אחד נוסף.

מספרם של הקאתולים ששנים רבות נאסר עליהם הפולחן הגלוי ברחבי הולנד, נמצא, כך נטען לפחות על ידיהם, בעלייה מתמדת.

כנסיה מרהיבה זו שיונקת את מקורותיה עוד מתחילת המאה ה - 17 – הוקמה במתכונתה הנוכחית לקראת סוף המאה ה – 19 ולא ניתן שלא לחוש בהבדלים בינה לבין אחיותיה הפרוטסטנטיות בהן ביקרנו הן בטיול זה והן בשנה שעברה.

אז סיירנו לנו ברחבי הכנסיה הקרירה, אספנו כוחות ושבנו לנו לטוראן שכבר החל לחוש בצער הפרידה הממשמשת ובאה.