צילה

מי שומר על סיקים בזמן שאת פוזלת לצ׳ילה?

אז מי מצרף אותי לטיול כזה נהיגה 4x4 דבר יומי אצלי וטרקים אין בעיה !

מדהים !

תודה על התמונות!!!!

צביקה לא הבנתי. 

מה קורה ביולי 2019? ומה בדצמבר 2020?

אה, עכשיו אני רואה ליקוי חמה בכותרת.…

ולמה כדאי להסתנכרן בדרום אמריקה?

צביקה 

תודה גם לך וכן התמונות שלך בהחלט מדהימות. 

אני עוד מתכנן לקרוא בבלוג שלך על אל צ׳אלטן אבל כייף לדעת שנהנית שם שבועיים. 

יש לי כרגע את הוארז לתכנן וכנראה עוד פעם נפאל בפסח ונראה אם נצליח להכניס עוד משהו באמצע כך שעד לרעיון של חזרה ל״יבשת״ (זה היה שם דאווין כזה לדרום אמריקה לפני 30 שנה אבל אני לא מרשה לעצמי להשתמש בו כי הוא ״שייך״ לדור המיסדים שאין לי מקום בו) יש קצת זמן. כייף לראות תמונות בינתיים ולשמוע שמות של מעברים (אני מספר לנמרוד שעובד איתי והוא ישר פותח את גוגל מפות להראות לי איפה נמצאת כל נקודת ציון). 

יש לנו המון זכרונות מדהימים וסיפורים שלא יאמנו מדרום אמריקה בעיקר מהאיזורים האלו וזה כייף להיזכר. 

תודה רווית 

הקרטרה נראית מדהים ועושה חשק. 

אני מבין ש4x4 נותן שם יתרון. 

יש עניינים של ניווט או שיש שילוט. 

נשמע כייפי לנהוג בסוף העולם. אני זוכר את הנהיגה לאושואיה שגם בדרך בקושי רואים רכבים. 

דווקא בצ׳ילואה היינו והאמת שכמה ימים טובים ואני לא זוכר שראינו תיירים נוספים. עברנו במעבורת מפורטו מונט והתניידנו לגמרי בטרמפים. אז הצ׳ליאנים היו עוצרים בכל מצב. 

אני זוכר שהיה לנו שם את הטרמפ הכי טוב באיזה וולוו מדוגמת חדשה והנהג לקח אותנו מרחק לא מבוטל. האי היה אז הרבה פחות מפותח (כל צ׳ילה האמת) ואני זוכר שבאיזור הבתים עם הקלונסאות הילדים ממש רצו לפנינו וצעקו שמגיעים גרינגוס. 

לנו אז בקאסה דה פמיליה ובאחת משתי הערים עברנו לילה מהסרטים כשבעל הביית שלא היה כשהגענו חזר שיכור הבייתה בחצות ועשה רעש וצעק. 

בבוקר אשתו שהרגישה לא נעים ניסתה ״לפנק״ אותנו בארוחת הבוקר והוסיפה לנו קערת צדפות שכל אחת בגודל כף יד ודחקה בנו לאכול. טעם הצדפות והמרקם היו קשים לעיכול אבל אלו היו צדפות יפיפיות שחזרו איתנו לארץ ושנים היו בסלון עד שאט אט התפוררו ונזרקו. 

גם בצ׳ילואה היה לנו די אפור. 

האי הוא אי באוקיינוס השקט אל מול חופי צ’ילה. עיקר פרנסת התושבים היא חקלאות (דייג, וצאן). הנסיעה באי מזכירה חלקים כפריים מאירופה, הכל ירוק, ושטחי מרעה צאן רבים.

בירת האי היא העיר קסטרו, הנמצאת במזרחו, העיר השנייה בגודלה בו היא  אנקוד הנמצאת בפינתו הצפון מערבית. האי מפורסם גם בזכות כנסיות העץ המרהיבות המצויות בשיטחו.

חלוקת הזמן שלנו באי היא יום באנקוד (שבעיני לא היתה מאוד מרשימה), ויומיים בקסטרו (מקסימה) עם טיול בשמורת הטבע צ'ילואה.

אני מכירה כמה חברה צעירים שקנו רכב ועשו את צילה וארגנטינה מצפונה ועד דרומה ברכב. אנחנו לא רצינו להתעסק עם זה, ולכן בארגנטינה וצ’ילה שכרנו מידי פעם רכב באופן מקומי.

אנחנו שכרנו רכב מסוכנות צ’ילאנית שקיבלתי המלצה פה באתר למטייל מבחור בשם אדולפו. שכרנו ג’יפ לשבועיים. קיבלנו את הרכב בפורטו נטאלס והחזרנו אותו בפורטו וארס

ככלל, מרבית הישראלים נכנסים לקרטרה בצ’ילה צי’קו, אנחנו נכנסנו במעבר אחד קודם פאסו רובריו, דרך מדהימה בין חוות קטנטנות עם עדרי צאן ענקיים. הדרך במעבר הזה אפשרית רק למי שיש רכב 4X4.

למעשה התחלנו את הקרטרה מעיירה שניקראת קוצ’רנו. בחוכמת הבדיעבד היינו צריכים לרדת עוד דרומה, ולהתחיל ממש מתחילת כביש 7.

הנסיעה מאל צלטן לקוצ’רנו ערכה 12 שעות ארוכות של נהיגה, בדרך מדברית, בדרך שחולפות בה מכוניות בודדות בלבד.

הטיול בקרטרה הוא בעיקר נסיעה בתוך גלויה. אגמים ונהרות בצבעי כחול וירוק, מפלים קטנים וגדולים, ופריחה בשלל צבעים בצידי הדרכים על רקע ההרים המושלגים.

במשך 6 ימים נסענו לאורכו של כביש 7, ומידי פעם ירדנו לכבישים צדדים יותר,  עצרנו בכפרים קטנים, שטנו למערות שיש, רכבנו על סוסים, ישנו בקבניות, (צימרים מעץ),.

ביום ה-6  שהגענו לעיירה פויאפי, שם שמענו על אסון טבע, נהר שעלה על גדותיו, שטף בבוץ איזור גדול ומחק כפר שלם, עם נפגעים רבים.  ולמעשה הדרך נחסמה לימים רבים,  ולא ניתן היה להמשיך.

כשלא ניתקלים באסון כמו שקרה לנו אפשר לצאת במספר דרכים: מרבית הישראלים יוצאים מהקרטרה ממעבר פוטלפו הסמוך לאל בולסון. אנחנו התכוונו לצאת מהקרטרה במעבורת לאי צ’ילואה, וממנה להמשיך לפורטה מונט והעיירה פורטו וארס שם היתה נקודת החזרת הרכב שלנו.

האסון אילץ אותנו לחזור דרומה עד לבירת הקרטרה קוייקה, וממנה לצאת דרך ארגנטינה, ובמשך יומיים וחצי נסענו 1500 קמ, כדאי לעקוף את האסון, ולהגיע לפורטו וארס להחזיר את הרכב.

וכיוון שאני יודעת שאתה מאוד מחכה לתמונות אז אתן קצת טעימה מהאיזור הזה