ואיזה יופי של תמונות !

שומרת לי...

ובכל אופן כיף לפגוש אותך גם פה

דף(נה?) – אני זוכר את ההתדיינות שלנו מלפני על אגם לדרו – 

אנחנו עוד התלבטנו לפני איפה לישון, אני העדפתי את לדרו כי הוא יותר יפה ועדיף העדיפה שנישן בגארדה כי הוא ‘יותר שוקק חיים בערב’ ובסופו של דבר פשוט לא מצאתי לינה בלדרו – המלונות/דירות שם בלי מזגנים…

כשהגענו לשם הבנו שאולי באמת לא צריך שם מזגנים – זה אגם די הררי וגבוה ויכול להיות שנעים שם בערב

בכל אופן, בדיעבד, שמחנו שגרנו בצפון גארדה ושמחנו מאד ‘להכיר’ בזכותך את אגם לדרו המקסים מקסים מקסים

אוליב – אכן הגדרת במדויק – הליכה אצל הילדים זה שילוב של רגליים, אופי, מצב רוח והרגל. הייתי אומר שהשניים האחרונים הם הקריטיים – מצב רוח והרגל, לפחות אצלנו שאין לו בעיה לרוץ שעות בלי הפסקה אם יש לו רצון…

לנו, לפחות, חשוב להתעקש איתו על העניין הזה ואני מקווה מאד שזה ‘זרעים’ שזורעים ואנחנו (ובעיקר הוא) נהנה מהם בעתיד

דבורה! תודה! מסתובבים כאן כמה סיפורים ש-’שמתי בצד’ לקריאה והאלפים הצרפים שלך בראשם – הטיול שלנו לשם כבר די ‘ענתיקה’ ויש תכנון מתישהו לחזור בחזרה – אז האשכול שלך כבר שמור אצלי במועדפים

לפני די הרבה שנים חיפשנו מקום מגורים ללילה אחד באזור אגם גרדה לפני הנסיעה לדולומיטים, לא הצלחנו למצוא ובחוסר ברירה הזמנו מקום במלון ממש על שפת אגם לדרו.כשהגענו לשם גלינו שהאגם מקסים ואהבנו אותו הרבה יותר מאת אגם גרדה הענק.

מזדהה מאד עם הרתיעה מהמונים ומצפיפות, אכן אצלנו זה הופך להיות אתגר הולך וגדל [והשנה בכלל]. 

לגבי הליכה – יש ילדים שלא נגמרת להם הבטריה, הולכים הולכים הולכים ואתה לא מבין איך ומאיפה באה האנרגיה האינסופית, ויש ילדים שזה פשוט לא זה אצלם. זה הרבה עניין של אופי, וגם של מצברוח, וגם של הרגלים. אצלנו למשל הילדים רגילים ללכת לביה”ס ברגל, וגם רגילים לטייל טיולים רגליים בארץ של חצי יום הליכה, אז זה לא מוזר להם לעשות את אותו הדבר בחו”ל. 

כמובן שאף פעם לא אפספס סיפור טיול שלך. קראתי ונהניתי מכל רגע!

תודה על התיאורים המפורטים והציוריים והשיתוף ברגעים מכל הסוגים..

והתמונות המרהיבות

ואתם משפחה כל כך יפה!!!

דבורה

אני נהנית לקרוא אותך ולצפות בתמונות היפות בכל הפלטפורמות ברשת 

בתמונות שכאן אתה קצת יותר רזה

יצא שקראתי קודם (בפלטפורמה אחרת) את חלק 3, אבל זה לא יקלקל מהחוויה. עונג צרוף. אתם פשוט משפחה יפה ופוטוגנית שעושה טיולים יפים ופוטוגנים.

לגבי בעלת הבית שישבה בחוץ, טיפ גם למען הדורות הבאים: גם כשאנחנו הגענו, בעלת הבית יצאה די מיד החוצה. שאלנו אותה בנימוס אם מותר לחנות אצלם כדי לראות את המפל והיא אמרה שכן. בינתיים גם ירד (כנראה) בעלה, אומן העץ, ונכנס לסדנה שלו, ואנחנו נכנסנו גם כן (קצת לשם נימוס, וקצת כי היה מעניין), ראינו קצת את העבודה שלו, ואפילו קנינו ממנו איזה חיה קטנטנה מעץ. יש לי הרגשה שזה חלק מהעניין אצלם – סוג של קידום מכירות וקשר בינאישי עם תיירים.

אנחנו בעצם לא גרנו ממש בעצם פסטוריה אלא בעמק antholztal – זה בעצם הכביש שמוליך מ-valdeora לכיוון אגם אנטרסלבה ומשם מטפס לכיוון הגבול האוסטרי. עמק אנטהולץ הוא עמק קטנטן ומרהיב ונראה כולו כמו גלוייה.

בעמק פאסטורה עצמו, יש המון יעדי טיול, אבל אני מסכים איתך – לנסוע ‘סתם’ בעמק, בכביש, זו לא אטרקציה גדולה, כי הוא לא צר או דרמטי ובודאי שמרשים פחות מ-’סתם נסיעה’ בעמק גרדנה או בעמקים האוסטריים בטירול, ולא ממש מהווה ‘אטרקציה’ בפני עצמה – 

לעומת זאת ‘כשמחפשים’ את הנקודות האטרקטיביות שלו יש בלי סוף. אגמי ברייס ודוביאקו ואגם מיזורנה והמון רכבלים לפסגות ההרים, ומפלים וכמובן כל האיזור של קורטינה

הטיפ שלך על מפלי טרבלה – ‘עליתי’ על העניין הזה עוד בגיחה הראשונה לשם עם המשפחה – כשאנחנו היינו ‘בעלת הבית’ ישבה בחוץ והיה ברור שאין מצב להחנות שם אז הורדתי את המשפחה והחנתי בחנייה המסודרת (300 מטר למעלה) ואז הצטרפתי אליהם רק שגם את זה פספסנו וטיפסנו וטיפסנו וטיפסנו…

ו… תודה

כרגיל, אני יכולה רק לקנא ביכולת ההליכה האינסופית שלכם. הלוואי עלינו.

אם יורשה לי לתת טיפ קטן וצנוע של מי שאין לה יכולת הליכה מספקת – למפל טרבלה לא חייבים ללכת בטיול רגלי קצר, בינוני, או ארוך. בצוק העתים (ולדעתי במקרה שלך היה צוק העתים) אפשר פשוט לנסוע באוטו, לחנות ב- Casa Trevella ולתת קפיצה מאחורי הבית, מהלך שנמדד בשניות עד דקות ספורות (תלוי בגובה אליו תבחרו להגיע) לראות את המפל מקרוב. אולי ידעת את זה כבר, אבל העדפת טיול טבע? ברור שעדיף, אבל לפעמים עדיף ציפור אחת ביד, לא?

גם אני נשארתי וחצי תאוותי בידי עם אגם אנטרסלבה שלכם. אנחנו עברנו אותו בכיוון מאיטליה לאוסטריה, וראינו המון אנשים צועדים ביערות שליד, המון מכוניות חונות ומקום עם המון פוטנציאל טבע. רק אחר כך קלטתי שזה אגם שלא הקדשתי לו תשומת לב תכנונית, וממילא לא היה לנו זמן. גם לי רשום לחזור שוב.

דווקא מעמק פוסטריה הגדול לא התלהבתי, לפחות לא בקטע שאנחנו נסענו בו בדרך מכיוון ויפיטנו עד אגם בראיס. לא שלא היה יפה, כמו כל האזור, אבל הנוף היה “רך” בהשוואה לסלעיות של אזור סלה למשל. אז או שלא הבנתי לאיזה עמק אתה מתכוון, או שמזג האויר המעונן הסתיר לנו את מה שהיה צריך להתלהב ממנו, או שהסלעיות היפה נמצאת מזרחה לאגם בראיס?

את צודקת, הילד שלי קצת יותר קטן מהגדולה שלך הוא יהיה בן 6 בעוד 4 חודשים…

ואצלנו, לפחות, זה היה הטיול הראשון שהרגשתי שיש לי ‘נער מתבגר’ קטן בטיול, שרוטן על מסלולי הליכה וטבע ורוצה אטרקציות, מגלשות, פארקי מים…

אם אני לא טועה את אגם מולבנו גנבתי ממך

צפנת – 

תודה שקראת! אצלנו המגלשות הרים עברו בשלום… אני התגלשתי ראשון וניצן אחרי עם אדיס שגלשה באיטיות מזעזעת ויצרה פקק אחריה ולמטה ניצן רטן ש-’אמא מתגלשת לאט ופעם הבאה הוא מוכן להתגלש רק עם אבא….

שרון – 

אפשר לומר ששמנו וי על הונציה הזו, אבל באמת שהיה גל חום חריג, הבנתי שברוב אירופה עם טמפרטורות קיצוניות, גם באוסטריה, שוויץ, גרמניה, אנגליה – מעל 30 מעלות רוב הזמן בעיקר לפרק זמן מאד ממושך יחסית

הי שמוליק – 

טוב לראות אותך פה איטליה וקפה זה תמיד הולך מצויין. אני זוכר שהלחצת אותי קצת לפני חצי שנה בהתלבטויות פה לגבי הפקקים והחום של גארדה, ששם דוקא היה ‘בסדר’ יחסית עם החום (ופקקים לא היו לנו) שהיכה בנו בעיקר בדולומיטים ובונציה

איילת – התחלתי לקרוא את ‘תאילנד’ ואחזור כשהאשכול ‘יצבור בשר’…  וכן ניצן לגמרי ירש ממני את החיבה לקפיצה למים קפואים…

דינץ – אני סומך עלייך שתעלי קצת תמונות ותתני איזה סיכומון קצרצר… כשהיינו בשוויץ וניצן היה בן 3 הוא ממש שעט אחרינו, כמה שיכל, במסלולים. 

בסופו של דבר זה עניין של מוטיבציה ואני מניח שאולי אנחנו לא מטיילים איתו ברגל מספיק בארץ 

אנחנו טיילנו שם לפני 3 שנים, לדעתי אזור מהמם, לא חושבת שהוא סובל מיחסי ציבור נחותים בפורום או בכלל.

אגב, אנחנו לפני טיול נוסף בצפון איטליה- הפעם חוזרים לאגם קומו ומאגו’רה וגם נקדיש זמן למילנו, נעזרת בסיפור הטיול שלך לשם. 

גיל איך אני תמיד אומרת משובח כרגיל, 

הייתה לי הרגשה שתאהבו את ריבוי האגמים ושפחות תאהבו את ונציה באוגוסט. יש לי הרגשה שאף אחד לא אוהב את ונציה באוגוסט אבל פוחדים להודות בזה….

כייף לקרוא את הטיולים שלכם

שרון

איזה כייף למצוא כאן קישורים לבלוג. בהחלט אפנה לי זמן איכות עם כוס קפה על מנת לקרוא. 

מאוד מאוד אוהב את הטיולים שלכם ואת האופן בו אתה מתאר אותם. 

קראתי את הבלוג שלך, כרגיל טיול מהמם.
ניראה שמישהו למד מימך לקפוץ למי האגם ולא משנה מה הטמפרטורה שלהם

כן, גם לנו היה ממש חם...במיוחד בשבוע השני לטיול. את הגשם פגשנו אחה”צ אחד בקניון הלאמר קלאם, ועוד פעמיים בשעות הערב – לילה. וגם זה לזמנים קצרים..לא יאומן שזו אוסטריה...

לצערי אף פעם אין לי את הזמן לכתוב סיפור טיול… מהטיול בדולומיטים העליתי סיכומון קצר עם תמונות, אם יזדמן אעלה גם קצת מאוסטריה…

לשאלתך על המסלול מסשדה לקול רייזר – בתחילה הילדונת רטנה אבל בסוף נסחפה לאווירה ונס שזו היתה ירידה…

אגב היא בת כמעט 7...והיא אכן נוטה לקטר הרבה!! אבל יש לנו גם ילדון בן 4 שהפתיע בענק והלך ברגל לבד את המסלול סביב אוברסי כולל קטע המדרגות הקשה, את מפלי קרימל, את הקניונים, את התצפית לחמשת האצבעות ועוד...כל ילד זה עולם אחר

והילדון שלכם נעשה מתוק משנה לשנה!

כמה כיף לראות אותך פה!

קראתי בנתיים את שני הבלוגים הראשונים. כל כך שמחה שככה התרשמת מגארדה והדולומיטים.

היינו שם לפני שנתיים וכמוך ביקרנו בלימונה, מלצ’סינה וריבה המהממות, וכל כך היה לי חבל שבפורום אין לגארדה מספיק יחסי ציבור טובים...כן, יש עיירות יפהפיות גם בגארדה!!

גם לגבי הדולומיטים ומסלול סשדה -קול רייזר המיוחד (אגב זוכר שהמלצתי לך וצירפתי תמונות…?? חששתי אז להמליץ מידי בהתלהבות כי היית אחרי האלפים הברניים ואוסטריה אז סייגתי מעט שאולי ההרים לא מרשימים כמו באלפים וכו’)

אבל שמחה שנהניתם כי האזור באמת מיוחד!

אגב, אנחנו חזרנו מאוסטריה, וחייבת לך תודה על מספר מקומות שהלכנו רק בזכות הבלוגים שלך:

1. 1אגם המלכים כולל המסלול שמקיף את אגם אוברסי והאחו המהם עם הנוף לאגם
2. 2 אגם הינטרסי היפהפה במיטרסיל
3. 3 האגם הלבן המדהים באמת שטובך

אז גם האלפים הברניים, גם הדולומיטים וגם אוסטריה – כולם אזורים מדהימים!

מקסים בעיני איך אתם מצליחים  בכל מקום להימנע ממשוואת האטרקציות הרגילות ( אגם גארדה= גארדלנד\ ארוחת אבירים\ פארק מים), .דולמיטים= מרמולדה וכן הלאה. ולמצוא לכם  פינות חמד מעניינות.

יחי האיש הכתום.

רבקה