אתם יכולים לחזור להשלמות בפאריז. פארק אסטריקס, פארק סטודיו. מוזיאון האינווליד. ועוד מלא אטרקציות.

יש כל כך הרבה דברים לעשות בפאריז שהטיול בה אף פעם לא שיגרתי. סיפורים על פאריז הם תמיד מעניינים.

רכבת הרים לא מפחידה. ילדה לבד ברכבת זה מפחיד.

כשביקרנו בדיסני פאריז, עומר (בן 7) נעלם לנו בפארק. זה גם היה מפחיד.

שנה טובה

בהחלט עשינו הכנה לקראת הביקור באתרים של מלחמת העולם הראשונה. גיליתי שאני לא כ”כ יודעת להגיד למה היא פרצה [התנקשו בחייו של הדוכס פרנץ פרדיננד בסארייבו – אבל למה ואיך זה הוביל למלחמת עולם?!] ופניתי לידידי גוגל שעזר לי למצוא אתר היסטוריה לילדים. ידעתי שזה נחוץ ואחרת הילדים לא יבינו מה אנחנו עושים שם בכלל.

יש משהו מאד מיוחד באתרים האלה; הבכור (16, התחיל עכשיו י”א ויקבל צו ראשון במהלך השנה...) התרשם. הבנות קצת פחות, אבל הן רגילות שטיולים משפחתיים זה לא רק קרואסון ושעשועים, והן זורמות עם הגחמות שלי.   

אני מצטרפת כאן קצת מאוחר אבל זוכה מן ההפקר וקוראת הכל ברצף. אין ספק שהיה לכם טיול לא שיגרתי – הן בפריז והן בסביבתה.

אני את הפראים שלי עוד הבאתי למערב אירופה ( האיש דווקא לקח את שני הגדולים לפריז . )

איך הילדים התיחסו לאתרי מלחמת העולם הראשונה? האם עשיתם איזושהי הכנה ? אני חשובת שמלחמת העולם השניה והשואה אצלינו מאפילים על מ.ע.1 אבל אירופה ממש טולטלה. הקומונוולת’ הבריטי הרי היה שותף  כולו למלחמה הזאת  ( כזכור לאחרונה ממש צויין 100 שנה לאירוע הקרב של האוסטרלים בבאר שבע, שהשאיר טראומה קשה )

היה מעניין מאוד לטייל אתכם.

תמשיכי גם על פריז מעניין אותי איך היה לך עם הילדים ואיפה הייתם 

דפנה

הארוע בסוף היה מזעזע. בזמן אמת היינו חייבים להגיע לשדה”ת ולהמשיך במנהלות, והכרחתי את עצמי לא להתפרק. אח”כ דיברתי עם הקטנה והבהרתי לה שהיינו עולים על הרכבת הבאה לאסוף אותה – אבל למען האמת, אין לי מושג איך היינו עושים את זה ואיך היינו יוצרים איתה קשר… 

ציידת,

נהניתי לטייל איתך במסע הלא שגרתי בצרפת וגם בפריז.

לרגע החסרתי נשימה בתיאור של היום האחרון, אבל העיקר שכולכם עליתם על הרכבת הנכונה.

תודה רבה על השיתוף 

למרות שהיינו עייפים מהיום העמוס אתמול, נאלצנו לקום מוקדם. ארוחת בוקר אחרונה בדירה היפה שלנו, אריזות אחרונות – בהלוך ממש לא ניצלנו את שתי המזוודות ששילמנו עליהן, ועכשיו צריך לדחוס אותן, מפקידים את המפתח במקום שנמסר לנו, ואנחנו יוצאים לדרך.

נסענו לשדה"ת בתחבורה ציבורית. נסענו במטרו לתחנת רכבת Gare du Nord, ומשם היינו צריכים לקחת רכבת RER B ישירות לשארל דה גול. מסתבר שגאר דו נורד היא תחנה ענקית ומבלבלת מאד. עד שהצלחנו להגיע לרציף הנכון, כבר התחלנו להילחץ בזמנים. כ"כ נלחצנו שבעלי העלה את הילדים לרכבת שעמדה כבר ברציף לפני שאני היגעתי. א ב ל לRER B יש שתי תחנות סופיות, והרכבת הספציפית הזאת לא מגיעה לשדה"ת אלא למקום אחר. אני קוראת להם לרדת, וכולם יורדים חוץ מהקטנה!! הדלתות נסגרות, היא על הרכבת ואני על הרציף דופקת על הדלת!! היה לי ברור שהילדה נוסעת עם הרכבת ואנחנו נשארים מאחורה. למזלנו, הנוסעים ברכבת הצליחו למשוך את הדלת פתוחה והיא קפצה לידיים שלי. 

זה סוף ההרפתקאות לאותו יום. תוך כמה דקות, מגיעה הרכבת שלנו שהיא רכבת אקספרס לשארל דה גול. אין לנו מקומות ישיבה ודחוס מאד, אבל העיקר שאנחנו ביחד. כ"כ שמחים שנותנים כסף בנדיבות לשני זמרים שמסתובבים בקרונות.

התהליך בשדה"ת מאד פשוט. הבידוק הבטחוני לא מעיק בכלל. טיסת יום סבירה של איזיג'ט. הביתה.

היה כיף גדול ולמרות שהיו קשיים, גם היו לנו חוויות מדהימות ומגבשות.

צרפת – כבשת אותנו בדרום, ועכשיו כבשת אותנו בצפון!

הילדים הגדולים הכי אהבו את Hyper Space Mountain [רק הם עלו עליו] והקטנה הכי אהבה את רכבת ההרים במערב הפרוע. כולנו אהבנו אותה אז אפילו עשינו אותה פעמיים. הפעם השניה היתה פחות מוצלחת, התור היה ארוך וחם יותר. גם לשודדי הקריביים היה תור ממש ארוך, אבל המתקן עצמו מעולה.

Adventure Isle הוא מתחם נהדר, עצום בגודלו, בלי מתקנים רק אזור להסתובב ולשחק בו. אפשר ללכת לאיבוד בין המערות, הגשרים, בתי העץ, האוצרות האבודים, הספינות הטרופות ומפות הסתרים. היגענו אליו רק לקראת הערב כשכבר רצינו לאכול ארוחת ערב, ולא מיצינו אותו בכלל.

ראינו את מופע הצהריים עם מיקי מאוס ודמויות דיסני המסורתיות. להפתעתי, הילדים לא רצו לראות את מופע אחה"צ של הנסיכות וויתרנו.

מצעד אחה"צ, בשעה 17:30, היה מעולה. תפסנו מקומות יותר מחצי שעה לפני שהתחיל, אבל ידעתי מראש איפה לעמוד כדי להיות בהתחלה של המצעד כך שהצטרפנו לזנב של התהלוכה. הקטנה אפילו קיבלה "כיף" מוודי מ"צעצוע של סיפור".

נשארנו עד הסוף, עד למופע הזיקוקים. בשלב הזה, כבר היה לי כאב ראש אימתני והיינו עייפים, אבל אפילו בלי זה אני לא חושבת שמופע הסיום הזה הוא מדהים. המופע האורקולי שראינו בAmiens בתחילת הטיול היה הרבה יותר מפעים ומרגש. אגב, בדיסני המופע כולל מזרקות מים ועוד דברים שמתרחשים קרוב לתחתית הטירה. לא הייתי מודעת לזה ונעמדנו באזור עם עצים שהסתיר את תחתית הטירה.

כשהתחילו זיקוקי הסיום, הרצתי את כולם לשירותים והלכנו כמה שיותר מהר חזרה לרכבת. הדרך חזרה היתה סבירה בהחלט, כמובן שלא כייפית כמו הדרך הלוך בבוקר אבל הצלחנו לשבת ארבעתנו יחד, וההחלפה למטרו היתה קלה. בעלי פגש אותנו בתחנת המטרו ולקח את הקטנה על הידיים חזרה לדירה. למה לא היה מי שיסחוב אותי???

ההמתנה נעימה לנו כי היום עוד קריר והתור מקורה, העיצוב הוא עיצוב דיסני קלאסי שיורד לפרטי פרטים. בסוף כשמגיע תורנו, אז אנחנו במושבים הקדמיים ביותר. הילדים בהתלהבות, מתקן משגע עם עליות וירידות וסיבובים והכל לא יותר מדי אקסטרים. התחלנו ברגל ימין, וזה נתן את הטון לכל היום.

מעולם המערב הפרוע, הלכנו ישר לפנטזילנד עם כל המתקנים הקלאסיים של דיסני. התור לפיטר פן כבר היה ארוך, אז הוצאנו פאסטפאס [בפריז זה בחינם, וכל בעל כרטיס יכול להשתמש בפאסטפאס], והלכנו למתקנים שהתורים אליהם קצרים יותר כמו It’s a Small World. הקסם של דיסני השתלט עלינו. המקום הכי מאושר בעולם...

יום הטיול המלא האחרון שלנו הוא גם היום שהילדים חיכו לו כל הטיול.

במהלך התכנון, התלבטתי האם לשלב את דיסנילנד פריז [מזמן כבר לא קוראים למקום יורודיסני - רק ישראלים ממשיכים לקרוא לו ככה] באמצע השבוע שלנו בפריז ולשבור את רצף הימים העירוניים או להשאיר אותו לסוף. עבורנו ההחלטה להשאיר אותו לסוף היתה מצוינת.

מבחינת הילדים היום בדיסנילנד באמת היה שיא, ואם היינו נוסעים באמצע השבוע בפריז, נראה לי שהיינו חווים נפילה עד סוף הטיול. בנוסף, לקח לנו זמן להתרגל לטיול העירוני בפריז, ויציאה באמצע השבוע לדיסנילנד היתה שוברת לנו את התהליך הזה והיינו מתקשים ליצור שיגרה עירונית מוצלחת.

קמנו והתארגנו מהר מהרגיל בעלי [שלא בא לדיסנילנד ונשאר ליום מנוחה בפריז] הכין לנו קצת סנדוויצ'ים וחטיפים, וארבעה יצאו לדרך.

מתחנת רפובליק לקחנו מטרו לתחנת Nation ושם החלפנו לרכבת RER A עד לתחנה הסופית בדיסנילנד. כל הקיץ עשו עבודות תחזוקה בRER A וכל תחנות מרכז פריז משער הנצחון ועד נסיון היו סגורים. חששתי שזה יעכב אותנו, אבל היה בסדר גמור והיגענו לשערי הפארק קצת לפני 10 בבוקר.

השעה הרשמית לפתיחת הפארק היא 10, אבל בהכנה שלי הבנתי שבעצם מ-9:30 אפשר להיכנס לפארק ושגם אם המתקנים לא פתוחים [חלק מהם פתוחים לטובת מי שלן במלונות דיסני ורשאי להיכנס ב-8:30], אפשר כבר לעמוד בתור.

גם פה עוברים בידוק בטחוני מוקפד, ויאללה נכנסים ומתחילים לבצע את פקודת המבצע שהכנתי מראש. אז כן, עשיתי עבודת הכנה מאד מוקפדת ובאתי עם תכנית מודפסת לכל היום. למה לא להיות ספונטאני ולזרום? קודם כל, לא באופי שלי... אבל חוץ נזה, שמעתי סיפורי זוועה על תורים אימתניים; ידעתי שהעומס החושי במקומות כאלה הוא גדול; הייתי המבוגר האחראי היחיד – וידעתי שאם לא אהיה מאד מתוכננת, היום עלול להתמוסס.

בסופו של דבר, לקח שעה מהרגע שירדנו מהאוטובוס ועד שנכנסנו למעלית לקומה ה-2 של המגדל. לנו היו כרטיסים לקומה ה-2 בלבד, ולא לפיסגה של המגדל. כדי לעלות לפיסגה, צריך לעלות לקומה ה-2 כמו שאנחנו עשינו, ואז לעלות עם מעלית נפרדת לפיסגה. ביום שאנחנו היינו, ההמתנה למעלית לפיסגה היתה 45 דקות. מבחינתי, העליה למגדל אייפל היא ממש לא מאסט. ההמתנה הארוכה מבאסת מאד ולטעמי, הנוף פחות מוצלח מזה שנשקף משער הנצחון ונוטר דאם, אבל כל שאר המשפחה מאד רצו, ואני חושבת שהם גם מאד נהנו.

ירדנו ברגל, בעיקר בשביל הקטע, ועד שיצאנו מהמתחם כבר היה קרוב לשבע. בגלל הגישה המוגבלת למגדל, נאלצנו ללכת ממש רחוק כדי להגיע לתחנת מטרו מתאימה ודי התעייפנו. [קלטתם שאני חושבת שביקור במגדל אייפל לא הכרחי?]

נסענו הביתה – ארוחת ערב אחרונה בדירה והולכים לישון מוקדם, הכנה ליום המרגש מחר!!!!!

שוטטנו ברחובות הרובע הלטיני, אזור של סטודנטים עם חנויות עם דברים שהילדים שלי אוהבים – ציוד משרדי, צעצועים ומשחקי חשיבה - במחירים פחות או יותר סבירים. אכלנו ארוחת צהריים מאד מאוחרים בהמבורגריה הזו. היא היתה טובה אבל לא מעולה.

קמנו מאוחר. ידענו שביומיים שלאחר מכן נצטרך לקום ולהתארגן מהר, ולכן היום הרשינו לעצמנו להתפנק ולהתעכב בדירה, ועד שיצאנו כבר היה קרוב ל-11. היו לנו כרטיסים למגד לאייפל בשעה 17:30 ועד אז היה לנו זמן להסתובב ברובע הלטיני ובגדה השמאלית.

נסענו באוטובוס והיה נחמד מאד לעבור ליד כמה אתרים שלא הספקנו לבקר בהם [כמו מרכז פומפידו] ועוד יותר נחמד לחצות את Ile de la Cite באוטובוס, ולראות את כל המקומות בהם כן ביקרנו. ירדנו בכיכר סט. מישל, ופנינו לMusee de Cluny, מוזיאון של ימי הביניים. המוזיאון ממוקם במבנה עתיק, עובר בימים אלה שיפוץ מאסיבי, והוא היה סגור מתחילת השנה ונפתח מחדש רק ב-14 ביולי. עקב השיפוץ, רק חלק קטן מאוסף המוזיאון מוצג, והכניסה מוזלת [כרטיס המוזיאונים שלנו כבר לא היה בתוקף].  

המוצג המיוחד והמפורסם ביותר במוזיאון הוא סידרה של גובלנים ענקיים שמתארים את מעלליהם של גבירה וחד-קרן [ועוד כמה דמויות משנה כמו אריה ובת-הלוויה של הגבירה]. הגובלנים יפהפיים עם המון פרטים וסמליות, ולאורך השנים ניסו לפרש אותם בכל מיני אופנים אבל והפרשנות המקובלת היום היא שכל אחד מהגובלנים מסמל חוש מסוים (טעם, ריח וכו') כאשר הגובלן האחרון והגדול ביותר מסמל את החוש השישי "אהבה". בעיני, זה מקסים, ושמחתי מאד שהצלחתי להעביר את ההתלהבות שלי לילדים. מוזיאון מאד מומלץ!

אתה צודק כמובן לגבי קומפיין. היטלר והסובבים אותו היו מאד ערים לסמליות בנצחון שלהם על צרפת.

כרגיל כיף לקרוא על הטיולים המשפחתיים שלכם.

שוב פעם מתחשק לעשות קופי ופייסט לקיץ הבא.

ביער קומפיין לא רק נחתמה שביתת הנשק של מלחמת העולם הראשונה אלא גם הכניעה של צרפת לגרמניה במלחמת העולם השניה.

אלעד

יחד צעדנו בAve de l’Opera עם כמה עצירות לגלידה, קפה ומקרונים (לאח"כ) עד ללובר. בימי רביעי ושישי, הלובר פתוח עד 21:45, וקראתי שהרבה פחות עמוס בערבים אלה.

נכנסנו למוזיאון דרך המרכז המסחרי התת-קרקעי קרוסל דה לובר הצמוד לתחנת מטרו לובר, ושוב בזכות כרטיס המוזיאונים נכנסנו למוזיאון ללא כל תור. מצד שני, במוזיאון עצמו היה לדעתי מאד עמוס. כמובן שליד המונה ליזה יותר מאשר במקומות אחרים אבל לא היה אף שלב שבו הרגשנו שנשארנו אחרונים...

כדי למצות את הביקור ובהתחשב בזה שבאנו בסוף היום, הוחלט מראש שנעשה את סיור ההיילייטס המומלץ ע"י המוזיאון שכותרתו “יצירות מופת – לחקות אחר יופי אידיאלי”. המדריך הקולי של הלובר הוא בעצם נינטנדו, ומכיוון שאני מאותגרת טכנולוגית, לא רציתי להתעסק במשהו שאני לא מכירה. הורדתי מראש את הסיור לטאבלט, והבאנו את הטאבלט איתנו.

ההתחלה היתה קצת מבלבלת, אבל אחרי היצירה השניה או השלישית, הבנו את ההוראות של הסיור וזה זרם. ההחלטה ללכת לפי המסלול הבסיסי היתה הנכונה ביותר עבורנו. בשעתיים כיסינו את מרבית תחומי העניין של התרבות המערבית המסורתית: ממצרים העתיקה, יוון העתיקה, המונה ליזה, מיכאלאנג'לו, היסטוריה צרפתית, נצרות לעומת יהדות וכיו"ב… 

כרגיל, אני מרצה [וקצת ממציאה] על האמנות וההיסטוריה של האמנות, בעלי משלים פרטים היסטוריים והילדים מגלים עניין במידה זו או אחרת. מעט הופתעתי שהילדים אהבו את הלובר יותר מאשר את האורנז’רי.

גרשו אותנו מהמוזיאון בסוף הערב, נאלצנו ללכת עד תחנת מטרו Palais Royale היפהפיה כי בשעה זו הכניסה התת-קרקעית לתחנת הלובר סגורה והביתה.

יום מגוון, מוצלח ומתיש.

ואילו אנחנו "הבנות", אחרי מנוחה קלה בדירה, יצאנו לכלבו הידוע Galeries Lafayette לצפות בתצוגת האופנה השבועית שמתקיימת בכל יום שישי בצהריים. באחד מימי חופשת פסח, בעודי מנסה לדלות מהילדים אם יש משהו מיוחד שהם רוצים לראות בפריז, זרקתי לאמצעית שאפשר ללכת לתצוגת אופנה. להפתעתי, היא התלהבה, הזמנתי כרטיסים לתצוגת האופנה, והחלטתי שאם כבר, אנחנו נכנסות לאוירה ומחליפות את ג'ינס הטיולים בשמלות קיץ חביבה [נשארתי עם סנדלים של נאות].  

כשנכנסנו לגלרי לפייט, הבנות התרגשו מאד. החנות ענקית, מרהיבה ועמוסה. עלינו לקומה הרביעית, למחלקת לבני נשים, ונעמדנו בתור שהתחיל להיווצר ליד ה"סלון". בחמישה לשלוש בדיוק, פתחו את הדלתות והתחילו להכניס את הקהל. אולם גדול, מסודר עם כיסאות מתקפלים. כל אחד קיבל בקבוק מים ותכניה עם תמונות של כל מערכות הלבוש שיוצג. בשלוש וחמישה, יצאה הדוגמנית הראשונה. 4 דוגמניות ושני דוגמנים צעדו בפנינו במשך 40 דקות. היה מקסים. ברור שזו לא תצוגת אופנה מהסוג שרואים בסרטים כמו "השטן לבשה פראדה", אבל דווקא בגלל שזה ברור, היה משהו מאד כייפי וקליל באוירה. היה נראה שגם הדוגמנים נהנים.

היום לא היה קשה להקים את הילדים כי על הבוקר נסענו לערוך קניות בדקאתלון. יש כמה סניפים ברחבי העיר, ואנחנו נסענו לזאת שבמתחם הקניות הגדול ליד הספריה הלאומית של צרפת בגדה השמאלית ברובע ה-13. זה לא הסניף הקרוב ביותר לדירה שלנו אבל אני ובעלי היינו בסניף הזה בשנה שעברה אז ידענו איך להגיע אליו ואיך הוא מעוצב. גם ככה, החנות ענקית ואל הספקנו לעבור בכולה. סה"כ קנינו כמעט את כל מה שהיה ברשימת המאסטים שלנו כולל משהו לכל ילד.

חזרנו לדירה עמוסי שלל, ובדרך עברנו ברוטיסרי והפעם אכלנו ארוחת צהריים מצוינת בדירה.

TAGA – צרפת מצוינת לילדים, אבל היא גם יקרה מהרבה יעדים אחרים, ולכן צריך לשקול אם שווה לטייל בה. אני שמחה שהיגענו לפריז עם ילדים “מבושלים” שיזכרו הרבה מהנסיעה.

היה קשה להניע את הילדים להכין את ההדרכות. עוד לא החלטתי אם השתלם לי או לא...

עמיחי – יש במוזיאון שני פסלי חירות! אחד ברחבת הכניסה ואחד בתוך המוזיאון.

את הבית של פלמל מצאתי כשניסיתי לעזור לבת שלי למצוא דברים שיעניינו אותה, וגיגלתי “הארי פוטר פריז”. 

פסל החירות נמצא גם במוזיאון?