כשהייתי בת 21 טסתי ללונדון לבד.
כל יום עמדתי ב  Leicester Square  בשעות הבוקר המוקדמות, וקניתי כרטיס תאטרון לאותו יום בחצי מחיר.
הייתי במחזות שייקספיריים, במחזות זמר, בתאטרון חדשני וניסויי. ובאמת שלא הייתי בררנית. הכל היה נפלא.

להפתעתי, הסתבר שגם היום, אחרי אי אילו שנים, (לא אסגיר את המספר המדויק, למרות שהרווחתי ביושר כל שנה שעברה- חלפה לה מאז), הטריק של חצי מחיר בכיכר לייסטר עדיין עובד.

הייתם מצפים שבמקום לעמוד בתור על הבוקר, יהיה אפשר להזמין באינטרנט, ולהגיע לפני ההצגה לקחת את הכרטיסים בקופות. אבל לא, עולם כמנהגו נוהג. אפשר באינטרנט, אך המחיר אינו מוזל.

 

הפעם קניתי מראש כרטיסים למחזמר אלאדין, שכבר דובר בו בפורום. אסכם זאת במילה אחת: “וואו”. טוב, עוד מילה: “לרוץ!”
כשיצאנו עמדנו לנו ברחוב ליד התאטרון (Prince Edward Theatre ), להחליף חוויות, ואז פתאום יצאו השחקנים. הילדים מאוד התפעלו, איך שחקנים בסדר גודל כזה, יוצאים להם בכיף,  והולכים להם בנחותא לרכבת התחתית, בלי שרכב משוריין ימתין להם, והמון משולהב יחכה לחתימה. הצטלמנו ופטפטנו קצת עם אלאדין בכבודו ובעצמו.

 

אחרי החוויה הזאת הילדים ביקשו עוד מחזמר. זה לא היה בתכנון, אבל די שמחתי שהם נדבקו בחיידק כמוני, ומייד קניתי כרטיסים למחזמר The king and I    (מציג ב  The london Palladium) המחזמר פחות מתאים לבני נוער, ויותר לאנשים שאהבו את הספור על מלך סיאם. זוכרים? אותי הספור על המורה לאנגלית שמגיעה לתאילנד ופוגשת תרבות שונה כל כך, תמיד הקסים.

אחרי המחזמר הזה, הילדים בקשו רק עוד מחזמר אחד: School of rock
ברור שזרמתי. מחזמר מעולה , מתאים לילדים. הילדים הכשרוניים במחזמר הזה מנגנים ושרים רוק. מדליק.

יש במבואה של התאטרון פינה של גיטרות גיבסון יקרות, ומאפשרים לפעמים לילדים לנגן. (הבן שלי ניגן והיה בעננים.). מסתבר ש Gibson הם המממנים של המחזמר, ולכן גם השחקנים מנגנים בכלים שלהם.

 

ואיפה טיילנו?
מסלולים מפורטים בלונדון יש בשפע, ואטרקציות לא חסר. הבעיה לדעתי היא הפוכה, איך לבחור במה להתמקד, ומה להשאיר לפעם הבאה. אני בדעה ש”תפסת מרובה, לא תפסת”. אנחנו אוהבים לטייל בנחת, לעצור לכוס קפה או גלידה טעימה, להתעכב ליד מופעי רחוב שווים ולהכנס לחנויות מעניינות. (אה, גם לפטפט עם אנשים. האנגלים אשכרה יודעים אנגלית, ויש להם חוש הומור משובח.טבעי כזה.) 
בקיצור, פחות מעניין אותנו להספיק עוד אטרקציה.

 

חוץ מהצגות בחרתי להשקיע בטיול לאולפני Warner brothers, לסייר בסט הצילום של סרטי הארי פוטר. כתבתי טיפ מפורט על החוויה. חשוב לדעת למה לצפות, כדי לא להתאכזב חלילה.

 

היה יום אחד שהיינו מוגבלים בו בתנועה,  ואז עשינו טיול מותאם: התניידנו עם Uber בלבד. התחלנו במוזיאון ל Natural history , שם לקחנו כסא גלגלים (בחינם). אין על דינוזאורים. זה ברור.
אחר כך קפצנו לחנות Harrods . מרחק של כ 800 מטר. לקחנו Uber. שם הקצבנו לכל אחד מבני המשפחה 8 פאונד לקנות משהוא אכיל בקומת האוכל. השלל כלל בעיקר מיני פרלינים, אבל התהליך של הבחירה היה כייפי, ושמר על בני הנוער אקטיביים ומרוצים.
משם לטיול בסוהו, ארוחת ערב והצגה. אחרי ההצגה, הופעות רחוב, גלידה ו Uber הביתה. כולם נהננו למרות המגבלות הזמניות.

 

אחרי שעברו המגבלות וחזרנו לכושר הרגיל שלנו, שילבנו שייט מה Canary Wharf ל Westminister, (ביקור בארמון באקינגהאם, פארק סט גיימס), עם נסיעה באוטובוס קומותיים לרחוב אוקספורד. משם ברגל ל China town, לארוחת ערב של ראמן באחת המסעדות.

היינו בלונדון רק 5 לילות, שעברו מהר מדי והשאירו טעם של עוד. 

 

 

 

הטיסה מגדנסק ללונדון יצאה ב 8:55, שעה נוחה לכל הדעות.

שעתיים ועשר דקות טיסה, ונוחתים בעולם אחר, לונדון!!

משהוא פעם אמר ש A bad day in London, Is better then a good day anywhere else
 

ביום הנחיתה היתה לנו חוויה קצת מפחידה, אבל חס וחלילה לא יום “רע”.

וכך היה:
טיסת ראיינאייר מגדנסק נוחתת בשדה תעופה גטוויק. אני יודעת שיש כל מיני אוטובוסים ורכבות, אבל בגלל ריבוי המטען, העדפתי לקחת מונית שהוזמנה מראש מהארץ דרך carrot cars 

הם לקחו אותנו גם לשדה התעופה לוטון, לטיסה הביתה, והיו מצויינים. הזמנו estate car שתספיק לנו ולמזוודות.

 

הגענו לדירה המקסימה שנמצאת ב docklands, שכרתי אותה ב airbnb. הנחנו את הדברים ויצאנו ל canary wharf, שתי תחנות ברכבת ה DLR (רכבת עילית ללא נהג שנתיביה מכסים את האיזור). (היו לנו כרטיסי visitor oyster שקניתי מראש באינטרנט וקיבלנו בדואר. את ההנחה על הילדים מוסיף על הכרטיס עובד של ה TFL בתחנת הרכבת עצמה. הרבה ישראלים חושבים שההנחה לבן נוער אוטומאטית. )

המשימות שלנו כללו רכישת סימים, ממירים לשקעים האנגלים, ואוכל כמובן.
ה canary wharf הוא מרכז קניות ואזור בילוי צמוד לנהר. הוא מושך בעיקר את אנשי הצווארון הלבן שעובדים במגדלי הענק בסביבתו. 

היתה שעת צהריים והאיזור היה מלא בעובדים בהפסקה. 

 

אנחנו הולכים לתומנו באחד ממסדרונות הקניון, פתאום הדלת האוטומאטית שלושה צעדים לפנינו נסגרת, והודעה כזאת נשמעת בכריזה: “זאת הודעת חירום. כולם מתבקשים לצאת מהקניון במהירות האפשרית.”

 

פתאום אני קולטת עובדי אבטחה רצים, כן כן , רצים ליציאה.
הלב קפא לי בשניות, אמא’לה,פיגוע?? זרם של אימה טהורה עבר לי בגוף. תפסנו את הידיים של הילדים ורצנו גם אנחנו ליציאה, עם נהר של אנשים.  הפסקנו לרוץ רק כשכמעט נפלנו לתוך התמזה. 

ומה מסתבר? כל הספור בגלל שאזעקת האש הופעלה! 

 רוקנו את הקניון, הגיעה מכונית מכבי אש וטיפלה בבעיה. אני לא יודעת, יכול להיות אפילו , תתארו לעצמכם, שמשהוא עישן בשירותים, או שרף איזה פיצה במסעדה האיטלקית. בקיצור, אין שום התחשבות בישראלים עם מקדם היסטריה גבוה. 

 

ישבנו להרגע בבית קפה על התמזה. אנחנו שתינו קפה, אך יושבי המקום בחליפות העסקיות שלהם שתו בירות וקוקטיילים. 33 מעלות בחוץ, והם עם חולצות לבנות ארוכות ומכופתרות. אין מה לדבר, תרבות אחרת.

 

תודה שמוליק!

ממשיכים:
אחרי 4 לילות של התנהלות על מי מנוחות באגמים המזוריים, נסענו בחזרה לגדנסק. סבתי הפולניה ז”ל היתה קוראת לה “גדנסקה”, ותמיד סיפוריה על העיר, נתנו מעין תחושה עמומה שזה למעשה  ה-מקום להיות בו. 

האומנם?

 

שימו לב, הדרך שוב לוקחת 6 שעות, למרות שהקילומטראז’ מראה רק כ 250 ק”מ. בואו נגיד שלא מדובר באוטוסטרדות מדהימות, אה – לה גרמניה למשל.
בדרך עצרנו ל 3 שעות במרחצאות Termy Warminskie. כחובבי מים מושבעים, נהננו מאוד, אבל הביקור לא נחרט אצלי בזכרון, ולא הותיר רושם מיוחד. מתאים מאוד כעצירת התרעננות בדרך.

הגענו לגדנסק ב 21:00, מזל שבכניסה לעיר עצרנו ב KFC, ואכלנו בשארית כוחותינו.  אוכל שהוא בו זמנית גם ממש טעים, וגם ממש מגעיל. תעלומה. עלה 83 זלוטי (זלוטי= שקל בערך), כולל שתייה. איך כל כך זול פה. עוד תעלומה.

התאכסנו בגדנסק בדירה מהממת, שתי קומות, עם חניה פרטית, בריכה, ג’קוזי, חדר כושר. ממוקמת אידאלי, מעוצבת כמו בזו’רנל, עם מרפסת ונוף.

הדירה דקה הליכה מהגלגל הענק. יורדים למטה ויש בתי קפה, מסעדות, סופרים וכולי. בחנייה, כדי לחסוך מקום, יצרו מעין קרוסלה אנכית של מכוניות. מכניסים מפתח וקוד, הקרוסלה מסתובבת ומביאה לך את המכונית שלך.
הבעיה היחידה שהמיטות שוקעות באמצע, שהכסאות מעוצבים מדי מכדי שיהיו נוחים… אולי זה נשמע לכם פינוק, אבל הגב שלי יודע מה טוב לו. ויודע גם מה לא. 
בעלי בכלל לא יכל לישון על המיטה, ונאלץ לישון על הספה בקומה הראשונה. 
הייתי חיבת את ההסתייגות הזאת, כי אם כנות, אז עד הסוף. בעלת הבית מאוד מעוניינת באורחים ישראלים, היא ממש ידידותית . שם הדירה  Apartament WaterLane Loft
 

גדנסק היא תוססת ויפה. עיר נמל בת 1000 שנה, עם בתים צרים וציוריים, נהר וים. בכל קיץ יש יריד רחוב עליז, על שם קדוש בשם  סט. דומיניק.
http://jarmarkdominika.pl/ 

 

רחובות העיר העתיקה וגם הסביבה מלאים בדוכנים, שמוכרים הכל, מתכשיטי ענבר, דרך שרשרת בייגלה שמשום מה נהוג לשים על הצוואר (ולפעמים לנשנש את השרשרת), בגדים, כולל חולצות מגניבות לבני נוער שאוהבים להקות רוק,אומנות, משחקים, פטנטים, ועוד ועוד. יש גם הופעות רחוב! וגלגל ענק שמסתובב לו גם ב 22:00!

בקיצור, הכי כיף היה פשוט להסתובב בעיר העתיקה. רציתי לשחק שם משחק מאוד מעניין להכרת העיר, זה מעין חדר בריחה שמתקיים ברחובות העיר. המשתתפים בתפקיד מרגלים, ומקבלים משימה. http://undercover-citygames.com/lockdown-gdansk/       . בשרונה שיחקנו משחק מאוד דומה, היה ממש נהדר, (אבל הרבה יותר יקר מאשר בגדנסק). בגדנסק לא הספקנו, כי פשוט נהננו להסתובב בערב. ביום היה ממש חם.היינו במוזיאון
הענבר (בבית כלא ישן, חוויה בפני עצמה), שיחקנו ב Fun Arena, וקנינו בקניונים הנהדרים. גם ישבנו בפאבים עם הופעות חיות. ואכלנו מלא…
למוזיאון הסולידריות לא נכנסנו, אבל הסברתי לילדים על ההיסטוריה של גדנסק ועל תפקיד המספנות בסיום הקומוניזם.
ממליצה מאוד על חופשה בגדנסק, אם זה בקיץ, תוודאו שיש במלון או בדירה מזגן (בשלנו היה). 

 

עוד המלצה: כרטיס סים מקומי עולה גרושים – 9 שח.כולל 2 גיגה גלישה ושיחות מקומיות. של orange או play. כדאי לקנות לכל המשפחה, ואז לאפשר לבני הנוער ללכת בקניון לחנויות שהם רוצים, עם תקציב שהם יכולים לבזבז לפי רצונם. להם זה נותן להרגיש גדולים ומעשיר להם את החוויה. לנו זה נותן חופש וקצת שקט. בטיול ארוך הפוגות כאלה אחד מהשני עושות טוב לכולם.