ראשית מודה לך מאד שהגעת לפינאלה

שנית מצטערת שנאלצת לקנות כמה זוגות נעליים כדי לרוץ אחרי על פני היבשות השונות. אני חייבת להביא לך זוג נעליים חדש לקראת הטיול הבא.

היו לי תוכניות לסיים את הכתבה על הרוקיס בבלוג ואז לבשר שהעליתי גם אותה, אבל הכאבים בצוואר מאיטים את הקצב של העבודה.

מודה לך על האיחולים הלבביים – הלוואי אמן גם לכם!!!

לימורי היקרה ערב טוב

הרוקיס הקנדיים הם מבחינתי סיפור אהבה ולא לחינם שבתי אליהם בשנית.

אם היו אומרים לי סעי לשם מחר שוב – אני מוכנה, רק שבפעם הבאה איני מוכנה לטיול מאורגן, אלא כמו בפעם הראשונה ואולי יתמזל מזלי לראות יותר חיות מהפעם הזו.

מקווה שלא תכניסי את הרוקיס לתחתית המגירה כי בקצב של השריפות לא ישארו בעתיד יערות.

תודה רבה על סיפור משובח ביותר! נהנתי מאוד

הרוקיס הקנדיים ואלסקה אצלי בהחלט במגירת החלומות

הבלוג נשמר אצלי במועדפים, בתקווה לשימוש ביום מן הימים...

תודה רבה רבה

לימור

הספקתי לחזור ולהצטרף לפינאלה !

טיילתי אתכם : בצפון אמריקה וגם בדרומה, באפריקה ,אסיה ,הספקתי להחליף

כמה זוגות נעליים [הסוליות נשחקו ] ובין הטיולים השונים לתפוס מנוחה קצרה.

מאד נהניתי גם מהטיול הנוכחי !

מאד מסקרן אותי מה יהיה היעד הבא ?

אוסטרליה אולי ?

תמשיכו לטייל ולהנות בבריאות טובה והמון כייף ומאחל לכם שהדאגות היחידות

תיהינה רק בנושא שאתם כל כך אוהבים- טיולים !!!!!!!!!!!!!!

תודה רבה על השיתוף !

לכל אילו שהתעניינו – כעת גירסת הבלוג בינתיים רק לחלק של אלסקה.

להנאתכם עם קצת תוספות על אגדות ומקומות הלינה.

שבת קסומה לכם  ממני.

שמוליק -אין ספק שניחנת בעין חדה וראית את הפרטים הקטנים ששיבצתי תוך כדי כתיבה. אני תמיד משתדלת להראות את היופי בכל מקום ואני רואה שהצלחתי.

באשר להערתך למה לא מביאים את הצבעים גם אלינו, בדיוק נחשפתי לפרוייקט כזה בירושלים וכתבתי פוסט על כך במחנה יהודה. ניצנים ראשונים להביא אלינו אומנות רחוב במיטבה. אולי בעוד כמה שנים התופעה תתפשט גם אלינו.

מודה לך מקרב לב על הליווי והתמיכה לאורך כל הדרך הארוכה. הלוואי שטיולים יהיו תמיד מול עיינינו.

FAMILY 5 – כל הכבוד בלך שתוך כדי כתיבה בפוסט המקסים שלך כאן, הצלחת גם לקרוא אצלי. אני טרם סיימתי אצלך.אם הכתבה שלי תתרום לטיולך לאיזורים אילו בשנה הבאה – דייני.

ירדנה – את מלווה אותי שנים רבות בכל מסע ומסע ואנ י תמיד ממתינה לכל משוב שלך שתמיד יש לך מה להוסיף מהנסיון האישי העשיר שלך במסעותיך ברחבי הגלובוס.תודה לך על מה שהינך!!!

TAGA – איזה כיף לשמוע שאחרים נהנו ממה שפירסמתי וכתבתי. אכן לא תמיד החלומות מתגשמים כפי שאנו חולמים.אין ספק שהיו בטיול מקומות יפים וחוויתיים רק שלא תמיד נראו במיטבם , מבחינתי החלום הזה לא היה וואוו. מקווה שטיולים אחרים יפצו כפי שזקינתוס כבר פיצתה אותי.

מודה לכם מאד על תגובותיכם ולחיי הטילים שבדרך...

מבינה מאד את התסכול שבפשרה מול איך שאת כבר יודעת יכולים להיות הטיולים שלך ואיך יכולים להיראות הרוקיז ואגמיהם לבין גרסתם האולי קצת פחות מלהיבה הפעם. מאחלת לך שתצליחי לאמץ את נקודת המבט לה זכינו אנחנו, הקוראים מהצד נטולי סרגל ההשוואות, ולהיווכח שבכל זאת הבאת איתך משם המון יופי וענין.

בכל מקרה, מקווה שהפעם הבאה תסתיים עם סימן קריאה נחרץ אחרי ה"היה חלום". מחכה לקרוא.

קראתי כל מילה ואהבתי מאד את התיאור והפירוט היחודי שלך.

הכנות שלך לגבי מצבים לא מתוכננים שבדרך כלל לא מספרים עליהם.

הארגון “הלא מאורגן” של מתכנני הטיול שהערת באופן עקיף על עגמת הנפש שלך

וההדגשים החשובים שפתחו למטיילים העתידיים עדיפויות שונות מהמסלול השחוק.

כל אלה הם נכס לקוראי האתר.

למדנו רבות מהחוויות שלך – אלה הטובים ואלה המקרטעים.

כל אלה שמתכננים טיול לאלסקה ולהרי הרוקי חייבים לקרוא את התיאורים שלך ואני בטוחה שבעקבות זאת הטיול שלהם יהיה הרבה יותר מוצלח.

תודה על ההשקעה הרבה ועל הכנות

שתמשיכי לטייל ולכתוב על טיולים ואת ואנחנו נצא נשכרים מכך.

מתכננים להגיע לרוקיס בספטמבר הבא, בהחלט ניקח מסיפור זה “טיפים” ותובנות בעת ההכנה.

תודה לך

בטרם נסכם, אני רוצה ככה לשתף באיזה שתי ‘תובנות’ שחלפו בראשי בעת שהמשכתי לעקוב אחר הסיפור המרתק. 

התובנה הראשונה עניינה בצבעים.

אני מוצא שלפחות מבחינתי – יש להם תרומה עצומה הן ליופי והן לתחושות. 

כל כך הרבה צבעים ראיתי כאן – אפילו מאז תגובתי האחרונה. 

הסירות הצבעוניות באגם מורין (המקסים כשלעצמו);

אדניות הפרחים הניצבות וסלסלות הפרחים התלויות בקלגרי;

החנות (הבאמת מטריפה!) במול;

ובכלל – מראהו של המול – הן מבחוץ והן מבפנים;

ציורי הקיר;

הבניינים הצבעוניים;

פסלי הכסאות. 

כמה היה משמח אם גם אצלנו היו קצת צובעים לנו את החיים בצבעים משמחים. 

התובנה השניה אינה חדשה למען האמת. חוויתי את הדברים בהולנד, וקלגרי שלך הזכירה לי תובנה זו באיזה אופן. 

יש לי הערכה עצומה לנסיונות לעצב ערים באופן מעניין ומושך את השכל ואת הלב – בין היתר – תוך העזרות באומנות. הדברים נעשים בצורה מתכוננת ולא מקרית וגם הם כל כך כל כך תורמים. 

כוונתי כמובן לכל עבודות הפיסול שהבאת לכאן מקלגרי הרחוקה, וגם – בכלל – לעיצוב העירוני המשתקף מהתמונות שלך. 

וכעת – אין מנוס מלסכם – 

הוספת עוד אוצר לתיבת האוצרות שלך, וכמו תמיד – היה זה עונג צרוף לעקוב אחרייך, לקרוא ולראות. 

אני שב ומוריד את הכובע בפנייך על הסקרנות והרצון הבלתי פוסקים לחוות וללמוד וגם לשתף אחרים, על האופן בו את מגשימה את הדברים ואף פעם לא מוותרת. 

אני מאחל לך עוד טיולים אין ספור מהם תהני את ככל הניתן – ואנו נהנה כל כך בעקבותייך. 

שמוליק

הרי הרוקיס הקנדיים מדהימים ביופיים ומגוונים – שווה מאד ביקור.

עשו לעצמכם טובה ותבררו היטב באיזה חודש היו הכי הרבה שריפות בשנים האחרונות ואל תסעו בו. השריפות , העשן, האובך העיבו מאד על יופיים של האתרים, על מראה ההרים שבדרך.

תסעו לטיול שאתם מתכננים בהתאם לציפיות שלכם ולחלומות שלכם, ואם לא מסתדר לכם בשנה מסויימת תדחו את הפרוייקט לשנה שאחריה, רק אל תעשו את הטעות שלי שמיהרתי לצאת לאיזור זה בטיול מאורגן, כי לא היתה לי אפשרות מבחינה בריאותית לתכננו.

תבינו שכבר נסעתי במספר טיולים מאורגנים וכמעט בכולם נהניתי הנאה מרובה, למרות הקטע של הקניות שאני לא סובלת, אבל בזבוז הזמן בטיול הזה בחלק של קנדה, יחד עם העובדה שלא היתה גמישות לאפשר פרקי זמן ארוכים יותר באטרקציות מסויימות בימים שהיה את הזמן הראוי לכך הכעיסו אותי.

לכן כדי שאתם לא תתבאסו תכננו בעצמכם ולא יקרה לכם מה שלי קרה שכעסתי על עצמי שלמרות הכאבים שהיו לי, לא תכננתי לעצמי ביעד שמבחינת תכנון לא היתה לי בעיה לתכננו.

מודה לכל מי שנטל חלק באשכול הזה, לכל מי שקרא את ים המידע שכתבתי ושיתפתי, לכל המגיבים שהחזיקו אותי ונתנו לי את הפוש להמשיך ולכתוב.

לכל הקוראים השקטים שלפעמים הגיבו מאחורי הקלעים ולכל אילו שרצו להגיב ולא הסתייע בידם.

לכולכם מודה  מאד. עבורי זו היתה עוד חוויה ומקווה  שנהניתם למרות הגשם, האובך ותימרות העשן.

מגדל קלגרי בולט למרחוק שכן הוא מתנשא לגובה של 191 מ’. הוא נפתח לציבור ב-30.6.1968.  הוא הפך במהרה לציון דרך להתמצאות בעיר ולסמל של העיר.

במשחקים האולימפיים שהתקיימו ב-1988 בעיר , הדליקו בראשו אבוקה ומאז באירועים מיוחדים מדליקים אבוקה על ראשו.

השקיעו בבנייתו 3,500,000$ אמריקאי, והוא נחשב אז כמגדל הכי גבוה בקלגרי והגבוה בקנדה למעט זה שבטורונטו שגובהו 553 מ’

לאתר של המגדל תוכלו לקרוא כאן כגון מקום הימצאו, שעות פתיחה ומידע נוסף.

בכניסה למגדל בקומת הקרקע ישנן תמונות של מגדלים בעולם כדי שנדע איך המגדל הזה לעומת האחרים בעולם. כאילו אנו מתפעלים אם הוא גבוה יותר או לא.

עליתי והייתי די סקפטית אם בכלל נראה משהו, אך להפתעתי ראינו יפה את הנוף למטה, את הבניינים ממול, אפילו את נהר BOW, ואת הדרך שעשינו רגלית מליד בניין העיריה לאורך המדרחוב.

גם לגבי אתר זה – אין חובה לעלות אם אין זמן. חביב לא יותר מזה.

ממש במדרחוב שוכן מוזיאון Glenbow אשר לצערי הרב לא היה בתוכנית הטיול.

לאחר שהושיבו אותנו שעתיים לארוחת צהרים – בזבוז זמן, במקום שעה שהיה מספיק, הסיעו אותנו לוולמארט לקניות. היינו 8 שהתקוממנו על כך שלא מאפשרים לנו לראות עוד משהו מקלגרי. בתחילה המדריך הציע שנשב בבית קפה, כשאמרתי שבעורקי כבר זורם קפה סטארבקס, הוא הציע לנו שיסיעו אותנו למלון. אין ספק שזה היה חצי יום מבוזבז, דבר שחרה לי מאד.

למזלי את ארוחת הערב סיימתי במלון עם זוג נוסף ארוחה נהדרת שנתנה טעם טוב לביום הטיול.

תסלחו לי שאיני הופכת את התמונות שמתהפכות כאן באתר , פשוט עד שנפתחת לי התגובה יוצאת לי הנשמה.

אני גם מודה לך מקרב לב, שלמרות שאת מטופלת בתינוק וילדים שדורשים את תשומת ליבך, ישבת לקרוא את האשכול הארוך שלי, אע”פ  שהיעד אינו במגירת החלומות עוד שנים רבות. אגב, גם אני קוראת כאלה אשכולות ולעיתים בעקבותיהם מגיעה ליעד שלא חשבתי עליו. דוגמאות בולגריה מקדוניה בזכות נילי ח., נורבגיה בכות אורי חלמיש ז”ל שהקרוז שלו מברגן עד קירקנס השאיר בי חותם בל יימחה. אימצתי רק 4 ימים ממנו.

וכעת קראתי את האשכול המשובח של שמוליק למרות שבהולנד ביקרתי פעמיים אבל מי יודע. ואגב, גם האשכולות שלך אני קוראת בגלל הכתיבה המעניינת שלך.

תודה לך!!!

ארי – ראשית תודה לך !!!

שנית – אם תלחץ על השם שלי תגיע לכל התכנים שפירסמתי בלמטייל. גם הכתבה על אלסקה והרוקיס תגיע אחרי שאערוך אותה בבלוג שלי ואני איידע על כך כאן בפורום משפחות. אם תרצה להיות בטוח שתראה אתה גם יכול להרשם כעוקב לבלוג שלי.

הבלוג שלי להנאתך כאן אולי תמצא בו יעד שיעניין אותך לטיול הבא שלך.

קודם כל שאפו וישר כוח על ההעמקה והסבלנות.

יש המון חומר במלל ותמונות שפירטת בכשרון רב.כשנרצה למצוא את החומר בעוד שנתיים האם יהיה נוח למצוא את החומר או שהוא יישטף בין אלפי הפוסטים.האם לא יותר מתאים לפרסם חומר כה רב  ומקיף ומעמיק ומצולם כבלוג?

ראשית כל אני נפעמת ומתרגשת מכך שאינך מניחה למצב הבריאותי לעצור אותך, זה לגמרי מעורר השראה!

שנית נהניתי מאד מן התיאורים המפורטים ומן הפרטים הקטנים שאת תמיד מוצאת ומפרטת, ציורי הרחוב המקסימים, הרקע ההיסטורי וכל מה שעושה את סיפורי הטיול שלך מעניינים ומעשירים כל כך. 

אני מעולם לא טיילתי בטיול מאורגן בין השאר בגלל חסרונותיו שבאו לידי ביטוי כאן בסיפור הטיול שלך, אבל אני שוב מעריכה את העובדה שלא נתת לחסרונות הטיול המאורגן להכריע אותך, ואם אי אפשר לארגן לבד – בכל זאת את מטיילת. 

את משהו מיוחד. 

אלסקה וקנדה כרגע לא במגירה אצלי בכלל, לפחות לא עד שהילדים יגדלו [אורך הטיסה...] אבל מה שעושה את הסיפור זו המספרת, ולכן זה מאד מעניין אותי על אף שאיני מתכננת כרגע טיול לשם. 

תודה. 

לא רק מסעדות ישנן בקומה הרביעית אלא גם גנים שנקראים          DEVONIAN GARDENS ופיסול המשתלב יפה עם הצמחים. הפינה הזו נחשבת כגן עדן בתוך החלק האורבני ואפילו קוראים לזה גן בוטני. יש כאן מעל 500 עצים ומעל 50 סוגי צמחים. זה נחמד וחביב אבל אין צורך להגיע במיוחד לכאן.

שלט ליד מסעדה משך את העדשה – “זו שעת שתיית הבירה” ומסעדה זו דאגה לא רק להולכים על 2 אלא גם להולכים על 4 שלא ירעבו בעת שבעליהם מבלה בשתיית הבירה.

ואז לפתע , מבעד למסך העשן הבחנתי ב”פסל העצים” אילו עצים עשויים מתכת המיתמרים לגובה של 25 מ'. פסל העצים הינו פסל מרשים בגלל גובהו. בלילה מאירים אותו מידי פעם וביום משמש הן לנוי והן  למניעת מעבר הרוחות במדרחוב. ככל שמתקרבים לפסל מרגישים יותר ויותר בנוכחות המרשימה שלהם.

עוד ראיתי בתים מיוחדים, מצד אחד סגנונות בנייה ישנים ולצידם בתים עם חזות בנייה חדשה, והם דרים יפה בכפיפה אחת.

עוד הבחנתי בפנסים המיוחדים של תאורת הרחוב שנראים כמו אבוקות.

כמה מחמם את הלב שאתן עדיין מלוות את האשכול הארוך שלי

מודה לכן מקרב לב!!!

צפנת – אני רואה שיש לנו אהבות משותפות ולאחרונה גם הצטרפת בחיפושים שלי לאיתור שמות הציפורים !!!

ירדנה – גם אני בטיולי הפרטי לא נתתי שום חשיבות לקלגרי וכמו אצלך היתה רק מקום מעבר. כל כך שמחתי שנגיע אליה עוד לפני שידעתי איזה אוצרות אמצא בה. היא פשוט מעניינת ומי שיוצא לו להגיע בראשית יולי בסטמפדה בכלל מרויח בגדול.

עדי – ברוכים השבים מהרוקיס הקנדיים – לא ראיתי כתבה/אשכול או שטרם התחלת לספר. אין קשר בין הנסיון לבין האכזבה שחוויתי הן ממזג האויר והן מהשריפות. כמה שיאמרו לי שאין לנו שליטה על גורמים אילו זה לא עזר. מה גם שהיו גורמים נוספים שאיכזבו אותי בטיול .

לפחות קלגרי  בתמונות יצאה יפה. את העשן אני נשמתי. חבל שאצלכם בפעמיים שהייתם ירד הגשם. אין לי ספק שגשם מקלקל את היופי של המקומות ומוריד את החשק להמשיך לטייל באותו המקום.

היות וכולכן אוהבות סוסים אני מוסיפה לכן תמונות  מהסוסים שראיתי ליד בניין העירייה של קלגרי. הפסלים האלה נקראים “משפחת הסוסים”

אני ממשיכה לעקוב בעניין אחרי המקומות מהם גם אנחנו לא מכבר חזרנו, שותפה איתך לתסכול כשמזג אוויר/שריפות ( שמאוד הדאיגו גם אותנו ) מצליחות לקלקל את הנוף המופלא , אבל יודעת שמטיילת מנוסה כמוך לא תתן לדבר להפריע לה להנות ולממש חלומות.

עומדת משתאה מול תמונותיה ותיאורה של קלגרי שפעמיים בטיולנו פגשנו בה אפורה וגשומה ולא מעוררת חשק להישאר בה , ואילו אצלך היא עולם ומלואו. 

סיפור הנשים מעורר השראה וגם אני מאוד אוהבת חנויות ססגוניות כאלו עם פסלים... 

תודה על השיתוף

עדי 

קלגרי היתה עבורנו תחנת מעבר בלבד, ואני מגלה שהחמצנו עיר מאד מענינת ומיוחדת.

עיר שנותנת כבוד גם לסוסים ובעיקר לנשים ראויה להערכה ולביקור.

תודה .

יופי של סקירה ותמונות נהדרות 

שדרה רחבה שהיא מדחוב בין גורדי שחקים שנעים ללכת בה ולהציץ על החנויות והעוברים השבים.

הפסלים הנקראים : נשים הם אנשים

ליד מבנה התיאטרון ניצבים פסלים במעגל  שהם גאווה לפמיניזים.

הפסלים ממש מזמינים את העוברים והשבים להתיישב לידן.

הפסלים הן לא סתם נשים שיושבות על כוס תה לדיונים פוליטיים אלא אילו

5 נשים שנלחמו בראשית המאה ה-19 על זכויותיהן של הנשים בקנדה. הפסלים הוצבו כאן בקלגרי ב-18.10.1999. ושנה אח”כ הוצבו גם באוטאווה הבירה.

5 הנשים נאבקו על זכויות הנשים להבחר לסנאט, דבר שנראה לנו היום ברור מאליו, אבל באותם ימים לנשים לא היתה זכות כזו. נשים לא נחשבו כאנשים.

מי שהובילה את המאבק הזה היתה Emily Murphy ותמכו בה  Irene Parlby, Louise McKinney, Henrietta Muir Edwards, Nellie Mcclung.

בית המשפט העליון של קנדה דחה את בקשתן ב-1928, אבל ועדת השיפוט של מועצת המלוכה הבריטית, הפכה את הקערה על פיה ואישרה ב-18.10.1929 שנשים הן אנשים עם זכויות.

מאז היום הזה נחוג בקנדה כיום חשוב ונקרא : THE PERSONS DAY.

שבשוליו השמאליים גם בית קפה חמוד צופה אליו. הייתי מוכנה לשתות כאן קפוצ’ינו אבל אנו חייבים להמשיך לטייל אין זמן לפינוקים כעת.

כעת אני מבינה שיש למה לצפות כשאבקר בקוריאה.

מודה לך על ההבהרה וההרחבה.

************************************************************ *************

אנצל את ההזדמנות שנפתחה לי אופציית תגובה ואוסיף כמה תמונות של פסלים

שניצבו במתחם של הסמפאד. הפסלים כל כך יפים שמרגישים כאילו הסוס יקום

עוד רגע ממקומו וידהר לכיווננו.