היתרון: הכל מסודר ומתועד, והכתיבה של הדברים עוזרת להפנים ולזכור.

החסרון: חלק מהפוסטים מקבלים תגובות כמו: “הוצאת לנו את החשק לטייל שם” או “כתבת ארוך מדי” או “את ביקורתית מדי”.

מכיוון שאני המתכננת העיקרית של הטיולים לחו”ל, התלונות של בני המשפחה זורמות אלי, וגם הדרישות מה לתקן בטיול הבא. איכשהו, גם כשאני הולכת לפי כל הכללים שהוכתבו על ידי בני המשפחה, בסוף צץ משהו חדש שמשתבש בטיול. אני חושבת שזה נובע בעיקר מזה שהילדים גדלו, והרצונות שלהם משתנים עם הגיל. אם, לדוגמה, עד עכשיו הילדים אהבו מסלולי הליכה בטבע, פתאום הם דורשים אטרקציות אקסטרים ומשתעממים מטיולי טבע. אם עד עכשיו הם לא רצו שופינג, עכשיו פתאום הם רוצים זמן שופינג. אם עד עכשיו היה בסדר מבחינתם ללון במשותף בחדר אחד, עכשיו יש דרישות למרחב לינה גדול יותר.

אני מתכוונת לנסות את אפליקציית HUNTZZ בנסיעה הקרובה.

גם קנינו ספרון של מסלולי חיפוש מטמון לטיול והבן מחכה בקוצר רוח להתנסות בו בטיול. לא מרשה לאף אחד לפתוח אותו עד שנגיע, כדי שיהיה הפתעה לכולם.

כל אחד דירג את מה שהכי אהב .

בעקבות השירשור ובמחשבה על הטיול הבא ביקשתי מכולם אתמול לסכם ולציין מה הכי אהבו ומה לא וגם הערות כלליות לגבי הההתנהלות.

מאחר וזה היה ערב ראש השנה השיחה נשאה אופי נוסף של הסקת מסקנות ותקוות לשנה הבאה עלינו לטובה

שרון, איזה רעיון מעניין להדפיס דברים לחיפוש! אפשר גם תמונות במוזיאון, או כל דבר במהלך הטיול. מאמצת עבור הבן הצעיר

בנוסף בסוף כל יום אני רושם את מהלך כל היום עם כל החוויות החל מאיזה קוראסון אכלנו וכלה איפה עצרנו לשירותים. זה מאפשר לי לרשום את הפוסט.

את הפוסטים אני כותב ברמת פירוט גבוהה מאוד בעיקר בשביל עצמנו כדי שנזכור אבל גם לקורא אנונימי (למרות שהקריאה עלולה להיות מתישה עבורו). כתיבה כזו אורכת כרבע שעה כל יום אותה אני עושה בד”כ אחרי שכולם כבר נרדמים.

במהלך הטיול הבת הגדולה ואשתי בד”כ מסתלבטות עליי אם משהו לא מוצא חן בעינהן ואני מקבל כוכב אחד או אפס כוכבים מתוך חמישה אפשריים. בטיול האחרון זה קרה בפארק המפלצות בדרך מרומא לטוסקנה. אבל לרוב אני כבר יודע מתי הבת הגדולה תהנה ומתי לא. והיא כבר רגילה שלא כל הטיול בשבילה ויש מוזאונים ודברים משמימים” אחרים. שהתכנים משעמים לבת הבוגרת אני נוהג להדפיס לה מבנים/פסלים שהיא צריכה לחפש. פעם הפרס היה גלידה עבורכל איתור. היום היא כבר יודעת שגלידה היא תקבל בכל מקרה  ודבר אחרון, אני מסמן לעצמי הרבה אנקדוטות ומספר לבת ולאשתי ואח”כ בימים עוקבים אני בוחן אותן. שהבת זוכרת ואשתי לא, הבת מרוצה מאוד מעצמה...

מעבר לכך לי ולאשתי יש וואטסאפ של תזכורות שם אני כותב כל דבר שחסר לנו מבחינת ציוד כך שבארץ אני מעדכן את הרשימה. בד”כ הדברים שמתווספים הם דברים שקשורים לכך שהבנות גדלות.

השיחה בסוף הטיול חשובה לי מאוד. על כל אטרקציה אנחנו מדברים ישר אחרי הביקור בה. בסוף הטיול מדברים על התחושה בקשר לטיול בכלל, והנימוקים שמלווים את התחושה.
המתבגרים שלנו טענו שהטיול האחרון היה המוצלח ביותר. הם אמרו שהיה איזון נכון בין מנוחה (צפון פולין)  לבין ריצה תזזיתית (לונדון), שהם אהבו את הקטעים שנתנו להם עצמאות וקצת זמן לבד, ואת השהות במקומות תוססים, שאפשר לבלות בהם בלילה.
עכשיו נותר רק לתהות אם הנקודות שהם העלו יהיו רלבנטיות גם לטיול הבא.

תמי

כמתכננת הטיולים אני בעיקר מחפשת פידבק לביצוע התכנית בפועל  ומידת התאמתה לתכנון  המקורי . 

לרוב עושים את זה תוך כדי הטיול עבור האטרקציות השונות.

וכאשר חוזרים ארצה ממשבים את סידורי הלינה, הטיסה והרכב 

המשוב של המשפחה  לא קובע באופן מוחלט את מסלול  הטיול הבא  , אבל בתכנון העתידי אקח בחשבון , את  הילדה שהתקשתה  בהליכה באופן שפגע בהנאת יתר בני המשפחה וחששה מגבהים, מקומות סגורים וקור.

את  הנערה שנהמה כאשר פגשה בטיול  את הטירה\עיירה ציורית\ מוזיאון   השלישים בטיול.

ואת אב משפחה שהעדיף  לנוח , לקום מאוחר  ולהנות גם מהדירה\ מלון סביבה מיידית. 

לקראת סוף הטיול אני שואלת את הילדים ובן הזוג:

מה עשינו בטיול הזה מהיום הראשון עד עכשיו. 

כיוון שאני מתכננת אז הכל אצלי בראש. 

אבל אצלם זה 'נו, המקום הזה עם התצפית שאסף לא רצה ללכת' 

הם לא זוכרים שמות אבל במאמץ משותף מצליחים להרכיב את כל הטיול. 

לגבי אריזות, מה שנוח לאחד לאו דווקא עובד לאחר. אישית נשמע לי מייגע לדון ארוכות אחרי הטיול בהרגלי האריזה והאם היה או לא היה זוג מכנסיים מיותר. עבר, נגמר. לילדים קטנים ממילא ההורים אורזים, בני עשרה – מציבים עובדה בדמות “לא שילמנו על מזוודה וזה המקום שיש בטרולי” ויסתדרו. אם מדובר במבוגרים (הרי לפעמים נוסעים עם חברים/קרובים נוספים/או מכנים “ילד” מישהו בן 23), שישלמו על המזוודה, שיסחבו אותה לבד ושיקחו מה שהם רוצים – אם אחר כך יתברר שהם צריכים לגרור 24 קילו לקומה שלישית בלי מעלית, זו היתה ההחלטה שלהם, שיתמודדו. 

אצלי יש התחשבות ועד גבול מסוים.

יכולים לרקוד לי עד מחר, אני לא ממריא מנתב”ג ב 6-7 בבוקר ובטח שלא מג’נבה או רומניה בשעות האלו.

מקטרים לי שלא אוהבים נסיעות אז באמת משקל הטיולים העירוניים עלה, אבל בטיול האחרון אני רציתי שיהיה טיול של טבע אז היה מעט מאוד עיר.

בתחנת השכרת הרכב האישה החליטה שאם אני החלטתי שנוסעי בטיול מתגלגל אז לטובת נוחות היא מחליטה על שדרוג הרכב ל BMW. גם היא בעלת המאה אז פעלנו לפי ההחלטה שלה.

הילדים אוהבים שיש להם חדר מקושר - נפרד ורצוי עם מקלחת/שירותים משלהם, האמת אני אולי אפילו יותר. אבל כשנחתנו 11 בלילה הגענו למלון אחרי 12 ותכננתי יציאה בבוקר אז יתכבדו כולם וילונו באותו חדר עם תור למקלחת והשירותים, אני החלטתי שלא מוסיף בשביל התענוג 100-150 יורו.

הילד הגדול החליט שנמאס לו אירופה ורוצה ”משהו יותר מיוחד” ושהוא מוכן שנטוס פעם בכמה שנים אבל לתרבות שונה. במסגרת ההתחשבות הסברתי לו שאין לנו בעיה לנסוע רחוק, יש לי כרגע בעיה להעדר תקופה ארוכה מהחברה ואני לא נוסע רחוק לשבוע.

הילד גדל ונסע לשבוע למזרח – עם חניות ביניים, משהו שאין מצב שאני אעשה אבל כשמדובר על טיול שלו אין לי בעיה שיעשה את הבחירות שלו.

בטיול משפחתי אני לא קובע מסעדות מראש, קובע במקום לפי התנאים והנוחות

ביגוד למרות שיש פק”ל קבוע (בגדים תחתונים לפי מספר ימי הטיול + אחד שנמצא בתיק היד….ולערבב בין מזוודות אם יש יותר מאחת) בכל זאת בזמן האריזה אני נותן דגשים.

עם או בלי תחקיר המסקנות שלנו לא השתנו כבר הרבה שנים. אחרי עשרות, באמת עשרות נסיעות משפחתיות ועוד יותר הרבה נסיעות בזוג ובודד אילו חידושים כבר יכולים להיות?

אז אתה יכול לטעון שתחקיר עוזר לך, לא מתווכח עם מה שעובד לך.

לי לא עובד, הסברתי למה – ובאריכות

אוהבת את הדיונים שאתה פותח ומעניין לקרוא את דעות החברות והחברים היקרים. כיף לראות בשבועות האחרונים את התנועה חזרה לפורום והסיפורים המעניינים שאנשים טורחים להעלות על הכתב ולשתף בפורום.

אני עורכת משוב אחרי כל טיול.
לפעמים בשיחה משפחתית, בארוחת ערב האחרונה , או כשחוזרים לישראל,
כל אחד מדרג את מה שהכי אהב ונהנה בטיול.

כמובן שזה מאד משתנה, בין הילדים השונים, הגילאים, הילדים עצמם גדלים עם השנים, משווים בעצמם בין הארצות והטיולים ונותנים משוב מעניין ואישי.

אני לוקחת בחשבון את המשוב של הילדים ובן הזוג. אך בסופו של דבר ההחלטה היא של בעל המאה (ההורים )

לפני שנתיים, אחרי סקוטלנד, הילדים אמרו שהתמקדנו בטיולים ונופים ופחות אטרקציות (רק סאפ וקיאקים באגם ועליה ברכבל לבן נביס שלא נחשבת אטרקציה בעיניהם) ורוצים שיהיו יותר אטרקציות בטיול הבא.
אז בשנה שאחרי (קיץ 2017) טסנו לצפון-מערב גרמניה והטיול כלל הרבה אטרקציות.
אז בן הזוג התלונן שזה מתיש והוא לא אוהב סגנון טיול שכזה.
אז בטיול בקיץ 2018 שילבנו באלפים הצרפתיים נופים מדהימים עם אטרקציות בודדות ושוות.
בקיץ שעבר, 3 הגדולים טענו שאחרי 6 טיולים באירופה הרבה דברים נראים דומים ורוצים יעד אחר ומיוחד. אפילו שיותר יקר, מעדיפים פעם בשנתיים.
בדקתי מחירים והגעתי למסקנה שטיול לארה”ב או למזרח הרחוק יוצא בתקציב פי 5-6 מתקציב לאירופה (עלויות כרטיסי טיסה וגם טיול יותר ארוך).
אני מעדיפה טיול כל שנה ולא פעם ב-3 שנים.
טיול לגאורגיה – נראה לי זול ושונה, אך מעייף מבחינת נהיגה וטיול מתגלגל לעומת כוכב. 

השנה בטיסה חזרה לארץ – עברתי ורשמתי מכל אחד מה 3 הדברים שהכי אהב והצעות לקיץ הבא.
הקיץ בגלל גל החום שתפסנו בצרפת, בן הזוג מבקש יעד קריר “על בטוח” וגם לקצר את משך החופשה מ9-10 ימים ל5-7 ימים.

בת ה-19 וחצי כבר לא בקטע של פארק חבלים וקניונינג, מבקשת לכלול בפעם הבאה עיר גדולה.

בהתאם לכל הנ”ל, מתגבש לקיץ הבא (2019) טיסה למנצ’סטר
שישי-שבת במנצ’סטר
ראשון-רביעי בצפון וויילס.

שנה טובה ומתוקה לכולם!
סמדר

באיזו שעה יוצאים בבוקר, האם מתקלחים בבוקר או בערב, איך מתחלקים לחדרים ללינה, האם מכינים ארוחה גדולה בבוקר או בערב (או בכלל לא), פיקניקים, מסעדות שירות מלא ועצמי, הפסקות ועוד. שעות טיסה, אופי המזוודות ומי סוחב, מרחקי הליכה עם המזוודות, מלון בשדה התעופה (לפני או אחרי), הפעלות לטיסה וכו’.

עוד תחום חשוב זה גם ברשימת הציוד לטיול, כולל כמה “סטים” כל אחד לוקח, מה בעניין שמלות/חצאיות, סוויטשירטים, תיקים ותיקים מתקפלים, דברים שחשוב להביא מהארץ כי קשה להשיג בחו”ל ועוד. למרות שנראה שפה זו אחריות בלעדית של אמא ואבא אז מסתבר שלילדים היו רעיונות מעניינים פה.

חלק מהלקחים לא בהכרח מערבים את הילדים, אלא רק שיחות בין ההורים. כמו למשל ההבדלים בין דירה למלון (לטוב ולרע) ומה מתאים לנו, תקציבים, מכוניות, ועוד.

נכון שהילדים גדלים ומה שהיה נכון לפני 10 שנים לא נכון היום (אגב, גם אנחנו המבוגרים משתנים עם הזמן), אבל מה שהיה נכון לפני שנה עדיין יכול להיות מאד רלוונטי היום.

אז אפשר לטעון שלא צריך “תחקיר” מסודר – המסקנות ברורובת מאליהן. אבל אני חושב שלהקצות קצת זמן למחשבות מסודרות ושיחות אם צריך עוזר להגיע אליהן.

המלון בשדה בלילה הראשון למשל – זה משהו שמזמן שכחנו. כי הוא היה בתחילת הטיול ומאז עברנו כלכך הרבה. אז אם לא ננסה לעשות סדר, סיכוי לא זניח שלא נזכור את המסקנות ממנו.

אני אוהבת לשמוע חוויות מהילדים. הם לפעמים מפתיעים אותי בהתרשמות שלהם מאטרקציות מסוימות...

1. כששאלתי את הילדים מה היה הכי כייף הם אמרו ש”להיות ביחד”
2. ההעדפות של כולם ובמיוחד של הילדים משתנות. אין שום קשר בין ההעדפות של הילד שהיה בן 6 להעדפות שלו בגיל 16. גם אני בזמנו מאוד אהבתי סקי – וכנראה התקופה הזו חלפה. בקיצור התועלת מהבחינה הזו מאוד מוגבלת
3. אנחנו חוזרים על חוויות אבל הן לא בדיוק מתאימות לצורך הזה. למשל “איזה קטעים היו כשנתקענו רבע שעה בכביש צר בשוויץ אחרי עדר פרות….” 

אני קצת אוסף חוויות חיוביות כי מעניין אותי ויכול להיות שאתחשב בהן אבל בכל זאת מודע למגבלות

1. אני חושב שיעיל יותר לשתף את בני המשפחה במידה מוגבלת בתכנון. במידה מוגבלת כי אני מאמין שבעל המאה הוא בעל הדעה. אני מוכן ורוצה להתחשב אבל בסופו של דבר אני מחליט.

בקיצור מה שעובד נהדר במקומות כמו צה”ל, תדריך לפני ותחקיר בסוף לא עובד לי בטיולים

אבל האמת אני יודעת מראש מה הם יאמרו , זה די ברור במהלך הטיול ממה הם נהנו וממה פחות , וגם מראש לא קשה לי לחזות.

ואח"כ בבית דירוג כללי של הטיולים המשפחתיים לחו"ל.

הפעם הילדים לא יזמו כל כך ואני החלטתי לא להעלות את הנושא מצידי, מהסיבה ששמתי לב שהם באופן כללי יותר מדי מדרגים דברים בחיים- כולל את מי הם הכי אוהבים וכאלה, ואני חותרת למקום אחר. בדיוק כמו שאפשר לאהוב את כל הילדים שלנו אותו דבר, גם אם בצורה אחרת, ואנחנו הרי לעולם לא מסכימים לענות לשאלות של הילדים שלנו מהסוג הזה של "את מי את הכי אוהבת", כך אני רוצה שיתייחסו לשאר האספקטים בחיים.

אז אחד סיכם את הטיול האחרון כ"הכי מגוון שהיה לנו", אחד ציין ש"לא היה שום יום קקה" (סליחה על המילה ), והסביר שבכל טיול עד היום היה יום קקה אחד לפחות ו"הפעם אפילו היום הגשום של המוזיאונים וזה היה סבבה"...ואני מצידי לא ביקשתי דירוג מעבר לסיכומים האלה.

בינינו לבין עצמנו אנחנו בעיקר מסיקים מסקנות ולומדים מטיול לטיול דברים כמו כמה שעות נהיגה ביום מתאימות לנו, איזה סוג אטרקציות מתאימות לנו יותר או פחות וכיוב', אבל אלה גם דברים שמשתנים בהתאם ליעד ולהתבגרות של הילדים, כך שלא בהכרח אם לפני כמה שנים בברצלונה הגענו למסקנה שלא כיף לנו לטייל בערים גדולות עם הילדים, זה תקף גם כיום, כשהם גדלו ונסענו ללונדון ונהנינו בטירוף.

וכמו שאמרתי היום לזוג, בעודי שולפת מדריך טיולים מהמדף ונאנחת: "אתה יודע שהטיול היה טוב כשאתה מגלה שרק חזרת ואתה כבר מת להתחיל לתכנן את הטיול הבא"

לא רק בטיסות. גם בסתם טיולים משפחתיים בארץ. 

מעניין אותי לשמוע והילדים גם שמחים מאוד להשמיע.

אנחנו עורכים אותו בסוף הטיול, בדרך כלל בנסיעה לשדה התעופה או ערב קודם, בבת אחת על הכל.

בדרך כלל גם בטיולים משותפים היה מאוד ברור לי אם היו מסקנות עתידיות כלשהן, זה לא ממש דרש בירור מיוחד. מסקנות ספציפיות ליעד ממילא פחות מעניינות אלא אם מתכוונים לנסוע אליו בקרוב מאוד שוב. 

בעיניי יותר חשוב לשוחח ולעשות תיאום ציפיות לפני הטיול: למשל לשאול את הילדים מה מעניין אותם, לערב אותם בתהליך וכו’, ולא לצאת בהנחות מוקדמות (“כל הילדים רוצים את הארי פוטר” כשהילד שלכם נרדם באמצע הספר הראשון). כנ”ל אם נוסעים עם חברים – לדבר פרקטי על מה התקציב, על מה כל אחד מוכן להתפשר ומה לא, מה הסגנון של הטיול והקצב המועדף, בקשות מיוחדות, איך מנהלים את התקציב יחד ומי מזמין מה וכן הלאה. פחות במובן של תכנון יומיומי, אלא בגדול – לוודא שאתם בכלל באותו הראש, מתואמים. 

זה ימנע את המחדל שידרוש תחקיר רציני

אין לי גם הרגשה שמעבר כזה על הטיול עם תומו “ישאיר אותו בזיכרון” – אם הוא היה מוצלח הוא יישאר (גם אם הוא היה גרוע במיוחד, כי מה לעשות שזוכרים תמיד את מה שהכי בולט, לרעה או לטובה). 

אם כבר, שוב פעם: אם מתכננים עוד טיול באותו הרכב, אז חשוב במהלך התכנון להעלות באוב את זכרונות הטיול הקודם כדי ללמוד מטעויות העבר שאולי כבר שכחנו מאז. 

אנחנו מצאנו תחביב מאוד מהנה לארוחות הערב הכייפיות בזמן הטיול. סוג של ׳דירוג׳ מ 1-5 שכל אחד מבני המשפחה מדרג את אתרי היום בצירוף הסבר – למה אהב יותר או פחות או לא אהב, ובכל פעם מישהו אחר מתחיל את הדירוג. 

פרט לזה שזה כייף גדול לשמוע ולהבין איך כולם חווים את האתרים, זה בהחלט עוזר מאוד לזכור וגם עוזר לתכנן הן במהלך הטיול והן אחריו.