מהבחינה הזאת האירגונים שהזכרתי באמת מביאים לקשר בלתי אמצעי עם מקומיים, אבל אני למשל התקרבתי עוד יותר לגבר, מהנהלת ארגון ציידים באי הדרומי, אצלו לנתי בתשלום רגיל, דרך רשימות ה- BBH (bbh.co.nz) ונוצר בינינו קשר מיוחד.

עם הידע הרחב שלו בנושאי הטבע והסביבה המקומיים הוא גם עזר לי הרבה.

לגבי האי הצפוני, נהנתי מאד מהשפיץ המזרחי שלו, קייפ קידנייפרס עם קינון הסולות, העיר הקטנה, יפה ונעימה נייפיר הקרובה.

חציית האי ממערב, הר טארנאקי (אגמונט) דרך אזור הטונגרירו לטאופו היא דרך נוף מרשימה באזור וולקני קרוע ומצולק.

הגייזרים ושאר התופעות הגיאותרמיות בין טאופו לרוטרואה מעניינות, אבל גם איכזבו אותי בהשואה לילוסטון פארק שראיתי קודם.

נהניתי בחצי האי קורומנדל למרות גשמים חזקים, זנב של ציקלון שפגע בדרום קוינסלנד, אוסטרליה.

קייפ ריינגה, השפיץ הצפוני של ניו זילנד והדרך אליו מ-Bay of islands, וחזרה לאורך חוף 90 המייל גם מהוים טיול מיוחד וזכור לטוב.

בשני המקרים הגעתי למקום עם טרמפיסט ישראלי הקשור לאירגון הרלבנטי.

Sailor, תודה על הלינקים המועילים! ללא ספק אבדוק את האפשרויות האלו. האם יש לך ניסיון עם מי מהם?

אני מסכים עם גדליהו לגבי התרבות המקומית. היא אינה צריכה להיות אקזוטית בכדי ליצור בי עיניין ומשיכה. שמעתי טובות על הניו זילנדים ואני רוצה להכיר ולחוות את המקום דרכם. 

יש לכם המלצות מועדפות לאי הצפוני? 

משהו לגבי תרבות. גם אני חוטא לא אחת בהתייחסות לתרבות מערבית כלא רלוונטית.( כאילו מוכרת לנו מהבית) אבל תרבות זה לא רק טקסים תלבושות, זה גם תפיסות הנובעות מחיים במקום מסוים וכ'ו. הניו זילנדים אולי העם הכי מקסים ומזמין שפגשתי ( מקווה שזה לא השתנה)  הוזמנתי לבתים,, והכרתי את חייהם דרך מפגשים עימם וזה היה חלק מאוד מעשיר ומוסיף לטיול שלי.

אולי כן תצליח למצוא חוות ברשימות הארוח של ישראלים HIT international

ו”חיבורים”  https://www.chiburim.com/

תוכל לקרוא על זה שם https://www.gotravel.co.il/travel/?p=2417

התנדבות בחווה תמורת לינה מחייבת ויזת חופשת עבודה על פי החוק הניו זילנד. זה נשמע מוזר, כי אינך מרוויח כסף, אבל זהו החוק – כל התנדבות בניו זילנד שאתה מקבל החזר הוצאות/לינה עבורה נחשבת כעבודה על פי חוקי המדינה, וזו אסורה בויזת תייר. 

כנ”ל התנדבות עם בעלי חיים או עבודה בהוסטל תמורת לינה. היוצא דופן היחידי הוא התנדבות דרך ה-DOC בהגבלות מסוימות, אבל לתוכניות שלהם לפעמים צריך להירשם הרבה זמן מראש. 

תרבות – אסכים עם קודמי, שכל האטרקציות המאוריות הן די הצגה לתיירים. יותר אותנטי להכיר ולפגוש מאורים לבד ללא כל זה, וזה בדיוק כמו שקודמי אמר כמו לפגוש, נגיד, דרוזי בישראל. אין איזה אורח חיים שבטי מיוחד, הם כמו כל אדם אחר בחברה פחות או יותר. 

בקיצור, כדאי לתאם ציפיות ולהבין לקראת מה אתה הולך כדי להבין מה ואם זה מתאים לרצונותיך. 

גם באי הדרומי אפשר לטייל באופן נינוח, וגם בו אפשר לטייל ולראות המון ללא טרקים ארוכים, זה תלוי רק בך ולא באי שתבחר. לכן שתי הסיבות שמנית אינן מכריעות לטעמי לטובת האי הצפוני או האי הדרומי  – אתה צריך להסתכל על מה מציע כל אי ולהחליט מה מושך אותך יותר מבחינת עניין אישי, מקומות, היצע וכו’. 

אפשר לטייל ללא רכב, אבל זה מגביל. בניו זילנד, ובמיוחד אם רוצים חופש תנועה להגיע למקומות הפחות תיירותיים ושורצי המוני אדם (ובוודאי בעונה שתיכף מתחילה), עדיף בהחלט שיהיה לך רכב. 

מה עוד ניתן לעשות באי הצפוני? ועד כמה נכון לטייל ללא רכב?

חיות בטבע רואים בעיקר באי הדרומי, פינגווינים (לפחות 2 מינים בלי להתאמץ במיוחד), יונקים ימיים ושפע עופות בר שאת חלקם רואים גם באי הצפוני.

התרבות המאורית היא בעיקר הצגה לתיירים, מעניינת אבל עדיין הצגה.

המאורים לא דוכאו כמו האינדינים באמריקה הצפונית והאבוריג’ינים באוסטרליה ובהשואה המלחמות שלהם נגד הבריטים היו ברמה של סכסוכי גבול ולא מלחמה כוללת, והם משולבים לגמרי בחברה, משכילים וחיים חיים מערביים לחלוטין.

מעניין לפגוש אותם ולשוחח איתם, במידה דומה למפגש עם מקומיים באירופה.

באי הצפוני תוכל לפגוש חיות משק אם תתארח בחוות או עופות מקננים בטיולים מאורגנים מיוחדים לכך, כמו קינון סולות (GANETS) בקייפ קידנייפר.

רכב לא הכרחי אבל מומלץ.