תודה רבה!

דבורה

זה החלק הראשון של הסיפור למי שפיספס, בו הגענו משדה התעופה ברצלונה ללינה הראשונה בפירנאים הצרפתיים באקס לה טרמס, זה החלק השני של הסיפור בו עברנו ביום נסיעה ארוך לחמישה ימים בלינה השניה בארג’לה-גזוסט שבפירנאים המרכזיים, וכאן הקינוח של הטיול – החלק השלישי, בו עברנו לטעימה קלה מהפירנאים הספרדיים.

רבקה

מירפואה mirepoix 

על מנת לראות אותה היינו צריכים ממש לצאת מהמסלול ולנסוע אליה במיוחד. לפי התמונות שראינו – היה שווה. העיר, יחסית למה שראינו בכל הטיול, די גדולה, אבל העניין שלנו הוא רק במרכז העתיק שלה.

מדובר בכנסייה מעניינת, ובככר בינונית בגודלה, שכל הבניינים המקיפים אותה נבנו כנראה החל מהמאה ה11.

הבנייה מזכירה את בנייני אלזס, עם קורות העץ העבים המחזיקים את המבנה.

מחנים בחניות שמחוץ לככר – שימו לב! רק באלה המסומנות לבן!

החניות הכחולות מיועדות לתושבי המקום!

הסמטאות המובילות לככר, אף הן נחמדות – אבל הככר עצמה – כמו מסע בזמן!

טוב, רצוי לעצום את העיניים ולדמיין שבתי הקפה לא היו כאן אז. לשמחתנו, ביום הגעתנו נערך שוק קטן ונחמד.

רבקה

נמשיך. 

אוס - Eus

התמונות שזכרנו של העיירה החמודה הזו, היו הסיבה לכך שהחלטנו שנחפש שםמסעדה לארוחת צהריים. העניין הזה של שעות קבועות לארוחה, בהם חייבים גם להיות רעבים, די הלחיצה אותי. למרות שלפי שעון ישראל אני אמורה כבר להיות רעבה, בטיול זה לא קורה לי… הנסיעה לאוס מווילפרנש קצרה וכבר ממרחק רואים את יפי “העיירה התלויה”, בדיוק כמו העיירות של פרובאנס.

מאוד נעים לחזור למראות מוכרים, הרבה יותר קל כשיודעים שצריך להחנות את הרכב בכניסה והטיפוס פנימה הוא ברגל, כלומר, ידיעת הפרוצדורה מקלה מאוד. 

אוס יפה, בתי אבן ישנים אך מטופחים,ברווחים שבין הבתים מתגלה נוף ריבועים חקלאי מוכר, סוג של דה ז’ה וו. כבר בכניסה קורים מסעדה אחת סגורה ובשיטוט בין הסמטאות יש שלט ל”ביסטרו” וההדעה אליו היא דרך גרם מדרגות ארוך מטה, רק כדי לגלות דלתות נעולות. בכלל, אין נפש חיה ברחובות. משונה מאוד.

אנחנו חוזרים לרכב, אך ממש לפני שעוזבים, רואים שמישהו נכנס לבית העירייה, אני ממהרת אחריו ושואלת את הפקידה הנחמדה איפה יש מסעדות. היא מבינה מה שאני שואלת אבל עונה בצרפתית שהמסעדות הכי קרובות הן בווילפרנש, באוס הכל סגור ביום רביעי “פרמה!”.
 

האמת, היינו קצתמאוכזבים, אבל מסתכלים על השעון שמחודיו מתקרבים אל השעה 14:00, שעת הסגירה וממהרים לשוב לווילפרנש. פתק החניה עדיין במקומו (3 יורו לכל היום), אפילו החניה שפינינו נשארה ריקה עבורינו. אנחנו מנסים את המסעדה שנמצאת ממש ליד שער הכניסה, זו שמתחת לעץ היפה מהתמונה הקודמת, אבל המלצרים שם איטיים להחריד, לא נורא שנקום ונלך הם ממילא לא ירגישו…

לבסוף נגיע למסעדה אחרת, יפה אבל לא מרגשת, אכלנו מה שאכלנו ואין צורך לספר על כך. בימים הבאים נצליח יותר טוב…

רבקה

אכן יש הרבה מרחצאות ומעיינות חמים בפירנאים, גם בחלק הצרפתי וגם הספרדי. 

היות שהפירנאים נחשבים צעירים יחסית (במונחים גאולוגיים כמובן...) מים שהתחממו במעמקי האדמה זורמים לאורך ההעתקים והשברים הרבים באזור ונובעים במקומות שונים. זה לפחות ההסבר שאני מכירה.

יש לי עוד סיפורים לספר על החלק הראשון הזה של הטיול, אבל כיוון שמיקה הזכירה את הפוסט שלי, אז הנה אני מצרפת אותו כאן – הפירנאים המזרחיים חלק א’

ואני רק מתפנה מכמה מטלות דחופות וחוזרת לספר.

רבקה

רבקה,

איזו הפתעה, לא הייתי מעל שבוע בפורום, קפצתי לחפש משהו וגיליתי אותך.

למרות שכבר קראתי את הפוסט הראשון בסדרת הפירנאים, אני מאד אוהבת גם לקרוא את החוויות שלך כפי שהן מסופרות כאן, ביתר הרחבה.

תמונות יפיפיות מחכה להמשך !

אחרי שכבר הזמנו את הלינה באקס, הבחנו שכל האזור מלא במרחצאות טרמיים. אינני יודעת בדיוק למה, אבל כנראה שהאזור שופע מעיינות מהסוג המתאים. כך שבאופן קבוע לקחנו איתנו בתא המטען בגדי ים ומגבת, מקווים לסיים את היום בעוד אחת מהמרחצאות. ספויילר: דגמנו רק אחת באקס…

ווילפארנש.

עיירה ימייבינמית יפייפיה, מוקפת חומה. מחנים את הרכב מחוץ לעיר ומטיילים בתוכה ברגל. כבר בשלב החניה היה לי דה ז’אווה לעיירות פרובאנס וכשנכנסנו דרך השער, עוד יותר.

מבחינה גאוגרפית המרחק לפרובאנס לא גדול, וכנראה שהיתה השפעה הדדית.

בפנים כבר ראינו את העץ המרכזי שתחתיו מיקמו מסעדה, החנויות מוכרות סבונים ומוצרי לבנדר כמו גם סלי קש צבעוניים. ההרגשה היא של עיר מאוד תיירותית, אבל היי, גם אנחנו תיירים…

שני הרחובות ומספר הסמטאות נגמרים די מהר, השעה די מוקדמת לארוחת צהריים וחם, חם מאוד. אנחנו מבינים שאי אפשר יהיה בקצב הנסיעה שחווינו בדרך לכאן להשלים את כל המסלול שתכננו להיום וצריך לבחור. מפת גוגל עם הסימנים שלנו נשלפת וחותכים. להיום ניסע עוד רק לאוס - Eus .

רבקה

כמה נחמד שחזרת לכתוב כאן… 

כרגע רק הצצתי וזה נראה יפה מאד. מרחצאות ועיר מרחצאות בדכ קונים אותי מיד,  אז רושמת לי ומכניסה למגרה.

תולה שלט תכף אשוב ואמשיך לעקוב

תודה על ההשקעה

איריס

דבורה – את מרגשת אותי ביותר. תודה שאת כאן.

אורה’לה – תאמיני או לא, אבל כל פעם שראיתי סימון שבילי טיול, או ראיתי רפיוג’ים – הצריפים שהמטרקים ישנים בהם – ראיתי אותך עם בנזוגך לנגד עיניי פותחים עוד שביל למטיילים!

זיוה את לגמרי לא מפריעה, להיפך.

בינתיים עד שאמשיך בסיפור, הנה קצת תמונות מהדרך מזרחה, אל הפירנאים הימיים, שנראה לי שלא זוכים למספיק תשומת לב וסימנתי לי לטיול חוזר.

רבקה

וזה מאד משמח אותי, כי אני אוהבת לעקוב אחריכם בטיוליכם.

בחרתם יעד נהדר וכיף לקרוא את החוויות ולראות את התמונות.

ממתינה להמשך,

אורה

גם אני פה איתך ללוות אותך במסע לפירנאים שעדיין במגירת החלומות שלי. תודה שאת משתפת!!!

בעקבות הטיול שלך למצובו שיניתי כיוון לטיול שלנו והצבתי שם את לינת הכוכב ולא הצטערתי, אם כי לא לשמונה ימים כמוכם. מי יודע אולי גם הפעם ניסע בעקבותיך.

בטוח בכל מקרה שאהנה ללוות אותך בסיפור המסך.

מצפה להמשך

דבורה

גם אני בקהל 

הלינה הראשונה שלנו באקס נבחרה משתי סיבות:

המרחק הקצר יחסית מברצלונה. על כביש E-9, בדרך רואים את הרי מונסרט היפים.

העיירה נחמדה, יש בה מרכז עם חנויות – בולונז’רי ופרומז’רי וירקניה ומסעדות והכי נחמד – יש בה כמה מרחצאות טרמליים.

בחיפושים אחר מלונות, מנועי החיפוש הרגילים מאוד איכזבו. לעומתם, אתרי המלונות הצרפתיים שפעו הצעות. אנחנו אוהבים את לוג’י – https://www.logishotels.com/en/

אבל יש גם https://en.gites-de-france.com/

המלון שלנו במרחק הליכה קצר ממרכז העיר, נחל עובר מתחת לחלון ורחש זרימתו נעימה לי לשנת הלילה. נהדר! יום אחד כשחוזרים מהטיול אנחנו הולכים לאחת מהבריכות הטרמליות בעיירה, אמנם פחות מהודר מאלה של אוסטריה אך לא פחות מהנה. יש כמה בריכות – אחת חמה, מי גופרית, מי קרח, בריכה חיצונית וג’קוזי. התענוג עולה 18 יורו לאדם, לשעתיים.

אני ממליצה לעבור בעיירה גם אם לא מתגוררים בה.

רבקה

תודה!

בטוחה שיהיה מעניין

כן, מכירה את הויכוח הזה ביננו מאז ימים ימימה. יש מעברי הרים שהם “גדולים” בכל מובן – הכביש רחב, מספר סרפנטינות גדול שמעלות אותך לגובה רב, ההר, או שרשרת ההרים אותן מקיף מעבר ההרים הוא על פני שטח גדול יותר, לעומת, הר נמוך, מספר סרפנטינות קטן, נניח שלושה והופ – את בצד השני של ההר. אין דרך אחרת לתאר את ההבדל בינהם. אני לא זוכרת באילו מעברי הרים את היית כדי לתת לך דוגמאות להמחשה.

עכשיו, מה שניסיתי לתאר, זה שיש מקומות בעולם שההרים קשים למעבר ולכן בשרשרת הרים ארוכה ניתן למצוא מעבר אחד או שניים. בפירנאים משום מה יש הרבה יותר, ואני כל כך אוהבת את התחושה של הרגע המיוחד הזה שאני יודעת שאני בצד השני של ההר.

ההר שמבצבץ מבין העננים הוא הפיק דו מידי (Pic du Midi) – הפיסגה הגבוהה בפירנאים הצרפתיים.

רבקה

אנחנו אוהבים טיולי נסיעות. זה הרבה פחות מעייף מטיולים עירוניים שדורשים הליכה רגלית רבה, כך שאחת לכמה טיולים כאלה, אנחנו משלבים טיול בנסיעה.

אשר על כן, אנחנו בוחרים בכבישים קטנים ויפים, כאלה שמישלין ציין במפות שלו בצבע ירוק.

בסוגריים צריכה לומר, שכלאזור כמעט בפירנאים זו מפה נפרדת. רכשנו מפה לאזור הספרדי, כדי שתהיה לנו לנסיעה של היום הראשון והאחרון, ומפה לצד הספרדי, שכוללת את הפירנאים המזרחיים וההוט פירנה – הפירנאים המרכזיים.

השילוט בכבישי צרפת נוח ויעיל ביותר. אם אתם יודעים מה הכיוון הכללי שלכם, אין צורך בתוכנת ניווט וגם לא במפה. כלומר – צריך להכין שיעורי בית מראש.

הכבישים מזרחה עוברים דרך כמה מעברי הרים קטנים, אך היות וזה היום הראשון אנחנו מתלהבים ביותר. כשאני מסתכלת עכשיו על התמונות, הם בהחלט יפים.

היעד שלנו הוא העיירה ווילפרנש Villefranche-de-Conflent ואנחנו משייטים בין שדות של כרמים, פירות שונים אך בעיקר תירס. קשה לתאר את היופי. ולשמחתנו הרבה – למרות התחזית הגשומה, השמש ברום השמיים, ובצהריים חם מאוד, קרוב ל30 מעלות.

מהר מאוד הבנו שאנחנו צריכים להוריד ציפיות להספק. הנסיעה בכבישים היא איטית מאוד. לרוב 30 קמ”ש לעתים באדיבות רבה מותר לנו להגביר ל50 קמ”ש…

זה הזמן להגיד, שבסוף הטיול הגענו למסקנה שכל הכבישים שנסענו בהם היו יפים. היו רק כאלה שהיו יפים יותר. מתוכם בחרתי חמישה שהיו מעל ומעבר, והכנתי קובץ PDF להדפסה שמכיל מפות.

רבקה

את האוטו שכרנו ביורופקאר דרך אוטויורופ בארץ.

כאן בתמונה לאחר שהתאמצה ביותר לאחר שעלתה לאחד הכבישים הקטנים היפים ביותר!

רבקה