אפשרות נוספת כפי שכבר ציינו כאן זה השבוע-שבועיים ראשונים של ספטמבר כשבמילא עדיין לא לומדים הרבה ומתחילים במילא חופשות החגים.

גם שבועות זה תקופה כיפית לסוע- השנה זה יוצא ששי שבת אז אפשר לסוע כבר בחמישי ולחזור בשני ולעשות סופ”ש ארוך שמתחבר לחג ולא מפסידים הרבה ימי לימודים .הקיצר צריך ללמוד להיות יצירתיים ...

טיול יום גם לא מחייב לינה, כך שכל סיפור העלויות הגבוהות בארץ כבר פחות רלוונטי – העלות המרכזית היא הרכב/דלק, ואוכל אפשר תמיד להביא מהבית לפחות בחלקו ולעשות פיקניק, וכך לבלות יום שלם ביחד, באווירה אחרת. 

למחיר יש גם משקל, אבל אני חושב שהעיסוק הנרחב בו מסיט לעיתים את הדיון ממה באמת משיגים בחופשה…

ומשהו שתמיד כדאי לבדוק שמחפשים נואשות תאריך לטיול משפחתי- אם לנוער המתבגר חשובים יותר הפעילויות שלו מאשר טיול משפחתי. האם הרצון שלנו המבוגרים הוא בעצם לנסוע בלי להשאיר את הילדים לבד? ואם כן- או שלא ניסע או שנשאיר אותם לבד...בחירה שלנו...

בעיני המועד המושלם לצאת בו לחופשה זה מה-20/6 ועד לתחילת יולי. עשינו את זה שנה אחת. היה מעולה: הילדים ממילא בחופש (או בקושי לומדים, אם הם ביסודי), מזג אוויר באירופה היה מצויין, כל האתרים היו פתוחים וללא עומס.

אבל אז הגיעו הבגרויות וניטרלו את יוני ואת המחצית הראשונה של יולי. ואח”כ הבת שלי התחילה שירות לאומי והייתי צריכה להכניס ללו”ז גם את ימי ההכנה שלה. ובין לבין אנחנו מנוטרלים גם בתשעת הימים שבין חודש אב ל-ט באב (שכל שנה נופלים בעיתוי לא מוצלח אחר).

בסופו של דבר, בקיץ האחרון ויתרתי על הבת הבכורה, כי כמעט כל החופש שלה היה תפוס ע”י השירות הלאומי. ובשנה הבאה כנראה שאוותר על בן ה-17 (בגלל הגיוס לצה”ל או למכינה).

נראה לי שמגיע הרגע שבו צריך לשחרר ולצאת לחופשה משפחתית גם בהרכב חסר. כרגע המועד היחיד שבו נצליח לתאם חופשה משפחתית בהרכב מלא, זה חוה”מ פסח (וגם אז בן ה-17 יצא עם ספרים ומחברות, בגלל הבגרויות).

ארומה… נו… בעיניי גם 30 שקל זה יותר מדי ללחם הספוגי שלהם…

קצת מצחיק להגיד “באירופה עולה X”. אירופה זה מקום מאוד גדול, ובו יותר מארבעים מדינות שונות. המחירים בדנמרק לא דומים למחירים בספרד שלא דומים למחירים בהונגריה ובטח לא למחירים באלבניה. 

בגדול, ישראל יקרה. כיום אפילו יפן שפעם נחשבה מדינה יקרה מאוד למטייל הישראלי הפכה להיות אטרקטיבית, כי חלק מהתמחור (מלונות למשל) הפך להיות זול יותר בהשוואה לישראל. 

אבל יש שתי נקודות יותר מהותיות בעיניי:

קודם כל, בישראל אין תשתיות תחבורה סבירות. יהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי לטייל ללא רכב. אפילו בתוך עיר, זה לפעמים מאוד מסורבל, בטח בשישי-שבת. זה כופה על התייר (או על מקומי נטול רכב) הוצאה נוספת ונכבדת מאוד.

הדבר השני הוא היחס בין עלות לתמורה. ארומה כמשל – 35-45 שקל לארוחת בוקר בבית קפה לא משהו, של רשת. בברצלונה ב-40-45 שקל אפשר לקבל עסקית במסעדה של שלוש מנות עם בירה. יצא לי לפני כמה שנים להתלוות לחברים תיירים מחו”ל בארץ, וזה מדכא לראות מה מקבלים תמורת המחירים היקרים במלונות שפחות קורעים את הכיס, איך המוניות היקרות עובדות על התיירים (ולא היתה ברירה אלא לקחת מונית כי התחבורה הציבורית לא עבדה) וכו’. וזה מצטרף גם למה שנדמה לי הדרקון אמר, על ללכת לחוף ים או טרק ולראות ערימות אשפה. מבאס. 

אני מודה שאני לא חיי לא בתל אביב ולא בגוש דן ולכן אולי אני לא נחשף לאותם מחירים בבתי קפה כמוך.

ארוחת בוקר בארומה עולה 30-45 ש”ח. ואפשר לקבל 10% הנחה עם כרטיס ארומה קארד. ואין כלכך למי להשאיר טיפ

יותר מזה, בגלל הצורה שארומה בונים את ארוחת הבוקר שלהם, אפשר לקחת “תוספות” לארוחת הבוקר וב-50 ש”ח לסגור שני אנשים, בייחוד אם אחד מהם ילד, כלומר 25 ש”ח לאדם בפועל. עובדית כרגע חזרתי מלאכול ארוחת ערב בארומה לשלושה אנשים לא היה לי כח לבשל) והשארתי 65 ש”ח. אבל אני מודה שזה בקלות יכל היה גם לצאת 100 ש”ח. אבל רחוק מאד מ-200.

אגב, יש לנו חדר אוכל במפעל וארוחת צהריים טובה עולה 35 ש”ח. זה לא סעודה מפוארת משום בחינה, אבל בהחלט אוכל משביע וטעים עם מבחר. רחוק מאד מאותם 50 ש”ח לארוחת צהריים שהוזכרו פה קודם.

לפני כמה חודשים יצא לי לישון בצימר בצפון במקום מאד מרכזי (בין קריית שמנה לחרמון). זה לא היה “צימר מפנק”, אלא פונקציונאלי, אבל בהחלט ברמה טובה. שני חדרי שינה + סלון, 3 מיטות נפרדות בחדר אחד (כל שלכל ילד יש מיטה עצמאית) וכו’. הצימר הזה זוכה לציון 9.1 בבוקינג ואני חושב שזה מאד יפה. על פי בוקינג לשבוע שלם באוגוסט הוא יעלה 8000 + מע”מ ללא מקדמה ועם אפשרות ביטול עד חודש לפני. אני מניח שאם נעקוף את בוקינג ונזמין ישירות מבעלת הצימר אפשר יהיה לסגור על 1100 ש”ח ללילה כולל, ואולי גם פחות.

במרחק של 5 דקות נסיעה מהצימר הזה יש סניף של ארומה (מהסעיף הקודם שהזכרתי). באמת 5 דקות נסיעה.

אז כן, 1100 ש”ח זה בהחלט יותר מ-100 אירו. גם יותר מ-200 אירו. אבל זה רחוק מאד מה-1500 שהזכירה איילת, וזה ממש לא חדר צפוף.

הרי גם באירופה (הכללה גסה כמובן) יש גם צימרים בהרבה יותר מ-100 אירו ללילה. אולי רובנו לא ישנים בהם, אבל הם שם. ולמי שמזמין רק 3 חודשים מראש, או שלא מוכן לאילוצים של שבת עד שבת וכדומה – יש יותר סיכוי להתקל בהם.

חברים – לרגע אני לא טוען שהמחירים בארץ זולים. הם יקרים, ואפילו יקרים מאד.

אבל כשאני בודק לצרכים האישיים שלי – חופשה בארץ או בחו”ל עולה לי מחיר דומה. לשבוע בארץ יהיה כנראה יותר זול, לשבועיים בחו”ל יהיה טיפה יותר זול, אבל בגדול המחיר דומה.

זה בסדר לבחור עדיין בחו”ל, וזה בסדר לבחור עדיין בישראל.

אבל נניח שארוחה עולה 10 יורו לאדם, קצת יותר מ 40 שקלים, בישראל עולה 70 שקלים לאדם. שאני אתנחם בכך שארוחת בוקר ישראלית עולה רק כמעט כפול מאוסטרית?

אני מניח שאם נחפש טוב נאתר מקום בו מחיר ארוחת בוקר יהיה דומה לישראל, גם אם נחפש ממש טוב נמצא מקום אחד בו ליטר בנזין טיפה יקר יותר מישראל (יוון).

אז מה?

הרי:

א. אם נשקלל את כל עלויות החופשה ישראל יקרה יותר.

ב. גם אם בכל זאת מצאנו איזשהו מקום יקר יותר מישראל, לא חובה לבחור בו. העולם גדול.

באוסטריה, שלא נחשבת יקרה, ארוחת בוקר יכולה לעלות מעל 10 אירו, אם כי לדעתי זה הרבה פעמים כלול במחיר החדר.

באלפים הצרפתיים ארוחת הבוקר בד"כ לא כלולה במחיר החדר. ארוחה של קרואסונים וריבות עולה פחות מ-10 אירו. ארוחה קצת יותר טובה (אבל לא מגוונת ומזינה) תעלה בין 10 ל-15 אירו.

זה מספרים מההתרשמות שלי בשנה האחרונה.

ההשוואה הוגנת. זה הכסף שלנו, ולכן אם בחרנו להוציא X על נסיעה יש היגיון מלא בכך שנשווה איפה נוכל לקבל תמורה טובה יותר עבורו. זה שהמדינה היא “שלנו” (תירוץ שכמוהו נותנים הרבה פעמים על אל על) לא נותן הצדקה לתשלום מחיר מופקע, וזו לא בגידה בפטריוטיות להגיד את זה. ו”רק יקר פי 2” זה המון. 

טיילתי המון בארץ ואמשיך לעשות את זה בפעמים שבהן אצליח למצוא איך לעשות זאת בזול וללא רכב, כמו בימים האחרונים – ואודה, זה לא פשוט בכלל. לא כלכלית, ולא עם תחבורה ציבורית של עולם שלישי (מילא המצור שנכפה על חסרי רכב בסוף שבוע, אבל גם באמצע השבוע המצב רע). בגלל זה רוב טיולי בארץ הם טיולי יום (אלא אם מסתדר דיור חינמי), וכשיש מישהו פנוי עם רכב...

הלוואי וזה היה שונה. אבל זה בטח לא ישתנה אם נשתיק את התלונות שלנו או אם נמשיך ונשלם באופן שיצדיק מבחינת קובעי המחיר את המשך התמחור. 

אגב, כיום נפוץ יותר ויותר לפגוש רווקים/רווקות ישראלים שיכולים לעבוד דרך המחשב שאפילו את המגורים בישראל ממירים בלגור תקופות בדיור לתיירים/הוסטל/מלון זול בחו”ל, כי בלא מעט ארצות זה יוצא יותר זול משכירות והוצאות מחייה בישראל (האוכל, גז-חשמל-מים-אינטרנט, ותחבורה ציבורית יעילה במקום אחזקת רכב בארץ). 

וכדי להוסיף להוגנות אני מוסיף להשוואה גם את מחירי המזון והאטרקציות.

כמה עולה לזוג בארץ ארוחת בוקר לזוג בבית קפה? ארוחת בוקר סטנדרטית של חביתה סלט (וגם אצבעון של סלט טונה) וקפה? 140 שקלים (כולל טיפ) מחיר אופייני.

סליחה על הצרפתית אבל פאקינג לחם קצת ממרחים חביתה וסלט עולים 70 שקלים לאדם. כמה עולה ארוחת בוקר במלון ישראלי?

אגב יצא לי להיות בצימרים ישראלים, גם בחלק גדול מהצימרים שעולים יותר מ 1,500 שקלים ללילה הם לא כוללים ארוחת בוקר, הארוחה בכלל מוזמנת ממישהו אחר.

עכשיו חזרתי מקפריסין, התעצלנו לצאת מהמלון כדי לאכול ארוחת בוקר אז שילמנו מחיר יקר, 6 יורו לאדם. בבית הקפה ליד המחיר היה 5 ומכיוון שבקפריסין אין נציב רבני עליון הארוחה כללה גם חלבי וגם בשרי.

אז כן, מחיר של פי 3 ולא “רק” פי 2.

ארוחת צהרים של סופלקי (סוג ששליק) מחיר אופיני 8-9 יורו כולל תוספות, דגים על גחלים 12 יורו בטברנה על חוף הים (כולל תוספות).

בקבוק בירה של 700CC (לקחנו לזוג) במסעדה 3 יורו, חצי ליטר בירה מקומית בפאב או מסעדה 2.80 יורו.

למה כאן בפאב חצי ליטר בירה עולה כמעט 30 שקלים ובחו”ל בסביבות 10? ותוסיף לכך תוכנית תחקיר טלויזיה מלפני כמה חודשים שהראתה שברוב הפאבים הישראלים כוס של חצי ליטר מכילה הרבה פחות מחצי ליטר.

עוד מעט אני מקבל את החמגשית מהמסעדה בסביבה של העבודה, עולה יותר מ 50 שקלים לארוחת עולב שבא לבכות רק מלהביט עליה וזה המחיר לארוחה עסקית-מוזלת. משהו ישראלי דומה לקפריסאי יגיע בקלות ל 100 שקלים.

כמה תעלה ארוחה של דגים על חוף הים בישראל? כמו זו ששילמתי עליה על חוף הים 15 יורו בקפריסין (כולל שתיה)? יש סיכוי שמ 150 שקלים אני אראה עודף – לא בטוח. גם יש סיכוי שעל בקבוק מים גדול יגבו ממני מחיר של מנה עיקרית באותו קפריסין.

ארוחה של סלט צמחוני בלבד, יש בה פחות מחצי קילו ירקות, עולה 30 שקלים ויותר. זה המחיר בישראל.

אני יכול להמשיך רשימה ארוכה ארוכה, אבל אני מניח שאין צורך.

תוסיף לעניין גם את הגורם הפסיכולוגי, פשוט נמאס לי לשחק את האידיוט שאפשר לגבות ממנו מחירי עושק.

כמה אני יכול לשחק את רפה השכל שמנחם את עצמו שהנה קניתי מלפפון ועגבנייה בשוק וגביע אשל ולחמנייה בסופר בישראל וזה כמו ארוחת בוקר בחו”ל?

אני מבחינתי הכרזתי enough is enough, לא משתתף יותר במשחק הזה.

לפעמים העזר שנגדי מחליטה אחרת אבל אני משתדל לקיים את ההכרזה

“תמורה מקסימלית” זה מונח סובייקטיבי.

איך אפשר לתמחר את הריגוש שמעלה בנו נתב”ג?

או מה אם עדיף לי מלון מפנק בעיר מזרח-אירופאית על צימר?

ומה לגבי זה שבכל (אוקיי, רוב) האתרים והאטרקציות בארץ כבר ביקרנו, ברובם הרבה יותר מפעם אחת? בחו”ל אפילו אם עלינו על מלא מגלשות הרים, בכל זאת כל אחת שעוד לא היינו בה היא חדשה, בנוף שעוד לא ראינו.

לגבי המזגן – ההשוואה שלך לא נכונה. בישראל יש יותר מזגנים כי צריך אותם יותר. היינו באוסטריה 10 ימים ביולי בצימר בלי מזגן כי לא היה בו צורך, והצטרכנו אפילו להדליק חימום מדי פעם, כך שלא נגרע ממני דבר. בישראל לא אעלה על הדעת להעביר אפילו לילה אחד ביולי בלי מזגן.

אני, אגב, אוהבת לטייל בארץ למרות הכל, ולכן מחפשת בכל פעם מחדש פתרון לינה סביר מבחינת תמורה למחיר. ופייר – מתבאסת. בכל פעם מחדש. ובגלל שנסיעה לחו”ל היא בכל זאת הרבה פחות קלילה מכל הסיבות הידועות (אפילו קפיצה לקפריסין או כרתים) – לפעמים אני פשוט מוותרת – או שלא נופשים, או שעושים מסלול יום בגליל או בנגב וחוזרים לישון בבית. וזה לא אותו הדבר.

גם בארץ יש דירות נופש שלא כוללות ארוחת בוקר.

בארץ כמו בחול אפשר להתמקם במקום מרכזי או נידח. זה ענין של תקציב וזה לא משהו שמאפיין את הטיול במדינה מסוימת.

ברוב אירופה אין הצדקה למיזוג אוויר כי הקיץ קצר.

אני מסכים שהמחירים בארץ גבוהים בצורה לא נורמלית.

באוגוסט האחרון טיילנו בנורבגיה בהרכב משפחתי. הופתענו מהרמה הגבוה של דירות נופש במיקומים לא רעים במחירים סבירים ביותר. 

למשל על כמה ימים מדובר? אל תשוו מחיר של לילה אחד בארץ עם 3 לילות בחו”ל. אלא לילה מול לילה, או שלושה לילות מול שלושה לילות. וגם אמצע שבוע מול אמצע שבוע וסופ”ש מול סופ”ש. 

ברוב המקרים צימר שגובה 1500 ש”ח ללילה לא יגבה 10,000 ש”ל לשבוע שלם אלא הרבה הרבה פחות. ומאידך אותו צימר בחו”ל שגובה בממוצע 100 אירו ללילה לשבוע שלם יגבה הרבה יותר ללילה בודד (כולל תוספת נקיון וכו’) אם בכלל יסכים. ובלי להשוות את הנושא של שבת עד שבת שנהוג בהרבה מקומות בחו”ל.

חלק מהצימרים בחו”ל גם גובים תוספת תשלום על מצעים, מגבות וכו’.

עוד דבר שצריך לשים לב – בארץ כעקרון כל הצימרים כוללים מזגנים למשל. ורובם כוללים ארוחת בוקר. והצימרים בחו”ל כעקרון לא ממוזגים ולרוב בלי ארוחה.

ובנוסף ברוב המקרים בארץ הצימרים במרחקי נסיעה מאד קצרים לאטרקציות (כלומר מיקום "מרכזי”), בעוד שבחו”ל הרבה פעמים המיקומים הם צדדיים יותר (תתחיל את הבוקר ברבע שעה נסיעה בכביש כפרי צדדי ורק אז תתחיל לנסוע לעבר היעד היומי). וגם זה דבר שצריך להשוות נכונה (בארץ לרוב נמנע מצימר במושב "נידח” ונעדיף את המושבים המרכזיים)

אז צריך לעשות השוואה הוגנת ונכונה.

לא לדאוג, גם בהשוואה הוגנת המחירים בארץ מאד גבוהים, אבל לא בהכרח פי 3 אלא “רק” פי 2.

לא יקרה ונוחה מבחינת זמן – טיולי יום

אני כ”כ שונאת לארוז או להיתקע עם בגדים מסריחים מטיול בבית לא לי

אז אין כמו לחזור אחרי יום טיול הביתה!

אבל בחו”ל – ואני בכוונה מכלילה (ברוב המקומות) – 3 לילות בדירה יפיפיה עם נוף מהפנט, גדולה לפחות כמו הבית שלי, עולה כמו לילה באחרון הצימרים בארץ.

ועוד רוצים להגדיל את התיירות בישראל

ילדים גדולים יותר שיכולים לחפש ולקרוא באינטרנט יכולים ליזום חלק מהפעילויות ולגלות דברים שההורים לא מצאו ואז יהיו מוכנים לןתר על כמה פעילויות בארץ כדי לטייל עם המשפחה.

זה לא מפשט את הדברים, אבל גורם לקירוב המשפחה ולהנאה גדולה יותר מהטיול.

אז גם לנו יש. 

במסגרת האתגרים שלנו והיכולות שלנו, כרגע לא מתאים לנו [ולפעמים לא אפשרי לנו] להשאיר ילד אחד בארץ. אם תרצי, אוכל להסביר לך באופן פרטי [בכל זאת אין אנונימיות ברשת ולילדים כן מגיע קצת פרטיות]. 

היו פעמים שנשארנו בגלל ילדים אחרים, לא ביולוגים, שלא אושר להם לטוס ואמרנו שאנחנו לא נטוס ונשאיר אותם לבד כאן, ובאותן שנים לא טסנו בהרכב משפחתי מלא. זה אמנם מצב שונה כי זה ילד ביולוגי שלנו אבל יש נקודות דמיון במערכת השיקולים. 

לשמחתי הילדים שלנו לגמרי מזדהים עם השיקולים שלנו [שהועלו לדיון והיה מקום גם להחלטות אחרות אם הילדים היו מתנגדים] כך שההחלטה היתה מקובלת על כל בני המשפחה, גם הילדים. אני מניחה שזה הניח את הבסיס לכך שהשנה הילד ויתר מרצונו והצטרף בשמחה איתנו לטיול. 

כמה תובנות אישיות שלי:

זה לא חייב להיות ילד שמתחרה ברמה אולימפית. מספיק שהוא יהיה חובב משחק דוקים בכיתה ג’, ויש מחנה שנתי של חובבי דוקים. לילד כזה המחנה יכול להיות הפסגה של השנה שבה סוף סוף הוא יכול גם לשחק וללמוד את המשחק, וגם להיות בחברת ילדים כמוהו שאוהבים את המשחק. ואני חושב שאנחנו כהורים וכמשפחה צרכים לכבד את הרצונות שלו (לא שכל דבר שהוא רוצה הוא מקבל, אבל לא לפסול ולזלזל רק כי זה לא ברמה אולימפית).

ולא רק שאנחנו ההורים צרכים לקבל את זה, כל המשפחה צריכה להבין. הרי אם הילד כן היה ברמה אולימפית היינו מתאימים את עצמנו ללו”ז התחרויות שלו? ואם חלילה לילד היתה מוגבלות כלשהו היינו מתאימים את עצמנו למיגבלה של הילד? אז רק בגלל שזה “סתם” דוקים זה לא חשוב? לא בטוח.

(כמובן שהמצאתי את עניין הדוקים )

בנוסף צריך לזכור שכל אחד הוא שונה מבחינת היכולת וגם הרצון להשאיר ילד לבד. יכולת מבחינת המערך של המשפחה המורחבת, יכולת להשיג מטפלות (גם בשכר) וכו’. צריך לזכור שלא מדובר רק על לארח את הילד אצל סבא וסבתא כשאנחנו בחו”ל אלא גם הלוגיסטיקה שקשורה במחנה / תחביב שלו כמו הסעות, ציוד וכדומה.

וכאמור זה לא רק היכולת אלא גם הרצון. אם מחנה הדוקים זה הפסגה של השנה מבחינת הילד – לא היינו רוצים להיות אלו שחולקים איתו את החוויה? מסיעים אותו למחנה, קולטים אותו בסיומו וכו’. ואם גם מדובר על מחנה ארוך יותר שכולל ביקורי הורים, או אולי תצוגת תכלית להורים (מופע כשרונות, תחרות או כל דבר אחר) – לא היינו רוצים להיות שם בשבילו (ולא לשלוח את סבתא)?

אני מסכים שצריך גם לגשש אצל הילדים מה דעתם ומה הרצונות שלהם, אבל צריך לעשות את זה נכון. כי כמו שאנחנו יכולים “להעלב” שהם מעדיפים את הפעילות שלהם ולא אותנו, הם יכולים להרגיש שהם חייבים “לרצות” אותנו ולא להגיד מה שהם מרגישים (בקיצור רגשות פולניים). אז זה צריך להיות בגישוש ולאו דווקא בשאלה ישירה

לגבי הודעה מראש של הגורמים השונים – זה לא יקרה. לא רק כי בארץ הגופים לא מאורגנים, אלא כי גם ההורים לא מאורגנים. זה שפה בפורום יש קבוצה גדולה של אנשים שמתכננים חצי שנה ושנה מראש זה היוצא מן הכלל. רוב האנשים בסביבתי הקרובה מתכננים את חופשת הקיץ שלהם לא לפני מאי, ולפעמים גם הרבה אחרי.  אם הייתי מקבל את הפרטים באפריל כבר הייתי אומר תודה. אני תמיד תוהה למה בית הספר לא יכול לפרסם כבר ביוני את המועדים למפגשי “לקראת השנה”, השאלת ספרי לימוד, ואפילו אסיפת ההורים של תחילת השנה. כלכך מסובך לפתוח את לוח השנה והחגים של אוגוסט/ספטמבר ולהגיד – מפגשים עם המורים יהיו בכל בית הספר ב-28 באוגוסט בשעות הבוקר, השאלת ספרים ב-25 בשעות אחר הצהריים, ואסיפת הורים ב-10 בספטמבר בשעות הערב? זה מפתיע מישהו שתהיה אסיפת הורים בערך שבועיים אחרי תחילת הלימודים. השנה אסיפות ההורים בהרבה בתי ספר  נדחו לאחרי החגים. אבל גם התאריכים של החגים היו ידועים מראש.

אני בכוונה לא מתייחס לסוגיית הטיול בארץ. בלי קשר לנושאים שעלו פה (מחיר, איכות, נקיון ועוד) אני חושב שהטיול בארץ הוא דבר אחר מהטיול בחו”ל דווקא מהבחינות של להיות כל המשפחה ביחד. בחו”ל הניתוק מהסביבה הרבה יותר גדול ולכן המשפחתיות והביחד גדולים יותר. בארץ הרבה יותר קל להגרר לניתוק חלקי בלבד מה שפוגע במשפחתיות. זה אגב נכון גם לנו (טלפונים מהעבודה כמשל) וגם לילדים (משחק עם ילדים אחרים כי כולם מדברים עברית)

זה קצת שובר את הלב, אבל אלו החיים – הילדים גדלים ומתחילים לבנות לעצמם חיים משלהם, ובחיים האלה, בעיקר בגילאי העשרה, פתאום יש דברים הרבה יותר מעניינים מהמשפחה (חברים ופעילויות חברתיות), ועד כמה שקשה לנו להאמין, פתאום מחנה הצופים/נוער העובד באיזו חורשה מאובקת בגליל נראה יותר אטרקטיבי מאומגות בשוייץ.

אז מה עושים?

קודם כל, בקיץ, לרוב הפעילויות מרוכזות בתחילתו ואז אפשר לכוון את הטיולים לאוגוסט ולרוב אתה די מסודר (ומרושש… אוגוסט כידוע יקר יותר מיולי). מעבר לזה – מדברים עם הילדים בכנות ובפתיחות ושואלים אותם מה הם רוצים. לפעמים זה יכול קצת להעליב אותנו למרות שזו לא כוונתם, אבל אני לא אגרור אף ילד שלי בכוח לטיול (עד עכשיו זה לא קרה – הם תמיד באו מרצונם, אבל הכל אפשרי).

אישית אני לא מתכוונת לחכות לרגע האחרון כדי להזמין כרטיסים ולינות. לי יש את הדרך שלי לארגן טיולים, היא כוללת היערכות זמן רב מראש והם צריכים להתאים את עצמם.שוב, אני מודה שאצלנו זה לא עמד ממש על הפרק כי כל הפעילויות שלהם במסגרת חוגים, קייטנות וכו’ וגם בגרויות תמיד יצאו ביולי (אפילו תחילת יולי), כך שאוגוסט נשאר “חודש בטוח”, ובמועדים אחרים עוד לא יצא לי לסוע איתם (חוץ מפסח אחד ושני חגי תשרי כשהיו עוד קטנים).

להערכתי הבעיה העיקרית היא חוסר התחשבות של הגורמים בארץ במשפחות, מפרסמים את זמני הפעילות יחסית מאוחר מאוד.

לכן אני לא יכול כמו הבריטים להזמין את חבילת הנופש שלי שנה מראש.

לא נראה לי שיש סיכוי שכמות גדולה של הורים יודיעו לגופים השונים שאם הם לא מפרסמים את לוחות הזמנים לפחות 9 חודשים מראש אז הצעירים פשוט לא יגיעו,

או לחליפין אם תנועת הנוער (למשל) תודיע במאי (למשל) על תאריכי מחנות הקיץ 70% מהמשתתפים הפוטנציאלים יגידו “תודה אבל אנחנו כבר קבענו את חופשת הקיץ שלנו לפני 3 חודשים”.

ולמי שמגייס ילדים – זו באמת בעיה, צה”ל מרשה לעצמו לשנות את תאריכי הגיוס קרוב מאוד לזמן הגיוס והמלש”ב לא יכול להתנגד.

מצד שני בניגוד לעבר היום חיילים כן יכולים לטוס לחו”ל. אמנם יש מגבלות אבל בכל זאת אפשר – ולפעמים תיאום מול חייל פשוט יותר מאשר מול מתבגר