מאוד מועיל.

אני מאסכולת המתכננים

ומודה לך מאוד בשם המגזר שלי 

יש לי עבר רחוק מאוד של טיול ארוך נטול לחלוטין כל תכנון שהוא , ברמה כיאוסלית / סופנטינית שהיתה אפשרית רק אי שם במאה העשרים.

אז עכשיו לפחות מבחינתי שחוותי סופנטיניות קיצונית כנגד תיכנון קפדני, התיכנון מנצח – בטח במסגרת מוגבלת של זמן ובטח עם ילדים.

כרגע בשל גיוס / שנת שירות באופק אין תיכנונים בקנה, שומרת ליישום כאשר יצוץ משהו.

שוב תודה על ההשקעה וההסברים,

טל

המסקנה האישית  שלי היא שבשורה התחתונה הכי נוח לי לשמור את כל המידע במפת גוגל - מפה שיוצרים דרך My Maps, עם נעצים. לכל נעץ אפשר לכתוב טקסט ארוך עם כל המידע עליו, כולל לינקים לאתרי אינפורמציה. אוהבי הטבלאות יכולים לייצא את המפה לקובץ של טבלה, כך שהאינפורמציה זמינה גם אופליין. אני עושה את זה לגיבוי ולא משתמשת.

מה שנוח זה שבמפה אפשר במבט חטוף להבין איזה אתרים יש, את הקירבה ביניהם, ובלחיצת כפתור להיזכר במה מדובר. לפעמים אני גם מוסיפה תמונות של האתר כך שפתיחת המידע מיד מזכירה לי איך זה צפוי להיראות.

החסרון הגדול - המפה לא זמינה אופליין. אפשר להשתמש באפליקציות ניווט אופליין לשמירת מועדפים כמו במפות גוגל. יש נוחות יותר ופחות...

אני אוהבת לתכנן את הטיול, ומתכננת לבד.. את מרבית האתרים לא היכרתי, למרות שבן זוגי (שאחראי על הניווט בפועל), מכיר חלק.

תודה על השיתוף!

אני “מחפשת” אפליקציה שווה שתעזור ל”סדר” את המידע על הטיול – לאו דווקא הניווט עצמו…

כיום למעשה “לוקחת” הכל בוורד ו/או אקסל – על הנייד (פעם הייתי מדפיסה, היום כבר לא) אבל ממש הייתי שמחה לאפליקציה שתקל על תכנון הטיול.
בטיול האחרון ניסיתי שתיים, ופחות ופחות השתמשתי בהן לאורך הטיול...

באמת התלבטות כל פעם מחדש האם לעזוב לגמרי את הנייר או לא…

לא הכרתי את הכלי הזה. תמיד מוכנה לנסות כלים חדשים

אני די פריקית של שליטה ומאוד אוהבת לתכנן לפני הנסיעה.

אוליב, ברור שכל עוד אנחנו מרגישים שכלי מסויים עושה את עבודתו, כל כלי אחר הוא רק בנוסף, ולא במקום. בכל אופן, אם יהיה לך זמן להתעמק בכלים שאני מביאה כאן אז תראי שלמעשה מדובר בוריאציה על מפות טופוגרפיות ומפות סימון שבילים, אלא שהמפות דיגיטליות ולא ביריעת נייר.

אני לא רואה שום סתירה בין שימוש בכלים דיגיטלים לבין חינוך להתמצאות מעמיקה. לא המלצתי וגם לא אמליץ על עקיבה עיוורת אחר הוראות ניווט. להיפך, אני ממליצה להסתכל בזמן התכנון, וגם בזמן אמת על מפות סימון השבילים, ואני רואה יתרונות למפות דיגיטליות על פני הנייר. קודם כל מבחינת ההיערכות: מפות נייר צריך לקנות במיוחד, פרטנית לכל תת אזור טיול, ואחר כך גם לסחוב אותן, לפתוח ולקפל. קנה המידה של כל מפה הוא קבוע. אי אפשר לעשות זום למפת נייר, אי אפשר למדוד מרחקים מדוייקים לשביל מתפתל, אלא במקרה הטוב להעריך הערכה גסה על סמך קנה המידה. לכלים דיגיטלים יש כל היכולות של הנייר והרבה יותר.

עוד לא הגעתי לשימוש בשטח, אבל גם כאן, אני לא מסתמכת על אינטרנט. גם לנו לא תמיד יש סים, וגם אם יש אז יש אזורים שבהם אין קליטה, ואני לא מוכנה להיות פתאום עיוורת. לכן, כל פתרון שחיפשתי לעצמי תמיד חייב להיות אופליין.

ראיתי את זה כשגרתי בעבר בעיר של 10 מיליון איש: יכולתי מהר מאוד למצוא את הדרך גם ברחובות שלא הייתי בהם מעולם כי למוח יש כבר תפיסה מסוימת של הכיוון הכללי לפי בניין גבוה כזה או אחר, כיוון השמש, אם זו עלייה וכו’. כל שאר החבר’ה ששמו מבטחם בתוכנות הניווט התקשו לתת מבט סביבם ולהבין במהירות מה הכיוון או איפה הם במרחב. 

נעזרים כמובן בטכנולוגיה בתכנון הטיול, אבל בטיול עצמו אנחנו בדרך כלל לא רוכשים חבילת גלישה, ובדרך כלל מעדיפים טבע, כך שעבורנו מפות הנייר אינפורמטיביות בהרבה, מה גם שהן רלוונטיות לשנים כי פני השטח לא משתנים כל כך מהר גם אם סוללים כביש נוסף או בונים שכונה נוספת. [ואנו נוטים לחזור כמה פעמים למקומות שמצאו חן בעינינו]. 

חוץ מזה, אני רואה ערך גדול בללמד את הילדים להתמצא בשטח, ולא רק להתמצא בטכנולוגיה. בטיול האחרון שלנו [יולי 2018] בסקוטלנד ראינו איך זה מתבטא – במשך כמה דקות לא היינו בטוחים האם פנינו בפניה הנכונה או לא. אני התעקשתי שלפי השמש אנחנו נוסעים בכיוון הלא נכון, הבכור חשב שאנחנו במקום אחר במפה [מפת גוגל]. אני צדקתי, כי הבסיס שלי היה המפה הטופוגרפית והכיוונים שידעתי שאנו נוסעים בהם ואמורים לנסוע בהם, המבט שיכולת הניווט מקנה הוא רחב יותר ואנחנו רוצים לפחות לאפשר לילדינו לרכוש את היכולת הזו ברמה בסיסית.

בכל מקרה קוראת בעניין וכמובן שאשמח לאמץ יישומים שונים שמועילים בתכנון הטיול, זה לא במקום זה בנוסף. 

גם תכנון כביכול מפורט לפרטי פרטים שבודק כל סמטה בגוגל סטריט ויו מפספס מלא – למשל, בעיר אסייתית גדולה בה ביקרתי יש רחובות שנראים בתוכנה הכי רחוב מגורים משעמם. ואז אתה מגיע בשעה אחרת מהמצולמת, ומגלה שוק מדהים שבו אתה מבלה 4 שעות. היה לי גם מקרה באירופה שנכנסתי לחנות חביבה למראה ברחוב משעמם, והדלת האחורית בה הובילה למתחם ענק בתוך המבנים עם הופעות, אוכל מעולה, תערוכות אמנות וכו’ בלי שום שלט מהרחוב. 

ומה זה “לטעות בגדול”? בין כיכר דיזינגוף לפארק הירקון זה פחות מחצי שעה הליכה. משעמם? חתוך אחרי 5-10 דקות לרחוב ליד. 

אם כבר, תוכנת ניווט ממילא נותנת את הדרך המהירה ביותר, לא היפה או המעניינת ביותר. ולשבת ולראות כל רחוב שני בתל אביב בגוגל סטריט ויו כדי להכריע בתחרות היופי זה לי אישית הרבה יותר משעמם ויותר ארוך… 

בעיניי גם “הליכה סתם” לפעמים מזמנת את הדברים הכי טובים. כן, היו פעמים שחירבתי זמן לשווא (ואז פשוט חתכתי או תפסתי אוטובוס כדי לקצר את ההליכה ברגע שמיציתי), אבל גם מצאתי ככה לא מעט מהאתרים הכי מרתקים, מיוחדים, לא עמוסים שפגשתי, ואפילו הגעתי כך לחוויות מיוחדות. ובלא מעט מקומות, שוטטות היא ה-דבר (פריז = אייפל, שאנז אליזה וכו’ שעממו אותנו ולא באמת מייצגים את העיר, בעוד ששוטטות בכמה שכונות מיוחדות היתה נפלאה והרבה יותר אותנטית וכיפית עבורנו). 

לא שזה רע לתכנן או לא נכון, חלילה – אבל לא חייבים לתכנן הכל לפרטי פרטים. מפסידים כך המון, ולעתים גם ההליך (כשהוא יותר מדי מפורט) יכול לייגע את חלקנו. 

ספונטניות זה כמו לקנות מניה, בניגוד לקניית אג”ח מדינה. מניה, כמו שהיא יכולה לנסוק מעלה, היא יכולה גם לקרוס מטה. לפעמים מגלים פנינים, לפעמים כל הטיול מבורבר. כמו תמיד, כל אחד צריך להחליט כמה אחוזי מניות הוא שם בתיק ההשקעות שלו. בגיל מבוגר עדיף תיק סולידי. בגיל צעיר אפשר להתפרע יותר.

אז אם השיחה התפתחה לכיוון הזה, אני חושבת שאסטה רגע הצידה, ואכניס לתמונה את “הספונטניות המוקדמת”. במקום (או בנוסף ל) להחליט באופן ספונטני בשטח לנסוע בכביש קטן שמסתבר כיפהפה, אני מחליטה בשלב התכנון (שהופך בעצמו לחצי טיול בפועל במשך המון חודשים) לנסוע קצת בכביש הזה ולהתרשם ממנו. אני יכולה גם להסתכל על המפה של האזור ולהחליט באופן ספונטני שבא לי לראות איך נראה מקום מסויים. אולי ימצא חן בעיני? אולי אמצא איזו פנינה? מדהים כמה פנינים אפשר בימינו למצוא בצורה ספונטנית שכזאת.

יש מקומות שבהם חשוב לי לדעת לא רק אם אתר טבע או מקום מסויים מתאימים ליכולות הפיזיות שלנו, אלא גם האם הם לטעמנו האישי. נתקלתי בהמון סופרלטיבים בתיאורים של אזורים, אתרים ומסלולים, אבל בפועל הסתבר לי שבעיני המקום משעמם, או סתם לא בא לי טוב בעין. בטיול האחרון שלנו בדרום וויילס זה היה ממש הבדל בין טיול שהוא כישלון מבחינתי, לבין טיול שיצא אוסף של פנינים שקולעות בול. כי יש Coastal path משעמם, ויש מרשים, יש חוף שמזכיר לי את חוף תל-אביב, ויש חוף מיוחד בעיני. יש כביש שרואים בו רק שדרת עצים שמסתירה את כל הנוף, ויש כביש עם נוף פתוח.

אז הכלי לטיול המקדים הזה בטח מוכר לרוב האנשים, והוא גוגל-סטריט-וויו. אני מכירה אותו כבר זמן רב, אבל שמתי לב שקודם לא השתמשתי בו באופן כל כך כבד כמו עכשיו. אז למאותגרים טכנולוגית, או סתם מי שלא שם לב עד כה – פעם חשבתי שצריך לגרור את האיש הצהוב על רחוב מסויים ואז הוא פותח תמונה של הרחוב ומאפשר להתחיל “לנסוע”. מאוחר יותר גיליתי שהרבה יותר נכון זה פשוט להקליק על האיש הצהוב, ואז מתקבל חיווי על המפה של כל המקומות שלהם יש סטריט וויו. מסלולים שניתן “לנסוע בהם” מצויירים כקוים כחולים.

יש מדינות שלא הרשו לגוגל לעשות סטריט-וויו בגלל ענייני פגיעה בפרטיות. למשל, אוסטריה. לכן שם אין כמעט בכלל, אם כי לאחרונה ראיתי צילומים בכמה כבישים של איזה גוף אולי פרטי. זה נראה חובבני וקצת כמו ניסוי, מה גם שצולם בחודש בלתי מוצלח בחורף, כשהנוף אפרורי ולבן.

לעומת זאת, יש מדינות ששם לא רק שיש סטריט-וויו מפואר בכבישים וברחובות, מסתבר שיש אפילו במסלולי טבע נבחרים. למשל בדרום וויילס. בדרום וויילס יש תיעוד של חלקים גדולים מה-Coastal paths, של מסלולי טבע בשמורת ה-Brecon Beacons, ומן הסתם עוד. אז אם יש מזל, והמסלול שחשבתם עליו מתועד, אפשר להתרשם באופן מלא במה מדובר. כך פסלתי מסלולים משעממים ו/או קשים מדי, ובחרתי לי פנינים שהן בדיוק לטעמי.

כשמקליקים על האיש הצהוב, מגלים גם שיש לא רק מסלולים בכחול. יש גם המון בועיות עגולות קטנטנות שמפוזרות על המפה. אלה הן תמונות 360 מעלות שהעלו בדרך כלל אנשים פרטיים. הבועית אמורה להיות ממוקמת בקואורדינטות של המקום שבו צולמה התמונה. בפועל יש סטיות קטנות ו/או גדולות וגם טעויות ממש, אבל בגדול זה בדרך כלל אינפורמטיבי, בייחוד כשיש מקבץ תמונות ממקום מסויים. כשיש מקבץ, בדרך כלל מדובר באתר שהרבה אנשים מבקרים בו.

כמו שציין כבר אנשים טובים, כדאי להסתכל על התאריך שבו צולמה התמונה. לא רק השנה מעניינית, אלא לפעמים גם החודש. כך ניתן להתרשם לפעמים איך צפוי להיראות אתר טבע לאורך השנה. מאוד אינפורמטיבי לשוקלים לטייל בתאריכים לא קונבנציונלים.

הצצתי עכשיו בתמונות 360 מעלות שבמפלי גולינג, וחלק גדול מהן, בייחוד אלה שבין קצה הדרך לבין המפלים עצמם, נראות לי שגויות. המקבץ הגדול באזור המפלים עצמם כן נותן מושג כללי מה רואים שם. מצד שני, לא יכולתי להתרשם איך נראית הדרך למפל. בואו נגיד שכדי להראות את גדולת הכלי, לא הייתי בוחרת במפלי גולינג כדוגמא.

בנסיעה שלא בכבישים מהירים אני מגביל את הטיול ל-100-200 ק”מ ביום (לא כולל אחרי הגעה למלון וטיולים בסביבה הקרובה) ובעצירות מנוחה ביישובים בדרך אני מקבל לעתים קרובות הצעות להגיע למקומות שכמעט רק המקומיים יודעים עליהם והם יכולים להיות שיא היום או אף שיא הטיול.

זה לא כולל ארה”ב ואטסטרליה. עם המרחקים העצומים שם חייבים לנסוע מאות קילומטרים ביום (או לטוס).

נכון שהכי כיף המקומות שהגענו אליהם בטעות

אבל אם ניקח למשל טיול עירוני – חוסר תכנון יכול להוביל לבזבוז עצום.

סתם לדוגמא תחשבו על הליכה בתל אביב מכיכר דיזינגוף לכיוון צפון

אפשר ללכת דרך רחוב דיזינגוף (שהוא מזמן לא מה שהיה בשנות ה-80 אבל עדיין רחוב מעניין)

ואפשר ללכת דרך רחוב ריינס שאין בו שום דבר מעניין בערך

תחשבו גם על רחוב 32 מול רחוב 34 במנהטן, השדרה הרביעית מול החמישית וכו’.

אם לא נברר מראש איזה רחוב יותר מעניין – אנחנו עשויים ללכת “סתם”

אז זה כיף לטעות “בקטן” אבל פחות כיף לטעות “בגדול”

קצת נעלמתי מחוסר זמן / ניסיון להשלים את כתיבת הסיפור שלי , אבל אני כאן בחזרה ושמחה ללמוד.

מסכימה עם כל מה שכתבת .

כמי שמטיילת עם אבי שהוא כמעט עיוור חשוב לי לדעת למה לצפות . כדוגמה אחרונה ,בג'ספר לא היו לי מספיק כלים וידע להחליט אם לצאת למסלול עמק 5 האגמים או לא , כי כל אחד שחזר משם כתב תיאור אחר לגמרי לגבי המסלול ובפערים גדולים.

אני מאמינה שאם היו לי כלים , או זה היה ממש חשוב לי אז הייתי בוחנת את זה יותר לעומק ,אבל היה נוח לי יותר פשוט להשמיט את זה ולהוריד את המסלול מהבחירות שלי , ואולי פספסתי בכך.  

אז נכון שהדוגמה שלי היא אולי קיצונית יותר , אבל גם אנחנו כולנו יום אחד נתבגר כדרך העולם , ועדיין אני מקווה שנרצה לטייל , גם אם יהיה לנו יותר קשה לעשות זאת פיזית , ולכן השיקולים שלנו והתכנון שלנו יהיו אחרים. 

ועדיין אחרי כל מה שכתבתי ,

לפעמים למקומות הכי יפים הגעתי לגמרי בטעות.... 

בשנים האחרונות שאלתי עצמי לא פעם אם אני לא מתכננת מדי , עד שזה כבר מוציא קצת את ההנאה מההגעה למקום עצמו .  

אז הגעתי למסקנה שכן להשאיר מרווח לטעויות ... ולא הכל צריך להיות מתוכנן לחלוטין...

אבל בטיול טבע ספציפית אני שוב מסכימה איתך. 

בהחלט אחר כך בטבע עצמו אפשר להחליט לטעות / לשנות מסלול מבחירה בשטח , ועדיין להיות תחת הידע המוקדם. 

בקיצור, בתכנון מול ספונטניות , אני עדיין רואה את הרווח שבתכנון מוקדם. 

בעניין הספונטניות מול התכנון המדוקדק, לאנשים בריאים וחסרי דאגות אין ספק שיש הרבה כיף בספונטניות, למרות שגם כאן, מעט מדי הכנה גורם לטיול מבולבל ומתברבר. זה אולי מעניין בעתיד הרחוק כשנשב אל מול האח וניזכר בימינו בפלמ”ח, ואיך בזבזנו חצי יום כי תעינו בדרך, אבל בזמן אמת אני חושבת שעדיף פשוט ללכת למקום הנכון.

לאנשים עם מגבלות בריאותיות או אחרות, אומרים ש-beggars can't be choosers, אומרים גם ש-necessity is the mother of invention. אני אפילו לא מדברת עדיין על שלב הביצוע וההתברברות בדרך. אני מדברת על שלב התכנון: כשיש מגבלות, אז המשמעות היא שלא כל טיול בטבע ניתן בכלל לביצוע. כל אחד צריך לבדוק עבור עצמו ומשפחתו אם הטיול מתאים ליכולות. זה נכון גם לאנשים בריאים שאינם ספורטיבים, או בכלל למשפחות שרוצות לטייל עם עגלה. אם אני אראה שההליכה למפל ארוכה מדי או תלולה מדי כנראה שאני אוותר עליו. משפחה אחרת אולי תוותר על טיול אם השביל לא נגיש לעגלה.

אנשים טובים, חחח, הבאת דוגמא נהדרת! אכן גם אני נתקלתי בעניין הזה. במסגרת חקירת מקומות אני משתמשת כבדה בסטריט וויו, או כמו שגיל קורא לו “האיש הצהוב של גוגל”, ואכן צריך תמיד להסתכל על התאריך ולהביא בחשבון שאולי זה לא מעודכן. זה נכון, כאמור גם למפות OSM. העולם משתנה, והתיעוד שלו מתעכב. תהיתי גם לגבי תמונות הלווין של גוגל, שם לא לגמרי ברור לי מאיזה תאריך התמונה.

כבש, האמת שאני די מבינה את דבריך. אני ניווטתי באמצעות מפות מישלן שנים אחרי שאנשים אחרים השתמשו ב-GPS-ים. עד היום אני משתדלת לעשות ניווט מושכל בנסיעה ברכב, כלומר, למשל, להגיע למקום בכביש נופי ואיטי ולחזור באוטוסטראדה. אכן, ככל שמתעצלים יותר, וסומכים יותר על GPS-ים כך ההתמצאות מתרופפת. מצד שני, אני שמה לב שכשאני בטיול עצמו אני רוצה מקסימום חופש. אין לי כבר כוח להתאמץ, לפתוח מפה ולפענח לאן ללכת. אולי הזדקנתי. לכן, אם מאוד חשוב לי לנסוע דווקא בכביש קטן א’ ולא בכביש קטן ב’, אני מתכנתת את סיג’יק מראש למסלול הייעודי, כך שבלחיצת כפתור יתמלאו רצונותי בלי טירחה בזמן אמת. פשוט הגעתי למסקנה שלי, באופן אישי, נוח יותר לטרוח הרבה בערב שבת ולנוח בשבת. אולי בגלל כל הטירחה הזאת, אצלי המפה כבר יושבת עמוק בראש. בכל אופן לגיטימי לגמרי למי שמעדיף כך או אחרת.

בשיטוט בעיירות ובערים גם אנחנו אוהבים קצת ספונטניות, ואנחנו פונים לרחוב שנראה לנו מעניין באותו רגע, ובאמת שומרים על התמצאות בראש. נדיר שאנחנו פותחים מפה בהליכה בעיר, וכשזה כבר קורה אז זה רק כדי להבין איפה אנחנו. מעולם לא הפעלנו ניווט רגלי אקטיבי.

לגבי השרשור הזה, והכלים שאני מספרת עליהם, אם אפשר היה לערוך את הפוסטים בדיעבד, הייתי משנה את הכותרת של השרשור מ”מפות וכלים שעוזרים מאוד בתכנון טיולים” ל”מפות וכלים שעוזרים מאוד בתכנון טיולים בטבע”. זאת למעשה ההתמקדות שלי כאן, והצורך האמיתי שלי בכלים הנוספים האלה, במקום בו מפות גוגל לא מספיקות.

ניווט זה גם לא הצד החזק שלי, אגב. אבל כשמפקידים את המשימה לגמרי בידי מכונות, יכולת הניווט שלנו רק מתדרדרת (זה לא אני אמרתי, יש מחקרי מוח בנושאים הללו). ותמיד אפשר לעצור ולבקש הכוונה. 

מצד שני, תכנון מהודק לא מותיר ‘בזבוז זמן’ ומכוון אותנו לאתרים היותר ‘שווים’ בעיננו (במיוחד לאלו ביננו שזמנם קצר ושלא ידוע אם יחזרו שוב לאותו היעד)

פסגות, חידשת לי לא ידעתי.

בעיקר השתמשתי ב maps.me לא לצורך תכנון אלא להכוונה כאשר בפיצולים לא היה ברור לאן להמשיך.

שימו לב לתאריכים של התמונות. הן תמונות הלווין והן סטריט ויו. לרוב הן לא מאד עדכניות

ולכן דברים משתנים. לפעמים משתנים מאד!

ולפעמים בסטריט ויו – רחוב אחד יהיה עדכני וסמוך לו לא. כלומר תוך כדי שנעים לאורך הכביש אנחנו קופצים בזמן קדימה ואחורה.

הנה דוגמא מטיול הקיץ האחרון – שקלתי את מלון הולידיי אין אקספרס (חדש יחסית) בשדה התעופה CDG. רציתי לראות את האיזור ואיך יהיה ללכת בו ב-1 בלילה עם המזוודות.

זהו סטריט ויו מאיזור המלון – מיוני 2015 – שטח פתוח איפה שהמלון

https://goo.gl/maps/D4ALE3jTGVL2

ואם תזוזו טיפה ימינה עם הכביש (תלחצו על החת ימינה) תראו תמונה עדכנית יותר מיוני 2018 עם המלון

https://goo.gl/maps/dCK82D3DDZL2

ובתמונת לווין רואים איזור בניה

https://goo.gl/maps/CZEkVhc8j5N2